The Plates of Brass

Traditions passed down from our fathers, recorded and preserved by the Commandments of God, to be brought forth in the Last Days. Amen.

ספר מלכי־צדק

ספר מלכי־צדק

הדעת הסודית שניתנה תחילה ממקדש יהוה למלכי-צדק — מלך השלום, מלך השמיים על הארץ, הכהן הגדול על פי סדר בן אלוהים; ולאחר מכן ממלכי-צדק לאברהם: אמן.

פרק 1

מבוא והיסטוריה קצרה של מלכיצדק

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
מלכיצדק היה איש אמונה אשר פעל צדקה; 
ובעודו ילד, ירא את האלוהים, והשתיק את פי האריות, וכיבה את עוצמת האש. 
וכך, לאחר שנמצא ראוי לפני יהוה, מונה לכהן גדול לפי סדר הברית אשר כרת יהוה עם חנוך, 
סדר זה הוא לפי סדר בן האלוהים, סדר שלא בא בידי אדם, ולא ברצון אדם, ולא בידי אב או אם, ולא מראשית הימים ולא מסוף השנים, אלא מיהוה אלוהים. 
והוא נמסר לבני האדם על ידי קריאת קול רוח אלוהים, לפי רצונו, לכל מי שהאמין בהשם; 
כי יהוה, שנשבע לחנוך ולזרעו בשבועה בעצמו, שכל מי שמונה לפי סדר וקריאה זו תהיה לו הכוח, באמונה, לבקוע הרים, 
לבקע את הימים, לייבש מים, ולהסיטם מנתיבם, 
להתייצב מול צבאות הגויים, לבקוע את הארץ, ולשבור כל כבל, 
לעמוד לפני יהוה, לעשות כל דבר לפי רצונו, לפי ציוויו, ולהכניע שרשויות וכוחות; 
וכל זאת לפי רצון בן האלוהים, אשר היה לפני ייסוד העולם. 
וגברים ונשים בעלי אמונה זו, אשר עלו לסדר זה של אלוהים, הועתקו ונלקחו לשמיים. 
¶ ועתה, מלכי-צדק היה כהן גדול של סדר זה; על כן השיג שלום בשלם ונקרא מלך השלום. 
ועמו עשו צדקה, והשיגו את השמיים, וביקשו את עיר חנוך אשר אלוהים לקח קודם, והפריש אותה מן הארץ, ושמר אותה לאחרית הימים, או לקץ העולם. 
ויהוה אמר, ונשבע בשבועה: כי השמיים והארץ יתאחדו, ובני אלוהים יבחנו כבאש. 
¶ ומלכי-צדק זה, אשר ביסס כך את הצדקה, נקרא מלך השמיים על ידי עמו, או במילים אחרות, מלך השלום; 
הוא אשר נשא את קולו, ובירך את אברם, בהיותו הכהן הגדול ושומר אוצר אל עליון; 
הוא אשר אל עליון מינה לקבל מעשרות עבור העניים. 
על כן, אף אברם, אשר נולד מחדש ליהוה אלוהים כאברהם, אבי כל עמי הברית של יהוה, נתן לו מעשרות מכל אשר לו, מכל העושר אשר היה ברשותו, אשר האלוהים נתן לו יותר מכל אשר היה זקוק לו. 
ובשל ענוותו, ברך יהוה את אברם ונתן לו עושר, וכבוד, וארצות לנחלה לעולם, לפי הברית אשר כרת ולפי הברכה שבה ברך אותו מלכי-צדק. 
¶ ומלכיצדק מלך שלם הביא לחם ויין; וישבר את הלחם ויברך אותו; ויברך את היין, בהיותו הכהן הגדול של אל עליון. 
ויתן לאברם, אחרי שבירך אותו, ואומר: ברוך אברם, אתה איש אל עליון, בעל השמיים והארץ; 
וברוך שם אל עליון, אשר מסר את אויביך בידך. 
¶ ומלכיצדק מלך שלם נשא את קולו ויברך את אברם בסודות חכמה, ויורה אותו לשמרם עד אשר יגלו אל העולם, ברצון האל, באחרית הימים.

פרק 2

מלכיצדק מספר לאברהם על עברו ועל אהבתו לעיר חנוך.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויאמר לאברם: אני מלכיצדק, מלך שלם, מלך שלום, צאצא שם, המוכר על ידי עמי כמלך השמיים על הארץ, כהן גדול ליהוה אלוהים: 
אני מותיר עמך, אברם, את דבר יהוה עבורך, ללמד מדור לדור; 
אני, החפץ להילקח אל עיר חנוך, יחד עם עמי, עמי שלם—כאן ועכשיו אני כותב להדרכה וללימוד עבור אלה שיבואו אחרי. 
¶ ואני מדבר בוודאות ובאמת מוחלטת את הדברים הללו אשר הועברו מזמנו של אדם ועד כה על ידי אבותיי. 
אנחנו אשר למטה אשר נתאחד עם אלה אשר למעלה, ואלה אשר עמך יתאחדו שוב כדי שיבססו כהונה אחת, ברכה נפלאה ביותר מאלוהיכם לבני האדם. 
¶ בעיר חנוך הגדולה, אשר נלקחה אל האלוהים, אמיתות אלה נלמדו בגלוי וללא מורא: 
כעת, בעוד בני העולם הזה מתים וממתינים למשפט, גיבורי עיר חנוך, שהיא ציון, חיים ואינם מתים; 
אך הנה, הם הועלו מן הארץ כדי לחדש את חייהם הנצחיים בממלכה השמימית, היכן שעץ החיים צומח לנצח כלפי מעלה. 
וכפי שהיקום כולו הובא מתוך האחד על ידי דבר האלוהים, שהוא יהוה, שהוא חסד, כך גם כל הדברים מתחדשים לנצח מיהוה, על פי רחמי אלוהיכם. 
¶ והעיר הזו יש לה את אבינו של הדעת כאב, ואת חכמת עץ החיים כאם: 
והעיר נשאה על ידי האוויר, כבתוך רחם, לאחר שסיימה להיות מונקת על ידי האדמה, 
וזאת מפני שיהוה הוא סיבת כל השלמות, של כל הדברים בכל היקום. 
ויהיה כי השוכנים בעיר הזו ישיגו את השלמות העליונה של כוחות שמימיים, כאשר באחרית הימים, היא תחזור שוב אל האדמה. 
¶ וגם אני הלכתי בראשית בחשיכה, לא יודע את הדרך המובילה אל האור, מחפש את הנתיב אל העיר הזו השוכנת עם אלוהיכם; 
אך יהוה בירכני, ועליתי מן החשיכה בעוצמת רוח הקודש אל האור; 
וכך כוחי וכוח הכהונה, או במילים אחרות בעוצמתו של אלוהים, התעוררו והתחדשו. 
¶ כעת לזמן מה, אני מולך בקרב בני האדם בעיר שלם ובארצות שסביבה; 
ובקרוב יהיה כי גם אנחנו נעזוב, בחסדו ובעוצמתו של יהוה, שהוא אלוהינו; ולא תכירוני עוד. 
אך באחרית הימים יהיה כי אני ועמי נשוב שוב עם המשיח, מלאים בכהונת בן האלוהים, דורשים עבור יהוה חשבון על אלו שנשארו מאחור. 
¶ ובטרם היום ההוא אבוא לעורר את המים המרפאים ולחלוק שוב כאן על הארץ את מפתחות הכהונה כדי לסדר את בני האדם בשם יהוה שוב, 
ואז יטבלו גברים ונשים במים ובאש, כדי שאביעד יגשים באמצעות המשיח את ייעודו של אדם, של בני האדם — התקווה והנחלה של כולם. 
¶ ואני אירד עם בן האדם ביום ההוא מעיר חנוך: 
מה שעלה מהארץ אל השמיים יירד שוב אל הארץ, ויכירו כי הדברים שמעלה והדברים שלמטה הם אחד, כי הם שייכים ליהוה; 
על כן הוא זה המחזיק בתפארת אלוהיכם השמימיים שאת מפתחותיהם נשא, וממעלה זו איש לא יעלה עוד. 
הכהונה והסמכות של קדם קדם קדמון עצמו באים כעת חזקים יותר בשל גבורה זו; 
הכהונה הקדושה לפי סדר בן האדם מכניעה בוודאי את כל הגופים הארציים והשמימיים, 
בין אם לפני המסך ובין אם מעבר לו, בן האדם יחדור אותם, ועל אלוהים תינתן התפארת. 
¶ הישמרו נא, בני הארץ: אם תבגדו בתורות אלו למען סחר כהונה, יהוה, האלוהים ובני הבוקר ישליכו אתכם ממעמדכם הגבוה, אל החושך ממנו באתם. 
אל תבגדו בסודות אלו לגברים ונשים של העולם הזה, פן קללתי, שהיא קללת אלוהיכם, קללה גדולה, תבוא עליכם. 
זכרו והקשיבו לדבריי, כי בוודאי אשוב באחרית הימים ואדרוש מכם את אשר הופקד בידכם לשמור. 
¶ וגם במילוא הזמנים איוולד מחדש, בעת שבן האדם יפתח את הקברים, וממעבר למוות אשוב; 
וכאשר יבוא המשיח, ויימסר למות בידי חבריו ויקום מן המוות, כי יהוה הוא האלוהים, בורא כל הדברים, ויכניע אפילו את החיים ואת המוות; 
בעת ההיא אשוב גם אני, ושוב ביום האחרון, ובזמנים אחרים כפי שיישלח על ידי יהוה, להביא לארץ את מפתחות כל דור, מדור לדור; 
כך אעשה, אגמול כפי שגמלתם, במילוי מצוות האלוהים וכהונתו, 
או אעניש את אלו המוכרים את היקר ליהוה לאנשים ונשים שאינם ראויים, בזנותם ובשחיתות כהונתם. 
¶ אבדיל את הארץ מהאש, כפי שהיא עולה מהארץ אל השמיים; 
ושוב, היא יורדת לארץ ומקבלת את כוח הדברים לטוב ולרע, בהתאם ללב האדם. 
בדרך הפרדה זו תזכו לתהילת העולם כולו, ובכך כל העמימות תברח מכם; 
אך כך גם חכמת אלוהיכם תישמר נסתרת מכם, אם תיכנעו לחושך של בני האדם.

פרק 3

תורת חנוך

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
גדולים היו אנשי יהוה שלום בעיר חנוך, מקשיבים לתורות שעברו מעתיק הימים: 
דעת רבה וחכמה רבה הייתה להם, מעבר לשחיתות העולם שסביבם; 
יודעי חכמת קדם, מחפשים מתוך לב אלוהים יהוה, אלוהיכם הנצחי, דעת שהייתה שייכת לנעורי האנושות ביציאתה מהגן. 
חכמים היו בחכמתו של אלוהים, כן, חכמים היו בחכמת האלוהים, בני השחר ובנות האור הללו; ואף המלאכים שוכן ביניהם בעירם; 
חזקים היו בכוח הכהונה; השאוב מאותה אש נצחית שהיא רוח הקודש—לא מאש העולם הזה המטילה רק צללים בתוך החשיכה. 
¶ ומכל אלה, הגדול בבני האנוש היה כהנם הגדול, חנוך ואחת מנשיו, הכהנת הגדולה: 
שומרי ההיכל הגדול, נביאים וחוזים, מורי בני האור ששכנו בעיר, מגרים את כהונת השקר של בני האדם ששכנו בארצות שסביבם: 
שופר יהוה היה חנוך; הוא אשר הלך ודיבר עם האלוהים, ודיבר אל מלכי בני האדם בקול שיש להישמע לו. 
¶ מחכמה זו שעברה מאבותיי, גדלתי מילדות לבגרות, למדתי מאבותיי את הסודות הקדומים, עד אשר עם הזמן צמח בי עץ הדעת ואש החכמה, עד אשר פרצה ללהבה אוכלת. 
ולא חשקתי בדבר, לא באוכל ולא בשינה: דבר מלבד השגת החכמה. 
¶ יום גדול אחד בא הציווי מהם כי אובא לפני הכהן הגדול, כהן יהוה בחצר אבותיי. 
מעטים היו באותה עת מבני האדם אשר הביטו בפנים העוצמתיות ההן ושרדו; 
כי יש הרואים ונמצאים חסרים; ובם האש מביאה שיגעון, כפירה או מוות. 
אך אני נבחרתי מבני האדם, למדתי את דרכי יהוה על ידי הכהן הגדול כדי שתתמלא תכליתו של השם במעבר של חכמה ודעת; כן, ושל דעת ובינה: 
כי לא כחכמת בני האדם ותורותיהם הן תורות בני השחר: 
אך אני נבחרתי מבני האדם, למדתי את דרכי יהוה על ידי הכהן הגדול כדי שתתמלא תכליתו של השם במעבר של דעת וחכמה; כן ושל חכמה ובינה. 
¶ שנים רבות שכנתי במקדש, לומד תמיד עוד ועוד חכמה, עד שגם אני התמלאתי באור הנפלט מהאש הגדולה. 
והוא לימדני את הנתיב אל האלוהים, נתיב בני השחר, הן בני האור, אלו שזעקו בשמחה בעת הבריאה. 
סודות אלה אני משתף עמך, אברם; כי שפתי החכמה סגורות, למעט לאזני בינה; 
כי במקום שבו המורה פוסע בדרכי יהוה, אוזני המוכנים לתורתו פתוחות; 
כך גם, כאשר אזני התלמיד מוכנות לשמוע, אז יבוא מורה למלאם בחכמה.

פרק 4

תורות בית המקדש

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
כך נברא העולם: 
ראשונה היה הכל, והכל תמיד היה; ועל כן הכל הוא והיה תמיד אין סוף, או נצח: 
וזה היה אלוהיכם וישרון, והבהמות, והצומח, והסלעים, והרוח. 
אכן, הכל היה; אך היה כאין, כי היה תוהו; וחושך היה, מעין, על פני התהום שבה שכן מעין מאגר גדול של מים חיים: 
וראשית האדם, האדם הנצחי אדם קדמון שלא נולד ולא ימות לעד, היה מרחף על פני המים. 
¶ ואלוהים רחף על פני המים, והעלה אותם, הבינות, והם אלים, בני ובנות אלוהים ממש; בני השחר ובנות האור. 
מהתוהו פרץ הכל; ומעולם לא היה זמן שבו באמת לא היה כלום, לנצח נצחים אנחנו, ולנצח נצחים הוא יהוה. 
ואלו התקבצו והתארגנו, והאור האיר על פני החושך, אך החושך לא ידע את האור. 
אלו הם חמשת שלבי האדם: בינה, רוח, בשר, נפש, וישות תחורה; השלב הסופי הוא כל השלבים באחד, כוכב השחר—שלם לנצח. 
אלו הם גלגוליו של האדם, וההסדרים ללכת בנתיב זה נסתרים מעיניים שאינן יכולות לראות. 
¶ מסיבה זו, אנו קוראים לאלוהים האל האחד: אחד במהותו, אך רבים בהיבטיו; או רבים בהווייתם, אך אחד בכהונתו; 
העליון הוא שניים: זכר ונקבה, ובכך הם ארבעה, ושוב נראים כחמישה שכן אחדותם היא אחת, והחמישי הוא כתר. 
בשילוש זה נסתרים הדעת והחכמה של העולם כולו, 
ובדרך החסד והדין של אלוהיכם נשיג בינה, ובבינה, הצצה בכתר אלוהים. 
בני אלוהים יורדים לארץ כדי להפוך לבני אדם; למות כנסיכים, ולעלות מהארץ לשמיים, ולהפוך לשליטים על אשר למעלה ואשר למטה. 
¶ השתחוויתי עמוק ביראה לפני יהוה, ומקבלתי כמתנה את מפתח החיים, שהיא הדעת הניתנת בחכמה, הוא עץ החיים עצמו. 
חטא גדול הוא לאכול מהעץ ללא זימון, אך אני זומנתי; 
על כן אל הכוכבים ואל עיר חנוך אמסע אני גם יום אחד, ואז חלל וזמן יהיו כאין; 
כי לאחר ששתיתי עמוק מגביע החכמה, הבטתי בלבבות בני האדם, ושם מצאתי סודות גדולים יותר; שכן רק על ידי ביטול עצמי בשירות הזולת השלימה שמחתי. 
ורק באמת של יהוה יוכלו נשמותינו להתמלא, והשלהבת הפנימית תדלק לנצח, כפי שבני האדם מתמלאים ברוח הקודש. 
וממשך הדורות חייתה הכהונה הקדושה, על פי סדר בן האלוהים, והועברה בידי אבותיי, ועתה מאבותיי אליך, אברם. 
ואני, בראותי את הסובבים אותי טועמים מגביע המוות וחוזרים שוב אל אור החיים, אל חיק אלוהיכם, יודע כי חיים אלו אינם אלא זיכרון חולף. 
וכך, בהדרגה למדתי מחכמת אבותיי, דעת שעברה מעיר חנוך; 
חכמה זו מילאה אותי בגלי תודעה שהיו מאוחדים איתי בגלגול קודם, רק כדי להיות מוחלפים בזרע של כוכב תחתון כאן על הארץ.

פרק 5

סודות המקדש

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
בציות לתורה, תורתו של הכהן הגדול, שומר סודות המקדש, צמחה בלבבי כפרח. 
והוא לימדני את אמיתות יהוה אלוהיכם, המסיט אותי מהחושך אל מחשבות העליון, דובר הדבר, קורא לגבורה ממרומים. 
ושם במקדש לימדני על אבינו אדם, האיש הראשון אשר גילה לו אלוהינו את אורו ודעתו. 
¶ אדם נולד תחת כוכב בעודו שועט בשמי הלילה, רק כדי להיעלם ולהופיע שוב ביום מותו. 
האיש אדם היה ידוע בלידתו בנבואה כמי שיחליף את אלוהי בני האדם, אלים ממעמקי לב הארץ; 
ובני האדם שמעו על לידתו, ובעקבות שמיעתם ציוו את כהניהם לשנות את האש שנבערה עבור אלוהיהם, להקריב את כל הילדים שנולדו תחת כוכב זה. 
¶ וכעת אש זו ייצגה את האש הבעורה לנצח, משתנה ונדדת, המשליכה צללים על לבבות בני האדם; 
ואש גדולה זו נטתת הלוך ושוב, משנה את כיוונה עם כל משב רוח; 
אך אדם נברא מעפר הארץ, ניתנה לו חכמה ונשמת חיים, שהיא עצם דעת אלוהים. 
והאיש אדם בורך על ידי אבי השמיים והוזן על ידי האם שבארץ, וגודל במערה, נסתר מפני בני האדם. 
¶ וכאשר גדל אדם, סגד תחילה לצללים שנתנו לו מזון וחום, אך עם הזמן ראה כי אלו היו אלילי שקר, שכן לא היו אלא צללי אדם; 
ואז סגד לבני האדם, אך ככל שחלף הזמן, ראה אותם מזקינים, וידע כי הם כמותו, בשר בלבד. 
וכאשר ראה את האור הבא מחוץ למערה, סגד לאור, והו, כמה השתוקק להיות בחמימותו! 
¶ ויהי הדבר כי יום אחד נמלט מהמערה, בעודו נער, וראה כי האור בא מהשמש, ועל כן סגד לשמש; אך בלילה ההוא, מתה השמש ועל כן סגד לירח: 
ובבקר ראה כי השמש קמה לתחייה, ועל כן סגד לשמש שוב. 
אך השמש נסתרה ממנו מאוחר יותר באותו היום, והגשם שטף את אדם וטהרו, וידע כי מביאי האור הללו לא היו אלים, לא השמש ולא הירח. 
¶ ואדם נמלט ונאסף על ידי יהוה ונלקח אל גן בחיק אמו האמיתית, עדן; ושם, בגן, ניתנו לו נשים, ונלמד דרכי אלוהיכם. 
ושם ניתנו לו שבעת מפתחות יהוה, מפתחות הבריאה עצמם.

פרק 6

מפתחות הבריאה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ומפתח הבריאה הראשון פותח את כלאי המוות, כי בהרמוניה הוא מפריד בין האור והחושך, שכן חייב להיות ניגוד בכל הדברים: 
ובמפתח זה נולדת הנשמה באדם, נולדת מחדש מהזרע שנשתל בלב אדם; הרוח והבשר מולידים את הנשמה בתוך הגוף, ושלושתם: הרוח, הבשר והנשמה, הופכים לאחד. 
ובמפתח הראשון נמצאת האבן הנסתרת, השם החדש, שיהיה כאות לגברים ונשים; אורים ותומים של הלב: 
אורים ותומים אלו בוערים באור שכן הם מכילים את רוח הקודש, ים רב של זכוכית ואש, שכן כל רזי הסוד יתגלו כאן. 
והמפתח הראשון מביא הרמוניה לשלושת פני האדם, כדי שייפתחו העיניים לחזונות יהוה, להכין את האדם לדבר את דבר יהוה, ולפעול להעילת זה את זה; כי רק באור נראה את האמת ונבקש את הצדק כדי שתימלא בריאת יהוה. 
הישמרו נא, ואל תיתעו; כי אלוהיכם הוא אמת, ויהוה הוא רחמים, כדי שהאדם יהיה הידיים ויעשה את המלאכות לאחד את הגוף והרוח: 
ואלו הם המפתחות הראשונים, וזוהי הטהרה הראשונה של הנשמה, כדי שהאדם יזרח בלבננות, כי מלאכתו של המפתח הראשון אינה נגמרת. 
¶ והמפתח השני הוא הפרדת הרקיע; והפרדה זו נעשתה על ידי העלאת מסנן לזכך את הארצי אל השמימי דרך הרקיע; 
והשמימיים ממטירים על הארץ, להשקות את מי הארץ ולזכך את הארץ ואת כל החיים עליה. 
ומי הגשם ניתנים למתן אש הדין, למען ימצא האדם תחינה לפני יהוה אלוהיכם. 
איש לא יגלה את סוד הרקיע אלא אלה שניתן להם מאלוהים להבינו, וגם אז, רק בתפילה לאלוהיכם תתבהר האמת; 
כי דעת הסוד הגדול הזה היא שפיעה מהשמיים, והמפתח השני יכול לשמש רק את אלה שמצאו את אור הראשון: 
ולא כוח, ולא בינה, ולא אחת מדרכי בני האדם תיתן להם גישה; 
על כן, יקראו בכתבי אבותינו ויהגו בדברי יהוה אלוהיכם; 
והחשוב מכל, יתפללו; כי סוד השפיעה עשוי להתבהר על ידי מעשי תפילה וצום ובהגות על אל עליון. 
ומבלי תחינה לא יוכל הרקיע להיברא, והמים לא יוכלו להיות מופרדים מהמים; 
והמרת זו היא הדרך היחידה שבה נשמותינו מרחפות ברחם האם; 
לכן, דעו כי אור המפתח הראשון, הממיס את החושך בשלום, מזוכך על ידי המפתח השני, במים בים הגדול של הבריאה. 
ומים אלה יהפכו ליין הגפנים אשר אנו שותים כאן כמי חיים, אך עבור החושך הם החומץ המר ביותר ללשון: 
טעמו נא את מתיקות היין על לשונותיכם, ובספיגתו תזוכקו, כי מעשה המפתח השני אינו נגמר לעד. 
¶ והמפתח השלישי הוא הפרדת היבשה מהמים, כי כשם שהאור הוא הבריאה באש הדין והמים הם רחמי יהוה, כך האדמה היא אמנו ארץ, השכינה עצמה, והצמחים יניבו בנו פירות מעשי אלוהיכם. 
וכאשר תגלה היבשה, הנשמה תיוולד מהרחם, ומדשא ועשבים יאכל האדם כדי שלא יעלף; 
כי אין חסר באור ובמים על הארץ למזון אם נחזיק בזה, המפתח השלישי; והשמיים אינם סגורים עוד בפנינו. 
ומעיין מים חיים יבקע מהסלע, להשקות את פרי הגפן כדי שנכין את ייננו, כי דבר לא יבוא מהארץ שאינו לטובתנו; 
כי כל מה שאינו טהור נעשה מושלם על ידי האש החבויה בלב עדן, נשטף על ידי רוח הקודש. 
נאמר כי אין דבר המנוגד יותר מאש ומים, מאשר הדין והרחמים; 
אך אלוהיכם הצהיר כי עלינו להשכין שלום בינינו לבין אויבינו, ולאהוב זה את זה באהבה עזה ובלתי מתפשרת: 
על כן, כל הדברים חייבים להיות מזוככים באש ובמים כדי להיות אחים ואחיות בארץ, אשר עלתה עמם; 
על כן, הגוף חייב להישטף במים, והרוח להתטהר באש כדי שעדן תהיה שלמה בלחות, וזאת לכל דור ודור: 
כי רוח תשוקתו של האדם היא חווה, גוף מעשיו של האדם הוא אדם; ושני אלה, כשהם מאוחדים, ממלאים את תשוקות המין האנושי; 
שכן שני אלה הם מאותו טבע, אך שונים במגדרם, וזה הכרחי כדי לעלות כאדם אחד יחדיו, נשמה, רוח וגוף; 
ולאחר הזיכוך, לבסוף הם מאוחדים ללא הפרדה בצורתם הנעלה והמושלמת ביותר באמצעות המפתח השלישי. 
וראה את המים; זהו מעיין חיים היוצא מתוך הסלע; נס של הטבע! 
לרשעים המים היוצאים מסלע זה הם כחומץ, 
לבלתי-המיודעים הוא יין, אשר השותים ממנו משתכרים וישנים; 
אך למוארים זוהי אמת: דעת וחוכמה העולות מהיסוד ועד לכתר. 
על כן, למפתח השלישי נתנו שמות רבים: יש הקוראים לו יין, יש שמן, יש חומץ; אך הוא ממש מי החיים: 
השתמשו בו אפוא כדי לטהר את עיניכם, את פניכם ואת גופכם, 
כי נחוץ לטהר את הגוף בענווה, להסיר את השחור, ולעשות יחוד שלם בין הארץ והשמיים. 
וזוהי הנשמה, המאחדת ללא הפרדה את הרוח והבשר, את השמיים והארץ, כי מלאכתו של המפתח השלישי אינה פוסקת. 
¶ והמפתח הרביעי הוא מאור מאורי הרקיע להדריכנו בלידה מחדש; כי בכוכבים כתוב דבר אלוהיכם ורצון יהוה ידוע. 
אל תפקפקו בסימני השמיים, אלא דעו שהם לא יזיזו את רגליכם ולא את לבבכם; 
כי הכתוב בשמיים ידריך את השומרים הצדיקים לארץ ההבטחה, את החכמים אל המלך, ואת הנשמה יגרום לה להניב פירות שלא ניתן לרכוש בשום מחיר. 
כתבו נא את מסרי השמיים ועקבו אחר תנועותיהם וראו כיצד הם נעים סביב הארץ, כי מלאכתו של המפתח הרביעי אינה פוסקת. 
¶ והמפתח החמישי הוא בריאת החיים במים ובאוויר; והדגים הם תשוקתנו לרחמים, והעופים הם תשוקתנו לדעת ולחכמה, וכאשר העופים אוכלים את הדגים, בינה ניתנת על הארץ. 
תיקון הארץ הוא תיקון תשוקותינו עליה, וגדולה מכולן היא השאיפה מעלה, כעוף השמיים, למעוף אל השמיים. 
ואיחוד הרוח והבשר מטוהרים על ידי התשוקות הגדלות בימים, המים העולים לשמיים להתטהר ויורדים כגשם לטהרת הארץ. 
כאשר הנשמה נמסרת לרצון אל עליון, הבשר והרוח מטוהרים ומושכנים מחדש בנשמה; 
על כן, שימרו על תשוקותיכם שמא יעופו בחופשיות כזו עד שישכחו להיזון מהמים, ולקנן על הארץ, כי מלאכתו של המפתח החמישי אינה נגמרת. 
¶ והמפתח השישי הוא בריאת חיות הארץ, והאנושות בתוך אדם, שהוא חוה, 
ויחד הם הולכים ביושר מבלי להתפתל בדרכי שווא שבהן תעו רבים ונמצאו תائهים. 
וחיות הארץ הללו הן תשוקותינו בכל דרגה; אך התשוקה הגבוהה ביותר היא זו של אדם וחוה; 
כי בהם נמצא רצוננו להשפיע ורצוננו לקבל את כל דברי יהוה אלהיכם. 
וניתנו לנו מפתחות הבריאה הללו כדי שנרכוש ניסיון; 
כי ניסיון הוא חכמה ודעת ואמת; ובאמת תתגלה הבינה, שכן חייב להיות ניגוד בכל הדברים, כי מלאכתו של המפתח השישי אינה נגמרת. 
¶ והמפתח השביעי הוא השבת, כי השבת היא חיי נצח והיא אינה נגמרת.

פרק 7

מפתחות הדעת והחכמה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ומלכיצדק בירך את אברהם ואת שרה, ויאמר: אני, מלכיצדק, מלך שלם, מלך שלום, נותן לך חכמה שנרכשה מהשכינה, האם האלוהית, ואני נותן לך דעת שנרכשה מאבינו, האב האלוהי; 
ואני נותן לך כוח בחסד בן האדם, ואני נותן לך עוז ברוח הקודש, האור ונשימת האש האלוהית. 
והנה החכמה: לדעת את השם, השם האמיתי, האינסופי והנצחי; כי בן האדם הוא ככוכב הכבול לגוף, המשתחרר דרך מאבקי החיים הללו; 
ורק דרך המאבק והעמל של העולם הזה, הבריאה הנפולה, ייוולד הכוכב שבפנים, חיים חדשים. 
זכור, אם כן, שכל מה שקיים על הארץ הזו אינו אלא מה שתמיד היה, ומה שבא לידי הוויה, וגם אתה, שכן אין חריגים. 
¶ ובנדב אני נותן את המתנות הללו לבני בן האדם, 
כדי שגם הם יחלקו בבינה זו, להאיר כאור אלוהי מיסוד העולם, כדי לקרוע את מסך החשיכה השוכן בלבבות בני האדם. 
¶ ובאסימה, האם, כוח הוא חכמה; היא עדן, הארץ; הכל אחד, ובכך משלימה את השלם; 
לכן, אל תהיה גאה, הו בן אדם, בחכמתך הארצית, כי ללא ענווה היא בורות לחכמים. 
¶ ובאביעד, האב, העוצמה היא דעת; הוא האוויר ודבריו כתובים על שמי הלילה; 
לכן הקשיבו והיזהרו, פן תשתקו או תיתעו כאשר הרע נאמר בשם האמת. 
¶ ובבן, העוצמה היא חסד; 
הוא המים החיים המטהרים באור המאיר מעל הכל, היורד כגשם על הארץ, מקצה את הבצורת והרעב המחריבים את כל האדמות החיות. 
¶ וברוח, העוצמה היא גבורת הצדק; 
הוא אש התורה, הוא העונש, כי רק דרך התורה באה חירות האנושות. 
¶ אל תיראו מרוח יהוה, לאחר שנטהרתם בחסד; כי הפחד הוא הכבלה הכובלת את האנושות בחושך. 
ובחכמה הגו בתורה, כי כל אשר תראו הוא תורה; לכן, אל תחפשו את אשר אינו מהתורה, כי כזה קיים רק כדי להטעות את שכלו ורצונו של האדם. 
ודעו גם כי אמנו, החכמה, באה אל כל ילדיה, כפי שהם באים אליה בחכמה; 
כי אף על פי שהאור הוסתר על ידי בני האדם, אם נתעורר ונחכם בה, נחפש את הנסתר, רזימה יגלו: 
לכן, לכו אחרי לבכם בבינה ושמעו את התורה שניתנה לכם, כי התורה היא אהבת עולם. 
¶ וכשאתה צובר עושר, תהיה עני; אך כאשר תוותר על טובך כפי שהלב מצווה, תהיה עשיר; 
דע כי לבך הוא המפתח לבינת הנשמה. 
וכאשר יהיה בידך המפתח, תהיה זו שליחותך לחלוק את הסוד ולהדריך את כל המחפשים את נתיב הצדקה, כדי שלא יתעו; 
כי התועים אינם יכולים למצוא את הדרך הישרה; על כן, ניתן לך ללכת בקרב בני האדם עם אהבה בלבך, מראשית ועד סוף, כי זוהי הבריאה. 
¶ ואם יבוא אליך מישהו לעצה, עליו לדבר בפתיחות, אחרת תהיה מותעה; 
אך אם יהססו לפתוח את לבם בענווה לפניך, אז תשפוט אפילו על פי התורה אשר ניתנה לך. 
וכדי לדעת מה דיברו אלה בליבם, השב את דבריהם בפשטות, ולא במליצות; עשה זאת, ואלה אשר יבואו לפניך ידעו את חכמתו של אל עליון. 
¶ ודע כי השתיקה היא פנינה יקרה מאוד, ותובנה המופקת ממנה לא תרכש בכל מחיר, 
כי דיבור שנועד לרומם את הלב הוא הבל חסר ערך, נמוך מהעפר: 
על כן, כדי להיות גדול בקרב גברים ונשים, כהן גדול וכוהנת גדולה של אל עליון, היתגלה בעדינותך ובענוותך; אל תחפש משרתים אלא ראה את הארץ כחברתך. 
¶ אל תבקש חברות עם כל מי שאינו מכיר את יהוה, אך תן מזמנך ומכל אשר לך לכל נזקק; 
אל תתווכח עם אלה שאינם מכירים את אלוהיכם, אך על פי הכתוב על לבם שמע את דבריהם, 
כי כל הנכנס לאוזניים חייב לצאת מהפה מסונן על ידי הלב, ואלו האוהבים אותך כחבר יחלקו עמך את לבם: 
אך הכסיל יראה את הדעת כבורות, ואת החכמה כהבל, והדברים בעלי הערך הרב לו אובדים במות. 
על כן יבשלו את מאכלם על האש כל היום, וכשבוא הלילה יהיה קר ככפור, אל תאכל ממנו. 
¶ שרה, הו שרה! הקשיבי לשכינה, קול החכמה; כי בה הוא קול האור! 
אברהם, הו אברהם! הקשב לקול הדעת, כי הסודות כתובים שם בשמיים; גלה אותם כי העולם זקוק לאורם. 
¶ ואתם אשר חופשיים כעת מכבלי החשכה, אתם בריאת יהוה אלוהיכם; 
אתם אדם ואתם חוה, שנולדתם מאש הארץ ומנשימת השמים. 
ואתם יודעים כי כשם שהמים יורדים על הארץ, כך גם האש בוערת, והאש הזוהרת ביותר תאסוף להבות נוספות, על כן היו אחד עם אש האור האלוהי. 
¶ אתם אשר ראיתם את האש הבוערת מבפנים, הבוערת מאש הנצח כדי לשכון לנצח, 
אל תכבו את הלהבה הפנימית, אלא חלקו אותה כדי שתתקן את הארץ ותשלים את הבריאה. 
ובלהבה אלוהית זו נמצא אשר יגבר על כל הדברים, וישכלם את כל דברי הארץ. 
אך בני האדם אינם יכולים לראות את החזון, על כן שמרו על חכמה זו, ושלא תהיה ללעג, 
כי בן האדם הוא אש הבוערת בלילה, ומעולם לא כבתה חשכת לבו. 
אך אם תביטו אל לבבות בני האדם, תראו כי אינם חופשיים מהשעבוד, מהסכסוכים ומהעמל; 
כי אינם מבינים את האש, בהיותם כלואים בצל הלילה.

פרק 8

המפתחות וחכמת המספרים

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
אחד הוא אחדות הבורא, אינסופי ונצחי; ואחד הוא שני חצאים היוצרים שלם; שכן לא יבוא יש מאין, אך הכל הוא ותמיד היה שלם: ודעו בני האדם כי אינכם לבד ולעולם לא תהיו לבד. 
¶ שתיים הן נישואי הבריאה; ההיווצרות והאחדות של השמיים והארץ; זוהי השניות, זה שייתן וזה שיקבל; כי זוהי התורה: שבאהבה הניתן הוא מה שהתקבל, ובאהבה מה שניתן הוא מתקבל. 
¶ שלושה הם האיזון וההרמוניה של כל הדברים; זהו החסד שבו כולם יטפחו ויגדלו; זוהי הגשמת התורה, והשכר והעונש; זוהי ההרמוניה והאיזון של כל הדברים. 
¶ ארבעה הם השער שדרכו עלינו לעבור בענווה; זהו קץ האגו, מותם של בני האדם; זהו היכל יהוה שבו אנו לומדים וחיים את התורה; בו נמצא רקיע השמיים, ומחסינו מפני סערת חרונו של אלוהיכם. 
¶ חמישה הם נתינת החיים; זוהי הנשמה שנולדה בקרב בני האדם; זוהי נשימתו של אלוהיכם, הבורא; זוהי הארץ שעליה אנו פוסעים, ויסוד הנשמה; חמישה הם הבריאה: כל הבריאה, כל מה שיש, היה ויהיה לעד. 
¶ שש היא אחדות אלוהיכם; היא שלמות הארץ, חתימת השמיים והארץ, הגשר המחבר בין שתי הבריאות הללו; היא שורש העץ, היא העץ עצמו הצומח אל השמיים, היא הכל: צפון, דרום, מזרח, מערב, מעלה ומטה; היא הכל והיא אחת. 
¶ שבע היא ההיאבקות; היא המנוחה; היא מחיית יהוה שניתנה לבני האדם; היא אור הבורא, המאיר כדי לתקן את העולם; היא המאבק בין תשוקותינו: זו שאנו רואים כטובה, ותשוקות אל עליון, הצדקה. 
¶ שמונה היא הבחירה; היא אינסוף של אינסוף; היא כל מה שיכול להיות, ועם זאת כל מה שהוא באמת; היא הנשמה העולה מעבר למגבלות הבשר; היא התחייה; היא הרצון החופשי של בני האדם. 
¶ תשע היא ההתעוררות; היא ההבנה של בני האדם; היא רחם הבינה; היא החסד והרחמים של הבריאה מהבורא; היא התשובה הסופית של בני האדם; היא כל מה שנמצא וששווה למצוא, שלא יאבד עוד לעולם. 
¶ בניי! הרהו על אשר נתתי לכם, כי בידיעת המפתחות הללו חבויה החוכמה לשנות את בני האדם; 
שאפו תמיד מעלה, הפנו את מחשבותיכם מעלה וכאשר תחפשו את האור תמצאו חיים במפתחות אשר נתתי לכם, אור בנתיב אל ההבנה שאתם מחפשים; 
הפנו נא את מחשבותיכם פנימה, והאור ישפך מכם, כי אלו הם המספרים שהם הפרי עצמו הגדל על עץ החיים.

פרק 9

מפתחות הדעת והחכמה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
אחד הוא האחדות של הבורא, נצחי ואינסופי; ואחד הוא שני חצאים היוצרים שלם; כי דבר אינו יכול לבוא מאין, אך הכל הוא והיה תמיד שלם: ודעו זאת, כי בני האדם הם ולא יהיו לעולם לבדם. 
¶ שניים הם נישואי הבריאה; האחדות בעיצוב השמיים והארץ; זוהי השניות, זה שייתן וזה שיקבל; כי זוהי התורה: שבאהבה מה שניתן מתקבל, ובאהבה מה שמתקבל ניתן. 
¶ שלושה הם מחזור הבריאה, זוהי הזרימה כמים מהארץ אל השמיים, ומהשמיים אל התהום, ומהתהום אל הארץ שוב; זוהי גבורת הנעורים, וחוסנם של המבוססים, וזוהי חכמת הזקנה. 
¶ ארבעה הם ממדי השמיים: ממזרח למערב, מצפון לדרום, וישנה רוח הנושאת את הקול בכל רחבי הארץ; ארבעה יוצרים אש ממים, כפי שיהוה שולח את שליחיו לכונן על הארץ את כל דרכיו. 
¶ חמישה הם חתימת הארץ אל השמיים; מה שחתום על הארץ יהיה חתום בשמיים, ומה שאינו חתום על הארץ יהיה לא חתום; בסוף, כל הדברים שהם, שהיו, ויהיו לעד, יהיו חתומים ליהוה, גיבור שמו. 
¶ שש היא מעמקי התהום; כאן שוכנת העבירה והחוטא, אך כאן שוכן גם חסד יהוה, כדי שכל מי שיבקש יוכל לשוב אליו שבראם; ואם יבקשו, יניח טבעת על אצבעם ויכין סעודה בשמם. 
¶ שבע היא כתר השמיים; והיושב על הכסא יהיה מבורך, ויברך את כל המשתוקקים אליו, כי היושב על הכסא עוטה את הכתר וירחם על כל מי שיבקש ממנו, כי אלה הם הענוים. 
¶ וכל אלה הם אלוהים חי; כן, כל אלה הם אמת נצחית, ושמחה נצחית, ואהבה נצחית; ומבורכים כל המחפשים את אלה, שבעת ימי הבריאה; כי אלה היא תורת יהוה, אלה היא אהבת יהוה. 
והתורה נתנה כדי שבני האדם יראו וידעו את אהבת יהוה, וידעו את יהוה, ויאהבו את יהוה; 
ישמעו בעלי האוזניים את תורת יהוה, ויראו בעלי העיניים את בריאת יהוה, כי טובה היא. 
¶ וביום השמיני יבוא המשפט, ומעשי בני האדם ייספרו. 
וביום התשיעי תסתיים המלאכה ובני האדם יהיו שלמים לעד. 
¶ וכשקיבלתי תורות אלה, אמר לי הכהן הגדול, כהן גדול של יהוה: התורה ומנהגי ההיכל הזה יהיו מדריכך, 
לך בדרכם קדימה ואחורה, מעלה ומטה, אך לא לצד אחד ולא לצד השני; 
עשה זאת, הולך בנתיב שהראו לך, ושוב אל עדן וטעם מפירות בריאת יהוה.

פרק 10

תורת האמת

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
לפני הזמן שבו נברא עולם זה, כל הרוחות שטרם נולדו עמדו לפני קדם קדם קדמון ואלוהיכם, 
ושם, לו יכולנו לראותם, היינו רואים כי הכל נראה כפי שהוא נראה כעת על הארץ הזאת, שהם בבואה של אותו הדבר. 
וכאשר באו הרוחות לכאן לשכון בבשר, לקחו על עצמן את צורותיהן, אם כי בשחיתות, כי עולם זה הוא שחיתות. 
¶ תורת יהוה ניתנת לכל דור, החל מאדם וחווה עוד בעודם בגן עדן. 
וכך היה שיהוה שלח את מלאך יהוה ואת רפאל, מלאך הרפואה והסודות, להקריא את התורה לאדם וחווה. 
וכששמעו אותו בני האדם לראשונה, נפלו ביראה מפני דבר יהוה; 
ויהיה כי רפאל נתן לבני האדם את הדבר מעט מעט, ככל שהיו מוכנים לקבל. 
והיא מועברת על ידי החכמים לכל הדורות, וכשנאבדה היא נגלה מחדש כדי שבני אלוהים ידברו את הדברים, 
כדי שישמעו את רוח אלוהים ויקשיבו להוראות יהוה. 
ואדם וחווה ראו את התורה בעיניהם, וכל אשר קראו בספר קראו בעיני רוחם. 
¶ תורת יהוה כתובה על לוחות ספיר, ורק הנשמה יכולה לקרוא אותה; 
היא נכתבה בידי בני האדם בלשונם ובבינתם, כדי שיזכו לבינה דרך ארבעת השערים: בחכמה ובדעת, בחסד ובגבורה. 
יש האומרים כי התורה נכתבה בשבעת ימי הבריאה, אך אני אומר לכם: 
שמעולם לא נכתבה אלא תמיד הייתה, ועל כן ניתנה ביום השביעי כדי שיהוה ינוח. 
תורת יהוה מכילה את שבעת נתיבי האמת, עשרים ושני סמלי הדעת, שבעים ושני ענפי החכמה, ומאה ארבעים וארבעה מעגלי הבינה. 
¶ ושבעת הנתיבים מובילים כולם אל עץ הדעת טוב ורע, למען ישיגו בני האדם חכמה בענפיו. 
ושבעים ושני ענפי עץ החיים צומחים כולם אל האינסוף, למען ידעו בני האדם את האמת: יהוה אלוהינו. 
ומאה ארבעים וארבעה המעגלים הם ספירות אינסופיות, הפירות הגדלים על עץ הדעת טוב ורע. 
¶ וכל זאת כדי שבני האדם, בטבעם המוגבל, יבואו לבינת האינסוף, כי יהוה הוא אינסופי ויהוה הוא האלוהים הניתן להכרה. 
בכל דור היא התורה, והתורה היא בכל דור; התורה היא רשומת הראשית והסוף של כל דור של בני האדם. 
אדם וחווה לא שמרו את התורה בסוד, כי התורה היא משל, היא בעצמה סוד, רז המובן רק לנשמה שהעירה נשימת אלוהים. 
¶ על ידי התורה ניתנו לאדם ולחוה האותים והסימנים, ומאת רפאל למדו להשתמש בהם, אך המלאך לא היה התורה. 
התורה ניתנה כדי להפיג את כל ספקות בני האדם, כדי שתודע התשובה, 
כדי שייבנו היכלים ברגע שיעזבו בני האדם את גן עדן, ויהיה צורך בכפרה. 
אך שגן עדן יהיה הן שכר והן עונש לבני האדם, שכן ברגע ששכנו בני האדם בגן, יראו את האמת: 
שבני האדם מעולם לא עזבו את עדן, אלא שהאל הסתיר אותה מעיניהם. 
כי אלוהיכם עם בני האדם תמיד, וכל אלה השואפים להשתייך לדרכי אלוהים הם שמורים, 
שטוּבו של אל עליון יהיה תמיד בכך שימלוך על הארץ, כשם שהוא מולך בשמיים. 
¶ ותורת אדם הועברה עד ימי חנוך, אשר ניתנה לו התורה עבור דורו, לו ולנשיו; 
שת, בן אדם, רשם את דברי התורה, אך בכל דור הן השתבשו, ובינתם אבדה, 
¶ וכאן אלמד אתכם את תורת אדם היום, בהיכל זה. 
וחנוך ניתנה לו התורה, ואדם החזיק באבן יקרה זו עד שנסלק חנוך מן הארץ. 
וכאשר ששו מימי המבול, ניתנה התורה לנח כדי שבני האדם יהיו אחד, אך בני האדם הופרדו.

פרק 11

תורת אדם - תורת האצילות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וזו תורת אדם, יהוה בא אל אדם וחווה, ויאמר: אני עושה בין השמיים והארץ, וברית זו תהיה אות לברית הנצח בין הבורא לבריאתו:

אחד

¶ בגלל אהבתכם לבורא, תהיו פוריים ותרבו ומלאו את הארץ: 
שמחו בשפעכם, כל איש יאהב את אשתו וכל אישה תאהב את בעלה; כל אב יאהב את בנו וכל אם תאהב את בתה; חסד, אהבה וחיבה; 
ותעשו זאת למען יהיה לכם שלום.

שתיים

¶ בגלל אהבתך לבורא, תשמור על הארץ, כי היא בריאת יהוה, ובה חיים ואושר: 
כל זה ניתן לכם, למען ימצאו בני האדם בה שמחה.

שלוש

¶ בשל אהבתך לבורא, תשמור ותדאג לדגי הים, ולעוף השמיים, ולכל נפש חיה הנעה על הארץ: 
עשה זאת למען תהיה צדיק ולמען יהיה לך צדק.

ארבע

¶ ראו כעת כי נתון לבני האדם כל עשב המניב זרע על פני כל הארץ, 
וכל עץ אשר יהיה בו פרי עץ המניב זרע; לכם יהיו אלה למזון: 
טפלו ועבדו את זרעם כדי שישגשגו, ובהם לא תרעבו.

חמש

¶ ראו כעת כי נתונה לבני האדם כל חיית הארץ, וכל עוף השמיים, וכל דגי הים; אלה יינתנו לכם למאכל: 
אך דעו כי דמם יקר בעיניי ואני יהוה בוראכם; על כן שפכו דם אך ורק למען השמירה על חייכם.

שש

¶ הבט נא כי כל עצי הגן שניתנו לך, וממהם תוכל לאכול בחופשיות, אך מעץ דעת טוב ורע לא תאכל: 
והנה כוח הבחירה של בני האדם: תוכל לבחור לעצמך, כי הדבר ניתן לך; 
אך זכור כי הדבר אסור, כי ביום אשר יאכל ממנו, מות תמות.

שבע

¶ והנה התורה, עליה נשענות כל המצוות; כן, עשה זאת וכל התורה תתמלא ותהיו שלמים: אהבה. 
כשם שכל הבריאה ניתנה לבני האדם, אלוהיכם ישלח את הגשמים ואת הבצורות, 
ואלוהיכם יעלה את השמש וישקיעה, ואלוהיכם ישלח את החום ואת הקור, לא עושה הבחנה בין איש לאיש; 
על כן, אהב כפי שיהוה אוהב והשג שלמות בתורה על ידי מצוותיך אלו, בנדיבות לכל. 
¶ ותורת אדם היא עץ חיים לאלו האוחזים בה; האוחזים בה בחוזקה יתברכו, כי היא כאש לטהרתך. 
¶ וביום שניתנה, בא מלאך עם חרב ומגילה קשורות יחדיו, והמלאך אמר להם: 
אם תשמרו את הכתוב במגילה זו, תיושעו מחרב; 
אך אם תשרפו אותה ולא תאכלו אותה, אז בסוף תהרוג אתכם החרב, כי בה היא תורת האצילות.

פרק 12

תורת חנוך - תורת בריאה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וזוהי תורת חנוך, הברית שנכרתה בין השמיים והארץ; וברית זו היא כאות לברית הנצחית שבין הבורא לבריאתו:

אחד

¶ בורא כל הדברים, אל עליון; דעו כי יהוה אחד, יהוה נצחי, 
יהוה אינו אלוהי אדם, מעשה ידיהם; על כן, יהוה בלתי משתנה, יהוה אינסוף: 
כל הבריאות מעידות כי יהוה כל יכול ונוכח בכל, אשר בורא את התורה, וקושר את כל הדברים בגבולם, הממלא את הנצח, אשר היה והיה ויהיה, מעולם ועד עולם.

שתיים

¶ יהוה יודע כל, בחכמה נברא העולם, והעיניים, הדעת והחכמה, 
צופות כל, יודעות כל, מבינות כל, ואם יהוה יסוב, כל הבריאה תושמד. 
והנה, בבריאה, לא יעמוד עץ עקר, וכל מקום יהיה מבורך, כי זהו רצון יהוה.

שלוש

¶ אלה שהוזהרו, כולם יזהירו אחרים: 
כי קללת בני האדם היא הבורות, השכיחה את אשר בברכה נשפעו בעבר; כי יהוה אינו מקלל את בני האדם, ולא את הארץ, ולא את בריותיה; 
אלא רשעת בני האדם היא אשר נטעה את הקללה אשר הניבה קוצים וסמירים על פני האדמה, 
כי פירות הרע של בני האדם, כן, רשעת בני האדם, גם הם יניבו זרע; 
לכן, כל אלה שהוזהרו, יזהירו את שכניהם.

ארבע

¶ כשם שברך יהוה את יום השבת, ישמרו בני האדם את השבתות, ימצאו בני האדם מנוחה ביהוה, למען יתברכו: 
כי ברך יהוה את כל הגלוי לבני האדם, ואת כל הנסתר לבני האדם; 
על כן תישמר השבת למען יזכרו בני האדם את יהוה ואת גן עדן אשר נברא לבני האדם, 
ויזכרו בני האדם את אל עליון בשבתות, פתח פיך והלל את יהוה.

חמש

¶ אל תהי טינה בלבך כלפי הזולת, בין בני אדם או בהמות הארץ, או עוף השמיים, או דגי הים: כי כולם בריאת יהוה: 
ביום האחרון, בעת שתבקש חסד לפני פני יהוה, אלוהיכם יביט בך ובחסדך, ומה ייראה ממך? 
על כן, גלה חסד לכל הבריאה, כי הוא יהוה, ואתה שייך לו. 
כן, שׂא את עול שכניך, ואהב את השונאים אותך, הבט מטה והרם כל מי שנפל; 
היה אתה זה המעניק אהבה, כדי שיהוה ייראה ויידע.

שש

¶ זכור את הבריאה, שמור בליבך את כל אשר היה לפני היסוד, חזק את כל אשר ניתן מראשית לאנושות: 
דבר בלשון ענווה ובלב נשבר ונדכה אל כל, בוא אל ביתך טהור; 
בסבלנות הבא את מתנותיך לפני יהוה אלוהיכם,

שבע

¶ פרו ורבו ומלאו את הארץ, כי אתם בריאתה. 
¶ שמרו תורה זו ותמלטו מהדין, מאירים כאור בחושך, אוהבים איש את רעהו בכל הדורות ובכל הזמנים, וציון תהיה לכם. 
וזו תהיה ברית עולם, שהבריאה, שכל המחפשים את האור ימצאו אותו, שאהובת יהוה, עדן, תיושע. 
¶ ויהוה יצב את האירין בענן, שכאשר יביא יהוה את האירין מעל הארץ, ייראו בשמיים, בעננים; 
ואלה יעמדו מוכנים כעדות וכזיכרון לברית אשר כרת יהוה בין השמיים והארץ, לכל נפש חיה מכל הבשר. 
והאירין יהיו בענן לשאת את האותות והסימנים, כי לא ישחית יהוה עוד את הארץ במבול מים להשמיד כל בשר. 
ויהוה יביט בה ויזכור את ברית העולם אשר כרת עם האבות, 
והבנים יביטו בה וידעו כי כאשר יצעד האדם בתשובה, ציון תשוב ותבוא על הארץ. 
¶ וזוהי ברית עולם: שכאשר בני בנינו ידבקו בתורה ויביטו למעלה, ציון תביט למטה בידיעה, 
וכל השמיים ירעדו בשמחה, והארץ תרעד מתוך גילה; 
וקהל העדה של קהילת הבכורים יירדו מן השמיים, ויירשו את הארץ, ויהיה להם שלום עד שיבוא הקץ. 
¶ וזוהי ברית עולם בין הארץ והשמיים, 
אשר כרת יהוה עם כל אלה שקדמו לנו, ויכרת עם כל זרענו, לעת ולנצח נצחים. 
וביום אשר נתנה, בא מלאך עם חרב ביד אחת ומגילה ביד השנייה, והמלאך ההוא אמר: 
אם תשמור את הכתוב במגילה אשר בידי השמאלית, אזי תינצל מחרב הרחמים אשר בידי הימנית; 
אך אם תשריפה ולא תאכל אותה, אזי ביום הקץ תהרגך החרב, כי בה היא תורת בריאה. 
והעירין יושבים בעננים עד היום הזה, להשגיח על כל נשמה חיה הנעה על הארץ.

פרק 13

תורת נח - תורת היצירה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהוה שלח את נח ונאמה להושיע את בני האדם מהמבולות, וניתנה להם התורה, ותורת נח נלמדה לבני האדם:

אחד

¶ יהוה כרת את בריתו עם בני האדם, על כן תעבדו את אל עליון כעם אחד: 
אל תעבדו את האלוהים מעשה ידי אדם, כי יהוה אינו אל מעשה ידי אדם. 
יהוה הוא אחד, הבורא; היו אחד כבריאה.

שתיים

¶ פרו ורבו, הרבו בשפע על פני הארץ, ורבו בה.

שלוש

¶ בידכם נתון כל עשב ירוק, כל פרי העץ, כל חיית הארץ, כל עוף השמיים, וכל הנע על פני האדמה, וכל הדגים השוחים במים: 
יהוה נתן את כל אלה לבני האדם למזון, אך את דם כל בשר נתן לכם לבשר, ואת זה לא תאכלו; כי הדם עליו להיחתם על האדמה. 
הדם הוא החיים; על כן לא ישפך הדם, אלא למאכל, או להציל את נפשותיכם; דם כל חיה אדרוש מידכם.

ארבע

¶ כל מי שהורג בן אדם ברצח, לשפוך את דמו, יהוה יבקש את דמו; 
כי לא ישפוך האדם את דם רעהו; האדם נברא בצלם אלוהים.

חמש

¶ כל בני האדם אחים ואחיות, תשמרו על חיי זה את זה בתשובה, כי כולכם גזע אחד ועם אחד, 
כי בצלם יהוה נברא האדם; על כן, אהבו זה את זה, וסייעו את הזקוקים לסיוע; 
כן, תנו מרכושכם לכל הזקוקים; אל תניחו שבקשת הדל תעלה אליכם לשווא.

שש

¶ פרו ורבו; הולידו את בניכם בכל הארץ והרבו את בני אלוהים בה.

שבע

¶ זכור תורה זו, ותורת אבותיך ברחמים, כפי שיהוה רחום והושיע את בני האדם מהמבול, כי אלו הן מצוותיך; 
למד זאת את בניך כדי שכל טוב יהיה לך עד הדור האחרון. 
¶ ותורת נח היא אחדות האנושות בחסד לכל האוחזים בה; אלו הדבקים בה יתברכו. 
וביום שבו היא ניתנה, בא מלאך וחרב בידו השמאלית ומגילה בידו הימנית, והמלאך ההוא אמר אליהם: 
אם תשמרו את הכתוב במגילה זו, אזי תיושעו מדינו של החרב הזו; 
אך אם תשרפו אותה ולא תאכלו אותה, אזי בסוף תהרוג אתכם החרב, כי בה היא תורת היצירה.

פרק 14

תורת מלכיצדק - תורת העשייה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה, אתן לך את תורת הדור הזה; וזו תהיה תורתך והברית בין יהוה לאנושות לכל הדורות, 
והיא תהיה לכם ברית עולם, כי זוהי תורת מלכיצדק; 
כן, זו היא התורה כפי שנמסרה לי, ואני נותן אותה לך, אברהם, למען תמסור אותה לכל דורותיך, לכל אלו הראויים לה. 
כן, זו היא התורה לכל אלו המבקשים להיכנס בדרך זו ולגדול בתורה עד תורת אדם, ואף עד תורת האצילה; 
וזו תהיה מצוותך, ומצוותם של כל החפצים לשתות מכוס תורת היצירה, עד תורת הבריאה, ואף עד תורת האצילה; 
שכן עד אשר יוכל האדם לשתות מהכוס הראשונה, ולהפנים תורה זו בתוכו, לא יוכל לשתות מכוס תורת יהוה הטהורה: 
והנה סוד, תורת יהוה היא אהבה; וזהו סודו של יהוה.

אחד

¶ התורה היא זו: תמול את לבך; עשה זאת למען תחיה את התורה ותדע את יהוה. 
¶ והתורה הזאת ניתנה למען ברגע שיינקב הלב, ותיוולד נשמה ליהוה, ואדם וחווה יתעוררו בתוכם, והם יחלו במסעם חזרה אל גן עדן. 
אם תשמע לתורה, הרי אתה ככלב העוקב אחרי אדונו הביתה, וזה טוב. 
¶ אכן, יהוה מחפש את אלה המחפשים לראות את פניו; כי בני האדם עשויים להכיר את אבותיהם ולשמוע להם או לא לשמוע להם, 
אך כדי לדעת את אביעד, על בני האדם לעשות יותר מאשר לשמוע; על בני האדם לחפש את פניו אם ברצונם להכירו; 
לכן, מול את לבך ודע את אל עליון, למען יהיה אלוהיכם עמכם. 
¶ בקש חכמה, הפנה מחשבתך פנימה, פתח את בינך אל האור! 
בקש דעת, למען תראה את כל המוליך את בני האדם אל אותו האור! 
נתיב הבינה בהיר, הדלת פתוחה לכל מי שימול את לבו, 
ואור יהוה יאיר, כפי שהשמש פורצת מבעד לחשכה בכל בוקר, גדלה בשמיים להאיר את הבריאה. 
וזהו אור העולם וחייו, זוהי החכמה והדעת משמיים אל ארץ. 
וזוהי ראשית בריאת האדם, כי זהו האור אשר נלך בעקבותיו כדי למצוא את דרכנו הביתה. 
¶ וביום ההוא שבו נתנה לי התורה, בא מלאך וחרב בידיו ומגילה בפיו, והמלאך ההוא דקר את לבי, והאכילני את המגילה, ואמר: 
אם תשמור את הכתוב במגילה זו, תיושע מהדין ותינתן לך רחמים בגבורת יהוה; 
אך אם תשרפה אותה ולא תאכלה, אז בסוף תהרוג אותך החרב, כי בה היא תורת העשייה.

פרק 15

תורות תורת העולמות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
שמע נא, אברהם: אתה חוזה נבחר ונביא ליהוה, ואשתך שרה שליחה לאלוהיכם; 
ואני עתה כהן גדול, הכהן הגדול ליהוה, ואני מעביר תורה זו אליך, ותהיו אתם הכהן הגדול והכוהנת הגדולה לאל עליון בעודי עומד לעזוב את המישור הזה. 
מה נאמר אם כן על תורת אור זו? מהי משמעות תורותיהם? הנה, אני אומר לכם שהן הדרך קדימה ואחורה; 
כן, הן הנתיב הישר שהוא המעגל הנצחי שהוא גלגל הנצח של צמיחת האנושות בעודנו נכנסים לעדן, ואז עוזבים אותו שוב, רק כדי לשוב כאשר נהיה מוכנים, אם ירצה יהוה. 
¶ דעו, אברהם ושרה, כי אור ואמת הם נחלתכם הנצחית, וכי חשיכת העולם הזה אינה אלא מסך. 
הקשיבו נא לקול אותה חוכמה הניתנת לכם בחסד ביום זה, למען תדעו את הרזין, ותהיו למורי הדברים הללו לעולם. 
כל הדברים ניתנים בסדרם, וכל הדברים ניתנים כראוי להם; על כן אני חולק עמכם את התורה הזו, ובה ארבעת העולמות: 
עולם העשייה הוא התורה הראשונה, זהו הזמן בו יהוה שומע את תפילותינו; 
גורשנו מגן עדן, ואל עליון ואלוהיכם רואים אותנו, אך רק כאשר נשברים לבבותינו אנו חשים לבסוף את רוח אלוהיכם. 
דרך הלב השבור והרוח השפלה אנו לומדים את התורה הראשונה, תורת הארץ, נכנסים לעולם הראשון, גדלים בתוך הארץ וממנה ומחוכמתה. 
ועל כן זוהי שליחותו של השפע הראשון, לרעות את הנולדים מחדש אל עולם העשייה, כי בעוד בני האדם נאבקים למעלה, על כולם להתחיל לפרוץ מבעד לחשכה אל האור. 
וכך נולדת הנשמה, חתומה בלב אל אור נצחי, והמסך מתחיל להיקרע, ואפלת הלילה נשברת על ידי כוכבי השחר בעודם נעים בסדרם, ומראים לאנושות את הדרך. 
¶ עולם יצירה היא התורה השנייה, שבה הבריאה הראשונה מקבלת צורה כאשר נולדנו תחילה באמת, ובשנייה עלינו לגדול באמת. 
טעמנו מן הפרי אשר גירש אותנו מעדן, וכעת עלינו ללמוד את מה שאנו יודעים: טוב מרע, ולהטהר במי הרחמים. 
לסייע לנו במאבקנו, נתונה ללוחמי האור תורת הברית: יהוה מלמד אותנו את הטוב שאנו יודעים כדי להימנע מהרע. 
ומהו הטוב? זוהי תורת המים, אנו נטהרים בעבודת הבריאה; 
כן, אנו מדברים אל אביעד ואנו מקשיבים; אך אף על פי שאנו ברחמי יהוה, עדיין איננו בשכינה. 
בכך אנו לומדים מי אנו, כי אנו עבדי אל עליון, ובמעשינו אנו מלמדים. 
¶ עולם בריאה היא התורה השלישית, לאחר שנגדל באמת אנו מסוגלים לשמור בתוכנו את האור, אותה האמת ממנה נולדו נשמותינו. 
כשם שהאור נע באוויר, כך דעת הבריאה נפרשת בתוכנו, משנה את הווייתנו ואת הדעת מהמקור עצמו, והחושך כבה. 
זוהי התורה אשר הרימה את בני האדם מן הארץ, כי היא תורת האוויר, 
ובעלייתכם באוויר תראו את כל הדברים, החדשים והישנים, ואף השמש, הירח והכוכבים יהיו בהישג ידכם. 
¶ עולם אצילות היא התורה הרביעית, שבה האנושות שוב אחת בנוכחות יהוה ואלוהיכם. 
והנה יסוד כל הדברים, והרמוניה של כל הדברים, ובינת כל הדברים, וכתר יהוה. 
כאן בני אלוהיכם בביתם, לא ללכת לאיבוד באור אל עליון, אלא להיות חופשיים באהבת יהוה. 
כאן שוכנת כל החכמה, וכל החסד, וכל הדין, וכל הדעת; כאן תמצא את הניצחון ואת ההדר. 
כאן יתקבלו בביתם אלו שהזוקקו בלהבת אש אלוהיכם, יודעים את אמת מורשתם, השושלת האלוהית של האנושות, כי היא תורת האש. 
¶ וכל הנולדים באור, כאן על הארץ, והלומדים והופכים לגילום חי של תורה זו ושל ארבעת העולמות הללו, לומדים את האמת הקדושה: 
איננו הופכים אלא למי שאנו תמיד ולעולמים. 
וזו היא אמת אלוהית, שכששמים וארץ הם אחד, מראה אלוהית שבה רצון אלוהיכם ידוע ונשמע, אז יוחזקו המפתחות: 
הכהן והכוהנת המכינים את הארץ לבוא השמים, יהיו, ברצון יהוה, בהרמוניה; 
ואז הכהן הגדול והכוהנת הגדולה, הם עצמם המחזיקים במפתחות, ובסמכות שניתנה להם על ידי יהוה אלוהים, יביאו את השמים אל הארץ. 
¶ בזה הכל אחד, עשיית הנסים להיותה אחד עם ידיעת רצון יהוה; 
ואז יולידו האב השמש והאם הלבנה את הארץ שהאם נשאה בבטנה, ונשימת אלהים הזנה אותה. 
ואז תיאכל הארץ באש משפט יהוה אלוהיכם, ותבער הארץ באש כפי שנשטפה פעם במי חסדי יהוה; 
ואז יקבל יהוה את זו, הבריאה, כשלו, כי הוא בורא השמיים והארץ. 
¶ ואיך תשיגו את המפתחות הללו, אברהם ושרה? תלכו, כפי שצעדו אבותינו, אדם וחווה, ומלאו כוח ממרומים: 
ראשית דרך שערי ארבעת המלאו, ואז דרך כל אחד מארבעת השערים של ארבעת המלאו. 
הראשונים שבהם יהיו ארבעת המלאו של צדק ומגדלה, כפי שניתנו לאדם וחווה; 
ומלאו זה הוא של צדק ומגדלה, כי זהו השלום שהובא לארץ מהשמיים כדי להצמיח את יהוה בארץ, כי הארץ היא הדש של רגליו. 
¶ ולפני יהוה לא היה דבר, כי יהוה היה תמיד, ויהיה לעולמים; 
ויהוה הוא אדון צבאות, בורא השמיים והארץ, וכל אשר למעלה וכל אשר למטה; 
וכל הנראה, וכל הנסתר; וכל הנשמע, וכל אשר אינו יכול להישמע; 
וביהוה הכל נמצא, היה תמיד, ויהיה תמיד; כי יהוה הוא אמת, ויהוה הוא אור; ויהוה הוא אחדות, ויהוה הוא הכל.

פרק 16

חוטי לבושי הבריאה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וכפי שסיפרתי לך, יהוה קיבץ אותם, בני האור, אף כוכבי השחר, והם הביטו מטה אל התהום; 
וכך היה שהחושך הופרד מהחושך, והארץ כוננה כדי שבני אלוהים ידעו בעצמם את האמת. 
¶ וכאשר היו הורינו הראשונים בחירותם, הם נכנעו בתחילה לפיתויהם וגורשו מפני יהוה כדי להיוולד, מרחם עדן אל עולם בני האדם. 
ולפני שגורשו, ניתן להם המילואו הראשון — אדם מאצילות צדק וחווה מאצילות מגדלה, שהיא כהונה אחת — כדי שידעו וכדי שיהיו מוכנים. 
ואלה נשטפו ונמשחו, כשם ששטפתי אותך היום. 
¶ וכאשר טוהרו וניתנו להם בגדי כהונתם, ועימם שמותיהם החדשים, שלח להם יהוה את רפאל, כדי שילמדם; 
ואלה דברי רפאל לאדם ולחווה, וכך הם דברי יהוה אליכם היום: 
¶ שורש מצוות יהוה הוא אהבה; ואהבת יהוה היא החוט של בגדי הכהונה. 
¶ הנה, נמשחו אוזניך, למען תשמע את דבר יהוה: 
והחוט הראשון של בגדי הכהונה בתיאום עם האוזניים; על כן, אל תפתה בשמיעת שקרים, ואל תשמע את קץ דבר יהוה. 
ישרה היא הדרך אל יהוה אלוהים, וכל השוהים בדרך ישמעו את הגזרות. 
¶ הנה, נמשחו עיניך, למען תראה את כבוד יהוה: 
והחוט השני של בגדי הכהונה בתיאום עם העיניים; על כן, תראה על ידי הרמת העיניים. 
אל תיתן לעיניך להתמלא דמעות, פן לאחר הבכי הן ייסגרו; 
העיניים הן כחלונות לנשמה; דברו איש עם רעהו בכוח העיניים, פן תשכחו את הדברים שנראו; 
אכן, הבט בעיניך אל ישועת יהוה וראה כי עין הגילוי היא עין הבינה, 
ובבינה ההיא יינתן לך כתר אהיה אשר אהיה; והוא שוכן בין העיניים. 
¶ הנה אפכם נמשחו, למען תריחו את מנחותיו הנעימות של יהוה: 
החוט השלישי של בגדי הכהונה מתואם עם האף. 
אל תיתן לאפך להיגורה או להתלהב מריחה המתוק של עבודה זרה, 
ואף אל תחפוץ לשמור לעצמך את המנחות אשר נתן לך יהוה; 
אלא הריח את ניחוחות השבת הנעימים, ודברים נאים אחרים של יהוה. 
¶ הנה פיך נמשח, למען תשמיע תהילות ליהוה: 
החוט הרביעי של בגדי הכהונה מתואם עם הפה. 
בקשו אורך רוח; אל תיתנו ללשונותיכם לדבר דברי כעס; 
ואכן, אל תאמץ להישבע שבועה ללא כוונה לקיים אותה, כי כל השבועות כתובות בלבבות בני האדם; 
על כן, שמור שבועתך למען יהיו הבטחותיך נאמנות. 
אל תרמה בדברים או תזכיר את שם יהוה לשוא; אל תישבע בשקרים; וזאת למען יהיו דבריך טהורים. 
ואכן, השלמות היא של יהוה אלוהים לבדו, וכל השאר מושלמים ביהוה; על כן, תהי רוח הקודש כרסנך. 
¶ הנה צווארך נמשח, למען ישא את ראשך: 
כך, החוט החמישי של בגדי הכהונה מתואם עם הגרון. 
אל תבלע תועבות כלשהן, כי אם אכל לחם מצות, כלומר, רק בצדקה ובמתינות. 
¶ הנה, נמשחו ידיך, למען יהיו חזקות ויניפו את חרב הצדק להגנת האמת והמידה הטובה: 
כך, החוט השישי של בגדי הכהונה מתואם עם הידיים. 
אל תניח את ידיך בחטא, אל תגנוב, כי אם אחוז בדבר אלוהים; 
כן, פתח את דלת בית יהוה אלוהים ביד, וקשור את הסימנים והאותות באמצעותה. 
¶ הנה, נמשחו מותניך, למען תהיה פורה ורבה ומלא את הארץ, למען תמצא שמחה בזרעך: 
כך, החוט השביעי של בגדי הכהונה מתואם עם המותניים. 
אל תנאף, כי אם נאמן תהיה לביתך, וזאת למען תהיה בריאות בטבורך, מוח בעצמותיך, וגבורה במותניך ובגידייך; 
ולמען כוח הכהונה על פי סדר בן האלוהים יהיה עליך, ועל זרעך בכל דורות הזמן, ובכל הנצחים. 
על כן, היה פורה ורבה; תמצא שמחה בזרעך; 
כן, עשה זאת ויהוה אלוהיך ימול את לבך ואת לבבות צאצאיך. 
¶ הנה, רגליך נמשחו, למען יהיו מהירות בנתיבות הצדקה והאמת: 
והחוט השמיני של בגדי הכהונה מסתנכרן עם הרגליים. 
על כן, אל תלכו אחרי אלוהים זרים, למען לא תמעדו ולא תיפלו; 
אכן, לכו אחרי יהוה אלוהיכם; נדדו בכל הנתיבים, כפי שציווה יהוה אלוהים, כפי שנאמר לכם על ידי רוח הקודש; 
ושמרו על רגליכם בעת שתלכו אל בית יהוה אלוהים, למען תעשו זאת בתחינה לפני יהוה. 
¶ על בני האדם לזכור את שמונת החוטים הללו לעד; יהיו כתובים בלבכם: 
אוזניים ראשון, עיניים שני, אף שלישי, פה רביעי, צוואר חמישי, ידיים שישי, מותניים שביעי, ורגליים שמיני. 
אכן, אל תחטאו על ידי אלה, כי הלב נמצא עם כל אחד מהם. 
הנה, התבוננו לפיכך במחשבותיהם של כל אלה אשר תפגשו: 
ואהבת לרעך כמוך, כי לאהוב זה את זה הוא לאהוב את יהוה אלוהים. 
אכן, עשו זאת ותהיו מבורכים; כן יהיה, אמן. 
¶ ואלו היו הדברים לאדם וחווה על בגדי הכהונה, וכך הם גם דבריי אליכם, הו אברהם ושרה.

פרק 17

התורה ומצוות הרב

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה אני, מלכיצדק, אעניק לכם חכמה כדי שתבינו את המלאו הראשון— 
אברהם מאצילות צדק ושרה מאצילות מגדלה, שהיא כהונה אחת על פי סדר בן אדם— 
כדי להעניק לכם דעת בדברים אלה, למען יהיה לכם כוח ביהוה, בכהונתו על פי סדר בן אלוהים. 
וברגע שלימדתי אתכם זאת, אשר אני נותן לכם בנדבה, כך תמסרו דברים אלה בנדבה לבני האדם; 
וזאת כדי שתהיה להם חכמה, שמאור יהוה יזרום, ויפרוץ מבעד למסך האור כדי להשמיד את החושך. 
אך היו ענווים בחוכמה זו, אברהם ושרה, למדו דברים אלה כמשל, כדי שהנבערים ילמדו, והחכמים ידעו; 
¶ וכאשר יבואו לפניכם החכמים, הקשיבו להם ושימו לב, כי חכמה זו נמצאת בכל; 
אל תשתקו כאשר הרע נאמר כאמת, אך שמרו על שלומכם והניחו לאור ההוא להאיר מעל הכל, 
כי האמת תבוא בנחת ותביא עמה את שלום יהוה, או שמא היא אינה אמת. 
מלחמות ומחלוקות הן דרכיו של יריבנו, מביא הבלבול; אכן, הוא ממתין בחושך כדי לבלוע. 
אל תיראו, אלו החורגים מהתורה יבקשו משפט, ואת משפט יהוה ימצאו; לא יהיה להם טוב כפי שהם מדמיינים בהבל לבם. 
¶ הוי אברהם! הוי שרה! האם תלמדו מחכמתו של רפאל, שהוא רזיאל, מרפא יהוה ושומר סודות אלוהיכם? 
כי אחרי שניתנו לאדם ולחוה המלאו הראשון — אדם של עשיית צדק וחוה של עשיית מגדלה, שהיא כהונה אחת — רפאל לימד אותם עוד, ואמר להם: 
¶ החכמים, הם ברוכים, אלה שעל ידי יהוה אלוהים ניתנו להם סודותיה של זו, עץ דעת טוב ורע. 
ואור יהוה ניתן לכם כדי שתלמדו את כל העמים את אמת יהוה; 
כן, וזהו המפתח והכוח של הכהונה לפי סדר בן האלוהים; והינה, זהו גם אבן הפינה של תהילתו: 
והנה המילה הסודית: יהוה. 
אך העולם טרם למד את הסוד; ואולם המילה היא כחלב ודבש על לשונות הצדיקים. 
כל אשר ניתן מבריאה זו הוא כעת שלכם להביט בו ולטפח אותו; יהוה נתן לכם ממשלה עליהם; עשו זאת בשם יהוה. 
בצאתכם מגן זה, התורה לא תהיה זרה לכם. 
¶ מצווה אני נותן לכם, קבלו אותה ברצון אך לא ממני, כי כמצוות יהוה: 
קומו כאשר השמש במרומיה בחום היום והתפללו אל האלוהים אשר ברא אתכם; 
ואת זה תעשו לא על פי צו ולא כדי להסב נחת לעצמכם, אלא כדי שתלמדו את מידות האלוהים. 
¶ וכפי שאתם, אדם, ואתם, חוה, גורשתם מגן עדן זה ומפני יהוה, אך לזמן קצר בלבד, 
עליכם לסור מכל רע וללכת בדרך הצדקה, כדי שבחסד יהוה תוכלו לראות שוב את פני אלוהים בעודכם על הארץ הזו. 
על כן אומר אני לכם כעת: הסוד הגדול ביותר הוא קידוש יהוה; 
וכל מי שראוי יגיע ישירות לסוד זה, ואיש לא יוכל למנוע זאת מהם, כי הם ידעו. 
ולכן, אני אומר לכם: גלו את סודות אלוהיכם רק לאלו המשרתים את יהוה; 
אך תבוא עת שבה כולם ידעו את הסודות הללו; 
ואכן, כל ברך תכרע, וכל לשון תתוודה ביום האחרון כי בן האדם מולך על כל הדברים בשמיים ועל הארץ הזו. 
¶ הנה האמת: שלושה סודות חבויים בתוך התורה, וכל הנסתרים תואמים לשלושה דברים אלו. 
המצווה הראשונה היא החכמה הראשונה: כבוד ליהוה; כבוד יהוה הוא הסוד הראשון שייגלה. 
אכן, ראשית החכמה היא כבוד יהוה, אשר תואמת לשלוש חכמות: החכמה החיצונית, החכמה הפנימית, ועומק החכמה. 
כאשר תצא מגן זה, תבנה בית חכמה, ויסוד הבית ההוא יהיה כבוד יהוה. 
חכמים יפתחו את לבם לסוד זה. 
ודעו גם כי ישנם רק שלושה סוגי סודות: סוד הדרך, סוד הראשית, וסוד תורת יהוה. 
ואני אומר לכם, ואתם תאמרו לכל השומעים אתכם, שסודות אלו ייתדעו רק בחסד אלוהים שדאי. 
¶ כדי לשוב אל עדן, ולהוריד את השמיים אל הארץ, עליכם לשמוע את שלושת סוגי היראה: 
היראה הראשונה מפארת את יהוה, והשנייה מפארת את רוח הקודש, והשלישית מפארת את פני אביעד. 
דעו גם שיראת יהוה היא לאהוב את אלוהיכם, ולעבוד את יהוה ואת בריאתו באהבה. 
האם אינכם יודעים שבני האדם ימצאו אושר בבריאתם רק על ידי מתן כבוד ליהוה, הבורא? 
לכן, יראת אלוהיכם היא יראת יהוה, כבוד אלוהיכם הוא כבוד יהוה, ואהבת אלוהיכם היא אהבת יהוה. 
וכל זה חייב להיעשות באהבה; בקשו אהבה בלבבכם, כתבו אהבה בלבבכם, ותשמרו תורה זו; 
כי זו היא כל התורה, כן, זהו מלוא האמת: תאהב את יהוה אלוהיך ותכבדהו. 
כן, פארו את אביעד כדי שלא תיפלו לנסיונות כפי שעשתה לילית, שכן אין זה מותר לבני האדם לעבוד את אלוהיכם בנסיונות. 
עמדו בשם יחד יחיד אחד! ראו כי הוא יורד ממרומים! 
וכתוב על העמודים בשמיים: בני האדם אהובים; על כן, לאהוב את יהוה הוא לאהוב את רעייכם. 
רוח הקודש, נשימת יהוה, תדבר אליכם בעודכם פוסעים בנתיבים מחוץ לגן הזה, ותנחה את ילדיכם, אף את אלה המצייתים לו; 
לכן, תלמדו לכבד את אלוהיכם, ורק אז תדעו כיצד לאהוב. 
¶ דעו גם כי בני האדם אינם חפצים לשמוע עצה זרה: 
אכן, בני האדם יזמרו תהלה ליהוה בקלות, אך האם ידעוהו? 
על כן, כבד את בורא השמיים והארץ כל ימי חייך, למען כפי שתדע אותו, כך גם זרעך ידע את יהוה. 
אכן, כתבו את אהבת יהוה על לבבכם, ושאו עמכם תמיד את יראת יהוה, אדון צבאות השמיים, בלבבכם. 
אכן, אהבה זו היא ביראה, ויראה זו היא טהרת יהוה. 
¶ ואני אומר לך: כל המראים יראה חננים הם בעיני יהוה; 
אכן, אלו היראים את הבורא ואלו היראים את הבריאה; ומבורכים יותר יהיו כל אלו שייראו הן את הבורא והן את בריאתו! 
וכולם ידעו זאת כאשר יהיו רוחם טהורות, לאחר שהולידו נפש. 
שמח נא, אם כן, בכבוד אור יהוה! 
¶ מתוך החושך נולדת אל האור האמיתי ההוא, והופרדת מאלו שעדיין אובדים. 
וקרב יום אשר יזרח אליך האור מתוך המים, למען תכבד את האלוהים אשר דיבר אליך בגן זה: 
וכבוד זה הוא האהבה, ומתוך האהבה באה היראה, ומתוך היראה באה הבינה; 
ואני אומר לך: אהבה זו תצמח אלפי אלפי דורות, עד להחייאת כל נשמה; כן יהיה, אמן.

פרק 18

התורה ומצוות הכהן והכהנות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה, אברהם האב ושרה האם, קיבלתם את המלאו השני— 
אברהם מבריאה צדק ושרה מבריאה מגדלה, שהיא כהונה אחת על פי סדר בן האדם— 
על כן, רסן את לבך כדי שלבך ינחה אותך במסעך. 
כאשר יהוה, אל עליון, יברך אותך, ויהוה אכן יברך אותך יותר ממה שכבר בירכך, אל יתעייפו אוזניך. 
¶ דברי הבריאה הזו הם ברכה לעבדי יהוה, אך יהיו כמסך אפל המכסה את עיני כל האוהבים את הבריאה הזו יותר מהבורא. 
תן ללבך להדריך אותך והפוך את דרכך לישרה! הקשב לקול כדי שלא תסור מן הנתיב הישר. 
אלו התועים בקרב בני האדם עדיין עשויים למצוא את דרכם, אם רק יבקשו מהלב עצה. 
¶ אהבת הבורא כתובה על לבבות המשרתים את יהוה, יהי לבך פתוח, הקשב יותר משאתדבר, הענק כבוד לכל המחפשים אותו, כבדם מיד אחרי יהוה, אך אל תחפש כבוד לעצמך. 
היה ידוע בדרכי נועם, חפש להכיר את כל הבאים לחפש את חוכמתך, 
התמודד עם כל המחפשים את הדרכתך והכן את הארץ לביאתו של יהוה אל הארץ. 
¶ דע כי הזבח הנתן ליהוה יתקבל על ידי הנזקקים, אל תבזבז את אשר ניתן לך כדי שלא יחסר תועלת לעניים ולנזקקים. 
זכור את האלמנה ואת היתום, הם נמסרו למשמרתך, סלח להם ואל תשכח אותם: 
ובזה תכין את הארץ לבואו של יהוה. 
¶ וכאשר נתנו לאדם וחווה את המלאו השני, כשהומלכו ככהן וככהנות, שלח להם יהוה את קול ההדרכה מרפאל, 
ואדם וחווה למדו על המנחות והזבחים הניתנים ליהוה, לאומר: 
¶ ישנם שלושה סוגי חסד: קרבן העולה, קרבן התודה וקרבן הטהרה. 
הדין מחולק אף הוא לשלוש קטגוריות: אהבה שמימית, תפילה ארצית וכבוד תלסטי. 
וקרבן העולה מקביל לאהבה, כי אלו נתנים להזין את הבריאה. 
וקרבן התודה הוא כבקשה לשמיים, הנתנת בשפע של שמחה ובהכרת תודה לאלוהיכם. 
קרבן הטהרה הוא הכיפור, כסמל ליחד יחיד אחד, אשר צריך למות על ידי אלו שהוא אוהב. 
הן קרבן התודה והן קרבן הטהרה נתנים כדי לסייע ולחזק את הגוף החי; הבע אהבה זו בתפילותיך והתפלל במסירות. 
עבד את יהוה באהבה ובחסד, ובקרבן העולה תתן כבוד והערכה לממלכות אלוהים, לגופים השמימיים, לגופים הארציים ולגופים התלסטיים—אפילו אלו של השמש, הירח והכוכבים. 
¶ יהוה לא ברא את העולם בידיו, אלא בדברו ברא את כל הדברים, וזאת בשל חכמתו האינסופית וכבודו האינסופי. 
יהוה גדול בחכמה, יודע כל, ואינסופי בחסד, אוהב כל, ואינסופי בצדק. 
יהוה אלוהים שומר את כל הדברים, ממלא את העולמות העליונים והתחתונים, כי מה שנברא בעולמות העליונים מוליד את כל הדברים. 
יהוה, בחכמה, מגלה לבני האדם את סודות הבריאה, ומעניק לבני האדם את דעת הטוב והרע לכל האוכלים מפירות העץ ההוא. 
וכעת מביט יהוה בבריאתו ובשממת העולם הזה, אך הוא אינו מתחרט, כי אין רשע בו. 
¶ הנה, כל הברכות באות אל הצדיקים, אלה האוהבים את יהוה; על כן, שירו תשבחותיו והאדירו את שמו, כי מעשיו גדולים ועצומים! 
קרבן העולה הוא זבח של בקשה; על כן, תנו לנזקקים מתוך המקום הקדוש: 
המקום ההוא מבורך ויהיה היכל יהוה עד שיבוא יחיד יחיד אחד. 
בעת שתעבדו את יהוה, אלוהיכם, אביא מוות ורפואה ברצון רוח הקודש, 
ובקולכם ובתפילותיכם תיוולדו מחדש בשיסוע לבכם, ילידי לב נשבר ורוח נשברה. 
כן, התפללו לכל הדברים הטובים, כדי שיולידו נפש, מנשימים חיים חדשים אל הגוף בן התמותה. 
זהו עיקר היסוד של חכמה ודעת: מחכמה, מחסד, מדעת, מדין; 
ואלה מדברים זה לזה, כי הבינה היא רק כתר בני האדם, ואור היום יבוא כדי לגרש את החשיכה. 
¶ ירפא אותה האור, כי היא האלה אסיימה, השכינה, אשורת יהוה; 
היא תהרה ותלד בן, אף בן האדם; ולבו יישסע, והוא יעמוד איתן לפני אלוהיכם. 
אם תרצו לנצח בעבודת יהוה, תעזבו את כל העושר, הכבוד ודברי העולם הזה מאחוריכם למען אלוהיכם. 
התפללו כעת ליהוה ככהן אמיתי וככהנת של יהוה, והקריבו לו קרבנות תודה. 
¶ כבדו ועבדו את יהוה ביראה גדולה, למען ייושעו בני האדם מקללת הארץ בה אתם שוכנים. 
כי מהו העונש מעדן, שהיא המקדש הזה? אומר אני אליך כי היא יכולה להיות ברכה. 
וראה כי עדן, ארוכה היא מהארץ ורחבה מהים! 
אל תזעק בכאב, אלא בקש מרגוע מהצער, מהפגיעה ומהכאב של הפרידה הזו. 
¶ אל תקנה את הנמכר לך מידי זרים, ואל תעלה שבחים לאלוהים שנבראו בידי בני אדם. 
¶ אל תבוא אל המוות מרצונך, ואכן, אל תדבר רע; כי אם מלא את ימיך בטוב ובברכות בריאת יהוה. 
כי אתה מכיר את יהוה, וטעמת מטובו של יהוה, ניתן לך להושיע אחרים מסבל, ממצוקה ומחורבן; ואף מאש ומנטל החטא. 
ברגע שיצאו מהגן, הרשעים מוכנים למשפט ואינם שואלים על כך; כך יהיה. 
¶ כבדו את יהוה, השתחוו לו, הגישו את קרבן הטהרה שלכם ולמדו את בניכם ואת בנותיכם בדרכי אלוהיכם. 
הגישו את שלושת הקרבנות הללו: את קרבן העולה, את קרבן התודה ואת קרבן הטהרה במקדשיכם, ועשו זאת באהבה, בתפילה ובכבוד ליהוה. 
¶ ראשית החכמה היא יראת יהוה ואהבת אלוהיכם; על כן, אהבו את רעכם כמו את נפשכם, ואהבו את יהוה אלוהיכם. 
כאשר נמנע מכם הכוח ומצאתם רחמים ביהוה, לבבותיכם הצדיקים בערו כאש; 
על כן, יראו את יהוה ושמרו את מצוותיכם, ושפכו על יהוה את כבודכם ואת אהבתכם. 
מהכבוד והאהבה יצאה הלהבה הגדולה; אכן, הכל נברא בדבר, שנולד מאהבת יהוה. 
¶ הנה, תעבדו את אלוהים שדאי: תכבדו את יהוה בשמירת כל התורה, וכדי לשמור את תורתו, תצייתו לתורת האהבה. 
זעקו בתחנונים והשתחוו בסגידה לפני אל עליון! 
רככו את לבבכם וקבלו את יהוה ללא עיכוב. 
¶ התרחקו מכל רשע, ואל תאשימו את החוטאים; אכן, תלמדו אותם את אמת יהוה; 
כי אלה המבזים את כבוד אל עליון, דעו כי זהו משפט אלוהיכם לשלול רחמים מהחטא: 
כל בעלי אוזניים לשמוע ישמעו את הדברים האלו ויבינו אותם. 
¶ כעת אני מצוונכם ללמד את בניכם למאוס ברע, ולא לגדל רשע בלבבם; 
וכן, למדו אותם לזנוח את תאוותיהם, ואדרבה להאדיר את שם אל עליון. 
¶ ראה והבט, ביתך מונח במרכז, בין להבי אותה חרב פיים. 
הענווים יראו כבוד בעת שיתאספו בבתיהם; שם יעמדו לפני השכינה ויעבדו את יהוה. 
כבד את יהוה אלוהיך בתפילותיך ותמצא שלום בהגיגייך והאלוהים יושיעך מכל רע. 
הסתר עצמך באור דעת אלוהים, שוכן בהיכל אל עליון. 
¶ בקש מיהוה להושיעך מהמלכודת המוליכה רבים מבני האדם שגגה. 
שוב אל יהוה בתפילה, באומר: יהוה, שמע נא את הדברים היוצאים מפי, הושיענו ממוקש אלה האורבים להוליכנו שולל! 
דע כי כל המתפללים אל אל עליון עושים כן בחיפוש אמת אחר ברכות אבא אביעד אבינו ומלכות השמיים; 
על כן, בחסד יהוה אל עליון אני אומר לכם: פרו ורבו. 
¶ אלוהים שדאי רואה את הרשעים ויענישם בעתו; לכן, הסג את פיך לגבי אלה שאינם מחפשים את חכמת יהוה: 
בואו מן הסוד שאבא אביעד אבינו ומלכות השמיים מגלים לכם; יהי כן, אמן.

פרק 19

התורה ומצוות הזקנות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
האור אשר הופרד מהחושך, למען תיווצר הארץ, אור זה הוא דעת יהוה, והחושך הוא הגאווה הרואה באור זה כסכלות. 
בבורותם, האור מוכיח עצמו כמזיק לאלו החיים במוות; על כן מוות הוא לחמם ושאול הולם אותם. 
החכמים בחוכמת יהוה, יזלוג אור יהוה מלבם המנוקב כדי שישיף על הארץ; ואולם הפה נשמר בשתיקה. 
¶ הו אברהם, הו שרה! הקשיבו לאור ההוא בעודו נשפך דרככם, כי בו שוכנים סודות הבריאה, בעודכם נערכים לשחרר עולם זה מכבלי החושך! 
ולאחר שקיבלו את המלאו השלישי—אברהם מיצירה צדק ושרה מיצירה מגדלה, שהיא כהונה אחת על פי סדר בן האדם— 
הייתם בראשית ושם ניתנו לכם המפתחות להכין ארץ זו לקראת ביאת השמיים, וכעת נערכתם! 
כעת ניתנו המפתחות לשניכם, למען תשברו עולם זה מכבלי החושך, 
למען החומר והרוח יהיו לאחד, למען יובאו השמיים אל הארץ לרפא בריאה זו. 
¶ כמים רחמי יהוה הנשפכים מהשמיים לרפא את הארץ, והעולים שוב אל השמיים כדי שבריאה זו תירפא ברחמים הגדולים ההם, 
כך גם אש אלהיכם נשפכת מהשמיים לטהר את הארץ, והעולה שוב אל השמיים כדי שבריאה זו תטהר בדין הגדול ההוא. 
אש זו היא אור יהוה, והיא נשפכת דרך הכלי הפנימי שהוא הלב, 
והיא גוברת על כל זה, והיא חודרת את כל הדברים, והיא גוברת על כל הדברים. 
כעת, פקח עיניך לראות את חזון יהוה שהוכן עבורך. 
¶ זכור, זכור את אברהם ושרה, כפי שרפאל אמר להורינו הראשונים: 
הרהר באלוהים שדאי ובשילה, יחד יחיד אחד, הוא אשר יישלח אל העולם. 
זה כדי לכבד אותו ששמו שומר ומגן מפני רוחות לוחשות ורוחות ידיעות; 
אכן, אתה חי תחת הגנת יהוה; לכן, התפלל בשעה ההיא ששם יהוה ייכתב על לבבות העם: 
התפללו שלבבות עבדי יהוה ירימו את מוט הברזל ההוא, ויקבלו את דבר יהוה אל לבבם, 
כדי לזכור את השם הקדוש ההוא, כדי שיגרשו את הרוחות הלוחשות ואת הרוחות הידיעות בשם יהוה. 
¶ שבח את האלוהים בתפילותיך; כן, הודה לשליט השמיים, שבח את נבחר האלוהים בעודך כאן על הארץ, 
כי נכתב לפני בריאת העולם: אם בני ובנות האלוהים נשלחים מהשמיים לארץ, בכבוד ישובו אלו הזוכרים את יהוה אל בוראם. 
¶ כתוב את תפילותיך באותיות מפוארות בלהבת אש בליבך, והשבה אותה לתפארתה הקודמת, אמר יהוה; 
לכן, באמצעות תשע הספירות, ניתן למצוא את הכתר על הר האלוהים, בבית התפילה, אף בבית יהוה. 
קשור את מחשבותיך לכתר והצמד את לבך לשמיים, כי כשם שהדין הוא אש השמיים, על ידי רוח הקודש תברא אש, 
ותראה את האש בה, ותחוש באש זו בוערת בליבך; 
לכן, בבית יהוה, אש מובאת על ידי מלאך האש ההוא, למען תדע כי יהוה קיים. 
קח כעת את כל אשר למדת היום והגה בו, למען תלמד זאת למחר לעולם; כך יהיה, אמן.

פרק 20

התורה ומצוות הכהן הגדול והכהנות הגדולות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
שמעו את דברי, הו אברהם, ואת, הו שרה! הוענק לכם המילוא הרביעי— 
אברהם של עשייה צדק ושרה של עשייה מגדלה, אשר היא כהונה אחת על פי סדר בן האדם— 
ובזה ניתנה לכם הראשונה מבין ארבע המתנות של תורת העולמות. 
זכרו את הדברים הללו, הו אברהם, וגם את, הו שרה! כי כעת, לבסוף, אגלה לכם, כל אחת מהן, את דברי רפאל לאדם וחווה, 
¶ ואחרי שקיבלו את מתנתם הרביעית; 
ורפאל דיבר שוב אל אדם ואל חווה, ויאמר להם: 
¶ הקול מלמד גם שהנפש בעלת שלושה ענפים התואמים את שלושת שמותיה של יהוה, ושהנשמה מוצבת מעל להיכל. 
כיסוי כיסא הכבוד הוא ככרוב במעוף; על כן, תרום נשמתכם ככרוב: 
ודעו גם שהאל מופיע כבן אדם, ואף המים השוצפים שרים תהילתו ליהוה. 
והשיר הוא זה: יהוה מלך, לעולמי עולמים! 
לכן, על פי האמת הכתובה, הכבוד שייך לבני האדם. 
אכן, יהוה, אפילו אדון צבאות, נותן את אמת אלוהיכם ואת אמת האל לבני אלוהים; לכן, תנו את האמת לכל בני האדם. 
¶ עצום עיניך! אל תביט בגילופים! כי שם שוכנת בת לילית, והיא מיוסרת על ידי הבתולות והאימהות; 
על כן, העם ירבה ויפיץ את התורה, אך לא ידעו את התורה: אל תשפטם בחומרה, כי אינם יודעים את אשר הם עושים. 
¶ ומה אומרים על אלה שיעבדו פסלי אלילים אילמים שנעשו בידי בני אדם? 
אל תצחק, כי כשם שאצבע יהוה בראה אותך, הו בן אדם, כך גם ידיו של האדם יצרו את הדמויות החצובות מעץ ומאבן; 
אך ראה כי יהוה חצב את בני האדם מעפר ונשף בהם נשמת חיים! 
אך כאשר שם אדם את אצבעו בבוץ ונשף עליו את נשימתו, לא יבואו חיים; לשמו הגדול של יהוה יש את סממיו הקדושים. 
והאות היא זו: אדם אינו יכול להביא חיים, אך כאשר בן אדם נישא לבת חוה, ובן חוה נישא לבת אדם, אז יבואו חיים בנשימה החדשה. 
וכך הוא שאדם מחפש עזר כנגדו, וחוה מקבלת אותו והופכת אותו לשלה; וזאת כדי שהאמת תימצא בתוכם. 
¶ קבץ אליך שנים עשר צדיקים והתפללו יחדיו כאיש אחד בשם יהוה; 
עשו זאת בכל אחת משלוש הדרגות והמשיכו ושתפו זה את זה ככל שתתקדמו בשם יהוה. 
אמת כתובה בשמות אלוהיכם; השתמשו בכוח השמות באמצעות חותמותיהם בעודם חיים; 
כן, החותמות נמתחות הן למעלה והן למטה, כי השמות שוכנים באותו היכל השוכן בשמיים הרביעיים. 
השמיים והארץ חייבים להיות אחד, שכן שניהם הם הבריאה וקיימים בדבר יהוה. 
¶ ומשכן קדוש זה יש לו ארבעה כיסויים: הכיסוי הראשון היה הרוח; הכיסוי השני הוא העור, הכיסוי השלישי נפש; והרביעי יהיה עור לבן, הדומה לטהרתו של יהוה. 
השומעים יבינו, ויתברכו בחוכמה בשם יהוה; כן יהיה, אמן.

פרק 21

חכמת רפאל אשר הוא רזיאל

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ואני, מלכיצדק, מעניק לך את חכמתי, למען תדע: 
כל אחד מארבעת המלאו נמצא בחלקו, ארבעה מלאו: שניים של השמיים ושניים של הארץ. 
זה הראשון אשר קיבלת הוא של האביב אשר יוביל אותך אל הקיץ, והוא למען הזריעה; 
השני הוא של הקיץ והוא למען הצמיחה, והשלישי בסתיו והוא למען הקציר; 
הרביעי הוא למען החורף, ואם תהיה מוכן, תחיה כדי לראות את האביב, ואם לא תהיה מוכן, אזי תמות ותיוולד מחדש באותו אביב. 
הללו את יהוה על יד גבורתו, כן, הללו את אלוהיכם, כשם שאדם וחווה הלכו על הארץ עם האלוהים. 
בראשון של העולמות, תצא כאש, בוערת בזוהר לאורך הלילה, 
כדי לקחת אותו אור הבורא ולהיות משואה לאלו האבודים בערפלי החושך. 
אם תביט בחכמתך שלך, תיפול כבני אדם, אך אם תהיה קשוב לחכמת אלוהיכם, תחיה ברחמי יהוה. 
¶ זכרו את דברי רפאל, שמעו אותי ואלמד אתכם את אשר שמעו אדם וחוה מרזיאל בזקנתם: 
בעולם שמתחת לשמיים, מתחת למסך האור ההוא, מונח קרבן העלייה על המזבח, הפותח את דלת הנדיבות והענווה שדרכה כולם חייבים לעבור. 
ככהנים גדולים וכוהנות גדולות, תלמדו במסירות ובענווה. 
ואכן, קורבן זה מטהר את הכל, נכנע לאש הדין, ומייבש את החטאים באותה האש; 
לכן, הוא דומה לרחצה ברחמים, לתחיית המתים. 
משפטו של יהוה הוא יבש כאש, חזק בחום, תשוקה אמתית ללא כעס או זעם; 
לכן, כאשר תביטו אל השמיים ותקראו בהם, ותיספגו את חרונו של יהוה, 
זכרו שאלוהיכם חפץ שנתן לאחרים, כשם שיהוה נותן, ובדרך שבה הוא, יהוה, יתהלל. 
¶ נקו את עפרכם ואפרכם בעודכם עוברים את עשרת הניסיונות, והגישו את האפר ליהוה בתפילה. 
יהוה, בורא שמיים וארץ, מולך, לכן עטו את כתרכם כבניו. 
יהוה יצור לכם כיסא מפואר ותהיו בהדרו בבית העולם הבא. 
¶ ואלוהיכם נתן לך עלמה, שהיא השמחה האמיתית של עבודתך; לכן, דע כי שלמותו של יהוה לא אבדה מהאנושות; 
כן, קום על פי הקול, שמע אל עליון, ותטהר. 
כן, נבראת בשלמות, אך לא בכוחך שלך, כי אין המטהר אותך אלא יהוה; 
לכן, כאשר נזרעים בלבך זרעי הרשע של בני האדם, השלכם הצידה וזרע במקומם את זרעי יהוה לשלמות. 
ותהיה זו אמונתך: אהב את אויביך, תן מנכסיך לאלו המקללים אותך, עשה טוב לכל השונאים אותך, והתפלל בלהט עבור אלו המבקשים לקחת את רכושך או את חייך; 
עשה זאת כדי שידע העולם כי אתה בן יהוה, הבורא, אף אל עליון הממלוך על השמיים. 
וכמו הכהנים הגדולים והכהנות הגדולות, תבשרו ותלמדו בנשימת יהוה לבני האדם. 
¶ כן, ודע זאת: שלמות יש לה שני נתיבים; הדין לשמאל והחסד לימין; 
כפי שהאיש נותן, והאישה תקבל את אשר הוא מגיש בצדקה, ובכך תחיה באיזון. 
יהוה רואה את אדם כפי שהם, ידיים נשואות השמימה; אך הקול מבקש לשכון בלב. 
כאשר אדם מקבל את הקול כזרע החודר ללב, אדם הוא אותו היכל הנשימה, 
כי כשם שאדם מחפש את אותו אלוהים שהעניק לו חיים, כך גם יהוה מחפש את אדם, כי האנושות היא בריאתו. 
¶ לכל אישה יינתנו עשרת הניסיונות, לאחר שנפש תיוולד בתוכה, והשם החדש ייכתב על הארץ ובשמיים, 
שמעו באוזניכם כאשר מלאך יהוה מדבר, אומר: כבוד העולם גדול כמעמקיו. מזרח, מערב, צפון, דרום. 
¶ הו, כמה נפלא הוא אור יהוה! האור המשמיד את החשכה, הפורץ דרך אותו מסך! 
וזהו שמו של אלוהינו: אחד; כי כמעלה כן מטה, על הארץ כבשמיים, וכמטה כן מעלה. 
החותם ניתן על ידי יהוה עוד לפני הבריאה לאלו שניתנה להם סמכותם, למורים, לכהנים וכהנות, לזקנים המבורכים, ולכוהנים הגדולים והכוהנות הגדולות: 
ובדרך שינוי תמידי בדרגות, האנושות מתחדשת על ידי יהוה בתשובה, כדי לשוב אל השמיים העליונים ביותר. 
¶ הפתח הוא כאן על הארץ; עברו בשערים כדי לדעת את סוד ההוויה ולשוב אל אלוהיכם אשר שלח אתכם. 
ולשער יש מפתח, והמפתח הוא כוחו של יהוה; והנה אותו מפתח: 
אביעד הוא במזרח; הקשיבו ושימו לב לקולו והתגלות תישפך עליכם; 
ויהוה הוא במערב, המניח את כוח החתימה בידי בני האדם, כפי שיהוה ייתן לכם מעת לעת; 
ואסימה היא בצפון, בחכמה מנוחה והתחדשות עמכם. 
הנשימה, רוח הקודש היא בדרום, ממנה באה אש הזיכוך. 
¶ אור כל הדברים מופיע כמסך מעל הבריאה, ולמטה בתהום החושך מכסה את כל אשר נברא: 
יהוה בכל הוא וכל הוא; על כן השתחוו לכל; כן, קומו והודו בלבכם בעת אשר תעבדו את יהוה. 
¶ כאן יהיה כבוד ליהוה! הגישו את קרבן העולה באהבה, רוממו את עצמכם בכבוד לאלהים שדי. 
הנה, בוז אינו משרת את יהוה; החלב והדם יישרפו ויושלכו כקרבן שלמים, 
השאר יינתן כמזון לכל הזקוק למחיה בשם יהוה, כדי ששלום יוגש לעולם. 
¶ עבדו וחזקו את גופכם באהבה ובתפילה, והביאו את אור התורה לבני האדם; 
כי מתורת יהוה באים כבוד וחוכמה; כן, כיבוד ועבודת אלוהיכם הם יסוד הבית ההוא; 
על כן, אל תמנעו מעצמכם את המזון מקרבן זה; אהבה גדולה באה מהתפילה והתפילה באה מכבודכם ליהוה. 
¶ אני חולק עמך ברכת אהבה וחלקתי עמך את סודות הכהונה הקדושה על פי סדר בן האדם לאורך כל חייך. 
ככהן וכהנות אתם אחד ואתם עם קדוש, בחוכמה אתם שומרי מצוות יהוה, ובשבח ליהוה לעולמי עולמים. 
¶ ועתה, אני אומר לך: זוהי חכמתו של יהוה אלוהים, למד את עמך ללמד את העולם בשם יהוה; 
הילחם בגאווה ובחטא לא בשנאה שבלבך, אלא בשבח ליהוה בתפילה; 
אכן, ללא חלקו שניתן לך, אויביך ישמידו את הארץ הזו ויכבשו את כל תושביה. 
¶ יהוה, האלוהים, מלך מלכי מלכים, רואה בכל הכיוונים; ממזרח למערב, מצפון לדרום, מהשמיים למעלה ועד התהום למטה, אל לבך, ובכל דרך; 
ראה כעת שאינך לבד, כי יהוה נמצא בכל מקום: הוא רואה את הטוב והרע שבפנים; על כן האדר את יהוה בצדקתו, 
כן, קבץ את עמם של אלוהיכם יחדיו ביהוה, כדי שלא יופרדו; עשה זאת למען יעשו את מלאכת השמיים; כן יהיה.

פרק 22

דעת רפאל אשר הוא רזיאל

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
הנה, כל נתיב מבורך על ידי אלוהיכם; על כן, חזק את לבך לרצות את יהוה. 
הלב נצחי כי הוא נחלתך; אלו ההולכים בדרך יבינו שכל הטוב בא מאללה. 
¶ הרע יבוא מאותו שטן, היריב אשר פיתה אתכם בגן; שזה השטן הוא אויב האמת; 
תשקיד תמיד להכריז ולהילחם בשטן הזה, כי השטן תמיד יעודד אתכם ויפתה אתכם לחטוא ולעשות רע. 
¶ האמת באה מיהוה; רוח הקודש, הקול, תמיד תקרא ותעורר את בני האדם לטוב; 
על כן, עליך לדעת שכל דבר המלמד אנשים לכבד את יהוה, לעשות טוב, לאהוב את אלוהים ולעבד את אל עליון, הוא מאלוהיכם אשר שלח אתכם. 
¶ הקדש זמן להודות לאל עליון! יהוה ציווה את בני האדם להתאחד ולצאת לדרך מדי יום, בלי לחדל. 
החוטא, הגנב, או הנואף, אלו העיוורים לאור יהוה, לחכמתו של יהוה, 
אלו הם אשר אינם יודעים כיצד לקרב את שכינת אלוהים באף אחת ממשכנות חכמתו. 
¶ זכור, הו אדם: חכמת יהוה אשר ברא את התורה, השכר הוא אהבה; כן, עבוד את יהוה מעט ותעבדו לעיתים רבות. 
אל ירהר בן האדם לנטוש את רצון יהוה, אלא יעמוד לפני דיין העולם, כי לשונך תיבחן. 
כאשר רואה בן האדם בבהירות, הוא יודע כי השטן שולט במכשפים ובאובי, אלה הם המרמים היודעים רק את חכמת העולם הזה; 
מפני שהם עוסקים בכהונת-שקר זו—מעשה השטן, או מעשים המבוססים על ידיעת לילית וסימני לווייתנה; 
על כן, גלוי הוא למשרתי השטן, כי לא ניתן לבטוח בהם, כי שקרנים ומרמים הם, הנראים כי יודעים הכל אך אינם יודעים דבר על יהוה, 
אל תלך עיוור לעצמך על כן בכישופים רעים, פן תישפט בגלל אלה המכחישים את יהוה, הבורא. 
¶ יהוה נתן חיים ללב בן האדם; על כן, פתח את לבך לכל וכבד כל החי בבריאה. 
דע כיצד להתפלל לאדון הדיינים, כי יהוה הוא אדון מעל הכל; כן, אמור את המילים הללו כדי להשבית את החלומות שהם מלאכה זו, להתעורר באמת. 
הטמאים לא יעלו לדעת את יהוה, אותו אלוהים אשר בראם, למען יידעו מתי להתבייש באשמתם, ולומר: 
חטאתי, שיקרתי, דיברתי, או כתבתי, פן אעמיד את עצמי לפני עיניך. 
¶ יטהר יהוה את יגונך ברחמיו על ידי התבוננות בטובו של יהוה בכל פעם שתתפלל, על ידי חיפוש בלבך בעת שאתה כורע בתפילה; 
כן, בקש את שלמותו של יהוה, שמור את מצוותיו וכבד את כל החיים כאן בבריאה. 
אל תמדוד את צדקתך במעשיך, לא במה שעליך לעשות ולא במה שעשית בעבר; 
לעשות זאת פירושו להישפט על כל מילה שתכתוב ועל כל מעשה חסד שתבצע. 
¶ דע כי כבודך ליהוה הופך אותך לשלם; תפילתך היא שמחה באהבת יהוה וזה מה שהופך אותך לשלם; 
כן, שמח בתפילותיך ליהוה; עשה זאת ותהיה אהוב ומוגן. 
הנה, ממקור האור ההוא, אף יהוה אשר נתן לך את תורתו, באה הדעת העמוקה ביותר, כל דברי ומעשי כל הבריאה, וזוהי רחמי הבורא; כך הוא, אמן. 
¶ ומהו האור הזה שרפאל, שהוא רזיאל, מדבר עליו? זוהי האש הבוערת ביום ובלילה, אותה אש שלא תוכל לכבותה כל מסך של חושך. 
זהו אותו אור הבוער בחכמת יהוה אל לבבות הגברים והנשים שבבריאתו. 
הו אברהם! הו שרה! הקשיבו ושמעו, כי הנה חכמה: לכל הדברים ניתן שם ושמות, 
ולכל הדברים ניתנה צורה בכל עידן, בכל יום, בכל שעה ובכל רגע של הבריאה הנצחית; 
רק הבינה אינה נראית, כי היא כוח נצחי שחי תמיד, מעולם לא נולד, ומעולם לא יטעם מוות. 
ההיכלים שבהם אתם שוכנים חייבים להיות מעוצבים לנצח; על כן צורתך שהיא עידן תהיה רוחך שניתנה לך, כי יש לה התחלה ללא סוף. 
וצורתך כעת, אפילו בשר זה, תהיה עמך רק ליום אחד, ואז יבוא הלילה והיא תחלוף; 
אך כאשר תיוולד נשמתך, אותו עידן ואותו יום יהיו באותה שעה ממש, 
כן, תהיה שלם בתיקונך אל יהוה באותו הרגע ממש, אך עדיין יבוא אליך ליל הבשר: 
¶ אך אל תיראו, הו אברהם, ואת שרה, כי אתם בשר אחד; כן, אתם אחד ביהוה; 
על כן, בתחייה תהיה שלם שוב, ולא תמות עוד לעולם, 
תהיו תמיד בלב אחד ובמחשבה אחת, נסתרים וגלויים, ואור אינסוף של זוהר הנושא עדות נצחית לאמיתו של יהוה. 
¶ בני אדם הם ככוכב שנפל, כבולים לבריאה זו כדי שיתזינו ממאבק העולם הזה; 
אך אותו כוכב הוא אש הבוערת בנשימת יהוה אל תוך החושך, בעת שתקבל על עצמך חיים חדשים כבריאה חדשה של יהוה. 
ומתוך אותו מאבק יצמח העץ ויפרח מלבבך, ופרי העץ ההוא, טעמו מתוק מדבש! 
על כן, בתורה קיימים החיים, ומיהוה היא התורה; על כן אל תבקש דבר מבריאה זו שאינו התורה ההיא; 
אותה תורה ניתנה בכל דור כדי שבני אדם ידעו את אלוהיכם אשר בראם; 
על כן, עורו, אברהם! עורו, שרה! ואכלו מהעץ ההוא, כי חופשיים אתם לאכול מחכמתו, שכן אינכם עוד אדם ואינכם עוד חוה כדי שיהיה הדבר אסור לכם; 
ראו, על כן, את אשר היה נסתר, והוא יינתן לכם; הקשיבו לקול ההוא והיו חכמים בענייני יהוה.

פרק 23

המשימות השמונה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
דעו אברהם ושרה, שהשמות החדשים הללו, אשר נתנו לכם מיהוה, הם שמות נשמתכם; 
אלו הם השמות החבויים בסודות לבני האדם, בהיכל יהוה, שהוא לבכם. 
על כן, שאפו לשמיים, כי הקדשתי אתכם ככהן גדול וכהנה גדולה לדור זה; 
על כן דברו בשמי, מלכיצדק, הכהן הגדול של יהוה, אל עליון, בדור זה; 
וכפי שנקראתי והקדשתי, כך נקראתם והקדשתם גם אתם; ואתם אחד בשם יהוה. 
¶ הנה שמונה משימות אתן לכם, ואלו הן אותן משימות שנתן רפאל לאבותינו, אדם וחווה, כדי ללמד את עמכם לעשות, וכל אחת בסדר הנכון: 
ראשית, התחילו את פולחנכם בתפילה. 
שנית, שננו את כל הכרזות של דבר אל עליון. 
שלישית, פתחו את לבכם לשמוע ולהרגיש למען תלמדו ותתברכו. 
רביעית, הניחו שמנים ופרחים נעימים לריח על מזבחכם כדי לקבל את יהוה בקרבכם. 
חמישית, שמרו על גופכם נקיים למען תיתן ידיכם בצדקה. 
שישית, הקדישו על המזבח בתחינה לפני אלוהיכם. 
שביעית, חדשו את בריתותיכם למען הגוף, הנפש והרוח יתחדשו בהן. 
שמינית, רגליכם יצעדו אל המשכן, כן, אל בית המדרש ואף אל בית התפילה. 
ואני אומר לכם: השלימו אלה למען תשובו אל עולם בני האדם בשלמותו של יהוה. 
¶ הנה, לכבד את יהוה הוא היסוד, כי זהו ויתור על תשוקתך העצמית; 
אל תשבח את יהוה למען העולם הזה או בהעמדת פנים כדי לזכות בתהילה נצחית, לא; חסד הציל אותך, ומעשיך יהיו כאות לעולם הזה. 
כאשר התורה בידיך, קראה אותה כדי שתהיה בלבך, וברגע שהתורה בלבך היא תשנה את מעשיך; 
וזאת מפני שבמעשיך יישפך אור רחמי יהוה, 
ולבך ייגלה ואור יהוה יינתן לאחרים כדי שגם לבם ישתנה. 
¶ האם דעת זו הייתה נסתרת ברחם מפני שאלוהיכם ירא לגלות סודות אלו? 
אומר לך באמת כדי שלא תובל לניסיון; כי כל מעשה לבדו הוא מוות, אחרת כיצד יוכל האדם למצוא את האמת? 
למד גם את האותיות כדי שיכריזו את התורה אליכם, והור את בניכם גם כן, כדי שירכשו דעת בצעירותם. 
התורה תיכתב בלב, כי היא מלאה בכל מצוותיך; כדי לגבור על הגוף, כבש את לבך וגופך; דע כי יהוה הוא. 
¶ כן, תן ליהוה כל התהילה, ואני אומר לך שוב: לך עתה ועבד את יהוה באהבה, 
האמן באהבה, והור באהבה, ותקראו בני אלוהיכם; כן יהי! 
¶ שמור את מצוותיך בסתר, הולך עם האלוהים, ובשמירת מצוותיך, אל תעשה זאת בגאווה, אלא בסתר— 
אלוהיכם רואה את אשר תעשה בחדריך הנסתרים כדי שתשכר; 
על כן, התפלל לבד, וכשאתה מתפלל, לבש את בגדי הצדקה לפני אלוהיכם. 
¶ הנה, כאשר ישאלו אותך בני האדם: מה הצדק? כי אתה צדיק על פי תורת יהוה; שמור את אהבת יהוה בלבך, והראה כבוד ליהוה; 
שמח לפני אלוהים, דבר ביושר ובחכמה; חרד לפני פני אלוהים, ותן את לבך ליהוה בלבד. 
אל תציג את האמת לבני האדם רק כדי להציל את פניך לפניהם, כי נשבעת בשבועה; על כן, דבר את האמת בביטחון למען יהוה אלוהיך. 
¶ ודע גם כי כל אשר נעשה בידי אדם יכלה, וכל הפסלים הם לשווא; 
על כן, יהיו כל מעשיך מהשמיים ולא מהארץ, למען תקבל אור מיהוה. 
זכור כי הסוד הוא לכבד את יהוה אלוהיכם; כל דבר נברא כדי להיות ידוע, מובן, ולהעניק חכמה לבני האדם: 
אל תביא ראיה לאמת, כי האמת היא עדה לעצמה. 
¶ כעת, אני אומר לך: קח את הדברים הללו וכתוב אותם בספר, גלה את הסודות, וגלה את כוחו של בן האדם אשר ברא את היקום; 
בני האדם אוהבים ללמוד סודות, והגדול שבסודות הוא זה: רמם את יהוה ותן לרוח הקודש לשכון בהיכלך. 
בוא כעת וכתוב את האמיתות הללו מלמעלה על פתחך, למען תדע את אחדות יהוה. 
שמור את תהילת יהוה בלבך; כן, העבדו אותו בלבד כי הוא אחד ולא שניים: ברוך יהוה אלוהים— 
¶ יהוה הוא הראשון והאחרון, יהוה הוא בורא הארץ, אין אלוהים לפניו ולא אחריו; 
שלו היא הברית הראשונה, הן, הדבר הראשון שנכתב עוד בטרם בריאת העולם. 
יהוה קם ראשון, והוא מדבר בקול רם, כי כאשר נפל כוכב השחר בסוף תהילתו, מבקש להתרומם מעל אל עליון, ראה שדבר לא יוכל לעמוד מולו: 
יהוה לבדו הוא הראשית והסוף; הבורא הגדול של היקום, אף זה שמעבר לעולם הזה, ואין סוף לגבורתו. 
¶ דעו כי בבית המקדש, אלוהיכם כתב את בריאת כל הדברים; זה כתוב בקודש הקודשים בשמיים הראשונים. 
דרך השער, בין מסך החשכה למסך האור, על בני האדם לבחור את נתיבם: 
לרדת אל תוהו התהום, לשרת בתוהו, או לעלות ולהתרומם ולהביא את אור יהוה לטהר זאת, הארץ. 
יהוה אלוהים נתן לבני האדם שני מקדשים, כלומר, רוח הקודש שוכנת בבני האדם ובני האדם שמחים לשכון בבית אלוהיכם, מקדש יהוה. 
זכרו גם כי השמדה היא בריאה; לכן, יהיו אלו שחיו בממלכה הראשונה רק כדי לאבד בממלכה השנייה. 
¶ כל אשר ברא יהוה נברא בזוגות: שני עולמות, שמיים וארץ, כולם נכנסים לגן עדן; דרכיהם מוארות על ידי השמש והירח; 
על כן, האנושות, אף על פי שהיא מרוממת על ידי בן האדם, תכלה, תיוולד מחדש ותיפול, אחרת הוא לבדו היה נותר בממלכה; כן יהיה, אמן. 
¶ ועתה אומר אני אליך אברהם ואליך שרה: שאפו מעלה אל השמיים לנצח, 
כי אתם מהכהונה הגדולה על פי סדר בן האדם, ומשכו את השמיים המרוחקים הנה מטה, אל הארץ הזאת; 
הפנו תמיד את מחשבותיכם מעלה, אל אור יהוה, שהוא חיי עולם. 
ניתנו לכם המפתחות, והאור כדי שתראו את הנתיב; 
לכן, בקשו את חכמת השכינה, הפנו את מחשבותיכם אל לבכם כדי שלבכם לא יהיה סגור בפני האור ההוא. 
הבינו את הסמלים ואת המספרים כדי שנתיבכם יהיה בהיר, כדי שתשברו את מסך האור המונח בין הארץ לשמיים. 
שפכו את להבת השמש כדי שהחושך יישבר וחיו היום הזה!

פרק 24

שבעת הימים

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה, אני אומר אליך אברהם, ואליך שרה: הישמרו! לכל אדם ולכל חוה ישנם שבעה חלקים, כבשבעת ימי בריאתכם; 
ימים אלו הם הנתיב המוליך את כל בני האדם אל אור יהוה ואל אלוקיכם בדרך רוח הקודש; 
על כן, הישמרו והקשיבו למען תחיו לנצח, בן אלוקיכם אתה והיה; 
כילד, כשהבטתי מעלה אל שמיי הלילה, הרהרתי, שוקע עמוק בסודות אל עליון, חולם בלבבי. 
וככל שגדל לבבי, למדתי לצעוד בנתיב הכוכבים ההוא, כי שמיי הלילה אינם אלא השתקפות של דברי ארץ זו; 
כן וכך הדבר: כמעלה כן מטה, וכמטה כן מעלה, כי אשר למעלה נברא תחילה בבריאתו; על כן, הוא דומה לאשר למטה: 
אך דברי העולם הזה הושחתו, ואף על פי שהם משקפים את אשר למעלה, 
בחסד יהוה יהיה אשר למטה כפי אשר למעלה. 
¶ וכך לנו העונות, למען ילמד האדם את שמי הלילה, ואת כל העונות, ואת כל החודשים, ואת השבתות, שהם של יהוה וכולם אך בבואה למעלה; 
על כן, כל אשר אלמד אתכם, וכל אשר תודיעו לבניכם, והם לבני בניכם, הם הפולחנים השמימיים. 
והשנה מתחילה באביב, וכך גם ארבעת המלאו הראשונים אשר נתתי לך. 
הנה, הרחצה והמשחה ניתנו למען תהיה טהור לאחר שהוכנסת לסדר, למען תהיה יציאתך ממוות ומחטא, ועד אשר יעבור עליך המוות. 
וזה יישמר בראש חודש הראשון של האביב, וגם הלבנה המלאה הראשונה תישמר, שכן זהו חודשך הראשון בתשובה. 
וכשחלפה השנה, תביט ותראה; אם נהגת בבינה, תראה צמיחה במעלות אשר ניתנו לך מיהוה. 
¶ וכך היה שרפאל בא ללמד את אדם וחווה למען ילמדו את זרעם את המעלות שבשמיים, ואמר: 
העולם כולו, ואכן היקום כולו, נברא ומולא בדבר יהוה, ובריאה זו הפכה לאחד בתוך השמיים השביעיים. 
הנה, יהוה הוא אל עליון, אדוני אלוהים על הכל; 
על כן, יהוה הוא עשר הספירות, ממתחת לארץ ועד מעבר לשמיים, וממזרח למערב, ומצפון לדרום, לעולמי עולמים. 
¶ אור יהוה מאיר את שלושים ושני הנתיבים השוכנים בין הספירות, החל מאלוהים; 
צעדו בנתיבים אלו עד שתראו את הבריאה דרך עיני אותו הבורא ותגלו את השמות הקדושים ביותר של אלוהיכם. 
בטרם הראשית היה יהוה, אל עליון, הוא אשר ברא את האלוהים, ונתן לעצמו את השם יהוה. 
ויהוה אחד, כדי שיצור את כל העולמות, העליונים, הביניים והתחתונים, וימלא הכל על פי תורת האב; 
ללא רצון אביעד, לא נוצרו אבנים ולא צורות, וללא אסימה לא ניתן להם חיים. 
ברכו את יהוה! כאלוהיכם, הוא שוכן בשמיים השביעי ומושל על הכל. 
¶ הגו ביהוה בדורות עולם; דרך דרגות אלו, בראשית העולם, ניתן לאדם לראות תהילה ותפארת. 
¶ הקול מדבר אל הלב, ואומר: בני האדם אינם הוגים בתפארת השמיים; 
כפי שהורו אביעד ושכינה וכפי שגזר יהוה, ברא האלוהים את העולם הזה בדעת אלוהיכם ביראה; 
על כן, עבדו את יה ואת יהוה בכל לבכם, ועשו טוב לבריאה כל ימי חייכם. 
כאשר נשף יהוה נשמת חיים באדם, אמר יה: כל הדברים הם נשמת רוח הקודש; וזו היא הדרגה הראשונה. 
¶ מהדבר באה הנשימה, מהפה; על כן הנשמה אינה מוצאת מנוחה מהכאב. 
¶ אלו דברי אותה האש והמים; על בני האדם להצמיד את שפתיהם לדברים כדי שיהיה קולן חזק! 
וכשדיבר יהוה, ניצוצות עפו מן הנשימה כגחלי אש היוצאים מהסלעים: 
על כן, כאשר תדבר באמונה, כוחה של אותה האש יבוא מפיך כדי להצית את להבת התקווה. 
האם כוחו של הדבר אינו כשל אש? זהו כוחה של הקול הבא ממש מנשימת אלוהים. 
וכאשר יקרה כי יקומו בני האדם מקברם ויוולדו מחדש ביהוה, יהיה הדבר כקיטור העולה מהמים. 
כשם שחום האש שורף את הישן ובורא חיים חדשים בכל משכן, בנפי נולדה הנשמה במים ובאש, ובני האדם נולדים מחדש ביהוה. 
¶ זהו דבר יהוה: אש האוכלת אש. 
נשימת החיים היא כבוד יהוה, אשר עשה את הדבר לבשר. 
כל אשר נעשה נעשה באמצעות דבר יהוה ולכן הוא מבורך לנצח. 
המאמינים באמת, גם לאחר שאור יהוה כבה מבני האדם, הם יירפאו: 
העולם יירפא, הארץ תתמלא, והבריאה תושלם ביום שלאחר שבת יהוה. 
¶ ברוך יהוה אלוהים אשר ברא את כל התורה והמצוות שניתנו לבני האדם; אלוהים שדאי: נצחית היא תהילתו וגבורתו; כן יהיה; אמן. 
¶ הנה אברהם, ואת גם כן שרה, כי טיהור זה הוא שבעת ימי הבריאה; על כן, זכרו את מנוחתכם.

פרק 25

נלמד במסווה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
הנה, כפי שלימדתי זאת לעמי, כך אלמד זאת אתכם; 
כי כולם, עמי, שאפו למעלה אל השמיים, לא כדי לעזוב את הארץ הזאת אלא כדי שרצון אלוהיכם ייעשה כאן על הארץ: 
ועל כך אני והם בורכנו, ואנו נערכים, בעת הזו, לעזוב את המישור הזה, כי מסך האור נקרע לפנינו, ונקראנו הביתה; 
על כן, נשמותינו נעות בחופשיות אל האור הפנימי ההוא, מעבר לדעת, מעבר לגחמות עבודת הפסלים של בני האדם; 
כי מצאנו את התורה אשר אני מלמד אותך כעת, ועטפנו את עצמנו בשכינה ההיא, נחים באהבת יהוה. 
¶ וכעת אני מזמין אותך ללמד את כל אשר נתתי לך ואת כל אשר אתן לך ביהוה, את בניך, כדי שגם הם ידעו לקרוע את המסך ההוא; 
ובפולחנים אלו אני מלמד אותך, כי כך למדתי גם אני, במקדש אל עליון; 
על כן כך לימדתי את נשיי, וכך לימדנו את עמנו; על כן כך תלמד אתה, וכך תלמד זאת את זרעך עד לדור האחרון. 
שאר פרק כ"ה והפרקים שנותרו ייגנזו מהעולם עד אשר ייבנה היכל יהוה לכל בני האדם, כדי שהטקסים והתורות ייתגלו בתוכו.

...

שאר פרק כ"ה והפרקים שנותרו ייגנזו מהעולם עד אשר ייבנה היכל יהוה לכל בני האדם, כדי שהטקסים והתורות ייתגלו בתוכו.

ספר זנוק

דִּבְרֵי וְחָזוֹנוֹתֵי זֵנוֹק בֶּן זֵנוֹךְ, כִּי דְּבַר יְהוָה בָּא אֵלָיו בִּימֵי מַלְכוּת זִמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל.

פרק 1

וַיְדַבֵּר זְנוֹק, דּוֹרֵשׁ בַּכְּתוּבִים, מָלֵא בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שֶׁל הָאֱמֶת.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וַיְהִי כִּי זֵנוק, מָלֵא בְּרוּחַ-יְהוָה, פָּתַח אֶת-שְׂפָתָיו וַיֹּאמֶר: 
נִתְּנוּ לָנוּ דִּבְרֵי מֹשֶׁה, הֵם תּוֹרַת-יְהוָה בַּיָּד הַחֲזָקָה הַהִיא; 
וְהַחָכְמָה הַזֹּאת נִמְסְרָה בְּעַבְדֵי יְהוָה, הֵם הַנְּבִיאִים, לְמַעַן יִהְיֶה לָנוּ דְּבָרוֹ: 
לְמַעַן נְבַקֵּשׁ אֶת-יְהוָה בְּכָל-לְבָבֵנוּ וּבְכָל-נַפְשֵׁנוּ; לֶאֱהֹב אֶת-כָּל אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ יְהוָה, וְלִשְׂנֹא אֶת-כָּל אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה; 
כִּי יוֹדְעִים אָנוּ כִּי מֹשֶׁה לִמְּדָנוּ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל אֲשֶׁר צִוָּנוּ אֱלֹהֵינוּ יְהוָה; 
לָכֵן, עָלֵינוּ לִהְיוֹת כִּבְנֵי אָבִינוּ יוֹסֵף, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, וְלֹא נָסוּר יָמִינָה וְלֹא שְׂמֹאלָה. 
כֵּן, וּמֹשֶׁה לִמְּדָנוּ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר צִוָּנוּ, לְמַעַן נִחְיֶה וְיִהְיֶה לָנוּ טוֹב; 
¶ וְאִם נַעֲשֶׂה זֹאת, הֵן נָתַן לָנוּ מֹשֶׁה אֶת-דְּבַר-יְהוָה לֵאמֹר: 
לָכֵן, תַּעֲשׂוּ אֶת-חֻקַּי וְתִשְׁמְרוּ אֶת-מִשְׁפָּטַי וְתַעֲשׂוּם; וְשָׁכַנְתֶּם בָּאָרֶץ בִּבְטָחָה. 
וְהִנֵּה, אַתֶּם רֹאִים אֶת-הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-עַמּוֹ; 
כֵּן, וְחַסְדּוֹ לֹא בֵּרַךְ אֶת-לְבַבְכֶם לְמַעַן תִּתְּנוּ כְּפִי שֶׁבּוּרַכְתֶּם אוֹ כְּפִי שֶׁנִּתַּן לָכֶם; 
לָכֵן, יֵשׁ עַוְלָה רַבָּה, וְהָעֲשִׁירִים שׁוֹמְרִים לְעַצְמָם, וְהָעֲנִיִּים נִדְחַקִּים וְנִזְנְחִים. 
¶ אַךְ הֲלֹא נָתַן לָנוּ מֹשֶׁה אֶת-דְּבַר-יְהוָה בְּאָמְרוֹ לָנוּ: 
תְּשׁוּקָתְךָ תִּהְיֶה לְמַעַן עַצְמֶךּ, פֶּן תִּשַּׁחֵת, וְיִהְיֶה יַד שְׁכֵנֶיךָ נֶגֶדְךָ, וְצַעֲקַת הָעֲנִיִּים תַּעֲלֶה אֶל-יְהוָה נֶגֶדְךָ. 
וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הָעֲנִיִּים צוֹעֲקִים אֶל-יְהוָה, מְבַקְּשִׁים יְשׁוּעָה מֵרָעָב וּמִצָּמָה, וְהַקְלָה לְעוֹנְיָם. 
¶ וְהִנֵּה מֹשֶׁה אָמַר: לֹא תַעֲוֵה מִשְׁפַּט עַנָּיְךָ בְּדִינוֹ; כִּי תַּאכִּיל וְתַלְבִּישׁ אֶת הָעֲנִיִּים בְּקִרְבְּךָ, לְמַעַן יִהְיוּ עַמִּי חָופְשִׁיִּים וְצָרְכֵימוֹ יִמָּלְאוּ. 
וְהַאִם אֵין עָנִי בְּקִרְבֵּנוּ? אֹמַר אֲנִי אֵלֶיךָ: לֹא; כִּי הָעֲנִיִּים מִתְרוֹצְצִים בַּבְּחִישָׁה אַחֲרֵי מַחְיָה, וּבְפַחַד פֶּן יִתְעַמְּרוּ בָּהֶם וְלֹא עָשׂוּ פֶּשַׁע. 
¶ וּמֹשֶׁה אָמַר: כִּי כְּשֶׁתִּשְׁמַע אֶל בְּרִיתִי תְּבֹרַךְ, וְתַצְלִיחַ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֶתֵּן לָךְ; 
וְכַאֲשֶׁר לֹא תִהְיֶה נֶאֱמָן, אָז יִשָּׁפֵךְ חֲרוֹן אַפִּי עָלֶיךָ. 
וּרְאוּ כִּי הָיִינוּ עַם מְבֹרָךְ, אַךְ הַאִם שָׁמַרְנוּ אֶת מִצְוֹתֵינוּ? אֹמַר אֲנִי אֵלֶיךָ שׁוּב: לֹא; לָכֵן, אֵין לָכֶם הַבְטָחָה. 
¶ וְעוֹד אָמַר מֹשֶׁה אֵלֵינוּ: וְאִם יִרַשׁ אָחִיךָ אוֹ אֲחֹתֶךָ וְיִדַּלּוּ בְּקִרְבְּךָ, וְעָזַרְתָּ לָהֶם; 
גַּם אִם הֵם גֵּר אוֹ תּוֹשָׁב, לְמַעַן יִחְיוּ עִמְּךָ. 
לֹא תִּקַּח מֵהֶם נֶשֶׁךְ אוֹ תַרְבִּית; כִּי יְרַא אֶת אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יִחְיֶה אָחִיךָ אוֹ אֲחֹתֶךָ עִמְּךָ. 
לֹא תִּתֵּן לָהֶם אֶת כַּסְפְּךָ בְּנֶשֶׁךְ, וְלֹא תַּלְוֶה מַאֲכָלְךָ אוֹ צָדוֹתֶיךָ בִּתְרָבִית. 
וְעַתָּה הֲתִרְצוּ לְגָרְשֵׁנִי מִבֵּינֵיכֶם בִּגְלַל דְּבָרַי אֵלֶּה? וְיָדַעְתִּי כִּי בִּקַּשְׁתֶּם לְהַשְׁמִידֵנִי, אַךְ יהוה הִצִּילַנִי מִיְּדֵיכֶם. 
וְעַדַּיִן אֲנִי אֶחָד מִכֶּם, כִּי אֲנִי מִזֶּרַע יוֹסֵף מֵעִם אִמִּי, וְאָבִי לֵוִי וְכֹהֵן לָעַם הַזֶּה. 
¶ וראו כי השלכתי את דברי הארץ, ואני יודע כי תחשבוני למטורף, 
כי באתי לפניכם בשק ובאפר, בגין השעבוד והמצוקה אשר גרמתם לאחיכם ולאחיותיכם לסבול לפני יהוה; 
ואני אומר לכל השומעים את קולי: יהוה הוא השופט את כל הדברים בצדקה; 
על כן, אל תהיו איטיים עוד לשמוע את זעקות האלמנות והיתומים, ואל תגרשו עוד את העניים מביניכם; 
אלא רוממו אותם כפי שיהוה רומם אתכם; כן, עשו זאת ותלכו בשלמות לפני עיני יהוה. 
כי באהבתכם את בני האדם ובנות האדם לא תסטו מן האמת, אלא תלכו בשלמות בנתיב יהוה אלוהינו. 
¶ כי יהוה אמר לי: תפתח את ידך לרווחה לאחיך ולאחיותיך, לענייך ולנזקריך בארצותיך. 
לכן, אם לא תקשיבו למעשיי, הקשיבו נא לדברי משה, רעו של יהוה; כי הוא דיבר אמת לאבותינו ולאימותינו, למען נדע. 
אל תשפיקו את מתנתכם אל הכהן, ואני אומר זאת בידיעתכם כי אבי הוא כהן ביניכם, 
אל תחכו לבני אהרון שיתנו את מעשרותיכם לעניים, או לכהנים שיברכו את העניים במעשרותיכם ובמנחותיכם; אלא תנו לעניים שביניכם בנדבון לבכם! 
¶ ואני אומר לכם היום: שכאשר נכנסו אבותינו ואמהותינו לברית ההיא, גם אנו נכנסנו בה בדםם אשר בנו; 
לכן, כל אשר הבטיח יהוה לברך אותם בו, כך יברך אותנו, וכל אשר הבטיח יהוה לקלל אותם בו, כך יקלל אותנו. 
וכל ישראל נכנסו לברית ההיא; לכן, כל אשר חטאו יוודו את חטئتיהם: 
כי כשם שהתרחקנו מהאמת ההיא, כך יהיה המשפט שיינתן לנו. 
אך יהוה ממשיך להמטיר את ברכתו על רבים בקרבנו, ומדוע הוא מברך את אלה? כדי שיעניקו את מתנותיהם לאחרים. 
¶ כן, ואנו רואים שיהוה המטיר את חסדו ורחמיו, מברך אותנו בטובים שבעולם; 
לכן, מי ייתן ויהוה יאיר את לבנו כדי שנראה את פני חסדו אשר ניתן לנו! 
¶ אך יהוה שלח אותי ביניכם לומר: ארורים תהיו בגלל רשעותיכם, ואם לא תשובו בתשובה, משפטו יבוא ביניכם! 
כי חשיכת מעשיכם גדולה בעיניו, ובאותם רחמים שנתתם, כך תקבלו; 
לכן, כל השוללים רחמים מאחיהם ומאחיותיהם, רחמי יהוה יישללו מהם. 
¶ וכשאתם שומעים את קול הברית בלבבכם, אומר: מי ייתן ויהיה לי שלום! דעו כי חשיכת לבבכם היא שעוררה את חמתו. 
וכל אשר שמרו את הברית יאמרו: אמן על חורבןכם, כי עקשנות ישראל תהיה משפטה! 
¶ אך דעו גם כי יהוה הוא רחמים, וכי הוא מטהר אותנו מחטאינו: 
ומעלה זו ישלח יהוה את בנו, למען תבוא הגאולה דרכו; 
כי ראיתי את גאולת ישראל; והיא תהיה מהירה בצדקת יהוה. 
על כן, דעו כי כל אשר בנה יהוה אלוהים, הוא גם ישחית, וכל אשר ישחית יהוה, הוא יבנה אותו שוב. 
¶ כי יהוה נתן לנו את השבתות ואת המועדים, ואלו נתן לנו כאותות כי יבוא אלינו בבשר. 
וכשבוא בן האדם, הוא שוב יוציא את ישראל משעבודה, אך זה יהיה משעבוד חטאיה. 
ויהיה כדבר למשה על הפסח, כי מה יידרש מבן האדם מלבד שיילקח מקרב עמו? 
אך ישראל תראה כי משפט לא יסור וכי רחמים לא יישחתו, וכי אור רחמיו יעמוד לעולמי עולמים כדי לספק את דרישות המשפט; 
ובזה תדעו כי יהיה בכי מר וחורבן רב בטרם יבוא הקץ. 
¶ ואני יודע כיבדברים אלו אתם חומדים את דמי, אך הוא לא ישפך עדיין, כי יהוה נתן לי עוד דברים לומר. 
ואני יודע כי לא תשמעו ולא תקשיבו לדבריי; על כן איני נותן אותם עבורכם, 
אלא כדי שיישמרו להישמע על ידי זרענו, אפילו אפרים ומנשה, אלה אשר יקראו הרחק עד לאיי הים, 
והם יקראו את מעשיי וידעו כי אליהם אני מדבר. 
וגם אלה אשר הם מישראל באחרית הימים, כי דברים אלה יבואו כאזהרה וכל מי שרוח אלוהים מנחה לשמוע אותם. 
¶ על כן אומר אני אליכם: כתבו את דבריי כדי שתשתמשו בהם כאות נגדי היום, וכדי שזרענו יוכל לקרוא אותם כאור בחושך בימיהם. 
כי דברי יהוה אינם ידועים לפועלי חושך, אף שהמורשת של בני ובנות אדם היא שידעו בין טוב לרע. 
¶ אך מה עשו בני האדם עם מתנה זו מלבד לתת רע תמורת טוב ורע תמורת רע? 
והאם אלו הן דרכיו של יהוה, אלוהינו? 
אומר אני לכם לא, כי משה נתן לנו את דבר יהוה, האומר: ואהבת לרעך כמוך. 
ומשה אמר לנו עוד: אם גר יגור עמכם בארצכם, לא תענו אותו; 
כי הגר השכון עמכם יהיה לכם כבן יליד ביניכם, 
ואהבת אותו כמוך; כי גר היית בארץ מצרים; ואני יהוה אלוהיך. 
על כן, אשאל אתכם: מי אם כן הוא רעך? 
¶ ושוב אמר משה לאבותינו: ואם גר ישכון בקרבכם וירצה לשמור את הפסח, 
כחוק הפסח וכדרכו, כך יעשו; 
חוק אחד יהיה לכם, הן לגר והן ליליד הארץ. 
על כן אומר אני לכם היום: רעכם והגר, אחד הם ביהוה, 
כי פסח אחד הוא, ועל כן ישועה אחת הן לגר והן ליליד הארץ. 
על כן, הישמרו מגאווה בדברים אלה, כי כל הבריאה היא כאיש אחד לפני יהוה. 
¶ וכאשר יבוא בן האדם, יבוא אל עמו תחילה, ואחר כך ישלח את ישראל ללמד את העולם. 
ומדוע יעשה כן? כי אהבת יהוה גדולה לבריאתו זו, ואת כל בני האדם יברך באמצעות עבדו, ישראל: 
על כן, בזה, בסוף הימים, יביאנו יהוה אל בריאתו החדשה; 
כי יודע יהוה את עקשנות עמו, והוא ירחם עלינו ויסייענו בחסדו. 
¶ אך קרב היום שבו גם אנו נראה את משפטו ונתחנן לרחמיו, כפי שהעניים בקרבכם מתחננים לרחמיכם. 
האם תשמעו אם כן לתחנוניהם, כדי שיהוה ישמע את זעקותיכם בעת צרכם? 
ואולי תאמר: אך יהוה יברך אותו, כי יהוה אלוהינו בירכני כך! 
¶ אך אני אומר לכם: אינכם יודעים את החסד ואת הברכה של יהוה; כי כל אשר נתן שייך ליהוה, אל תחשבו כי זה מכוחכם, 
אלא דעו כי יהוה נותן בנדיבות לאלו אשר הוא מברך, כדי שיברכו את אלו שיהוה שולח אליהם: 
על כן, אני אומר לכם שוב, כפי שאמר משה: ואהבת לרעך כמוך; 
לכן, כל אשר בירך אתכם יהוה, נתן כדי שתברכו את רעיכם. 
¶ ושוב, אני אומר לכל השומעים את דבריי: הקשיבו כעת לדבר אשר נשף יהוה אלי. 
וזה יהיה האות: אף אם תבקשו לקחת את חיי, לא תשיגו אותם, 
אלא יהוה ימסור אותי לידיכם עד מותי אם זהו רצון אל עליון, לאחר שדברו נאמר דרך עבדו. 
כי דבריי חייבים להיות ידועים וראויים שייכתבו, 
כדי שמי שיילקחו לאיי הים ייהיו מוזהרים, וידעו לדחות את איש השקרים ולהאמין לדברי מורי יהוה.

פרק 2

זנוק מספר על חזונו.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
כבר בנעוריי, אבי הדריכני בדרכי יהוה, והורני את דבר יהוה כפי שנמסר על ידי משה עבדו, 
ולמדתי מאבינו יוסף ומאימנו אסנת; 
והייתה להם דעת רבה בטובו ובסודות האלוהים, הכוללת את חכמת ישראל ואת לשון מצרים. 
ויהי כי ידעתי שסודות התורה לא יגלו על ידי שינון הדברים, ולא על ידי הליכה בעיוורונם של בני האדם; 
אלא כי אמת התורה היא מתנה הניתנת מיהוה אלוהים לכל השואפים לחשוף את פניה, וללמוד את חכמתה, את אמתה ואת סודותיה. 
¶ ויהי כי ככל שגדלתי, ראיתי שרבים לא נשענו על תורת יהוה אלוהינו, 
אלא פנו אל הגויים עובדי העבודה זרה, ואל מעשיהם וסברותיהם של בני אדם המכנים עצמם נביאים, אך הבל ראו, ולא חיזו אלא שקרים. 
ובראותי זאת, פניתי אל יהוה, אלוהי אבותיי ואבותיכם, אברהם, יצחק ויעקב, למען אלמד ואדע. 
¶ ויהי אחרי עשר שנות לימוד ותפילה ותחנונים ליהוה, נפתחו עיני בינתי וידעתי. 
ובכניסתי לסוד הקדושים או לדעת מלאכי הקודש של יהוה, ובהיותי מלא בחסד אלהים שדי, זכיתי לחכמה האלוהית. 
ובעת ההיא נדדתי, מחפש אמת מכל מי שהקול הנחני לבקש; 
נשלחתי לנדוד ארבע שנים צפונה, ולא נחתי, כי לא מצאתי איש המחפש את אשר שלחני יהוה למצוא שם. 
ומצאתי מנוחה במזרח במשך שלוש שנים, ושם למדתי, ובמערב נדדתי שנה אחת, ושנתיים נדדתי דרומה. 
ובכל מקום אשר שלחני יהוה, מצאתי את העניים ונתתי להם את רחמיי, עד אשר כלה כל רכושי ולא נותר לי דבר. 
¶ ויהי כי שבתי אל בית אבי, בחודש השביעי של השנה העשירית למסעותיי, ומצאתי מחסה בבקתה של איש עני ואשתו. 
והאיש הזה, רב השנים הוא ואשתו כן, התחננו למחייתם, אך מצאו בליבם לתת לי את כל אשר היה להם. 
אך לא יכולתי לישון במיטתם, שהייתה רק שכבות של סמרטוטים ישנים ובלויים על אדמת בקתתם; 
על כן, נתתי להם את אחרוני חפציי, שהיו מצעיי ושארית המזונות, ובחפצתי למצוא מנוחה על האדמה. 
והם התנגדו, כי לא חפצו בדבר מלבד נוחות אורחם; על כן, רצתי משם, עוזב את כל חפציי, ומצאתי מחסה במערה שאינה רחוקה. 
¶ ויהי בבקר, בשיבתי, וראיתי כי הבקתה איננה ניצבת שם עוד, 
אך ראיתי את הסימנים על האדמה אשר הראו לי כי זהו המקום עצמו בו חסיתי בלילה קודם. 
ואפול ארצה, כי השתוקקתי לדעת לאן הלכו הזקן ואשתו, וחששתי לנפשותיהם. 
¶ ויהי בעודי מתפלל, ואור ירד מהשמיים אלי, וראיתי מלאך יהוה ניצב שם לפניי. 
ובתחילה נבעתי פחד גדול, אך שלום אלוהים שטף אותי, והשליח וידבר אלי לאמר: 
יהוה סלח לך על חטאיך, וקרא לך ללמד את עמו; על כן קום, ושוב אל המערה ההיא, למען אלמדך שם את דברי יהוה. 
ויהי כי קמתי, ושבתי אל המערה ההיא שבה מצאתי מחסה. 
¶ ויהי כי מצאתי שוב את המערה ההיא, וראיתי את אותו האור הקורן מבפנים. 
ויהי כי עם כניסתי למערה, נפלתי על פניי לפני המלאך ההוא, ושאלתי אותו על האיש הזקן ואשתו, כי עדיין יראתי לשלומם. 
¶ וידבר אלי המלאך לאמרו: קום ואל תשתחווה לי, כי מלאך יהוה אני בלבד; 
ואל תירא על אלה שאתה מחפש, כי גם הם עבדי יהוה; על כן שירתת מלאכים מבלי לדעת. 
הנה, האלוהים ראה אותך, וכיצד שירת אותו עשר שנים אלה; 
כי נסעת צפונה ארבע שנים, ואז מזרחה שלוש שנים, ואז מערבה שנה אחת, ואז דרומה שנתיים; 
כעת, היום, בשנה העשירית למסעותיך, צא שוב מחוץ למערה זו והבט למעלה, ותמצא את אשר תבקש. 
¶ ויהי כי בצאתי מהמערה, היה שם אור, בהיר אף יותר מהשמש בצהרי היום, 
ועיניי לא יכלו לראות מעצמן את החזיון שהונח לפניי, כי ראיתי כי נפתחו השמיים, ובתוכם נמצאה כל הבריאה. 
וכך היה שראיתי את עצמי שוב כנער, ואז כאיש זקן; 
ואותי, כשהייתי עטוף בעשרי הדברים של העולם הזה, וכאשר הייתי בעוני ובייאוש; 
וכאדון על רבים, וכעבד לאדון שלא רחם על אלה ששירתו אותו. 
¶ וקול יצא מאור ההוא, לאומר: זנוק, ראיתי אותך בכל צורה, ובכל אחת אתה נאמן; 
על כן אל תירא, אני הוא אשר נסע עמך כל עשר השנים האלו, ואני האב והבן; אני הוא היושב על הכיסא השולט על האלוהים. 
וגם עתה, אתה שוהה בנוכחות אלוהים, בחוכמתה האלוהית ובאורה; לולא כן, לא יכולת לראותני, ולא יכולת לשאת את אורי; 
כי הוא האור והחיים של העולם, ובו חיים לעולמים, חיים נצחיים; כי אני הבאר אשר ממנה זורמים מי החיים בחופשיות. 
ואני הוא אשר יורם על עץ, וזאת כדי שאחרי אשר הורם, כל בני האדם ימשכו אלי. 
וקראתי לך, כשם שקראתי את משה עבדי מן הסנה אשר בערה באש ולא נאכלה. 
שמע עתה לתורות מלאכי, ותלמד אמת, ותלמד אמת זו לעמי, 
והמאזינים יכתבו אותם, את דבריך, וישמרו אותם כדי שיוצאו באחרית הימים כעדות שקראתי לך וכי אתה עבדי. 
¶ ויהי כי נסגרו השמיים, ואני נפלתי חסר אונים על הארץ, נחלש מהחזיון אשר ניתן לי. 
ויהי כי כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי מביט שוב אל השמיים, 
וראיתי שאין בי כוח, ושכבתי שם עד אשר השבתי את כוחי כדי שאוכל לשוב אל המערה ההיא, 
ושם נחתי, ומצאתי שינה, כל הזמן ההוא מהרהר בדברים אשר ראיתי ושמעתי.

פרק 3

תורות מלאך יהוה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי בבוקר כשהתעוררתי, והייתי עייף מרעב ומצמא, כי נחלש גופי מענייני הבשר. 
ויהי כי ציוה אותי המלאך לעלות מן המערה ההיא, ושם מצאתי מן למאכל; 
וכששבעתי, ציוה אותי המלאך לקחת מקל ולהכות בסלע, כפי שעשו משה ואהרן; ומים נבעו ממנו. 
ויהי כי נפלתי ארצה והללתי את יהוה על המזון אשר חנני בו. 
¶ ויהי כי דבר אלי המלאך שוב, לאומרו: אני חניאל, אני זה אשר נתן לישראל את התורה בעודו בבשר; 
וכן, נלקחתי, כי לא נתתי ליהוה את הראוי לו, כפי שנתת אתה בעת שפרצו המים מן הסלע ההוא. 
וניתן לי מיהוה ללמדך ולהורות לך בדרכי יהוה אלוהים, 
למען תשוב ותלמד את כל אלה אשר יבקשו לקבל את הנשימה ולשמוע את קול יה. 
¶ ועתה אומר אני אליך, כפי שהתהלכת בעשר השנים הללו, גדל ביהוה: 
ישנן עשר מכות אשר מרחיקות את בני האדם מיהוה, אלוהינו. 
הראשונה שבהן היא לילית, שנועדה לברוח מהאור אל החשכה; וזוהי תחילת הדרך ההיא. 
והשני הוא לווייתן התהום; אלו הם אשר אינם רחמנים על בני האדם אלא רק על חייהם שלהם; המלשין, אלו המעידים עדות שקר. 
השלישית היא ברית ההסתר, כל אלו השואפים ליצור סוד למען בצעם ולשומרו; וזה היה חטאו של קין. 
והרביעית היא הטומאה או זנות בני האדם; אלה השואפים להפר את הברית. 
והחמישית היא מלחמה ושפיכות דמים, רצח למען בצע; היא נמצאת אפילו בכל אלו התכננים לשפוך דם. 
והשישית היא גאוות הבורים; אלה שאין אהבה בלבם לארץ, ולא לבריאה, ולא לחכמת אמהותיהם או אבותיהם, הדוחים את חכמת הניסיון. 
והשביעי הוא זעם בני האדם, אשר בכעסם ובחמדנותם שואפים להשמיד את אשר ברא יהוה ואין אהבה בלבם לרעיהם. 
והשמיני הוא מחלל השבת; הן אלו העובדים את השבת והן אלו השוללים אותה. 
והתשיעי הוא המגדף, אלה הנושאים על עצמם את שם יהוה אך אינם הולכים בדרכו. 
והעשירי הוא יוצר הפסלים, אפילו אלה המכירים את יהוה אלוהים, אך בונים דברי אדם להעמידם לפני יהוה. 
ואלו הם אויבי יהוה ואויבי יה, על כן הם אויבי ישראל. 
¶ והנה, יהוה אלוהים, בחכמה ובכבוד, הזהיר את הארץ מפגעים אלו לפני הראשית; 
אך מראשית ניסו ובחנו אלו את בני האדם, ולמען סיבה זו נבראה הבריאה הזו, להניח את בני האדם באש הניסיון; 
לשרוף את הרשע כפי ששורפים את הסיגים מהכסף, למען תמצאו נחמה ותטהרו באש המצרף, 
שכאשר תהיו טהורים וצדיקים, תעמדו ותהיו מוכנים לפני יהוה ביום האחרון ההוא. 
כי בעולם הזה, האור התערבב עם החושך, וכך היה שבראשית, הובדל האור מן החושך ההוא. 
¶ וכך הדבר שכאשר גבר או אישה מקבלים על עצמם את שם יהוה, האור ההוא מובדל מן החושך, והם מטהרים; 
על כן, אני אומר לכל בני האדם: עליכם לקבל על עצמכם את השם יהוה צדקנו המשיח, כי בשם זה תקראו ביום האחרון ההוא. 
אך דעו כי יהוה צדקנו המשיח הוא נצחי, מעולם ועד עולם; על כן, יהוה הוא מעל לבינת בני האדם. 
לכן, יהוה מסתיר את פניו מאלו שאינם חפצים לראותו, ורק מגלה את פניו לאלו המחפשים אותו, ומראה להם רק את אשר יוכלו לראות; 
כי אילו היה יהוה צדקנו המשיח מגלה את עצמו במלואו לבני האדם, לא מהזמני אלא מהרוחני, לא מבינת הבשר אלא מכבוד אלוהים, 
אילו היו רואים אותו כפי שהוא, היו רואים דמות אדם מעבר לכל תיאור, ומעבר לכל תפיסה. 
¶ וכך הדבר, שכל מי שיבוא לפני יהוה אלוהים לעמוד בנוכחותו או לראות את פניו, יראה בעיניו הרוחניות, כפי שאתה ראית; 
על כן, תלמד את כל בני האדם לבקש את הנוכחות ולהקשיב לקול, כפי שעשית, ודברי הרוח יגלו ויודעו להם. 
¶ ואני אומר לך: ישנם כעת אלו ההולכים על הארץ ויהיו גם בימי הקץ אלו שיבקשו את חברת השעיר והשד, 
ואלה יעשו כן בחשבם שיוכלו ללמד מהם, או להשיג עליהם שליטה: 
הן, ויהיה אפילו שרשומות יצאו כדי לפתות את בני האדם שדברים אלה הם דברי צדקה. 
¶ אך הנה, אני אומר לך ולכל אלו שישמעו ויקשיבו לדבריך: 
דברים אלה הם כהונת שקר ולא מאלוהים, אלא מאותו השטן החפץ לעורר את לבבות בני האדם במרמיותיו; 
וכהונת שקר זו ניתנה מאותו השטן כדי להרחיק את לבבות בני האדם מדברי יהוה, כדי שיפחדו ממנו ומגורלם ביום האחרון ההוא. 
על כן, תימנע מהרע הזה, למען יקדשך יהוה אלוהים ולמען יהיו גופך ונשמתך ללא דופי ביום האחרון, 
ולמען יהוה צדקנו המשיח ירים אותך, ויחתום אותך באורו, 
כשהנך רחץ ונקי במים החיים, ושמוות לא תהיה לו שליטה עליך לעולמי עד; אמן. 
¶ ויהי כי המלאך המשיך לדבר אלי, ולהורות לי את דברי יהוה במשך ימים רבים, עד שלא ספרתי אותם. 
ואני כתבתי את דבריו, ואצא מהמערה ההיא, ואשוב אל ארצות אבי, 
למען אלמד אתכם להימנע ממה שמכה את ישראל, למען ישמור עם יהוה את בריתו עמו, ובל נאבד את ארצותינו. 
והאם תקשיבו? לא, כי לקחתם אותי, וניסיתם אותי, ושחדתם את שופטיכם להרשיע אותי, אף על פי שלא עשיתי עוול. 
וכך דיבר המלאך, כי בלקיחתי הפצתם את מגפות הזעם, והבורות, והרכילות, ולשון הרע. 
על כן, אומר אני לכולכם ביום הזה: בואו כעת אל יהוה אלוהינו, בתשובה; 
עזבו מאחוריכם את כהנות השקר ואת דרכי רשע, למען יחוס יהוה על עמו; 
השליכו את גאוותכם, ובואו מחדש בבריתנו עם יהוה, למען נמצא ביטחון ושלום, בארץ הזאת אשר הבטיח יהוה לאבותינו. 
ועתה, עשו בי כרצונכם, כי איני בידכם, אלא אני בידי יהוה צדקנו המשיח, 
וידוע לי כי כל אשר ייעשה לי, אין זה רצוני, אלא רצון אותו אלוהים אשר שלחני. 
ואני רואה כי רשמתם את דברי, וידוע לי כי דברים אלו יישמרו, למען ייוודע ביום האחרון כי אני משרת את יהוה אלוהיי. 
ויהוה יעלה את כל המשרתים אותו לחיי נצח, ויבטל את המוות לעולמי עולמים. 
על כן, אם תשפיקו את דמי, דעו כי תעשו זאת כעדות נגדכם ביום האחרון; כן יהיה, אמן.

פרק 4

מות זנוק

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי פסק זנוך מדיבורו, ואלה אשר נבלמו, כאילו נשמר סביבו על ידי מלאכי יהוה, יכלו לעמוד שוב. 
וכך היה כי לקחוהו, ויפול לפני שופטיו, ונגזר עליו למות בסקילה; 
כי השופטים ביקשו לחנקו, שכן הואשם בנבואה שקרית; 
כי אמר כי מלכות זמרי מלך ישראל תהיה קצרה, אך בשל כוח דבריו, איש לא העז לשלוח לו יד. 
וכך אמר השופט כי עסק באוב בשיחו עם מלאכי יהוה אלוהינו. 
¶ ויהי כי לקחו את האיש הזה, זנוך, מחוץ לעיר, ושם השליך הכהן את האבן הראשונה. 
ויהי כי כשהיכהו האבן, פצעהו; אך עוד לפני שנפלה האבן לארץ, החשיכו השמיים, והכהן הוכה במכת ברק ומת. 
וכך היה כי באו להניח עליו אבן כבדה; כן, אבן שהייתה גבוהה פי שניים מקומתו. 
¶ ויהי לפני שיוכלו להניח את האבן ההיא עליו, נשא זנוק את עיניו אל הסערה ויאמר: 
כועס אתה, יהוה, על העם הזה, כי אינם מבינים את רחמיך אשר חננת אותם בהם בגלל בנך. 
והנה, זהו שורשה ממש של התורה, כל מילה וכל אות ממנה מצביעות אל אותו קורבן גדול ואחרון; 
ואותו קורבן גדול ואחרון יהיה בן אלוהים, כן, אינסופי ונצחי; וכך יביא יהוה ישועה לכל המאמינים בהשם. 
וכך יהיה, כי הרחמים יספיקו את דרישות הצדק; לכן, כל אלו שיצעדו בתשובה, בקורבן האחרון הזה, ייושעו באמונתם, כי זוהי מתנת חינם! 
על כן, אני אומר לכם היום: זעקו ליהוה למען רחמים; כי יהוה גבור להושיע! 
וכדי לעשות זאת, עליכם להתחיל להשפיל את עצמכם, ולהתמיד בתפילה ליהוה; 
לכן, זעקו ליהוה בעודכם בשדותיכם, כן, זעקו על כל עדריכם וצאניכם. 
וזעקו ליהוה בביתכם; כן, על כל בני ביתכם, בבקרים, בצהריים ובערבים. 
וזעקו ליהוה אלוהינו, אף נגד כוחם של אויבינו; כן, זעקו ליהוה נגד היריב, אותו שהוא אויב כל הצדקה. 
וזעקו ליהוה על יבולי שדותיכם, למען תשגשגו בארצות; זעקו על צאני שדותיכם, למען ירבו. 
ואני אומר לכם: אין זה הכל; על כן, שפכו את נשמתכם תחת חופתכם, ובלשכתכם הסודית, ובמדבר. 
וכשאינכם יכולים לזעוק ליהוה, יהיה לבכם מלא, נמשך בתפילה ליהוה ללא הרף למען שלומכם וגם למען שלום שכניכם. 
ועתה, הנה, אני אומר לכם: אל תחשבו כי זהו כל אשר עליכם לעשות, 
כי אחרי אשר התפללתם את כל הדברים הללו, אם תסובבו את הדלים והעירומים, ולא תפקדו את החולים והמייסורים, ולא תיתנו ממה שברך אתכם בו יהוה, לתת לכל העומדים בצורך; 
אני אומר לכם כעת: כי אם לא תעשו את הדברים הללו, הנה, תפילותיכם הן לשווא ואינן תועילות לכם כלום; 
וזאת משום שאתם כחסרי האלוהים השוללים את האמת; 
לכן, אם לא תזכרו להיות בעלי צדקה, אזי סטיתם מהדרך הישרה, ומכיוון שאינה בעלת ערך, תירמסו תחת רגלי בני האדם. 
וביום אשר יכובש המוות, אני אומר לכם: כי באותו היום, יראו איי הים את העם מתאבלים, כי כל אלה שאין בהם חרטה ואין בהם רחמים יושמדו. 
הארץ תבקע ותחזור ותתאחד, ורוחות יבואו ויסירו ערים; כן, ואש תבלה אותן, והעם ישקע אל הימים. 
¶ ואחרי אשר אמר זאת, קרה שהשליכו העם את האבן עליו, ולא יכול היה לדבר עוד; 
וכך היה שאיש זה, זנוק, נביא ליהוה, נתן את נשמתו. 
כן, וקרה שדבריו נגעו בלבבותיהם של חלק מבני האדם שם, ואנו כתבנו את דבריו. 
וכך היה שנפגשנו יחדיו בסתר, כדי שגם אנו לא נומת, כשם שזנוק, נביא ליהוה, הומת. 
¶ ויקרה שכתבנו את דבריו למזכרת לנו. 
וכך קרה שהתחלנו להתפלל, כפי שזנוק הזכיר לנו, 
ונתנו מרכושנו לנזקקים, ואף לאלו שלא היו זקוקים אך ביקשו מאיתנו, 
וזאת עשינו כדי שלא נדון על ידי יהוה אלוהינו, אלא שניזכר על ידו. 
¶ ויקרה שהתחלנו לחפש בהרים את המערה שעליה דיבר, מחפשים את רשומות זנוק. 
ויקרה שהיה בינינו אדם אחד, ברק בן למן, אשר שמע את קול זנוק במדבר, וליבו נבקע; 
על כן האמין לכל הדברים שדיבר הנביא, וסיפר זאת לאביו, והם מונו בידו של זנוק, הן ברק והן אביו, למן. 
וכך קרה שלמן נבחר להנהיג את שומעי הדבר, כי כך נקראנו אנו אשר הקשבנו לזנוק, נביא יהוה. 
וכך קרה שהוא חלם חלום שבו מלאך הנהיגו לנתיב מסוים שם מצא את מערת זנוק; 
ויקרה שאיש זה, ברק, הנהיג אותנו למערה ההיא, ושם מצאנו את אוצרות יהוה, דהיינו דבר יהוה כפי שניתן דרך זנוק, נביא יהוה.

ספר זנוק

הכתבים שנמצאו במערת זנוק

פרק 5

תורת מלאכי יהוה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי אחרי עשר שנות נדודים — ושנים אלו היו שנות לימוד רב, ותפילה רבה, ותחנונים רבים ליהוה אלוהיי — 
כי אני, זנוק, הועברתי מהארץ ונלקחתי אל מערה, שבה למדתי את דרכי יהוה על ידי מלאכי יהוה. 
¶ ויהי ביום ההוא, לאחר אשר אכלתי ממן יהוה, שפניתי בתפילה של הודיה ואמרתי: 
הו יהוה, בורא הארץ, השמיים למעלה והתהום למטה; 
המושל בתהום, מלך השמיים, רצונך מושל בכל הארץ; 
השלום יהיה כלי מלחמתך, כי אתה מוכתר בכל תהילה וחלקת את תהילתך עם ישראל בתורתך, אם רק נשמע לדברך בה; 
הבאת אותי אל פניך, וביקשת ללמדני במלאכיך, כשם שלימדת את הוריי, אדם וחווה; כל התהילה לך: אמן ואמן. 
¶ ויהי אחרי כן, והמלאך אשר שמו חניאל קרא לי, ויאמר אלי: 
הנה, אשוב בעוד עשרה ימים; ויהיה כי בעודך ממתין לשובתי, תהרהר בכל יום, ותאכל רק מן המן אשר תאסוף מן הקרקע מחוץ למערה זו, ותשתה רק את המים מן הסלע ההוא. 
וכך תעשה: תהרהר פניך לצפון בארבעת הימים הראשונים, ואחר כך פניך למזרח למשך שלושה ימים, ואחר כך פניך למערב למשך יום אחד, ואחר כך פניך לדרום למשך יומיים; ובסוף, אשוב. 
וכך היה כי הרהרתי פניי לצפון בארבעת הימים הראשונים, ואחר כך פניי למזרח למשך שלושה ימים, ואחר כך פניי למערב למשך יום אחד, ואחר כך פניי לדרום למשך יומיים, מאכלתי רק מן המן מאדמת סביב המערה, ושתיתי רק מים שזרמו בחופשיות מן הסלע בעשרה ימים אלה. 
ובכל יום הרהרתי על השנה אשר התאימה לכל יום, ועל כל הדברים אשר למדתי. 
¶ ויהי בערב היום העשירי, והמלאך חניאל שב, ועימו באו עוד אחד ואחד נוסף. 
ויהי כי שאלני חניאל על הרהוריי, והאם פניי היו לצפון בארבעת הימים הראשונים, ואחר כך למזרח למשך שלושה ימים, ואחר כך למערב למשך יום אחד, ואחר כך לדרום למשך יומיים. 
וכך היה, וכך הודעתי לו. 
¶ ויהי כי יצא המלאך השני, ויאמר: 
אני רזיאל אשר בא אל הורינו הראשונים, אדם וחווה, ללמדם את תורתם ואת מצוותיהם; 
ואני רפאל אשר ערבב את המים למען ישמשו לרפואה; 
ואני מלכיצדק אשר בירך את אביך ואת אמך, אברם וסריי, ובידי נתן להם יהוה שמות חדשים, אברהם ושרה. 
והינני, כי אני בבשר, שכן נלקחתי כפי שנלקח חנוך, כי הלכתי עם יהוה, ונלקחתי; 
על כן, צוויתי לברכך, ולהסמיכך במפתחותיהם של חנוך ושל אברהם, 
כדי שכל אשר תחתום על הארץ יהיה חתום בשמיים, וכל אשר תשחרר על הארץ יהיה משוחרר בשמיים. 
¶ והנני אומר לך כעת: החזקים יפלו ארצה, והגיבורים יהיו לעפר, על כן הו אדם, איפה כוחך? 
כי מרכבת יהוה רוכבת בין העננים, ויהוה מביט ממעלה להכות ולהכרית את האויב. 
¶ ומי הוא זה אשר ישתדל לאתגר את כיסא מלכותו של אל עליון? מי, בגאוותו, יבקש להרים את כיסאו מעל הכוכבים? 
המוות מבקש לשפוט את בריאת אלוהים, אף את אותה בריאה שנבראה בדבר יהוה, ויד האלוהים, 
¶ אך המוות יכובש, המוות יפול לפני שם יהוה וישיב את כל אשר לקח, 
כי החיים ינצחו והיא תנצח בשם יהוה אלוהים, כי הוא אל עולם. 
¶ ועתה אגלה לך כיצד לנצח את המוות: בכבוד ליהוה תבנה את היכלו, 
וזה לא יהיה היכל מעץ, ולא מכסף, ולא מזהב; ולא ייבנה מבדי פשתן, ולא משולחנות עם לחם לאכילה, ולא מדברים יקרים למען לכבד או לתת תהילה ליהוה. 
כי אם יהיה זה היכל שלא נבנה בידי בני אדם, אלא נבנה מהחיים עצמם, כדי שלא יוכל למות. 
כי עורך יהיה לבוש היכל יהוה, ודם, וזיעה, ודמעות יהיו נסכיו, ואש תשוקותיך תהיה גחליו. 
¶ מה אם כן יהיה הקרבן? הו בן אדם, לא יהיה סבל בהיכל זה, אלא שמחת השירות, 
כי כאשר תרים ידך לעזור לזולת מתוך זו, בריאת יהוה, ייעשה הדבר בלב נשבר, וברוח שחוקה כקרבן. 
¶ ורק על ידי עבודת הבריאה הזאת יירצה יהוה, כי הלא תורת משה, אשר ניתנה לישראל בידו של יהוה עצמו, אומרת: 
ואהבת לרעך כמוך, אני יהוה אלהיך. 
ומי הוא רעך? הם האוהבים אותך? אומר אני לך: כן; 
והם השונאים אותך? אומר אני לך: כן. 
ואין זה הכל, כי גם הם אשר אינם מכירים אותך: 
ורעך הוא העגל אשר נפל אל הבור, ורעך הוא השה אשר נפל אל הבאר, ורעך הוא השור אשר נפל אל הפח; 
ורעך הוא העץ אשר הוכרע בגרז ונשאר להירקב, ורעך הוא הפרח שנקטף מהשדה ונזרק, ורעך הוא הפרי שנלקט ולא נאכל. 
¶ על כן אומר אני לך: אל תאהב רק את אשר ניתן להעמידו לתועלתך, כי אם אהוב את כל בריאת יהוה אלוהים, 
עשה זאת ותהיה שלם, כיהוה אלוהים, אשר מרכבתו רוכבת ברוחות הצפון; 
כי הגשמים השלוחים מאת האלוהים משקים את שדות הטובים ואת שדות הרשעים, למען יתברכו כולם; 
על כן, אל תשפוט, הו אדם, כי אם ברך את כל הנזקקים ותן את הכבוד ליהוה אלהיך.

פרק 6

התורה מכילה את זרעי חיי הנצח.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וידבר המלאך אלי שוב לאמר: הנה התורה, היא ניתנה לא רק לישראל אלא לעולם כולו על ידי משה, רעו של יהוה, ברוך הוא: 
כי דבר משה אל יהוה פנים אל פנים, ולמשה ולציפורה נתן יהוה את התורה, 
כי מלאך יהוה העלה אותם אל הר גבוה, למען יהיו גבוהים מעל העננים, למען יראו את הכוכבים, כי שם כתובה התורה. 
ויהוה אלוהיכם כתב אותם, את דברי התורה, על שני לוחות ספיר, למען תהיה התורה תמיד לפני ישראל. 
וכך היה ששלחם יהוה אל המדבר, למען יקבלו את התורה ויעבירו אותה לכל דור ודור עד קץ הזמנים. 
¶ ומהי המסורת הזאת? היא ללמוד ולדעת את התורה, למען תמלא הברית ותדע ישראל את מצוותיה. 
ואם אלה הלומדים את סודותיה אינם יכולים להסביר את התורה לילד, הם אינם יודעים את סודותיה, כי הסודות פשוטים מכדי שבני האדם יבינו אותם: 
אך ילד ידע אותם ויבין אותם; על כן, אם ברצונכם לדעת את התורה ולהאמין בדבר, עליכם לחשוב כילד. 
¶ הסיפור הראשון של התורה מסופר בכוכבים ונראה בחודש הראשון של השנה, באביב; 
על כן, ספרו זאת כמשל לבניכם ולבני בניכם בחודש הראשון ההוא, למען ילמדו זאת ולמען יידעו זאת. 
וזו השכבה הראשונה של התורה, פני השטח שלה; היא מסופרת למען יחלו בני האדם בידיעת יהוה. 
¶ ובחוכמה נמצאת השנייה, שכן בשכבה השנייה של התורה נמצא המשל, תורות יהוה הרמזות לבני האדם והנשלפות דרך ניסיון החיים. 
וכאשר דעת הסיפור וחוכמת המשל ידועות, תבוא הבינה ובני האדם יעלו בסולם ויחברו את חלקי החידה. 
ואז מגיעים גבולות האדם, כאשר נשמע הקול, וסוד הגילוי נגלה. 
¶ וזו מסורת ישראל; ומדוע אם כן תנדדו במדבר תחילה? 
כי בן האדם תמיד יבקש את לבו בטרם יבקש את קול אל עליון. 
אך בן אלוהים יודע להקשיב לקול, ושומע וזוכר את הברית: כל אשר דיבר יהוה, נעשה! 
על כן, זכור, זכור את בריתך, הו ישראל, למען תלמד את מצוותיך ותקיים אותן. 
¶ תורת יהוה כתובה בשלמות בשמי הלילה, כדי שדבר יהוה ישיב את הנשמה לעדות יהוה, אשר כתבה. 
ומשה נתן לישראל שנים עשר עותקים, אחד לכל שבט, וכל אחד כתוב בלשון אשר יבינו בני עמם. 
והתורה שבעל פה מועברת מפי אל אוזן מדור לדור ותהיה אהובה על ישראל לכל הדורות. 
¶ ותורת יהוה היא כזרע, נטועה בלב האנושות כדי שפרדס יהוה יצמח ויניב פרי, והפרי הוא מצוותיך. 
כי דברי התורה אינם אלא המסר האלוהי של לב ישראל, ומי שהיא מכניסה אל לשכותיה הפנימיות, אליו ניתן הסוד. 
על כן נתן לכם משה את עשרת הדברים, ובאמצעות עשרת הדברים הללו מובס הלווייתן. 
¶ וכאשר מובס הלווייתן, המלך האמת, מלך המלכים, יגלה להם את חזיון הלשכות הפנימיות ואת המרכבה. 
לכן, כל לימודך הוא מהתורה, ותורת יהוה היא זו: 
ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבך ובכל נפשך ובכל מאוותך. 
וזו היא: ואהבת לרעך כמוך; כי יהוה הוא אלוהיך, לכן אם תאהב את הבורא תאהב את בריאתו. 
¶ וכדי להצמיח זאת, את פרדס יהוה בלבך, ראשית תתחיל בזרע, ואם יהיה זה זרע טוב, תרגיש אותו מתחיל להתרחב בתוכך; 
לכן, בעודו מתרחב בתוכך, הוא יצמח להניב פרי, ותראה כי הוא זרע טוב, כי פריו יהיה טוב. 
אך אם הזרע הגדל בתוכך יהיה זרע רע, הוא יייבש את אמונתך, ומי רחמי יהוה יתייבשו, ולא תקיים את מצוותיך. 
על כן, אם זרעך יהיה אמת, אזי מעשיך יהיו אמת, ואם הזרע יהיה זרע רע, הרי שמעשיו של יהוה אלוהיך לא ייראו יוצאים ממך: 
כי מה שאתה אוכל ושותה אינו יכול לטמאיך, אך אותו זרע רע הנטוע בלבך יטמאיך במה שיפלוט מפניך. 
על כן השלך את אותו זרע רע ממך, ודבק בכל הטוב, וכדי לדעת את הטוב, למד ממנה, מהתורה. 
¶ אכן, אם תזון מדבריה, אזי תקטף מפרי עץ החיים ותאכל ממנו, והוא יצמיח בך עץ לחיי עולם, 
עץ זה ישתה תמידית ממעיין מים נצחי של רחמי יהוה, ולא תרעב עוד ולא תצמא.

פרק 7

חרב יהוה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי דבר אלי המלאך שוב לאמר: ראה! 
ואפתח את עיני, והנה ראיתי את מלאך יהוה עומד בין הארץ והשמיים, ובידו החרב. 
¶ ויהי כי דבר אלי רזיאל שהוא רפאל לאמר: יהוה דבר אל משה וציפורה באותו היום לאמר: 
אם תחפץ בחרב, ולהורישה מדור לדור, דע כי מי שחפץ בה חייב תחילה לצום שלושה ימים מאכל ומשתה, חוץ מפעם אחת בערבים, 
וכאשר תאכל, תרחץ תחילה את ידיך במלח, ותאכל מצה בלבד, ותשתה מים בלבד במשך שלושה ימים, וזה יהיה צומך: 
ביום הראשון של צומך, בטרם תשכב למנוחה, תתרחץ פעם אחת ולא עוד למשך שלושת הימים, ושנתך תהיה מתוקה. 
ותתפלל בסתר שלוש פעמים ביום, לאמר: ברוך אתה יהוה, אדוננו אלוהינו, הפותח את שערי הרקיע, והמאיר את כל העולם ושוכניו, ברב מרחמיך, המלמד את עמך ישראל את תורתך, ומגלה לישראל את החרב. תן לי את תורתך כדי שאי, עבדך, אקבל סמכות על חרב זו, שאהיה עבדך, למען יהיה רצונך בארץ כבשמיים: כן יהי, אמן. 
¶ והעת, האם לא לימדך חניאל לעשות כן בעת שהגית פניך למזרח בשלושת הימים ההם? 
והעת אתה רואה כי רוח יהוה עליך, וכי נמסרת אל הנוכחות, 
וכי אנו, מלאכי יהוה, כאן כדי לשרתך, אם תהיה כתלמיד לנו, כרבך. 
ועיניך הוארו, ולבך רואה, והעת אתה רואה את הנסתר. 
¶ וראיתי כי רחצת את עצמך בנחל, טובל במים חיים; 
על כן, מפני שנולדת מחדש ממים ומאש, יצאת למלא את כל הצדקה. 
והעת, בגלל זה, לא תמות, ואתה טהור, והרוח ירדה עליך, כל עוד תרצה להיות קדוש ליהוה וללכת בתשובה לפני יהוה אלוהיך. 
על כן, הכן את עצמך כעת, כי יינתן לך ללבוש את גלימת הצדקה. 
¶ לפני ראשית בריאת העולם הזה הוא כתר יהוה, 
והאלוהים נתן לך דעת, מלפני ייסוד העולם הזה, 
ומפני זה, קיבלת חכמה מלפני בריאת העולם הזה. 
ובהיותך נולד מחדש, זהו היום הראשון של בריאתך, אשר בו קיבלת מחסד יהוה; 
ומפני שקיבלת מהחסד, ניתנה לך גבורה, וזהו היום השני של בריאתך. 
¶ וביום הראשון לפני בריאת העולם הזה הוכתרת בכתר נצח, וניתנו לך עיניים ימין ושמאל למען תראה; 
על כן, בשני הימים הראשונים של בריאתך, ניתנו לך ידיים, יד ימין לקבל בחסד אל עליון, והשמאלית לקבל את גבורת יהוה אלוהיך. 
ומתוך היכולת לתת ולקבל בצדקה, ביום השלישי של בריאתך, ניתנה לך חמלה לראות את תפארת בריאת יהוה, כי יהוה הוא הבורא. 
ותפארת זו, בריאת יה יהוה, אינה נותנת ואינה לוקחת, על כן היא לא ימין ולא שמאל על אותו עץ הצומח באמונה על לבך. 
¶ אך כדי לראות את מלוא הבריאה הזו, האלוהים ייתן לך רגליים ללכת בנתיב; 
על כן, ביום הרביעי של בריאה זו רגל ימינך נטועה בנצח למען תקבל מטוב הנתיב. 
ורגל שמאלך נטועה בביטולך ליהוה, למען כבוד אל עליון, כדי שתקבל כל אשר ליה עבורך, וזהו היום החמישי. 
¶ ויהי כך שביום השישי של בריאה זו, ניתן לכם היסוד ממש שבו יינעצו רגליכם בדרכן, לא פנימה ולא חוצה, לא ימינה ולא שמאלה, אלא ישירות אל אלוהים. 
וגם זה, ככתר יהוה וכתפארת בריאה זו, אינו ימינה ולא שמאלה על אותו העץ שזרעו צמח מדבר התורה שנשתל בליבך. 
על כן, הממלכה היא היום השביעי של בריאה זו, וגם היא אינה ימינה ולא שמאלה, כי היא על נתיב הבינה הישר הנסתר על ליבך. 
¶ והנה, זהו העץ אשר השתרש בתוכך, הנבקיע אל חיים נצחיים, 
וזאת בשל שקידתך, ואמונתך, ואורך רוחך עם דבר התורה, כי טיפחת אותו עד אשר השתרש בך. 
ופרי עץ החיים הנצחי יקר מכל, מתוק מעל כל מתוק, לבן מעל כל לבן, וטהור מעל כל טהור; 
על כן, אכלו ממנו בסבלנות ובאורך רוח, למען לא תרעבו ולא תצמאו עוד.

פרק 8

אדרת הצדקה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי יצא אלי המלאך חניאל, לאומרי: ביום ההוא אשר אני וצפורה הלכנו אל הר האלוהים, דבר אלינו יהוה, לאומרי: 
תודיעו זאת לגברים ונשים צדיקים, טהורים ונאמנים, אשר לבבם מאוחד, ובפיהם אין מרמה; 
אשר לא ישקרו בלשונם, ולא ירמו בשפתיהם; אשר לא יחטפו בידיהם ולא יתאוו בעיניהם; 
המרחקים מן הטומאה ומן הנידה, המקדשים את עצמם, ועושים כל אשר אני, יהוה אלוהיהם, מצווה אותם. 
ואמרו להם כי לא יטמאו את עצמם במתים, ולא ישכבו במקומות המתים, למען לא יטמאו ברוחות שינה. 
¶ ויהי כי פקדה אותי מגפה, כי היכן נמצאים כאלו? 
ועתה אני רואה כי אחד כמותו עומד לפניי כעת; על כן, היום הסר את גלימתך ותחקוק עליה את החותם, ובמרכזה תשים את הסימנים והסמלים. 
וכל אשר לימדך רזיאל הוא משמעות החותם, והוא חותם בין יהוה אלוהיך לבינך; כי אותו חותם הוא עצם הקרנות של יהוה. 
ומהי אם כן הקרנה זו? היא השפעת רוח הקודש, נשימתו ממש של אלוהים. 
¶ כאשר ברא יהוה אלוהים את העולם הזה, נשף אל עליון לתוכו הן דין והן רחמים, 
כי בהיותו כל יכול, ידע יהוה כי יהיו הן טוב והן רע, שכן חייב להיות ניגוד בכל הדברים: 
לולא היה כך, לא היו יכולים להיות חיים ולא מוות, קדושה ולא רשע, שחיתות ולא נצח. 
¶ ואני רואה שאתה, זנוק, הן פעלת והן נפעלת; 
לכן, אתה יודע את טעם המרירות של החטא והמוות, ואת הטעם המתוק של עץ החיים הצומח בלבך. 
על כן, דע גם כי יהוה אלוהים העניק לבני האדם את בחירתם, לפעול בעצמם; 
לכן, יהוה אלוהים נתן לך לבחור, כשם שנתן יהוה לאביך, אדם, ולאמך, חוה, לבחור בעצמכם בין טוב לרע. 
וכך היא בחירת בני האדם, וגינויו של העולם: 
בני האדם קיימים והיו לפני ראשית הבריאה הזו, וכשניתן האור, המוות חייב לבוא על אלו שאינם מקבלים את האור ההוא. 
¶ וכעת, אומר לך שדמות העץ ההוא תיחקק על גלימת הצדקה, עם שני סמלים המייצגים את העץ כפי שהוא נראה במבט למעלה אל השמיים, וכפי שהוא נראה במבט למטה אל הארץ. 
¶ וכעת, אני רואה שיש לך את עשבי הרוקח שהפכו למשחה הקדושה ההיא, כפי שצווים היו משה וציפורה; 
לכן, תשתמש בה כדי למשוח את גלימתך, כדי להקדישה ליהוה, ותצום בשבעת הימים הללו, 
¶ ולא תאכל בשר, ולא כל דבר הבא מנפש חיה, לא בשר, לא חלב, לא ביצים, לא דגים ולא דבש; 
אכן, אך תאכל את בשר הצמחים ולא תגע בדבר טמא. 
¶ ותרחץ בכל לילה, ותנטל את ידיך במלח שלוש פעמים ביום; פעם בבוקר, פעם בצהריים, ופעם בערב, בטרם תרחץ. 
ותשמור על טהרת מחשבותיך, ותדבר שלום עם כל מי שיחלוף בדרכך, ואני אשוב אליך בעיתו ואדריך אותך עוד. 
¶ ויהי כי צמתי, כפי שהונחיתי, והגיתי בתורה מדי יום, 
וכך למדתי מהדברים שנמסרו מפיה לאוזן, ומכתבי התורה על שמי הלילה. 
ובלימוד התורה ההיא, שנתן לנו יהוה אלוהינו, ברחמיו הגדולים, ובשפיעת אהבתו הגדולה עלינו, ראיתי כי אהיה אשר אהיה דיבר, ועל כן הכל הוא. 
לפיכך, אהיה אשר אהיה, הבורא, הוא המשפיע, ואנו הבריאה היא המקבלה: 
וזו היא ירידתו של יהוה אלוהים, 
ובחסדו ניתן לבני האדם הכוח הן לקבל מטובו של יהוה, והן להעניק רחמים לבריאה בשמו, למען לא נשא את שם יהוה לשוא. 
¶ ויהי אחרי ימים רבים, וחניאל שב ובא אלי, וישאל על גלימתי; 
ואני הצעתי להניח את גלימתי בידו, אך חניאל וידבר אלי לאמור: לא, כי קדושה היא; על כן הנח אותה שם לפני. 
על כן הסרתי אותה מעלי, והנחתי אותה לפניו. 
וילימדני את שימושה, וישלחני אל הכפר, כדי אל הכהן אלך, להקריב קרבן אשר אתן להאכיל את העניים והדלים. 
¶ ויהי כי פניתי צפונה, אל הכפר אשר ראיתי בדרך, ואני תהיתי: מה אתן לקרבן ליהוה? 
ואני פרשתי את אוהלי במדבר בדרך. 
¶ ויהי בעודי הולך בדרך, ומצאתי איל צעיר לכוד בדרך, כי סלעים נפלו עליו. 
וראיתי ואבחין כי אף על פי שנפלו הסלעים על השעיר, ראיתי כי עצמותיו לא נשברו, וכי ראוי הוא לקרבן; 
על כן קשרתי אותו ולקחתי אותו, האיל אשר נתן לי יהוה לקרבן, וקראתי למקום ההוא בית חיל יהוה.

ספר זנוק

פרק 9

הבזק של ברק

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי בשבי למערה ההיא, ופגשתי איש ממקל מנשה אשר הקים את אוהלו במדבר ושמו ברק בן למן. 
וידבר אלי הקול לאמור: לך ודרש את האיש הזה. 
על כן הסרתי את גלימתי מפניו, למען אשמור על הקודש ושלא יראה את צדקתי. 
ויהי כי קרבתי אליו, למען אצטרף אליו למדורתו, ואמרתי: בשלום באתי, תהלה ליהוה אלוהינו ואלוהי אבותינו! 
¶ ועתה, בהיותו לבדו, לא דיבר ברק אלי, על כן דיברתי שוב, ואפילו בשבועה, כי אל יירא. 
ואשאל אותו מדוע ירד לבדו אל המדבר. 
¶ ויהי כי וידבר אלי לאמור: מדוע תטרידני בדבריך, אלא בוא ואכל, ומצא מנוחה עמי. 
ואיך תאמר כי אני איש לבדי במדבר; שהרי יהוה אלוהים עמנו? האם יש איש שבאמת הוא לבדו? 
על כן דיברתי אליו לאמור: אכבד להיות בנוכחותך, רק הרשה לי להגיש לך גם מלחמי, למען אשאל אותך מבלי להשיב דבר. 
¶ ויהי כי נתתי לו מן למאכל, אף אותו המן אשר אספתי מתוך אותה מערה. 
כי המלאך נתנו לי לשאת במסעי בעת ששלחני, והוא אינו כלה. 
¶ ויהי כי אכל האיש הזה, ברק, מן, ויתעורר ויתמה ויאמר: 
מה זה אשר תתן לי, כי כאשר אוכל ממנו, אזכר דברי התורה, האומרים: 
יהוה יתן לכם בערב בשר למאכל ובבקר לחם לשובע, כי שמע יהוה את תלונותיכם אשר תלונו עליו. 
¶ ויקרא לו ישראל מן; והוא כזרע כוסברה, לבן; וטעמו כקרקר דבש. 
¶ ויפתח ברק את פיו שוב ויאמר: ראיתי כי אתה איש של אל עליון; על כן, נדברה. 
¶ ואענה לו ואמר: על מה נדון? 
¶ ויענני ברק ויאמר: על התורה, למען נלמד שנינו לדעת את מצוותינו. 
¶ ואענה לו ואמר: האם יש לך את סוד חכמתו של יהוה, או את דעת יה, למען אלמדה? 
¶ וישב ברק זקוף ויפתח את פיו ויאמר: ראיתי כי ביקשת להסוות את גלימתך ממני; על כן, אני רואה את צדקתך. 
מאין באת, ולאן תלך; כי אני מבחין כי היית בנוכחות מלאכים; 
על כן, מסור לי כל אשר שמעת, והורני את הדעת אשר רכשת. 
¶ ויהי כי פתחתי את פי אליו, ומלא ברוח אלוהים, ואמרתי: 
דעת וחכמה הן כשני נרות, דומים בגובהם ובלהבתם; 
וכשנידלק אחד מהם הוא יאיר את החדר, אך כשנידלק השני, החדר יואר ביתר שאת. 
אך כשהלהבה תכבה בבוקר, אף על פי שאורם ייעלם מהחדר ויוחלף באור השמש, תריחו עדיין את העשן; 
על כן, כל ידעו את האור שהיה טוב, וכשתישק השמש, יוכלו הנרות להידלק, 
אך גם בחשכה, כשכבו הלהבות, ריחם יגלה לאלו המחפשים אותו והמודעים. 
נשמתי מוצאת עונג אז, אפילו בחשכת הלילה, כי ניחוח הנר שם, על כן אדע שהרוח תבוא עליי, ואדע. 
כי כאשר תישן הנפש, הרוח תעיר את נשמתי לנתיב אשר אור יהוה יישפך עליי ממרומים. 
¶ וברק הביט בי ויפלא, ויהרה על כך זמן מה. 
¶ ויהי אחרי זמן שפתח ברק את פיו וידבר אלי שוב, לאומר: 
כמה רב מספר אלה שאינם מתעניינים בדברים אלה, כי דעת העולם הזה מביאה מוות, אך דבר התורה מביא חיים. 
אני מתפלל שנפשי תתעורר, כשם שיהוה נשף באדם כדי שיחיו, כך אחיה גם אני; 
על כן באתי הנה, לקרוא את התורה בכוכבים, וכאן התפללתי שיהוה אלוהים ישלח עבד של יה כדי שאלמד את מצוותיי. 
אני חפץ לראות את אדם, כשהוא יושב עם חוה על כסאותיהם בגן, שמחים על כל אלה המוצאים תשובה ומבקשים להיות ישראל בלבם ויחדלו מלעשות רע לעיני יה. 
¶ כי אבי, למן, אמר: חלמתי חלום, ובחלומי כל הנשמות שלא חסר בהן צדק יהוה, וכל הנשמות שראו את רחמי יהוה; 
ואלה התאספו עם אדם וחוה לאחר שצעדו בדרך; 
ויהוה אלוהינו קיבל את זבחי כל אלה שבאו אליו בלב נשבר, שהיו שומעי תורה ומקיימי מצוותיהם. 
¶ ואחרי ששוחחתי עם ברק כל הלילה, ראיתי שהשמש עולה; על כן קמתי עמו, והלכתי עמו חזרה לבית אביו.

פרק 10

הבריאה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי בעודנו הולכים אל בית למן, וידבר אלי ברק בן למן לאמור: 
צדיק, אתה חכם; על כן אמור לי, כיצד יקרה שכל אדם ילמד את התורה? או שמא לא כולם נתונים ללמוד את הדבר? 
¶ ואני עניתי לו לאמור: אל תקרא לי צדיק, כי אני רק אדם עניו, ויהוה לבדו הוא הצדיק. 
אמת הוא שכל בני האדם יינתנו לדעת את התורה, שכן לולא כן, לא היו דבריה כתובים על שמי הלילה; 
אך לא כולם ידעו אותה, ולא כולם יבינו את חכמתה ואת סודותיה; על כן, רק אדם כסיל יאמר לאחיו: אינך יודע את התורה, 
וזאת משום שכל אחד יינתן לו סודותיה בעתה, כאשר תגלה את עצמה בפניהם, ולא לפי זמןם או לפי ספירת בני האדם. 
¶ יש חכמה אחת לראות, חכמה אחת לשמוע, וחכמה אחת לדעת את סודות יהוה אלוהים; 
אך יש סוד גדול עוד יותר, והוא השני: לדעת את עצמו. 
כי לדעת האדם מי הוא, כיצד נברא, מאין בא לפני ארץ זו, ולאן ילך— 
כולם יקבלו חשבון כזה על כך כאשר יעמדו לפני האלוהים. 
אך לדעת את לבו של אדם! 
זוהי תכלית התורה, ומדוע יהוה כתב אותה על שמי הלילה, ומדוע יהוה נתן אותה למשה באצבעו על לוחות הספיר. 
¶ כאשר יודע אדם את לבו, אז ידע את יהוה אלוהים ואת סודות כל הבריאה הזו; 
על כן, כל מי שיבקש את סודות ורזי התורה, היא תראה לו את האור שהוא יהוה אלוהינו, והיא תראה לו את השער לנשמתו: 
לדעת את מצוותיך ולקיים אותן, זהו צדק, אך מעשים טובים לבדם לא יהיו קרבן לישועה; בלבך ירים אותך יהוה למרומים. 
¶ אם יקרא אדם בתורה, ילך ויעשה; אם תחיה את הברית, אז תשמע את הקול ותקשיב, ותושיט עזרה לאחיך. 
¶ וברק שאל אותי, אומר: הו צדיק, האם זה מה שאבינו אברהם לימדנו על מה שהיה לפני הבריאה? 
¶ ואני עניתי לו, אומר: אין דבר לפני יה, אין דבר לפני יהוה, ואין דבר לפני האלוהים; על כן, לא יכול להיות דבר לפני הבריאה. 
כי כפי שאמר אברהם: מיכאל דיבר, אומר: נרד, כי יש שם מרחב. 
ולאן היו הולכים אילולא היה להם מרחב? 
¶ וכן לימדנו משה בתורה, אומר: והארץ הייתה ריקה, ותוהו מילא אותה; 
ויהוה גרם לחושך לעלות על פני התהום האינסופית; ורוח אלוהים ריחפה על פני נוכחות המים, 
ויהוה אמר: יהי בריאה; וכך החלה מלאכת הבריאה. 
¶ האם שני הדברים הללו אינם דוברי אמת? 
כי מדברי אבינו אברהם, בריאה זו הייתה תמיד שם, ואף מקולו של ידיד יהוה, משה, בריאה זו הייתה לפני הראשית. 
¶ וברק ענני, אומר: הו צדיק, אני מבין שמשה דיבר אמת, שכן לא לימדנו גם אבינו אברהם, אומר: 
ויהוה דיבר, אומר: נרד בראשית; והאלוהים נתן צורה לשמיים ולארץ. 
¶ ופתחתי את פי אל ברק ואמרתי: חסיד, אני רואה שזו אמת, אך ישנה סתירה, כי כיצד בראו יהוה והאלוהים את אשר כבר היה קיים? 
הנה, אספר זאת לך, כפי שאמר אבינו אברהם: 
יהוה היה עם יה בטרם ראשית, והם בראו את האלוהים, כפי שכתוב בתורה: 
בדעת ובחכמה ברא יהוה את האלוהים, ואת השמיים ואת הארץ. 
¶ וכך היה שיהוה דיבר, והאלוהים שמע, וכך נעשתה הבריאה הזו; על כן, כל הדברים נבראו על ידי יהוה אלוהים; 
ובלעדיו לא נברא דבר מכל אשר נברא, וכך נוצרו ארבעת העולמות על ידי דבר יהוה. 
¶ זה הדומה לאל מלא חכמה וחיים, אך היה אחר מלא עשן ומוות, והוא ביקש לברוא חושך ומריבה. 
אך יהוה יודע כל; על כן ידע יהוה כי יש להקריב קורבן כדי שהשמש, הירח והכוכבים ייוולדו. 
על כן, היה על יהוה לרדת מתחת לכל הדברים, וזאת כדי שהכל יהיה, ואם לא כן, אין כלום. 
¶ וידבר יהוה אל מיכאל לאמרו: תרד; וירד מיכאל, והדבר הזה הרגיז את האחר, וכן צריכה להיות התנגדות בכל הדברים. 
¶ ויאמר יהוה: ארד אני, ואהיה אני הקורבן ההוא, כדי שהשמש והירח והכוכבים ייוולדו. 
¶ ועתה אנו רואים כי דברי התורה, אשר נתנו לנו יהוה באמצעות עבדו משה, מלמדים אותנו, באומרם: 
והיה האדם לנפש חיה; כלומר: והיה האדם לרוח מדברת. 
¶ וכך היה שנפל אדם כדי שיהיו בני האדם, כפי שלימדנו אבינו אברהם: 
איך יוכל יהוה לחיות אם לא נולד מאישה כדי שיוכל למות ולהתחייה שוב? 
על כן, יהוה חייב תחילה להיות מחיה; וכך, באמצעותיו אהיה אני וזרעי מחויים, ונחיה. 
¶ וכך ייושע האדם, כשכל אחד עובר דרך ארבעת העולמות ומקבל את עשר הספירות של יהוה. 
¶ ומענה ברק ויאמר: הוי צדיק, אל תקרא לי נאמן, כי רק יהוה נאמן. 
אך אני מבקש ממך, מהי תכליתו של יהוה שעם ישראל יעלו קרבנות ויקיימו את המצוות אם הכל לשווא? 
למדוע אם כן ללמוד את דברי התורה, אשר נתנו לנו מיהוה למשה, ואשר עברו מדור לדור מפי אל אוזן, אם הדבר אינו נעים ליהוה? 
האם לימוד התורה אינו מביא את האדם לקיים את מצוותיו? 
ואם יקיים אדם את חובתו, האם הוא לא יהיה אהוב בכל הארץ, מבורך ביבול ובממון מהאלוהים שבמרומים? האם זו אינה ישועה? 
¶ ופתחתי את פי להשיבו, ואמרתי: חסיד, האם אינך רואה כי גם הרשע עשוי לשגשג בארץ בזכות אמונת הצדיקים? 
באר הרשע אינה מיבשת, וענן הגשם אינו פוסק כאשר הגשם עובר על אדמותיו; 
על כן, שכר העולם הזה עשוי לבוא ולהלך לצדיק ולרשע, לאיש הצדיק ולאיש הרשע, לאישה הנאמנה ולבעל הנואף; 
יה, ויהוה והאלוהים אינם משאי פנים.

פרק 11

חיי עולם

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וברק הרהר בזה זמן מה, ויהי כי פתח את פיו שוב, וידבר אלי לאמר: 
הו צדיק, מהם אם כן ארבעת העולמות אלה, וכיצד אדע עליהם? 
¶ וכך היה שדיברתי אליו לאמר: שמעני, חסיד, ואגלה לך רק את אשר דיברו מלאכי יהוה אלי: 
הראשון הוא הבינה האלוהית מטרם הראשית; על כן אין לו ראשית ואין לו סוף. 
השני הוא רוח הבריאה הזו, שבלעדיה אין חיים; על כן הוא כל אשר קדם לבריאת העולם הזה. 
השלישי הוא הצורה הגשמית של הבריאה הזו; על כן הוא כל אשר אתה רואה, נוגע, חומד ומרגיש בעולם הזה. 
הרביעי הוא הנשמה החיה כאשר נשף יהוה נשמת חיים עלינו; על כן עליה להיוולד מחדש. 
ויבוא עולם חמישי ואחרון, שבו כל ארבעת העולמות הם אחד; על כן הוא התיקון בעת שנתעורר לחיים נצחיים. 
¶ וברק דיבר אלי שוב, לאומרו: צדיק, מה פירושו להתעורר לחיי נצח? 
¶ ואני עניתי לו, לאומרו: הנה, הו חסיד, כך הדבר, בבריאה זו ישנם מים, רוח, אש ועפר; וכל אחד מאלו מרכיב את הבריאה הזו: 
העולם הראשון הוא כמים, כי התורה אומרת: רוח אלוהים מרחפת על פני המים. 
והעולם השני הוא כרוח, כי התורה אומרת: יהוה נשף באפי האדם נשמת חיים; והאם הרוח אינה נושבת כפי שהיא הולכת, חולפת כצל? 
והעולם השלישי הוא כעפר הארץ, כי התורה אומרת: ויהוה אלוהים לקח מעפר הארץ ונפח באדם נשמת חיים. 
והעולם הרביעי הוא כאש, כי התורה אומרת: בשר משה וציפורה הפך לאש. 
על כן חייב להיות שהאדם השלם, האדם המושלם, האדם עליון, יכיל את כל אלה; 
וזו אינה בריאה שבני האדם יכולים ליצור בעצמם; על כן, זו חייבת להיות מעשה ידיו של יהוה אלוהינו. 
¶ ופתח ברק את פיו שוב אלי, ויאמר: מה אם כן על הבריאה הזו, צדיק, אם אין לה התחלה ואין לה סוף? כיצד היא הבריאה? 
¶ ועניתי לו, למען ייפתחו אוזניו, ואמרתי: חסיד, האם אינך רואה כי הבריאה הזו היא יצירתו של יהוה, היסוד? 
כי יהוה אלוהים אינו רק מי שברא, אלא הוא הבורא, זה היוצר בצלמו, 
האם לא אומרת התורה: נעשה אדם בצלמנו? על כן, יהוה אלוהים, אל עליון, אל עולם ברא אותנו ויצר אותנו ממש בצלם האלוהים. 
¶ וכך קרה שבאופן זה המשכנו לדבר איש עם רעהו, פה לאוזן, עד שהגענו לבית למן.

פרק 12

בית למן

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי נסענו אל בית למן, ושם קיבל למן את בנו, ונשק לו על לחיו, 
והיה כי ראה למן שבנו שב אליו בשלום, וישאל את ברק, אומר: מי זה? 
ויענה ברק לאביו ויאמר: אבי, זהו זנוק הצדיק, ממנו רכשתי חכמה רבה! 
¶ ואני עניתי למן ואמרתי: אדוני, עבדך אני; אך אל תקרא לי צדיק, כי אני רק אדם עני, ויהוה לבדו הוא הצדיק. 
¶ ויענני למן ויאמר: היטב נאמר; על כן, אל תקרא לי אדון, כי יהוה לבדו מולך, יושב על כס קדשתו. 
¶ וברק, בחיפזונו, דיבר אל אביו ויאמר: שמע את זנוק, אבי; כי הוא חכם בחכמת אל עולם! 
¶ ויהי כי למן הביא אותנו אל ביתו, והגיש לנו לחם ויין; ואז הוא דיבר אלי ושאל: 
אמור לי נא, מהי חכמת אל עולם, וכיצד ידעתה? 
¶ ועניתי לו ואמרתי: אדוני, אני עבדך, אדבר זאת לפניך, כפי שאני מבין אותה; 
אך אני איש פשוט, על כן אבקשך, חנני על דלות לשוני. 
¶ ומדבר ברוח שהייתה עליי, דיברתי ואמרתי: התורה מלמדת אותנו: 
בדעת ובחכמה ברא יהוה את האלוהים, ואת השמיים ואת הארץ. 
על כן, החכמה הראשונה היא זו: לדעת את יהוה אלוהים, ולידע את יהוה הוא לאהוב את יהוה אלוהינו, בלב אחד, ובנפש אחת, ובשלמות אחת. 
וחכמה זו היא האהבה השלמה; כן, זוהי אהבה שאינה משתנה, אלא שוהה עמנו, כי כך אוהב אותנו אלוהים שדי, בריאתו. 
¶ והתורה מלמדת אותנו: ואהבת לרעך כמוך; אני יהוה אלוהיך. 
על כן, כל זה, הבריאה, היא רענו; אם נאהב את הבורא, אזי נראה אהבה זו באהבתנו לבריאה זו. 
וחכמה זו היא הידיעה השלמה של הבורא והבריאה; כי איך יוכל איש לקחת אישה אלמנה ואהוב אותה, אך לא לאהוב את ילדיה? 
לכן, אם ישראל יאהב את יהוה אלוהינו, אזי נאהב את כל בריאתו. 
¶ והתורה מלמדת אותנו: יקוו המים שמתחת לשמיים אל מקום אחד. 
על כן, כשם שכל ישראל ניתנו מרחמי יהוה אלוהים, כך נהיה אנחנו ישראל אחד; 
כי התורה אומרת גם: שמע ישראל: יהוה אלוהינו; יהוה אחד. 
על כן, אם יהוה הוא אחד, אזי גם ישראל חייבת להיות אחת, כי ישראל היא בריאתו של יהוה אלוהינו, שרוח הקודש והשכינה יהיו עלינו. 
וזו החכמה היא החכמה השלמה, שנראה את אחדות כל הדברים שיהוה אלוהים ברא. 
¶ והתורה מלמדת אותנו: ויהוה אלוהים הציע לעם תשובה, לאומרו: מכל עץ הגן תוכל לאכול בחופשיות. 
על כן, תשובה ניתנה לנו מההתחלה; לכן, כאשר נדע להבדיל בין טוב לרע, נעשה את הטוב. 
וחכמה זו היא רחמיו השלמים של יהוה, כי אל עליון הראה לנו ללכת בדרך. 
¶ והתורה מלמדת אותנו: בקריאה לאהיה אשר אהיה, קיבל משה גבורה. 
על כן אנו רואים שבדין אשר שפט משה, כך נשפט גם הוא; 
ודינו של משה לא היה להוציא את אחיו, אלא להוציא את יריב הספק מתוך עצמו. 
ואני אומר לכם כעת: שכשאיש יודע את אחדות יהוה אלוהים, הוא יודע את אחדות הבריאה הזו ומבין באמת את מצוותיו; 
כי התורה מלמדת אותנו אמת, באומרה: שמע ישראל: יהוה אלוהינו; יהוה אחד. 
וחכמה זו היא הדין השלם, שאיננו שופטים אלא בצדקה, כלומר, אנו שופטים רק את מעשיינו ואת פעולותינו. 
¶ והתורה מלמדת אותנו: ויהוה יכרת ברית עם ישראל, בברית מילת הלב, וזו תהיה הברית בין יהוה לישראל לכל דורותיהם. 
כאשר הלב ניקב, זוהי לידת נשמה ואנו נולדים מחדש; ואם בני האדם לא נולדים מחדש, לא נוכל לרשת את מלכות השמיים; 
וזאת משום שכאשר בני האדם נולדים מחדש, הארץ נרפאת, פה מעט ושם מעט, עד שכל יהיה כפי שהיה בראשית. 
וכך בני האדם הופכים לבריות חדשות, שכאלה נולדו לרשת את מלכות יה, שהיא נחלתנו. 
על כן אנו רואים שבזה מקיימת ישראל את מצוותיה, ומביאה מעשי צדקה שלמים, העולים על כל תפארת. 
¶ והתורה מלמדת אותנו: ויברך אותם יהוה ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ. 
על כן, ראוי שנגביר את רצוננו לצדקה, בהיותנו בריאת יהוה אלוהים, 
המשתנים ממצב בשרי ונפול למצב של צדקה, גאולים על ידי יהוה, והופכים לבניו ובנותיו. 
והעת, האם אין זה שכרנו הנצחי, לשבת עם האלוהים ואל עולם בשמיים? 
ואם הארץ והשמיים יהיו אחד, אזי הבריאה שלמה. 
אך אנו רואים כי השמיים והארץ אינם אחד; על כן, זהו רצונו של אל עולם שהוא אל עליון, שכל ההולכים בתשובה ילמדו את אחיהם, 
על כן, הנה חכמה; אך אין זו חכמה שבי, אלא חכמה באלוהים שדאי, הוא אל עולם. 
¶ והעת, אני אומר לכם: החכמה הנסתרת היא זו: כאשר אנו משרתים את אחינו, אנו משרתים את אלוהינו; על כן, אל תבקשו ללמד את אחיכם בחמה, אלא בשירות ובאהבה. 
על כן, התהילה הנצחית שנתן יהוה אלוהים לבני האדם היא לנטוע את רגליכם בביטחון על היסוד הזה; כי זו היא המלכות.

פרק 13

לא לטעום את המוות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי אחרי כן, ולמן דיבר אלי בליבו, לאמרו: 
צדיק, באמת הלכת עם מלאכי יהוה, כי אתה מדבר כבעל דעת. 
¶ ואני דיברתי אליו בפי, לאמרו: אל תקרא לי צדיק, כי רק יהוה אלוהים הוא צדיק. 
¶ ואז דיברתי אל למן ואל ברק בן למן, בליבי, לאמרו: 
אגלה לכם את דברי המלאכים אלי, למען תלמדו את עמכם; 
וכל אשר ילמדו את הדברים האלה, להבינם, ידעו את התורה ויורו אותה, ולא ייראו ממות, ואלו לא יטעמו את המוות. 
¶ והנה האמת: אין דבר נסתר מבני האדם, כי יהוה אלוהים כתב את תורתו ברקיע הלילה; 
אך בני האדם הם העוצמים את עיניהם מפני תורתו של יהוה אלוהינו. 
בני האדם אינם יכולים לראות בעיניהם, ולא לשמוע באוזניהם, ולא לדעת את אשר בידם, 
ומדוע זה? מפני שהם רואים רק את עצמם בכל הדברים ולא את הבורא. 
¶ אם רק יקשיבו בני האדם בלבם, אפילו הסלעים והעצים ילמדו אותנו! 
ואולם בני האדם בונים בית על ארץ שאינה שלהם, 
ואנו זורעים שדות שאינם שלנו, 
ואנו נושאים את החרב כדי לקחת או להגן על מה ששייך לבורא; 
על כן, אל תדאג מה תעשה, מה תאכל, או מה תלבש, כי יהוה אלוהים נתן לכם את כל הדברים. 
¶ אל תשלח ידך בחיפוש אחר עוד, אלא תן בנדיבות מכל אשר נתן לך יהוה, ואל תדאג כי אל עליון משגיח, כי יהוה הוא אל ראי. 
ואם יש בכם תקווה, התקווה הזו תגלה לכם את רצונו של יהוה, אלוהינו; 
וכאשר תדעו את רצונו של אלוהים שדאי, אז כאשר תאמרו: עלה ממקומו, הבריאה הזו תשמע ובשם יהוה הבורא תציית. 
¶ ויהי כי המשכתי לדבר אל למן ואל ברק בן למן, באותו אופן כל היום וכל הלילה ואפילו עד היום הבא.

פרק 14

כהונת החיים וכהונת חיי הנצח

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי כשסיימנו לעיין בדברי יהוה אלוהים, חפצו למן וברק בן למן להטהר במים חיים למלא את כל הצדקה. 
על כן, הבאתים אל נחל זורם, ושם אמרתי אליהם לאמור: 
אם תהיו חפצים להתאבל עם המתאבלים, ולנחם את הזקוקים לנחמה, ולשאת את עול הזולת כדי שיהיה קל, 
אזי אכן תהיו חפצים לבוא אל עדת יהוה, להיקרא ישראל. 
¶ ויהי כי למן וברק בן למן דיברו אלי לאמור: זהו רצון לבנו. 
וכך היה כי הבאתים אל המים לרחצם. 
ולפני רחיצת למן, התפללתי אל אל עליון לאמור: בסמכות שניתנה לי מאלוהים שדאי, אני מטהר אותך בשם יהוה אלוהים, למען תהיה טהור לחיי נצח. 
וכך היה כי הבאתי את ברק בן למן אל המים ורחצתי אותו כן גם, למען יהיה טהור גם הוא. 
¶ ויהי כי אחרי שעלינו מן המים, ושאלני למן לאמרו: מה זה אשר ניתן לך מיהוה אשר תדבר את הדברים האלה? 
¶ ואני עניתי לו לאמרו: התורה, אשר ניתנה לנו ממשה, מפה לאוזן, מלמדת אותנו לאמרה: 
שתי כהונות הן: כהונת חיי נצח, וכהונת חיים; 
וכך הדבר, שבכהונת חיי נצח ישנם שני סדרים; והם סדר התלמידים וסדר הכוהנים והכוהנות. 
¶ ומבין התלמידים ישנן ארבע מעלות; ומעלת המחוקק היא המעלה הראשונה, 
ואלה הם התלמיד, והנביא, והחוזה, והמגלה את רצון יהוה אלוהיכם, ויודע השפות. 
וישנו מי שנקרא למעלה הראשונה הזו, אשר נותן את תורת אלוהים ממש מפיו. 
¶ וישנו אחר הנקרא למעלה השנייה, להיות יועץ למשנהו; והם נביא, חוזה ושר: 
ואת זה אנו רואים במשה המחוקק ובצפורה היועצת; הוא המעלה הראשונה והיא השנייה; והם אחד, כשם שיהוה אחד. 
¶ ושל הציר היא הדרגה השלישית; ואלה הם התלמידים, וממנם יהיו שנים עשר; 
והם יהיו תלמידים וצירים לנכרים, ומורים בכל מקום אשר ישלחם המחוקק. 
וראינו כי משה קרא לשנים עשר גברים ושתים עשרה נשים, אחד מכל שבט. 
¶ ושל המוסר היא הדרגה הרביעית, זו של המבשר; ואלה הם שבעה תלמידים, וצירים של ישראל, אל מקומות אשר יישלחו. 
¶ ומתוך הכהנים והכוהנות של סדר זה, ישנן שתי דרגות; זו של כוהנים גדולים וכוהנת גדולה היא הראשונה, וזו של הזקן היא הדרגה השנייה. 
וידוע לנו כי משה קרא לגברים ונשים מכל השבטים לאלה, 
ואנו לובשים את הציציות כדי להראות כי ישראל היא גוי של מלכים ומלכות, וכהנים וכוהנות; 
על כן, יודעים אנו כי הלוויים ממלאים את תפקידם ליהוה, וכי האלהים קורא לאחרים מהשבטים, שכן האם איננו כולנו ישראל? 
¶ ומשה לימדנו בדבר התורה, לאומרו: והלויים ישרתו בכהונת החיים; 
ובכהונת החיים ההיא ישנם שלושה; של הכהנים והכוהנות, ושל המורים, ושל השמשים. 
ושל השמשים יהיו שלוש דרגות, ושל המורים יהיו חמש דרגות; ושל הכהנים והכוהנות יהיו שתי דרגות. 
¶ ויהיה כהן ראש מבין הכהנים של כהונת החיים, ותהיה כוהנת ראש מבין הכהנות של כהונת החיים, 
ויהיו גם כהן גדול ראשון ושני וכוהנת גדולה ראשונה ושנייה; 
ומנהיג לכל משמרת כהנים ולכל משמרת כוהנות, וזאת לכל מקדש ברחבי הארץ, ברגע שיוקם. 
וכהונה זו תחולק לקבוצות, על פי מהות תפקידיהם; 
ויהיו אלו המופרשים במספר המשמרות, להדריך ולהנחות אותם במצוות משמרתם. 
¶ ואלו הן דברי משה, אשר ניתנו לנו על ידי התורה מפיו לאוזנינו, עד היום הזה. 
על כן, כאשר תשאלו אותי: מהו זה אשר ניתן לך מיהוה אשר תדבר דברים אלו? 
דעו נא כי זוהי כהונת חיי נצח שיהוה העניק לי, בידי מלאכיו, כי בידי יהוה אלוהים נתונים כל המפתחות מאת יה; 
לכן, אני מאלו הנקראים בסדר יה, ואכן, על פי סדר בנו. 
¶ ויהי כי הנחתי את ידיי על למן וברק בן למן, והעברתי את אותם המפתחות, בחוכמת יהוה ולמטרה חכמה עבור יהוה. 
ואז למן וברק בן למן שבו אל המים החיים ורחצו זה את זה באותו אופן שבו רחצתי אותם לניקיון.

פרק 15

חזון זנוק

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי שברק שאל אותי על מלחמות עם ישראל, כי ישראל ויהודה אינם אחד, ויאמר: 
האם זהו הקץ? וכיצד יהיה שבא הקץ? 
¶ ויהי ששחכתי לפני יהוה אלוהים בתפילה, וכשפתחתי את עיניי, הייתי בחזון. 
¶ ובאחרית הימים ראיתי צבא גדול שהפיל מעצמה זרה, כדי שיוכרז שלום בכל הארץ; 
כי באחרית הימים, אחרי שיבוא היחד יחיד אחד, כי היחד הוא משיח העולם עצמו, מלא חסד ואמת לעולמי עולמים; 
וראיתי כי אחרי שהיחד בא, נאסר על הלוויים להקריב דם, אלא אם כן יהיה זה למען הבשר להאכיל את העניים; 
כי היחד, שהוא משיח העולם, יהיה זבח הדם האחרון, וברית אברהם תזכר שוב, זו של הלב הנשבר והרוח הנשפכת. 
¶ וראיתי שכששבר אותו צבא אדיר את כבלי מדכאיהם, הם זעקו אל העם, ואמרו: 
לכו לדרככם! שובו אל בתיכם! ואנו נהיה הגנתכם; על כן, אל תיראו! 
וראיתי שהעם הלכו לדרכם, והסתמכו על עוצמתו של אותו צבא אדיר שעמד בשם יהוה אלוהים, ולא דאגו. 
¶ וראיתי בחזוני כי קרה שהצבאות סגרו את המקדשים ולא הרשו לעם להיכנס, כפי שהלוויים כיום אינם מרשים לבני ישראל להיכנס. 
אך הנה! ראיתי כי בגלל אותו זבח גדול ונצחי של היחד, קרא יהוה את כל ישראל אל ביתו, ושם ברכם יהוה; 
ואולם אותו צבא לא הרשה לעם להיכנס למקדשי יהוה, אף על פי שהם עם ישראל; 
ואכן, ורק את אלו שהיו נאמנים לאותו צבא גדול הרשו להם לעבור בשערים. 
¶ אך אני הייתי בחזון; על כן, לא יכלו למנוע ממני להיכנס למקדשיהם, וראיתי, ואני יודע. 
והנה, ראיתי ששם באותם מקדשים, הקריבו את דם העגלים, והעזים, והאילים, ועופי השמיים ליהוה, והעם לא ידע זאת. 
¶ ויהוה אלוהים לא רצה; על כן, קרא יהוה לחוזיו, לנביאיו ולנביאותיו. 
¶ ודברו אלו אל העם, לאמר: ראו כעת, הו עם ישראל! 
צבאות גיבורים אלו מגינים על גבולותינו ביד חזקה ואדירה, אך הם אינם עובדים את יהוה, אלוהינו. 
ויהוה זעק אלינו, לאמר: היכן הם נותנים צדקה לעניים? היכן הם מבקשים לאחד את ישראלי, אמר יהוה? 
בדרך זו הם דוחים את קורבני, ודם היחד יחיד אחד נשפך לשווא, 
כי אלו מקריבים את דם בהמות השדה ועופות השמיים, ובכך נושאים את שמי לשווא, אמר יהוה. 
¶ האם לא אמרתי: וזבחיכם ועולותיכם יבטלו, כי לא אקבל איש מזבחיכם ומעולותיכם; 
כי אם תקריבו לי קורבן לב נשבר ורוח נשברה; כי הנה, בי תבוא הגאולה, ובי השלימה תורת משה; 
על כן, כל ההולך בתשובה, לבוא אלי כילד קטן, אותם אקבל; כי שלכאלו היא מלכות יה. 
הנה, למענם מסרתי את נפשי והשבתי אותה; על כן, שובו ובואו אלי, כל קצוות הארץ, ותיושעו. 
¶ ואשאל, לאמר: מה זה? 
¶ וראיתי את מלאך יהוה לפני, והראני את יחד יחיד אחד; 
כי כאשר יפסע על הארץ הזו, יאכיל את העניים, וירפא את החולים, ויקים את המתים, 
ועוד דברים רבים יעשה בבואו לארץ הזו, כה רבים שאיני יכול לכתוב את כולם. 
¶ וראיתיו, את יחד יחיד אחד; ואנשים באו לקחתו, ושאולתי שוב, לאמר: מה זה? 
¶ ומלאך יהוה ענני, לאמר: הנה, אלוהי אברהם, ואלוהי יצחק, ואלוהי יעקב, מסלם את עצמו כבן אדם לידי רשעים. 
וראיתי והנה כי איש זה נלקח להיות מורם. 
¶ וראיתי כי יהוה אלוהים יפקוד בוודאי את כל בית ישראל ביום ההוא, 
חלקם בקולו בגלל צדקתם, לשמחתם הגדולה ולישועתם, ואחרים ברעמים ובברקים של כוחו. 
כן, ובסערה, ובאש, ובעשן, ואד חושך, ובפתיחת הארץ, ובהרים שיורמו מעלה. 
¶ ואלה אשר בירושלים, יוכו על ידי כל העמים; 
וזאת משום שצלבו את אלוהי ישראל והסיטו את לבם, דוחים אותות ומופתים, ואת הגבורה והכבוד של אלוהי ישראל; 
¶ וכעת, משום שהסיטו את לבם ובזו את קדוש ישראל, ינדדו בבשר ויבדו, ויהיו לשריקה וללעג, ויהיו שנואים בקרב כל הגויים. 
ואולם, כשיבוא היום שבו לא יסיטו עוד את לבם נגד קדוש ישראל, אז יזכור יהוה את הבריתות אשר כרת עם אבותיהם; 
אכן, וכל הארץ תראה את ישועת יהוה, וכל גוי, שבט, לשון ועם יתברכו. 
¶ על כן, אני יודע כי המשיח, אותו יחד יחיד אחד, יבוא בקרב בני האדם, 
כדי לשאת על עצמו את פשעי עמו, וכי יכפר על חטאי העולם; כי ראיתי זאת. 
ושאלתי בלבבי, לאמרי: מה יהיה אם כן עם עם יהודה ועמה, האם יהוה אלוהינו ישכח את בריתו עמה? 
¶ ומלאך יהוה דבר אלי, לאומרו: מי הוא העבד הגדול יותר, אלה המשרתים את אדונם למען שכרם, או אלה העושים את הנדרש מהם כי הן מצוותיהם? 
במילים אחרות: מי הוא העבד הגדול יותר, אלה המשרתים את אדונם למען השכר, או העבד המשרת כדי שיעשה הדבר בצדק? 
הנה, אני אומר לכם: אלה העושים את הנדרש מהם למען הברית, לא יקבלו אלא את שכר הברית, 
אך אלה המקימים את מצוותיהם משום שמלכות השמיים נולדה בתוכם, אליהם יבוא השכר האמיתי: 
כי כבוד השמיים באמת שייך להם, ואיש לא יוכל לקחת מהם את בכורתם, 
וגדולה תהיה נחלתם, כי יינתן להם כל אשר ליה יהוה. 
¶ על כן, אל תדאגו, כי יהוה ישגיח תמיד על ישראלו. 
אף על פי שהעולם יבזה אותם, אך יהוה אלוהים לא ישכח את ישראלו, והעולם יראה את האהבה שיש ליהוה לעמו.

פרק 16

חזון זנוק, המשכו.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה, לאחר שניתנה לי בינה בדברים אלה, נלקחתי שוב בחזון אל אחרית הימים. 
וראיתי כי עם יהוה אלוהים, אלה אשר יהיו ישראל, מצאו שלום בלבם עד כדי כך שזרועם החזקה של אלה שהפילו את המדכאים הראשונים הוכנעו הם עצמם; והם נסו מפני ישראל. 
ולא נלחמו בנשק ולא בכלים, אלא חיו בשלום כזה שכל אשר נשלחו להילחם בהם הומרו בעוצמת קול לבם; 
כי אלה לא התמקדו בדבריהם, אלא במעשיהם, ומעשיהם היו מעשיהם של אל עולם ואל אלוהיכם, כלומר, כל-היכולים. 
¶ ואף על פי שהמלחמה נמשכה מסביב לציון, איש לא העז להתעמת עם ציון, כי היא הייתה ישראל בלבה ופחד בני אדם לא היה בה. 
וכל צבאות אשר העזו להילחם נגד ציון רק ראו את אנשיהם משליכים את כלי מלחמתם ובורחים, נסים אל ציון; 
על כן, זרועו החזקה של בני האדם לימדה את עמה נגד ציון ואמרה להם: 
מי היא ציון? ברחו! כי איש לא ימצא אותה! ואלו שימצאו ייבלעו בעורמותיה. 
וזה גרם לעם לירא, אך אלו שביקשו את ישראל, אלה ראיתי כי הקול הביאם אל ציון. 
¶ וגם אם ישראל נשברו ונתפזרו, ראיתי כי יהוה שיבם כולם הביתה ביחד יחיד אחד, המשיח עצמו של השמיים והארץ. 
וראיתי כי כל מלחמות בני האדם נמסו מעיניי, ובמקומן ראיתי שמיים חדשים וארץ חדשה. 
¶ וציון השמיים ירדה והייתה אחת עם הארץ, וירושלים החדשה, עיר השלום, גישרה בין הבריאה לבוראה, ולא יבדו עוד לעולם. 
ואל עולם, היושב על כיסאו, הביט בעיני כלתו ויאמר: כל הדברים נעשו חדשים! 
¶ ושערי עיר ציון, אותה ירושלים החדשה, היו פתוחים תמיד, והשערים לא נסגרו מערב עד בוקר, ולא מבוקר עד ערב, 
וכל אלו שחפצו להיכנס זרמו פנימה בחופשיות, כי הטמאים לא חפצו בכך, שכן יראו מאוד. 
¶ ואז שאלתי את מלאך יהוה לאמרי: מה זה? 
¶ ומלאך יהוה ענני לאמרי: הנה, מראשית נלמדה התורה לבני האדם, ולכל אלה שחשו בנשימת האלוהים, להיות שומעי הקול ועושי הדבר גם כן, ניתנת להם נשמת התורה. 
אך נשמת התורה ניתנת רק לאלה המחפשים אותה, כי היא אינה נסתרת אך חייבת להיגלות למען פשטותה; 
כי נשמת בני האדם חפצה בפשטות כדי שילמדו את דברי יהוה, ובדרך זו פועל יהוה אלוהים בקרב בני האדם. 
ופשטות נשמת נשמת התורה כתובה בדברי התורה, 
והדבר מועבר מפה לאוזן לכל אלה שיש להם אוזניים לשמוע, וכתוב על שמי הלילה לכל אלה שיש להם עיניים לראות. 
¶ כל הבריאה היא בבני האדם; הבריאה ונשימת יהוה גם כן בבני האדם, אם יבקשו לחיות; 
לכן, מה שאיש יעשה לרעהו הוא עושה לעצמו, והמתנה שאישה נותנת לרעותה היא נותנת לעצמה. 
על כן, דעו כי כאשר אדם שופט אחר, הוא שופט רק את עצמו; 
לכן, שפטו רק בצדקה, שהיא לשפוט רק כדי להתטהר בעצמכם ביהוה אלוהים. 
¶ ובעודי מדבר אל מלאך יהוה בליבי, אמרתי: מה זה? ומה הקשר בין זה לבין מה שאל עולם האיר לי? 
¶ ויעניני מלאך יהוה ויאמר: הנה, באחרית הימים יבוא התיקון, 
ויהיה זה תיקון כל הדברים, וזהו אשר ראית לנגד עיניך. 
והתיקון הוא כזה: בראשית ביקש האדם לכפות את רצונו על האלוהים, 
אך האדם נברא בצלם האלוהים, ולא האלוהים בצלם האדם; 
על כן, מעשי האדם הנעשים למען ישועה שניתנה בחינם בברית, הם לשוא; 
אך אהבת יהוה אלוהים הנתונה בתורה, לכל הלומדים את מצוותיה והשומרים אותן, לאלה יינתן לשתות ממי החיים של חיי נצח. 
ובתיקון ישראל יזרח אור המשיח לרפא זאת, את בריאת יהוה; 
ואז כל השבור יתוקן, והשממות ייבנו מחדש, וחורבות הארץ יהפכו לגן; כן, ארץ זו תהיה שוב עדן.

פרק 17

נישואי זנוק ושרה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי ראיתי את בת למן ואת אחות ברק, כי זוהר יופיה האיר כמאור השמש, ועיניה כבשו אותי עד אשר חפצתי לקחתה לאשתי. 
ולמן בן זנוס ראה אותי מביט בסרה, וימסורה לי לאשתי, ונתתי לה להחזיק בי על מנת שאהיה לה לבעל. 
¶ ויהי כי ילדה לי ארבעה בנים, וקראה לשמם יוסף, וזנוך, ויעקב, ואת הצעיר מבנינו קראה לו זנוס. 
וכן ילדה לי שתי בנות, ואת הראשונה קראה מחלה, ואת השנייה קראה רחל על שם אמנו, האהובה מנשיי אבינו יעקב. 
ויוסף היה בכורנו, ורחל הצעירה מזרענו, ובירכתי אותם והקדשתי אותם. 
וכן בירכתי את אשתי והקדשתי אותה, כהנת גדולה ליהוה אל עליון, והקול נתן לה שם חדש, ליאורה. 
¶ ויהי אחרי ששכנתי עמהם בבית למן, ושירתי אותו עשר שנים, בא אלי מלאך יהוה, וחפץ כי אשוב אל המערה ההיא. 
¶ ויהי בעודנו בדרך, והקול דיבר אלי, ונעצרנו אצל סוחרים בעודם נחים במדבר בדרכיהם. 
ודיברתי אל ליאורה, והיא ידעה והבינה, כי ידעה את דרכי יהוה אלהינו. 
ואחזתי בידה, והנחתי אותה בידו של אותו הסוחר, ואמרתי לו: הנה, אתה אחי, והיא אשתך, ואלה ילדיך; על כן יש לשמור את התורה, 
כי אמר משה: ואם יגורו אחים יחד ואחד מהם ימות בלי בן, אשת המת לא תצא אל זר; אלא יבוא אליה אח בעלה, ויקחה לו לאשה, וימלא את חובת אח בעלה עבורה. 
ועתה, גם אתה מזרע יוסף; על כן אתה אחי, ואני, אני לא אחיה; על כן, הנה אחי, זו אשתך ואלה ילדיך. 
¶ ויהי כי נשבע שבועה לי לשמור אותם ולשמשם כל ימי חייו, 
וכל אשר לו יינתן להם, כי אשתו הייתה עקרה ולא היה להם זרע, והם עמדו לפני האלוהים, כמעשה אבינו אברהם ואמנו שרה, בבקשת יורשים. 
ומלאך יהוה דיבר אליהם בחלום, לאמור כי אל עולם הכין לו זרע, וכי הם יינתנו לו במדבר; 
על כן, ביום הזה דברי יהוה אלוהים נעשו, והוא שמח כי בקשתו נענתה. 
ויהי כי שבתי אל המערה ההיא כאיש בודד, יודע את גורלי.

פרק 18

המסע אל המערה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי בעודי ממשיך במסעי חזרה אל המערה ההיא, הייתי לבדי. 
¶ ויהי בעודי הולך, לא הייתי עוד לבדי, כי אחד שנראה לי כאיש הלך לצדי, להפתותני; 
ובעודנו הולכים, וידבר אלי לאמרו: הנה בני, זנוק, אל תירא ממות, כי בי, אם תחפוץ בכך, תחיה לנצח. 
ולא דיברתי אליו, כי ראיתי אותו כפי שהיה, וידעתי כי לא איש היה. 
¶ וידבר אלי שוב לאמרו: האם תאווה למות אם כן? 
¶ ואפתי פי לדבר בעניין זה, ואמרתי: אין אני חפץ בדבר יותר מרצונו של יהוה אלוהיי. 
¶ וידבר אלי שוב לאמרו: האם אינך יודע כי אני בוראך? 
אני הוא אשר ברא כל הדברים, לא יהוה ולא האלוהים, ואני הוא אשר נתתי דעת לאביך אדם ולאמך חווה, כי אני בוראך: 
ונתתיו להם, פרי העץ ההוא למאכל; על כן, האם לא אני בראתים? 
ובדעת ההיא, האם איני החכמה? ובידיהם ממש של אבותיך ואימותיך, האם לא בראתי את העולם הזה? 
¶ ופתחתי את פי שוב אליו, ואמרתי: עמדתי בשכינה, והיא מעבר לאורך, 
ונלמדתי על ידי האלוהים ומלאכי אל עולם; על כן, אני יודע שאינך הבורא: לך מאחוריי, המאשים! 
אך הוא לא סר, אלא המשיך לדבר, ואמר: אתה מדבר על האלוהים, אך אני הוא שעשה את אבך אדם ואת אמך חוה לאלים: 
הנה, אותו אל רשע, יהוה; הוא מרד בי, ואמר: אני הבורא, ואני אושיע אותם! 
אך הוא נתן לך בשר, ואני, אני אשיבך לרוח, ממנה באת. 
¶ ודיברתי שוב אליו, ואמרתי: בשל יהוה, אלוהיי, והיחד יחיד אחד נשמתי נולדה בתוכי, 
ואני אשר חי תמיד לא אמות לעולם, והגוף הזה ישוחזר שוב כאשר הוא יבוא בבשר, וימות על העץ ההוא, ויקום שוב כדי שגם אני אקום שוב; 
על כן, כשם שחייתי מעולם ועד, כך גם אקום אחריו ואקבל שוב את הבשר הזה, 
מהמתכלה אל הבלתי-מתכלה, לא למות עוד לעולם, ואתפוס את מקומי לצדו. 
ותחת צל כנפיו, הגויים ימצאו שלום באורו. 
¶ וכך היה שסמיאזה דיבר שוב, ואמר אלי: וכיצד הוקדש המשיח הזה? 
ומדוע יישלח לעולם הזה? ומי הם אלוהיו? ולאיזו ממלכה תישלח? 
ואם עולם זה נברא על פי הבלתי-מתכלה, איך אם כן הוא מתכלה? מדוע ברא אלוהיך את החלש, ואתה אומר כי הוא יושיעו כעת? 
¶ ופתחתי את פי ואמרתי אליו שוב: הסתלק מאחוריי, השטן. 
שמע נא: יהוה הוא אלוהיי, יהוה הוא אחד, ובהשגחת יהוה נשלטת הבריאה. 
יהוה הוא הגלוי והנסתר; לכן, כל אשר מעבר ליהוה הוא הבל, כי אין דבר מעבר ליהוה: יהוה אחד. 
אין דבר מעל יהוה, איש אינו מושל ביהוה, הכל קיים על ידי יהוה, ואין דבר הקיים אלא על ידי יהוה, כי יהוה הוא אל עולם. 
אף אתה, השטן, נבראת על ידי יהוה, אך יהוה לא נברא; 
לכן היחד היחיד האחד הוא המולד היחיד, כלומר היחיד שצעד על פני הארץ הזו במילוי כל התורה; ואיני עושה דבר אלא את רצונו; 
לכן, אתה כסיל לחשוב שאתה החכמה; לא נבראת בצלמו, אלא כדי לפתות את בני האדם: 
ובيدك לא נפלו בני האדם, כי אין לך כוח כאן אלא זה שניתן לך; 
לכן, כל כוח על אבי אדם ואמי חוה לא היה דבר שיכלת לקחת, אלא רק זה שניתן לך, 
כי אתה כלום לפניהם, ופחות מכלום לפני יהוה אלוהינו. 
וגם אני כלום לפני אל עולם, אך נבראתי בצלם ממש של האלוהים, כפי שאמר משה: 
ויהוה דיבר אל זו שהייתה עם יהוה מראשית, כי האלוהים אחדים מלפני ראשית, לפני יסוד העולם: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; ויהי כן. 
והאם נבראת מעפר הארץ הזו? לא. אתה, הו יריב, אף לא נבראת מצללי העולם הזה, הותר לך על ידי יהוה להיות בו, אך לא להיות חלק ממנו; 
לכן, אין לך כוח כאן, אין לך סמכות על האלוהים ואין לך סמכות על בני האדם; 
לכן יהוה הוא בעל כל הכוח על החיים והמוות, על השמיים והארץ, על גן עדן והשאול. 
וסמיהזה דיבר שוב אלי בזעם רב, עד שכל האדמה רעדה, ואמר: 
אני החכמה, אני רחם היקום, ממני הולדה כל דבר שהגיע לקיום, 
אני האם והאב, אני הראשון בבני האדם, אני נשימתו ממש של האלוהים; 
אכן, אני שלוש ושלוש פעמים זכרי, שלוש ושלוש פעמים בדעת ובכוח, ושלוש ושלוש פעמים נקראתי; 
לכן אני העולמות הנצחיים, אני העולמות הנסתרים, אני הבתולה הטהורה ביותר, 
אני חיי נצח, ואם רק תשתחווה ותסגוד לי, לא תמות, אלא תחיה לנצח והתהילה תהיה לי ולשמי. 
ועל כך, מפני שראיתיו כמי שהוא, כי עיניי היו פקוחות בחסד ובאמת ובתכלית, בנטייה ובציווי ובזיכרון, בבינה ובאהבה ובמחשבה, בדעת ובשלום ובחכמה: 
וראיתי כי הוא היה אובדן עוד בטרם בריאת העולם הזה, וכי היה פעם באור, אך לא היה מאותו האור; 
לכן ידעתי ועל כך אמרתי לו: לך מאחוריי, שטן; בשם ישוע המשיח, ישוע שהוא המשיח ממש, סור מפניי, אתה ושפנייך. 
ויהי כי שבתי למסעי אל המערה ההיא שוב כאיש בודד, מקבל את גורלי.

פרק 19

המערה

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי אחרי מסע של כמה ימים ושבתי אל המערה ההיא לבדי. 
¶ ויהי כאשר נכנסתי שלא הייתי עוד לבדי, כי עמד לפניי אחד מהנשגבים והגדולים, מלאך של יהוה. 
וידבר אלי לאמור: הנה אני אריאל; על כן שמע דרכי את קול יהוה. 
ואכריז זאת לפניך; כי אחרי עשר שנות לימוד, ותפילה, ותחנונים ליהוה, נפתחו עיני בינתך וידעת. 
כי ניתן לך לנדוד ארבע שנים צפונה, ושלוש שנים מזרחה, ושנה אחת מערבה, ושנתיים דרומה; ובנדודיך הלכת בשלושים ושני הנתיבים. 
והנה שמי הוא אוריאל; כי באור יהוה תראה, ותכתוב את אשר אומר לך למען ידעו בני האדם. 
¶ כאשר בני האדם נולדים מחדש, וליבם נחורץ, הם מתחילים לנדוד בדרך; 
והדרך כתובה על שמי הלילה, למען יזכרו בני האדם ולא ישכחו, 
כי הסולם ניתן לכל דור, כשם שמשה, רעו של יהוה, הנהיג את ישראל בדרך ארבעים שנה במדבר. 
ועתה, אספר זאת לך, כשם שלימדתי זאת את אביך אדם ואת אמך חוה; 
והם לימדו זאת את כל בניהם, ואת בני בניהם, עד לחנוך, ובקרב עיר ציון לימד זאת את עם יהוה. 
ובבנו נח, היא נמסרה עד שמלכיצדק לימד זאת את אביך אברם אשר הוא אברהם ואת אמך שרי אשר היא שרה; 
והם לימדו זאת את בניהם ואת בנותיהם עד למשה ואשתו, אשר למדו זאת מאבי צפורה, יתרו. 
אך היא אבדה לישראל, באשר למשמעותה, והיא תאבד; על כן תכתוב זאת למען תקרא ותידרוש ותילמד על ידי ישראל בימי אחרית. 
¶ בראשית היה יהוה, ויהוה ברא את האלוהים דרך ההקרנות, ויהוה הוא אלוהים; 
ומתוך האלוהים, עשר ההקרנות שברא יהוה, הסתיר יהוה אחת, וכל ההקרנות הן אחת; על כן, ישנן עשר הקרנות, לא תשע ולא אחת-עשרה, ואלה הן שתים-עשרה. 
וההקרנות הללו נראות באלוהי, בארעי, ובכל בן אנוש אשר פסע על הארץ הזאת, אשר פוסע עליה כעת, ואשר יפסע עליה לעד; 
וזאת מפני שכל הברואים הם מעשה ידיו של יהוה, והכל בכול, והכל הוא הכל, כי הכל אחד, כשם שיהוה אחד. 
ואלו הן שתים-עשרה ההקרנות: חמלה נצחית — ידיעה נצחית — חכמה נצחית— 
רחמים נצחיים — צדק נצחי — כבוד נצחי — חסד נצחי — יסוד נצחי — מלכות נצחית — 
ידיעה נצחית — נצחיות נצחית, אינסוף נצחי, אור נצחי; והאם אין זה יהוה אלוהים? 
¶ וישנן עשר ספירות, והן נראות משתקפות בשמיים בעודן נעות בדרכיהן, ואחת היא הארץ הזו עליה אתה עומד, 
והן מודיעות לבני האדם על ראשית הימים וראשית החודשים וראשית השנים, ושנות היובל; 
וישנם עשרים ושניים סמלים כתובים בשמי הלילה, וכולם נראים בתוך השנה, ואלה מסמנים את המועדים ואת העונות; ויחד אלו הם שלושים ושניים נתיבים. 
ואחת היא ספירת הבריאה האלוהית, ואחת היא ספירת הדעת והחוכמה, ואחת היא ספירת החוכמה והדעת, 
ואחת היא ספירת החסד והרחמים, ואחת היא ספירת הגבורה והדין, ואחת היא ספירת התפארת בהרמוניה, 
ואחת היא ספירת הנצח בעמידות, ואחת היא ספירת ההוד בענווה, ואחת היא ספירת היסוד בברית, 
ואחת היא ספירת המלכות בממלכה, ואחת היא ספירת הבינה, ואחת היא ספירת חיי הנצח. 
¶ וגן שלושים ושני הנתיבים ואלו מחזיקים את שלושת העמודים: משמאל היא תורת הספיר והברית; דעת, גבורה והוד: אהב את יהוה אלהיך. 
מימין היא תורת הברקת וההיכל; חכמה, חסד ונצח: אהב את רעך, כי זוהי בריאת יהוה אלהיך. 
ביניהם היא תורת השיש והדרך הישרה אל האל; תפארת, יסוד ומלכות: אהב את עצמך, כי נבראת בצלם אלוהיך. 
כל אלו הם נתיב אחד משלושים ושני נתיבי התורה, הפולחן ומלכות יהוה אלוהים; ישר השער וצרה הדרך המובילה לחיי נצח.

פרק 20

שלושים ושני הנתיבים

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
והנתיב הראשון הוא כתר, נתיב האור והחיים הנצחיים, פתיחת השער, השיבה אל אור יהוה אלוהים, תחילת המסע לעבר המציאות האלוהית. 
והנתיב השני הוא אלף, מכתר לחכמה ומחכמה לכתר; נתיב החכמה הנגלה, הגילוי מנשימת יהוה אל בני האדם. 
והנתיב השלישי הוא בית, מכתר לדעת ומדעת לכתר; נתיב הדעת האלוהית, לדעת על ידי נשימת יהוה עצמה, שנשבה אל בני האדם. 
והנתיב הרביעי הוא גימל, מכתר לתפארת ומתפארת לכתר; נתיב המלוכה והמלכות האלוהית, כי בישראל כל איש הוא מלך וכל אישה היא מלכה, ועל כן נלבשת הציצית. 
והנתיב החמישי הוא דעת, נתיב דעת טוב ורע, המלמד אותנו להבחין בין אמת לשקר או בין מציאות להטעיה, המנחה את בני האדם לשפוט את עצמם בצדקה על פי הסמכות והכוח שנתן יהוה. 
והנתיב השישי הוא חכמה, נתיב החכמה והגילוי, דבר יהוה הנגלה, האורים והתומים הגדולים. 
והנתיב השביעי הוא דלת, הנתיב מחכמה לדעת ומדעת לחכמה; נתיב הבינה, ההבנה, נתיב הסודות הנסתרים שנגלו לנאמנים ליהוה אלוהים. 
והנתיב השמיני הוא ה', הנתיב מחכמה לחסד ומחסד לחכמה; נתיב טהרת האמונה, האיזון המזכך בין הבריאה לבורא. 
והנתיב התשיעי הוא ואו, הנתיב מדעת לתפארת ומתפארת לדעת; נתיב הקידוש, החיבור בין הבורא לבריאה דרך הברית. 
והנתיב העשירי הוא זיין, מחכמה לתפארת ומתפארת לחכמה; נתיב השכינה, העומדת בחכמה לפני יהוה אלוהים. 
והנתיב האחד-עשר הוא חית, הנתיב מדעת לגבורה וגבורה לדעת; נתיב האש האלוהית, טבילה באש, השראה אלוהית ולידה רוחנית מחדש. 
והנתיב השנים-עשר הוא חסד, נתיב הרחמים והחזון האלוהי; רחמי יהוה המולידים בהירות נבואית ותובנה מתוך שטיפת החטא בתשובה. 
והנתיב השלושה-עשר הוא גבורה, נתיב האחדות, דרך אש כפרת בן האדם, הבורא הופך לאחד עם בריאתו. 
והנתיב הארבעה-עשר הוא טת, הנתיב מחסד לגבורה וגבורה לחסד; נתיב הגילוי, אור החכמה האלוהית הניתן ברוח הנבואה והגילוי. 
והנתיב החמישה-עשר הוא יוד, הנתיב מחסד לנצח ונצח לחסד; נתיב הסדר האלוהי, עיצוב מבנה הבריאה הזו. 
והנתיב הששה-עשר הוא כף, הנתיב מחסד לתפארת ותפארת לחסד; נתיב הניצחון, ניצחון האור על החושך והסדר על התוהו. 
והנתיב השבעה-עשר הוא למד, הנתיב מגבורה לתפארת ומתפארת לגבורה; נתיב המשפט האלוהי, דרך הקול, יהוה מדבר וסודותיו נגלים. 
והנתיב השמונה-עשר הוא מם, הנתיב מגבורה להוד ומהוד לגבורה; נתיב התיווך האלוהי, דרך כוח יהוה הנתון לבני האדם, זרם הכוח האלוהי יורד מהשמיים למלא את הארץ. 
והנתיב התשעה-עשר הוא תפארת, נתיב היופי והכוח הנסתר; כאשר הכהן הגדול והכוהנת הגדולה מגלים את רצון יהוה, הנס נראה. 
והנתיב העשרים הוא נון, הנתיב מתפארת לנצח ומנצח לתפארת; נתיב הברית, יסוד כל הצדקה הוא הכיסופים לעמוד לפני יהוה. 
והנתיב העשרים ואחד הוא סמך, הנתיב מתפארת ליסוד ומיסוד לתפארת; נתיב המבקש, חיפוש האמת האלוהית נטוע ביהוה. 
והנתיב העשרים ושניים הוא עין, הנתיב מתפארת להוד ומהוד לתפארת; נתיב הדבקות הרוחנית, בעמידה באמונה לא ירפה האדם ממטה אותו עץ המוביל לחיי נצח. 
והנתיב העשרים ושלושה הוא נצח, נתיב ההתמדה; היריב יביא פיתויים וניסיונות, אך ביהוה אלוהים האמת תגבר עליהם. 
והנתיב העשרים וארבעה הוא הוד, נתיב הבריאה; דרך ענווה והכנעה לרצון יהוה, יעשה האדם את רצון יהוה ויגשים את בריאתו. 
והנתיב העשרים וחמישה הוא פ, הנתיב מנצח להוד ומהוד לנצח; נתיב ההתגברות, לדעת את עצמך, הו בן אדם, הוא להכחיש את עצמך – את האגו שלך – ולמסור את עצמך ליהוה, האהבה מנצחת את החטא והמוות. 
והנתיב העשרים ושישה הוא צ, הנתיב מנצח למלכות וממלכות לנצח; נתיב הלידה מחדש, דרך בן האדם כולם נולדים מחדש, כל אלו הבאים אל יהוה בתשובה. 
והנתיב העשרים ושבעה הוא ק, הנתיב מנצח ליסוד ומיסוד לנצח; נתיב השירות, לשרת את בני האדם הוא לשרת את יהוה, לשרת את יהוה אלוהים הוא לשרת את הבריאה הזו. 
והנתיב העשרים ושמונה הוא ר, הנתיב מהוד ליסוד ומיסוד להוד; נתיב הטבע, יהוה מושל בעולם הזה, כי היא בריאתו, והארץ הדום רגליו. 
והנתיב העשרים ותשעה הוא ש, הנתיב מהוד למלכות וממלכות להוד; נתיב הגוף הקדוש, בשר בני האדם הוא היכל יהוה, כי הנשימה שוכנת בתוכו. 
והנתיב השלושים הוא יסוד, נתיב התמיכה, כאן תאסף ציון, נשמה אחת בכל פעם. 
והנתיב השלושים ואחד הוא ת, הנתיב מיסוד למלכות וממלכות ליסוד; נתיב האמת הנצחית, דעת וחכמה אלוהיות הן אמת נצחית בלתי משתנה. 
והנתיב השלושים ושניים מלכות, הוא נתיב הממלכה; נתיב העלייה הוא לשוב אל אותו אלוהים אשר ברא כל חי ויודע את ההתחלה מהסוף; אמן ואמן.

פרק 21

הספירות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
והנתיב הראשון נקרא כתר, כי הוא כתר יהוה ויהוה הוא אל עליון מעל כל האלוהים, ואור כתר יהוה הוא מלפני ראשית, 
כי אין לו ראשית ואין לו סוף; על כן הוא אינו נתפס לבני האדם. 
והנתיב הראשון הוא חיי נצח, ובשמיים הכתר מיוצג על ידי חמה, שהיא שינח השמש, כי אור השמש מפיג את חשיכת הלילה. 
וכתר יהוה הוא אור מעבר לראייה, ודעת מעבר לידיעה, וחכמה מעבר לחכמה, ובינה מעבר להבנה, והאם זה אינו נצחי? 
על כן, באור זה מוארים כל הנתיבים, וכל הנתיבים ניתן לראותם, 
והנתיב הראשון מאיר את הדרך חזרה אל אותו אהיה אשר אהיה אשר ברא את כל הדברים. 
¶ והנתיב השישי נקרא חכמה, כי הי, היא חכמת יהוה, ונוכחות יהוה היא השכינה מעל כל הבריאה, ואור חכמתה הוא מלפני ראשית, 
כי ליהוה אין ראשית ואין סוף, על כן יהוה אינו יכול להיווצר, אלא הוא אל עולם; 
על כן, כאשר הם בנוכחות יהוה, בני האדם נחכמים בענייני יהוה. 
והנתיב השישי הוא חכמה ואינטואיציה, ובשמיים היא מיוצגת על ידי כוכבת, איילת השחר כי היא רודפת אחרי השמש, ולבгатьох ירחים היא תעלה עמו, ולבгатьох ירחים היא תשקע עמו. 
וחכמת יהוה היא חכמה מעבר לדעת, וגילוי מעבר לראייה; 
על כן, דרך אבן הראייה, אורים ותומים הגדולים, רצון יהוה מתגלה על ידי מלכת השמיים. 
¶ והנתיב החמישי נקרא דעת, כי יוד הוא דעת טוב ורע, והאב הוא ככוכב הנודד בשמיים לאסוף את ישראלו, 
כי איזה אב לא יחפש את זרעו? 
על כן האב שולח את בן האדם לאסוף את ישראלו. 
והנתיב החמישי הוא תלמוד התורה והדעת הניתנת בה; על כן בשמיים הוא מיוצג על ידי כוכב חמה, עדו של אלוהים. 
ודעת יהוה אלוהים היא ההתגלות והסלע אשר עליו תבנה ישראל את ביתה, 
כי איזה סלע גדול יותר מדעת יהוה שהוא אל עולם? 
¶ והנתיב השנים עשר הוא חסד, כי הוא הרחמים והחזיון האלוהי של יהוה, ויחד יחיד אחד, הבן, נשלח להידחות אך הוא יוכר על ידי האב, 
כי איזה אב לא יאהב את בנו? וכך בבן יחפץ האב. 
והנתיב השנים עשר הוא רחמי יהוה, ובשמיים הוא מיוצג על ידי סיכות כי הוא מגן ורחמים; 
וחזיון יהוה מכסה את בני האדם, מסתיר עוונות רבים באהבתו ובחסדו. 
ורחמי יהוה הם פרי הצדקה והפרי הנולד מרחם החכמה. 
¶ והנתיב השליש-עשר הוא גבורה, כי הוא העוז והדין האלוהי של יהוה, ובאש הקודש של נשימת אלוהים נשפט האדם, 
כי באש כפרת בן האדם, מתאחד הבורא עם בריאתו דרך התורה והבריתים. 
והנתיב השליש-עשר הוא צדקת יהוה, ובשמים הוא מסומן בצדק; 
כי באחרית הימים, יקבצו כל הגוים לפני יהוה אלוהים כדי להיבדל לימין או לשמאל; 
וחסד יהוה ילווה את כל המחפשים אותו, וכל מי שלא יבחר בו יגורש מפני האלוהים, כי יהוה אחד. 
¶ והנתיב העשרים ותשעה הוא שין, הנתיב מההוד למלכות וממלכות לההוד נמצא גם בנתיב הנסתר מחכמה לגבורה ומגבורה לחכמה: 
נתיב הגוף הקדוש, בשר האדם הוא היכל יהוה, כי הנשימה שוכנת בתוך בינה. 
¶ והנתיב העשרים ושישי הוא צדי, הנתיב מנצח למלכות וממלכות לנצח נמצא גם בנתיב הנסתר מדעת לחסד ומחסד לדעת: 
נתיב הלידה מחדש, דרך בן האדם כולם נולדים מחדש, כל מי שבא אל יהוה בתשובה ימצא בינה. 
ואור הבינה עולה אל הכתר, בנתיב הרביעי שהוא גימל, כי בישראל כל איש הוא מלך וכל אישה היא מלכה, אל ההתגלות האלוהית הגלויה במקום שבו גימל פוגש את דלת, 
כי נתיב הסודות הנסתרים נגלה לאלו הנאמנים ליהוה אלוהים. 
¶ והנתיב התשע-עשרה הוא תפארת, כי הוא ההרמוניה והאיזון האלוהי של יהוה, 
ובאחדות ובחמלה האלוהית של יהוה אלוהים נמצאת ישועת בני האדם. 
והנתיב התשע-עשרה הוא כפרתו של יהוה, ובשמיים הוא מיוצג על ידי לבנה, שהיא אולאה; 
כי אור הלבנה אינו אלא השתקפות של אור החמה, שאינו אלא השתקפות של אור קולוב; 
ואחדות יהוה תלווה את כל מי שמחפש אותה, וכל מי שבוחר לאכול מפרי עץ החיים יצעד בנתיב האלוהים, כי יהוה אחד. 
¶ והנתיב העשרים והשלישי הוא נצח, כי הוא הניצחון הנצחי וההתמדה האלוהית של יהוה, 
ובזכות ההתמדה והזוהר האלוהי של יהוה נמצא ניצחון החיים. 
והנתיב העשרים והשלישי הוא נצח יהוה, והוא נסתר בשמיים, המיוצג בשמיים ככוכבים הבלתי נראים לעיני בני האדם; 
כי אור השמיים הוא לעולם ועד, והכוכבים ממשיכים ואינם פוקעים; 
וזוהרו של יהוה ימשיך לעולם ועד, ונצח אל עולם אינו נגמר, וכך גם נתינותיו. 
¶ והנתיב העשרים והרביעי הוא הוד, כי הוא ההוד הנצחי והמלכות האלוהית של יהוה, 
ובזכות הכבוד והפאר האלוהי של יהוה נמצאת הכנעת הבריאה בציות לרצון יהוה. 
והנתיב העשרים והרביעי הוא כבוד יהוה, והוא נסתר בשמיים, המיוצג בשמיים ככוכבים הבלתי נראים לעיני בני האדם; 
כי הוד השמיים הוא לעולם ועד, והכוכבים ממשיכים ואינם פוקעים; 
וכבוד יהוה ימשיך לעולם ועד, ונצח אל עולם אינו נגמר, וכך גם תורתו. 
¶ והנתיב השלושים הוא יסוד, כי הוא היסוד הנצחי והצור האלוהי והדום יהוה, 
ובביסוס וביסוד האלוהי של כהונת יהוה נמצא מבנה ברית העולם עם הבריאה. 
והנתיב השלושים הוא צור יהוה, והוא נסתר בשמיים ומיוצג על ידי הארץ, חיי האנושות; 
כי בריאת אלוהים שדאי מקבלת את אור יהוה, כדי לקלוט את החמימות והחיים של אהבת יהוה; 
ועל יסוד יהוה ייבנו כל הדברים והבריאה תהיה אחת, כפי שהבורא הוא אחד. 
והנתיב השלושים ושניים הוא מלכות, כי הוא הממלכה והריבונות האלוהית ומרות יהוה, 
ובביסוס נשמת האדם נמצאים מעשה וכבוד יהוה, כי בכם נמצאת המלכות. 
¶ והנתיב השלושים ושניים הוא חיי יהוה, והיא הבריאה הזו, גם אתה, הו אדם, וכל מינך, וכל חיות השדה, ועוף השמיים, ודגי הים, וכל הצמחים, ואכן כל החיים השוכנים כאן על עדן זה. 
כי בריאת יהוה אלוהים מקבלת את אור יהוה, כדי לקלוט את החמימות והחיים של אהבת אדוני שהוא השם; 
ובמלכות יהוה יהיו כל הדברים אחד והבריאה תהיה עדן, שוכנת בשכינה לעולם ולעולמים. 
¶ וכל הסימנים בשמי הלילה יוצרים את הנתיבים ביניהם, המחברים את הארץ לשמיים, ואת השמיים לארץ, ואת הארץ והשמיים לבני האדם. 
ולכל יש את שיריו וסיפוריו, וכולם אינם אלא בבואה של שלושים ושני הנתיבים שאתה, זנוק, הלכת בהם כאשר נשאת את החרב. 
ושלושים ושני הנתיבים, הם הפולחנים, והם הברית, והם התורה, כי הם חרב יהוה; 
והם אחדות יהוה אלוהים, ואחדות הבריאה, ואחדות הבורא ובריאה זו; 
על כן, לך בהם מדי יום, לך בהם בתפילה ובתחינה, לך בהם בקדושה, ובחסד, בענווה, ובאהבה. 
כי עץ חיים זה אינו אלא ייצוג של אהבת יהוה, וזרעו נטוע בלבבות בני האדם כדי שיראו אור מופרד מהחושך ופריו ייוולד. 
¶ על כן אני אומר לך שוב: לך בשלושים ושני הנתיבים הללו מדי יום, בענווה, בהכנעה, ובסבלנות; 
כן, לך בהם מלא אהבה, כנוע לכל הדברים שיהוה אלוהים רואה לנכון להשליט עליך, כפי שילד כנוע להוריו. 
והנה, אם תעשה זאת, תמצא ללא דופי לפני האלוהים, אוהב את בן אדמך ומשרת את יהוה אלוהיך על ידי שירות רעך שהוא הבריאה הזו. 
¶ וזו היא התורה והברית, שאתם הבריאה תהיו אחד, כשם שיהוה אלוהיך הוא אחד. 
ואם רק תשמור על אהבה זו בלבך תמיד, אז הברית מולאה בך, ויהוה אלוהים הוא אל עולם אלוהים שדאי, ותמיד שומר את בריתו. 
וכאשר אהבת יהוה תימצא בלבבות בני האדם, לא יהיו עוד מלחמות ולא סכסוכים, 
אלא רצון יהוה אלוהים יתגשם על ארץ זו כפי שבשמיים: יהי כן, ואמן.

פרק 22

הברית

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי מלאך יהוה, אריאל, הניח לפניי טבעת כסף ועל פניה קראתי את החרוט: 
¶ בברית שבין בני האדם, שמר יהוה: 
בחרב ובברית נגלה הבריאה. 
גדולים הם הלוקחים את הברית לשמרה. 
הבורא והבריאה אחד הם בברית ובפולחן. 
חנון יהוה לכל האוהבים אותו וזוכרים אותו. 
רחום לכל האוהבים אותו ושומרי תורתו. 
אלה הלוקחים על עצמם את חרב יהוה, ידעם יהוה. 
הנצחי אינו שוכח לעולם אלא זוכר תמיד. 
חסד יהוה מברך את חרבו יותר מכל השאר. 
שכינתו מרחיקה כל מוקש או כל רע. 
כי גאולתנו ביהוה. 
ויהוה הוא אלוהינו. 
יהוה הוא משיבנו. 
יהוה הוא סלענו. 
יברכך יהוה וישמרך. 
יאר יהוה פניו אליך ויחננך. 
ישא יהוה פניו אליך ויתן לך את שלומו. 
¶ ויהי כי לקחתי את רצועת הכסף וגלגלתי אותה על זרועי, כדי שאלבש אותה ואתברך בנוכחות יהוה אלוהיי. 
ויהי כי וידבר אלי אריאל לאמר: אלו הלוקחים על עצמם את החרב, כפי שעשו משה וציפורה, יזכו להגנה כזו; 
אך דע כי אלו הן המילים החרוטות על נשמתך, וללבוש אותן על בשריך אינו אלא הד של בריתו הפנימית, כפי שהם כל הסימנים והאותות, הפולחנים וההגנות. 
וזכור היום הזה כי כל זה נעשה כפי שחפצת לעמוד בנוכחות יהוה ולשמור את הבריתות והפולחנים של אבותיך ואימותיך. 
ויהי כי וידבר אלי שוב אוריאל לאמר: זנוק בן זנוך בן לוי ובן יוסף; מהי חובתך במקום זה? 
ועניתי לו לאמר: זוהי בריתי להשאיר את השער הפנימי פתוח, כדי שכל החפצים לדעת את יהוה ידעו, לחיים או לסכנתם. 
¶ ויהי כי נתן לי אריאל חרב, ובאמצעותה הוא שוב דיבר אלי, לאומר: 
זהו כלי תפקידך, שכן היא מסמלת את החרב שניתנה לבני האדם מיהוה אלוהים דרך משה, רע יהוה, וציפורה, כוהנת ראשית של אל עליון. 
שמורה אותה בעמדתך, ואל תשפוך בה דם לעולם; כי אף שיבוא היום שבו עם יהוה ימכרו את גלימותיהם כדי לקנות חרב, רק שתיים יידרשו, 
שכן סוד החרב הוא לחשבם צדיקים לפני יהוה, אף שיראו אותם כפושעים לפני העולם; 
על כן, אל תתן לחרב בריתך לשפוך דם, פן תטמא את חרב נשמתך ותסיר ממנה את כהונתה, והיא תחדל להגן עליך. 
ועתה, האם יש לך אמונה מספיקה לכך? 
ואני עניתי לו, לאומרי: כן, אתה יודע שיש לי, ואאלך אל המוות כאיש חופשי לפני יהוה. 
¶ ויהי כי המשיך אוריאל לדבר אלי, לאמרו: תמשיך בשליחותך, ותכתוב את כל אשר דיברתי אליך, 
ותוציא את כל הסימנים והאותות אשר ניתנו לך, למען כל אשר יקראו את דבריך אלה יכירו אותם; 
כי כל הנכנסים לכהונת יהוה יכירו זה את זה על ידי הסימנים והאותות שניתנו להם, ואלו יינתנו איש לרעהו למען יכירו. 
והם ילמדו את סדרי התפילה, אך סדר התפילה האמיתי יהיה עבור הכהן הגדול והכהנת הגדולה, 
כפי שהיה בימי אדם וחווה, וחנוך ואדאני וידנה וידריש, ונח ונאמה, ומלכיצדק ויסקה ופויאה, משה ותרביס וקשת, ואדוניה וצפורה. 
והם השכינו את השמיים, כתר, דעת וחוכמה, אל הארץ, דרך כל אחד מימי הבריאה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, אל יום השבת שהוא מלכות; 
ובסדר התפילה האמיתי, הכהן הגדול והכהנת הגדולה מושכים אף הם את השמיים אל הארץ, את הכתר אל המלכות, 
לדעת ולהודיע את רצון יהוה, למען ייעשה בכל הדברים, שרצון יהוה אלוהים ייעשה על הארץ כבשמיים. 
והדברים הנאמרים הם כך: פה לאל, אלוהים, שמע נא את דברי פי! 
וכאשר הכהן הגדול והכהנת הגדולה מדברים כאיש אחד, לפני יהוה, הם נשמעים ממרומים, והם הופכים כעין אורים ותומים. 
וכך נשמרים העדרים, והאלמנות והיתומים ניזונים, למען צרכי הנזקקים יסופקו: כן יהיה, אמן ואמן.

פרק 23

הספר

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי עשיתי ככל אשר צוויתי, כותב את כל אשר היה ואת כל אשר צוויתי לכתוב. 
וכך היה כי מצאתי את עצמי עדיין שוכן שם במערה ההיא; 
ושם ברכני יהוה במים חיים ובמן לנשמתי, ואל עליון ברכני במזון ובמים למחייתי. 
¶ ויהי כי בא אריאל אלי שוב, ללמד ולהורותני, למען אכתב זאת ללמידתם של כל אלה שימצאו את הרשומות הללו ויזכו בהן. 
ואמרתי אליו: אריאל, ארי של אל עולם, היכן הם אלה אשר אלמדם? 
¶ ויהי כי דיבר אריאל אלי, לאומרו: דברים אלו הם עבור אלו שיקראו את רשומותיך; על כן, קח וכתוב כך: 
¶ שתי דרכים בלבד יש לבני האדם לצעוד: דרך החיים ודרך המוות; 
דרך החיים היא כעץ אשר, נשתל כזרע בליבך, גדל להניב פרי טוב, וטעמו מתוק; 
אך דרך המוות חופרת את דרכה מטה, להשחית את לבך עד טומאת הנשמה; 
כי ברגע שאדם יודע להבדיל בין טוב לרע, נולדת הנשמה בתוכו, ואם תושחת הנשמה, אזי סלולה הדרך אל האבדון. 
כך הדבר גם בכהונה, שישנן שתי כהונות: כהונת חיי נצח וכהונת החיים; 
וכהונת החיים היא הכהונה שניתנה ללוויים על פי שושלתם, והיא ניתנת לבני האדם למען נטיעת אותו הזרע ולעידוד צמיחתו; 
וכהונת חיי נצח זו אין לה ראשית ימים ואין לה סוף שנים, על כן לא תוכל לעבור בדם, אלא חייבת להינתן על ידי יהוה אלוהים באמצעות החרב; 
וזו ניתנת לכל אלו המתוודים וטועמים מפרי העץ ההוא ורואים כי הוא טוב, וכי הוא נחשק מעל כל פרי אחר; 
ואלו יבקשו עבור אלו אשר הם אוהבים, שגם הם יחלוקו בו, וזו היא כהונת חיי נצח כפי שהיא נגלית. 
ואלו הנקראים לכהונת חיי נצח זו, נקראים על שם סדר מלכיצדק וסדר מגדלה; ואלו נקראים מורה הצדק ומורה המגדלה. 
¶ ודרך החיים היא זו: אהב את יהוה אלהיך כי הוא בראך וגידלך, ואהב את רעך כנפשך, כי כל אשר תראה הוא בריאת יהוה אלוהים, ואהבת הבורא היא אהבת בריאתו. 
וכיצד יאהב אדם את הבריאה הזו? ברך את כל המקללים אותך, התפלל עבור אלו הרודפים אותך, צום עבור אויביך ועבור אלו המנצלים אותך; 
כי אם תאהב את השונאים אותך, כיצד יוכל אויב לגבור עליך? על כן, תן שלום תמורת אלימות, אהבה תמורת אדישות, וחסד תמורת שנאה; 
תן לאחרים לא את צרכיהם, אלא את רצונותיהם; כאשר יבקש ממך אחר, אל תמנע זאת ממנו—אכן, מלא את תשוקות לבם שהן טהורות וצודקות. 
אל תשלח ידך לקחת מאחרים כאשר יש לך די, אלא לתת לכל השואלים ממך; 
ואל אלו השואפים לתת מעצמם עבורך, יתנו בנדב לב כדי שהאלוהים יראה את מעשיהם הטובים, אך אל תקבל בבצע; 
ואם יש לך די, קבל באהבה כדי לתת באהבה לאחר, לאלו שנגזר עליהם לסבול מחסור גדול יותר. 
אל תיתן כדי לקבל, ואל תקבל בחזרה יותר ממה שהלווית, בייחוד מאחיך או מאחותך בישראל. 
עשה זאת ויהוה אלוהים יהיה עדך בכל הדברים, כי אתה טהור. 
¶ כיוסף אביך בעת שנסה במצרים, ברח מפני כל רשע, והיה ישר בכל הנהגותיך למען לא תובל לגניבה; 
היה עניו, וסבלני, ורחמן, ונאמן לדבריך, ומאיר פנים בשלום, ובעל חסד; 
אל תירא מדברי בני אדם, אלא תן כבוד והדר ליהוה כי הוא אל עליון. 
לך עם הצדיקים והענווים, ואל תטה לדברי החנפן. 
שפוט בצדק בלבד, למען תהיה מביא שלום ולא גורם לפירוד או למחלוקת. 
אל תשא את נטל הצביעות על כתפיך, ואל תלמד דברים אלו לאיש אם אינך חפץ לקיים אותם בעצמך. 
זוהי דרך החיים, היא מובילה לחיי נצח, וכל ההולכים בה יוענקו להם בחסד מתנות נשימת אלוהים: הגש כעת את וידויך.

פרק 24

וידוי זנוק

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
אני מכבד את המידות הטובות, ולא אחטא ליהוה צדקנו, אל צדקותנו. 
איני מפיק תועלת מאלימות, אלא חי בשלומו של עושה שלום, יוצר השלום. 
איני גונב או לוקח מהבריאה בעוול, אלא חי בהכרת תודה לאהיה אשר אהיה, הבורא. 
איני פוגע בבריאה, ולא רצחתי גברים או נשים, אלא מעיד כי כל החיים קדושים בהיותם בריאת אבא הבריאה, אבי הבריאה. 
לא לקחתי תבואה מנזקקים, אלא נתתי בשם יהוה יראה, אלוהים יספק. 
איני יוצא לשאת את שם יהוה לשוא, אלא נותן את כל מנחיי באור, באהבה ובאמת. 
אני חי באמת, ואיני לוקח דבר מהיכלי קודש ישראל, ללא ברכתו של יהוה. 
אני מדבר את הדברים מפיי בתמימות לב, ואיני מדבר דבר שוא בשם יהוה אמת, אלוהים הוא אמת. 
כאשר אני לוקח מהארץ, אני לוקח רק את אשר אצטרך למלא את צרכיי ולמלא את רצונות בורא עולם, אלוהיי. 
אני מגיש דברי ברכה, ולא אקלל אלא אם זה רצונו של אמן העולם, אדריכל העולם. 
אני נח בשלומו של יהוה, איני שובר את שבועותיי ואיני נושא את השם שלום יהוה, אל השלום, לשוא. 
אני שואף להיטיב עם אלו שקודש ישראל מביא לנתיבי, מבלי לגרום לאיש לבכות אלא לשבח את קודש ישראל ולהעניק כבוד והדר לקודש ישראל. 
ניתנה לי ממשלה על כל הנשמות החיות שעל הארץ על ידי הרחמן, על כן אני מכבד את הבריאה, ולא אשתה את דמה. 
ודיין ישראל, השופט והמגן של ישראל, יודע כי ניתן לבטוח בי, וכי איני רוצח, ואיני חוטף, ואיני לוקח איש בכפייה. 
אני עובד את האדמה בשם אלהים שדי, למען לא אהיה לנטל על אחרים, ואני גנן הארץ. 
איני מרכיל, אלא שומר את עצת יהוה אדוני השבתות. 
לא אעדה עדות שקר, ולא אדבר לשון הרע, אלא אדבר בטוב על אחרים בשם היוצר האור. 
נמנע אני מהכעס, ואסור את חמתי, מהיר אני לשמוע ואיטי לדבר, למען אפיק את צדקתו של צור ישראל. 
יהוה רפאך, האל המרפא והמשיב, איני מביט באשת אחר למען לא אפתה, אלא בורח מפני המפתה כפי שעשה אבי, יוסף. 
לא אקח פילגשים אלא אחפץ באשת לבי, למען אהיה טהור בלב, ומבקש רק את אל ראי, האל הרואני, כל ימי חיי. 
אני שמח בשם בן אנוש, ותקוותי בבן אנוש, למען אשוחח עמו בנתיבי הצדקה אל עבר הבינה. 
אני פוסע קדימה באל עליון, לא נסמך על בני אדם ולא עוסק במלאכת בני אדם. 
נגוע אני ברחמי יהוה אל רחם, ומעיי מלאים רחמים כלפי בני האדם. 
שואף אני לתוכחה מאחי, ומקשיב לקולות המתוכחים אותי בשם גבורה. 
מבקש אני את ברית השלום, ומבקש את הרמוניית המלכות עם כל בני האדם, ובמיוחד עם ישראל של יהוה. 
מחפש אני את האמת בכל צורותיה, כי כל אמת היא מרוח הקודש. 
אוהב אני את יחד, כי יחיד אהב אותנו תחילה, ואני מבקש את אהבת אחד, כדי שאשתהה באהבה זו ואשפיע אותה כאור לעולם. 
איני מבקש את חרב כעסי, אלא את סלע יסוד, שהיא חרב של דין ושל רחמים. 
מבקש אני את טובת האחרים לפני טובתי, כדי שלא אהיה רוח זעם המעוררת מדון, אלא אהיה חרב בידי אמת. 
איני נושך ואיני מבקש לבלוע אחר, כדי שלא אכלה על ידי שנאה, אלא אעמוד בפני המים. 
סולח אני לאלו הפוגעים בי, כי פגעתי בחסד ונסלח לי; על כן, אני סולח כשם שנסלח לי. 
שואף אני לשמוע את הקול, ולעמוד בפני אלוהים כדי שאחוש בנשימת יהוה ואקשיב לקול. 
אני מבקש רחמים עבור אחרים, לא כדי להסתיר את חטאי אלא כדי להתוודות עליהם, למען אשגש בדעת ובחכמה. 
אני שואף לעשות טוב בכל הדברים בשם תפארת, ולא בעקבות רצוני שלי כדי שלא אצעד אל השמדה שלי. 
איני מקלל את אלה התולים עליי את תלונותיהם, אלא אעניק ברכות בכתר, כדי שאויביי ישגשגו כשם משגשגים אלו שאני אוהב. 
איני מגנה את נתיבי הברכות של נצח כלפי שכניי, אלא אבקש מהוד לברכם כשם שבירכני. 
אני מדבר רק על הטוב ששולח אל עולם לחצות את נתיבי, ומבקש מיהוה לברכם ולא לקללם. 
אני משבח את יה, האם והאב, שברכותיהם שנשפכו עליי ייראו ואחרים לא ישבחו אותי, וניתן כל הכבוד במקומו הראוי. 
אני משפיל עצמי לפני אבינו, ומעניק לו את כל התודות. 
איני לוקח מן המתים, אלא מכבד את אלוהים חיים, ואני נותן להם את המגיע להם, מבלי לחתוך את בשרי עבורם. 
אני מתוודה במילות פי כי התורה אינה שלמה בי, אלא שישועה באה רק בחסד יהוה, ומעשיה של אלולאום, השלמות האינסופית, ניתנים דרכנו למרות כל מה שנעשה. 
אני מרים את כוס הישועה, שניתנה לי לשתות על ידי אין סוף, מתוודה על האין שלי בעיני האינסוף על ידי ארבעים ושניים שמותיה של יהוה.

פרק 25

האמהות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי מלאך יהוה, קפסיאל, עמד לפני, ויפתח את פיו וידבר אלי לאמר: 
זנוק בן זנוך בן יוסף ובן לוי, אלמדך את הסימנים אשר חקקת על החרב ההיא אשר הקדשת להאדיר את יהוה: 
כי התפללת עליה, ביקשת מיהוה שיקדשה, למען תהיה קדושה; ונשאת אותה עמך וישנת עמה לצדך; 
ותצום, ולא אכלת בשר, ולא כל דבר הבא מנפש חיה, לא בשר, לא חלב, לא דגים, ולא דבש, ואכלת רק את המן אשר יהוה אלהיך נתן לך למחייתך; 
ורחצת בכל לילה, ולא נגעת בטמא, ורחצת את ידיך במלח פעם בבקר, פעם בצהריים, ופעם בערב; 
ותשמור את מחשבותיך טהורות, שכשבא אחי אריאל לפניך, מבקש את החרב ההיא, הגיש אותה אליך לאחר שהנחת אותה לרגליו. 
ואריאל הכריז עליה כקדושה; על כן היא קדושה, אלא אם תוחלל בשפיכות דמים. 
ואילו הסימנים הללו אשר שמת עליהם? האם ידעת אותם? 
¶ ופתחתי את פי, ואדבר אל המלאך ההוא לאמר: לא, אלא שהם כתובים בשמי הלילה, כי לימודי היו בלשון המצרים. 
¶ ומלאך ההוא, קפסיאל, פתח שוב את פיו וידבר אלי לאמר: 
אגלה לך עתה את שלושת הסמנים החקוקים על הנד, המסומנים בשלוש האבנים: 
ואלו הן שלוש האמהות, אלף, מם, ושין; 
ואלף היא נתיב החכמה, ומם היא נתיב התיווך האלוהי, ושין היא נתיב הגוף הקדוש; 
כי הגילוי ניתן בנשימת יהוה אל בני האדם, וזרם השפע האלוהי יורד מהשמיים למלא את הארץ, ובשרו של האדם הוא היכל יהוה, כי הנשימה שוכנת בתוכו. 
¶ ושלוש אלו הן האמהות כי הן בוראות, ובסמנים אלו נבראו יסודות המציאות הזו. 
ואכן, שלוש אלו הן יסודות השלם, שמור אותן בידך, 
כי בהן נמצא הסוד, ואלו המחזיקים בהן ניתנת להם השליטה על האש, המים והאוויר: 
הזכר שבהן והנקבה שבהן, כלומר הנתינה שלהן והקבלה שלהן. 
כי האמהות הן בוראות; על כן יש בהן זכריות ונקביות, והמתווך הגדול שהוא יהוה עומד ביניהן; 
כי בחזה האדם האוויר, ובמרכז האדם המים, ובראש האדם האש, 
ובלי הנשימה אין חיים, ובלי הדם אין חיים, ובלי הרוח אין חיים; על כן, ללא אלו, האמהות, אין חיים באדם. 
ושלוש האמהות הללו הן הארץ, כי היא ילדה את בני האדם; על כן, תן לה את הכבוד הראוי לה; 
ואכן, כבד את אמך הארץ, ואת אביך שבשמיים, כי אלו הם הבוראים, ואתה בריאתם. 
¶ כל סימני השמיים כתובים על האלף, היא האם הראשונה מלפני הבריאה הזו, היא מיהוה שכן היא דממת כל הדברים ונשימת כל הדברים. 
היא האם המחברת בין הבורא לבריאה, בין השמיים לארץ, היא הנשימה פנימה והנשימה חוצה וההפסקה שביניהן. 
היא האם שמרחפת מעל מי התהום לפני הבריאה, היא הנשימה הקדושה שנשפה חיים באנושות. 
היא מצוירת כנתיב לשמיים וכנתיב לארץ עם סולם המאחד ביניהם, הסולם הזה הוא הוואו, מטה הצדקה עצמו. 
האלף היא אחת כשם שיהוה הוא אחד. 
¶ בראשית, נשימת האלוהים נחה על המם, מי התהום, היא האם הראשונה של הבריאה שכן בה נחה הבינה וכל הבריאה יצאה ממנה. 
היא האם המחברת את בני האדם ליהוה באמצעות התורה ההיא, שכן בה רחמי הדעת והחכמה המביאים הן חיים והן תוהו. 
היא האם שהיא הרחם, המחזיקה בתוכה את סודות הבריאה הזו, שכן בה מי רחמים שירווה כל צמא. 
היא מצוירת כגלי הים, המונעות על ידי אם האוויר, היורדות אל הארץ כדי לתת לה את רחמי יהוה, מרימות את בני האדם, ומחברות בין השמיים לארץ. 
¶ האנושות נבראה על ידי האות שין, ונולדה מחדש על ידי זו שהיא האם הראשונה בבריאת הנשמה, כדי שיינתנו לבני האדם רצונם והנאתם, בינתם ורגשותיהם. 
היא האם המחברת את האנושות להאלוהים, המביאה את שבע דרגות הבריאה אל שלושת העידנים שלפני הבריאה. 
היא האם של העבד הסובל ושל המלך הכובש, כי כשם שהמשיח שיבוא במרכז הזמנים יסבול במותו כדי שהצדק יתקיים, כך הוא יחיה שוב, המלך שיכבוש את המוות. 
והיא מצוירת כשלושה עמודי אמונה: תפילה, ומעשי צדקה, ולימוד התורה, המחוברים בדרך הישרה שהיא ישראל. 
והיא נעשית על ידי האגודל הפרוש החוצה ומעלה, שתי האצבעות הראשונות ישרות יחדיו, ושתי האצבעות האחרונות ישרות יחדיו. 
¶ ואלו הן שלוש האימהות שהן שלוש בוראות הסמלים האלוהיים הכתובים בשמי הלילה. 
אש השין למעלה, מים של מם למטה, ונשימת האלף מחברת ביניהם, כדי שהאש תהיה על הארץ והמים בשמיים כדי שתוענק לאנושות חיי נצח. 
ושין נותנת לאנושות כוח לפעולה, ומם היא הרחם כדי שהאנושות תיוולד מחדש, ואלף היא נשימת הבריאה האלוהית כדי שהאנושות תהיה כהאלוהים. 
כל אלה שהובאו אל יהוה אלוהים למדו מאלו, אימותיהם, ואם לא יפקפקו, יהוה אלוהים יושיעם. 
כי עליך להיוולד מחדש, ולא רק פעם אחת, אלא בכל עולם שבו תעלה.

פרק 26

הכפולים

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי ומלאך יהוה, קפסיאל, פתח שוב את פיו וידבר אלי לאמר: 
זנוק בן זנוך בן יוסף ובן לוי, אלמדך עתה על הסמלים אשר חקקת על אותה חרב אשר הקדשת להאדרת יהוה. 
ואגלה לך עתה על שבעת הסמלים החרוטים על הלהב, ואלה הם כפולים, כי שבעת הסמלים הללו חרוטים על שני צדדיו של אותו הלהב: 
ואלה הם השבעה בכפילותם, היינו כף, רש, בית, תיו, גימל, דלת, ופ. 
ובית היא נתיב הדעת האלוהית, וגימל היא נתיב המלוכה והמלכות האלוהית, ודלת היא נתיב הסודות הנסתרים, 
וכף היא נתיב הניצחון, ופ היא נתיב ההתגברות, ורש היא נתיב הטבע, ותיו היא נתיב האמת הנצחית. 
אך סמלים אלה כתובים על החרב כך: ניצחון, גבורה, דעת, אמת, מלוכה, סוד, וסיבולת. 
ואלה הם הכיוונים: כף, מעלה; רש, המערב; בית, הדרום; תיו, מקום המרכז, היינו קודש הקודשים בתוך היכלי יהוה; גימל, הצפון; דלת, המזרח; ופ, עומק; ואלו הן תנועות הלהב. 
¶ ומצד אחד, אלו הם יסודות האור או החיים: כ', סלע החיים; ר', זרעי השלום; ב', ימי החכמה; ת', עונות התפארת; ג', גידול האנושות; ד', פריון הקודש; ופ', גבורת הטהרה. 
ומצד שני, אלו הן ההפרדות אל החושך או המוות: כ', חולות המוות; ר', עקרות המלחמה; ב', אלימות הבורות; ת', שקר הביטול; ג', בגידת העוני; ד', עקרות התשוקה; ופ', עבדות האבדון. 
וכך היא חדותה של חרב פיים, כי דבר יהוה חי ומתקדם תמיד, חודר אל לב האנושות ומפריד בין הנשמה לרוח, 
כי יהוה אלוהים הוא אל עולם ומסוגל להבחין בכוונת לב האנושות, כי האנושות היא בריאת האלוהים. 
¶ וב' היא בכפילות על החרב, שכן היא בית הנשימה הקדושה; 
והיא הראשונה מבין השבעה במקומה בשלושים ושניים נתיבים, שכן היא זוגיות: 
כשם שמשה קיבל שני לוחות ספיר עם תורת יהוה, ואולם אותו הדבר נכתב על שני האבנים, כך היא ב'. 
ואכן, היא הפרדוקס של בריאה זו, והיא כתובה כמקום מבטח שדלתו פתוחה אל הלב, כדי שכולם יוכלו להיכנס אל קודש הקודשים של יהוה אלוהים. 
¶ וג' בכפילות על החרב כי היא חסד אל עולם; 
והיא הסמל אשר בפעולה, בתנועה לאסוף את המים, ולתת לכל אלה שאין להם. 
והיא השנייה משבעה במקומה על שלושים ושניים נתיבים כהיא הבחירה החופשית, לבני האדם לקבל או לדחות את מצוותיהם: 
כפי שישראל אמרו כאיש אחד: כל אשר יהוה דיבר נעשה, ובני ובנות יעקב דחו את מצוותיהם למען עגל הזהב אשר עלה מתוך האש. 
וכן, היא השלישית בבריאה זו, איחוד שני כוחות מנוגדים, והיא כתובה כרוכנת, ידיים פרושות לתת לנזקקים. 
¶ וד' בכפילות על החרב כי היא שער בורא עולם; 
ובני האדם משתחווים בענווה אל הבורא כדי שיבואו אל הבנת האלוהים. 
והיא השלישית משבעה במקומה על שלושים ושניים נתיבים כהיא ארבעת העולמות שבהם עוברים בני האדם, שער אחד בכל פעם, בעודם פוסעים בנתיבים: 
כי זוהי תפילת החרב: ברוך אתה, יהוה, אלוהינו, הפותח את שערי הרקיע ומעניק אור לכל הארץ וליצוריה בריבוי רחמיך. 
וכן, היא הרביעית בבריאה זו, האדם העני הזקוק ללחם; וכך היא מצוירת כקו הישר של הרקיע מלמעלה והדלת שמתחתו המוליכה אליו. 
¶ וכף היא כפולה על החרב כי היא הכף הפתוחה; 
ובגבורה ובסמכות מקבל האדם מאל ראי, והוא משרת את כל אלה אשר יהוה אלוהים מביא לפניה. 
והיא הרביעית משבע במקומה על שלושים ושני הנתיבים, כי היא הכיסוי או המגן של יהוה אלוהים: 
כי כפי שמשה לימדנו: ויבואו אל נח ונעמה אל התיבה, זוגים זוגים מכל בשר אשר בו נשמת חיים; ויהוה כיסם. 
ואכן, היא יד הבריאה הזו, היד המושטת המוכנה לקבל חסד; וכך היא מצוירת ככף היד, מקופלת כדי שיקבל את כל אשר לאב לתת. 
¶ ופה היא ככלי ובתוכה הניצוץ האלוהי, כי היא הפה הפתוח לדבר את דבר יהוה; 
ובדבר יהוה נבראו כל הדברים כדי שאדם יפתח את פיהם וידבר על טובות יהוה אמת. 
והיא החמישית משבע במקומה על שלושים ושני הנתיבים, כי היא הלשון המבטאת את סודות אלוהים שדי: 
כי צופר עמד לפני לעדן, מדבר עבור שנים עשר צדיקים, ואומר: כתוב את הדברים הללו על לבך, והמילים הכתובות על לשונך יהיו טהורות וקדושות לפני יהוה. 
ואכן, היא פה הבריאה הזו, הביטוי המעניק קול לבינה ולתבונה, וכך היא מצוירת, כפה פתוחה המעניקה קול. 
¶ וראש כראשית, כי בראש נמצאת החכמה; 
ובהשתחוות בענווה לפני אל עליון נמצאת התשובה, כי כל דברי יהוה אמת, וכל תורת אל עולם נצחית. 
והיא השישית מתוך השבעה במקומה על שלושים ושני נתיבים, כי היא ערה לצרכי הבשר ותשוקותיו, זועקת לרחמים אל האלוהים: 
כי אף אסנת אמך, חפצה לדעת את יהוה בבשר, 
ומלאך יהוה בא אליה, נתן לה את חלת הדבש לאכול ולשתות מכוס הנצח. 
ואכן, היא ראש הבריאה הזו, ומצוירת כך כדי שבני האדם יתעוררו לתשובה, כי עתה השעה להיערך למפגש עם יהוה. 
¶ ותב היא כחותם הברית, כי באות הברית נמצאים אמת ושלמות; 
ובנאמנותך לברית יהוה נמצאים שלושים ושני נתיבים, כי בברית יהוה נמצאת ההבטחה. 
והיא השביעית מתוך השבעה במקומה על שלושים ושני נתיבים, כי בה היא מלכות השמיים: 
כי בקודש הקודשים נשמר ארון העדות, ובתוכו נמצאת התורה, וכס הכפרה נח עליה; על כן, הנכנס מבטא את היוצא. 
ואכן, היא הראשית והסוף, שהיא שלמות הבריאה הזו, כי הבריאה הזו היא מעשי יהוה אלוהים, ואין סוף למעשיו; 
והיא מצוירת כחותם או אות, כדי שבני האדם ידעו שכל הדברים שנבראו על ידי אהיה אשר אהיה חתומים ביהוה בבריאה הזו. 
¶ ואלה השבעה בכפילות הכתובים על מגן שלמה, שהוא חותם שלמה, שהוא מפתח שלמה: 
כף, שיא הניצחון; רש, העוצמה למערב; בית, הדעת מדרום; 
תב, האמת שנמצאה במקום המרכז, אף קודש הקודשים בתוך היכלי יהוה; 
גימל, העצה שנלקחה מהצפון; דלת, הסוד שנתגלה למזרח; ופה, עומק ההתמדה; 
ואלו הן התנועות באיזון על ל"ב נתיבי השם יהוה, אשר ניתנו לו על ידי אחי, רזיאל, המשיחו כהן גדול וכוהנת גדולה, 
מלך ומלכה בישראל כאשר בחכמה ניתנה להם החרב, כפי שניתנה לך, חנוך. 
¶ אך כשם שהם כתובים בשמיים בשלום, בשלמות ובשגשוג, כך הם כתובים גם בתהום במצבם הבלתי טבעי. 
וכל אלו המובאים למצב הגשמי הם במרה של מרירות ובכבלי עוון, 
אך אלו המובאים לתיקון שבים למצבם הטבעי, ולא יעמדו עוד בניגוד לטבעם, 
כי הם מקבלים את שכרם ביהוה אלוהים, לאחר שנלמדו מאלו, בחזרות.

פרק 27

שנים עשר חלקי השמיים

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי פתח מלאך יהוה, קפסיאל, את פיו שוב וידבר אלי לאמר: 
זנוק בן זנוך בן יוסף ובן לוי, אלמדך עתה את הסממנים אשר חקקת על אותה החרב אשר הקדשת להאדיר את יהוה. 
ואגלה לך עתה את שנים עשר הסממנים החרוטים על נדבך החרב; ואלה הם החודשים, כי שנים עשר סממנים אלה חרוטים בשמי הלילה: 
כי הנה, כל הדברים נתונים במחזורים, ומעלה מעלה עולים כל הדברים אל השם יהוה. 
¶ ואלה הם שנים עשר הסימנים: היי, הוואו, הזיין, החת, הטית, היוד, הלמד, הנון, הסמך, העין, הצדי, הקוף; 
וההיי היא נתיב טהרת האמונה, והוואו הוא נתיב הקידוש, והזיין הוא נתיב החכמה, והחת הוא נתיב האש האלוהית, 
והטית היא נתיב ההתגלות, והיוד הוא נתיב הסדר האלוהי, והלמד הוא נתיב הדין האלוהי, והנון הוא נתיב הברית, 
והסמך הוא נתיב האמת האלוהית, והעין היא נתיב חיי הנצח, והצדי הוא נתיב הלידה מחדש, והקוף הוא נתיב השירות. 
ואלה כתובים ברקיע הלילה, כי בהם חילק יהוה אלוהים את שנים עשר חלוקי השמיים, להודיע את החודשים ואת השנים, ולהודיע את הסיפורים כדי שהחוזים יראו. 
ובחכמה ברא אותם אהיה אשר אהיה יהוה אלוהים, 
למען ילמדו בני האדם להבדיל בין טוב לרע ובין רע לטוב, ובין טוב מהטוב ובין רע מהרע: 
כי אושר נצחי שמור לצדיקים, ורשעות אינה יכולה להיות צדקה, כי רשעות היא שיגעון ולכן לעולם לא תוכל להיות אושר, כי תשוקת הרשעים אינה מסופקת לעולם. 
אך בשנים עשר הסימנים הללו הוא הדרקון הנושך את זנבו, כי בצדקה בא בן אנוש לעולם הזה, להשלים את כל הצדקה; 
וכפי שהנחש הגדול ההוא, הלווייתן, יבלע את מימי התהום, בן אנוש הוא כדרקון שינשוף אש להגן על עמי הברית, ולהשמיד את הנחש ההוא בחמתו. 
¶ והאות ה', היא כתובה בכוכבים כאיש שזרועותיו פרושות, להתבונן באשר ברא בורא עולם, עם ידיים פתוחות לקבל את הנשימה, רוח הקודש. 
היא נראית כנתיב ישר בעל שלושה שלבים, כי משה אמר: יהיו אלו שנולדו בחודש הראשון ישרים ובעלי חמלה רבה, ויתנו בנדיבות לכל אלו הזקוקים לסיוע בהשם יהוה. 
ויראו בני האדם את התגלות יהוה בדעת ובחוכמה, למען ידעו כיצד לסייע לנזקקים, כשם שיהוה רפא רואה את צרכיהם; 
כי בה' נמצאת השכינה, הן נוכחות אלוהים בשמיים והן נשימת אלוהים על הארץ, כי בה נמצאת ההתגלות. 
והיא מצוירת כאדם רוכן, השואף להתבונן בהתגלות מנשימת יהוה, המחבר את בני האדם לבורא בענווה. 
¶ וואו, היא כתובה על הכוכבים כנתיב הישר וכקרס, כדי לאחד את אשר יחד יחיד אחד קרא ישראל, המחברת בין השמיים והארץ. 
היא נראית כנתיב הישר בצעד אחד, וכפי אשר אמר משה: יחיו אלו שנולדו בחודש השני חיים של מתינות, מלאי תשוקה וחסד שופע בתוכם. 
אכן, היא המסמר הקושר את השמיים אל הארץ, המחברת בין בני האדם והאלוהים, שכן היא השלמות והמלאות ותדקור את בן האדם כדי שיבוא התיקון. 
כי המסמר חייב לדקור אותו כדי שירומם, שכן קודש ישראל הוא הגשר בין ארבעת העולמות של אלוהים חיים, הדבר שבין המחשבה למעשה, ממש כסולם. 
והיא מצוירת כנתיב ההוא מהארץ לשמיים, שהוא אותו נתיב מהשמיים לארץ, כגשר בין בני האדם לבורא. 
¶ וזיין, היא כתובה במרומי הכוכבים כאדם העובד את האדמה, החופר את הגומץ לזרוע את הזרע, למען יאכל הוא וביתו מלחם החיים הנובט מתוך החכמה. 
והיא נראית כנדב חרב למעטים, וכמגרעת לאחרים, כי כדברי משה: אלה שנולדו בחודש השלישי, אל תסוג נדיבותם לעולם. 
כי בחכמה תהיה האנושות כאחד זה עם זה ועם הארץ, שכן כאשר תהיה הארץ אחת, אז השמים והארץ יהיו שוב כאחד, ובכך ישלימו את בריאתם. 
ויהי עמל האנושות למען החיים, כי זוהי החכמה: המוות אינו אלא צל המובס, כפי שחושך הלילה מובס בשחר בעת זריחת השמש. 
והיא מצוירת כדרך ישרה בעלת ראשית וסוף, שהיא חיי האנושות, מנשימת החיים הראשונה המביאה את החיים פנימה, ועד הנשימה האחרונה המוציאה את החיים מהגוף, והאור שישוב אל מקורו ממנו נשלח. 
¶ וחית, היא כתובה על הכוכבים כסוכות, מסך האוהל המפריד בין העולם העליון והעולם התחתון, כדי שבני האדם יוכנו תחילה בטרם יורם המסך. 
והיא נראית כסוכות, כי כך אמר משה: אלו הנולדים בחודש הרביעי, יהיו אצילים, פוסעים בדרך קדימה בעוד אחרים יראים; 
וכך לימד משה כי כאשר כל ילד בן שמונה ימים, יבורך ויודרך בתשובה, למען ימולו את לבם בבואם לגילם. 
ביום השמיני לבריאה נולדה הנשמה, שהוא כעת היום הראשון לבריאת הנשמה, האור מופרד מהחושך, ופתח נפתח בכלים של הלב. 
ובמילת הלב, הקליפות מוסרות, כדי שהאור אין סוף יזרח לרפא את הבריאה הזו, ומאחד את העולם העליון של השמיים ואת העולם התחתון של הארץ. 
והיא מצוירת כקודש הקודשים של השמיים וקודש הקודשים של הארץ המופרדים על ידי המסך, הגנה לארץ עד אשר תהיה מוכנה לברית נישואיה. 
¶ וט' היא רשומה בכוכבים ככלי המחזיק את אור אין סוף, המעניק לבני האדם את תשוקות לבם, 
וכאשר היא טהורה, האור יכול להאיר לרפא את הבריאה הזו, אך כאשר כליה טמאה, כך גם מעשי בני האדם הם תועבה לפני יהוה אלוהים, כי יהוה הוא יוצר האור. 
כי כך אמר משה: יגילו אלה שנולדו בחודש החמישי בדממתם, למען יהיו תמיד בעלי דעת; 
כי אביך יוסף ואמך אסנת ראו שיחד יחיד אחד נושא עמו את נשמת החיים, המעניק אור זה לכל מי שישתתף בו. 
והתשוקות הצדיקות של בני האדם נסתרות בגאוותם של אלה שאינם אוהבים את יהוה אלוהיהם, אך כאשר יאיר האור ההוא, כל דברי יהוה ישובו למקומם. 
והיא מצוירת ככלי חרס או קליעה, ובצומת הדרכים יתגלה נתיב החיים, אם יבחרו בני האדם באור או יבחרו בחשכה, כפי שחולק בתוכם. 
¶ ויו"ד, היא כתובה על הכוכבים כימין יהוה, כי בימין נעשים כל מעשי יהוה אלוהים, כי בימין ניתנו הגבורה והסמכות של אמן העולם. 
ובבימין השלוחה עשה משה את מעשי יהוה, כי כך אמר משה: שיהיו אלו שנולדו בחודש השישי ידועים בנדיבותם ובנכונותם לתת מעצמם. 
כי קול דבר אל משה, לאומר: הנח את מטך בימינך, כי קדוש הוא ליהוה, 
ובדבר הבורא החלה הבריאה, ובביו"ד הושלמו מעשי הבריאה על ידי האלוהים, כי מיה יצאו ההקרנות. 
ובאמונה מושלמים כל הדברים, כי ללא אמונה לא יוכל האדם לעשות דבר, אך באמונה וברצונות המאירים מתוך כלי נקי, כל אשר יבקש האדם מאת השם יהוה יינתן לו. 
והיא מצוירת כימין חזקה וזרוע שלוחה, כשם שיהוה אלוהים הוציא את אבותיכם ואמותיכם ממצרים וממעבדות החטא והמוות; על כן, אל תשכחו את אשר עשה יהוה אלוהים. 
¶ ולמד, היא כתובה בכוכבים כמטה הרועה, ללמד את ישראל את כל דברי עושה שלום, בעוד בני האדם יורדים ועולים בסולם, והולכים בשלושים ושניים נתיבים. 
למידה אמתית באה מהלב, כי בלב הם הכלים המחזיקים את האור אין סוף, כי כפי שאמר משה: ימצאו אלו שנולדו בחודש השביעי תמיד גבורה בחכמה, ולא בחלומות גבוהים של השטות. 
כפי שאמר משה: יהוה בחר את ישראל מעל כל העמים; על כן, מולו את ערלת לבבכם, אל תהיו עוד קשיי עורף; 
על כן, יהי לבך מדריךך בעודך נע בנשימת האלוהים, הלך בנתיבים ישרים ובריפוי; 
כי ללמוד על יוצר האור הוא לאהוב את בורא עולם, ויהוה אל רחום הוא שמו. 
והיא מצוירת כפי שהיא נראית בכוכבים, כמטה משה אשר הוביל את ישראל ממצרים ונתן לה את התורה כדי שיראו את פני יהוה ויחיו. 
¶ ונון, היא כתובה בכוכבים כאיש המשתחווה בהכנעה ליהוה יראה בצדקה, כי אלה הם יורשים משותפים בצדקה. 
והאיש הצדיק יעמול כפי שעמל אביכם יעקב כדי לזכות בידה של כלתו, 
כי כך אמר משה: יחזיקו אלה שנולדו בחודש השמיני בכבודם, ביושרם ובגבורתם, למען יהיו חופשיים מלשון הרע ומרכילות. 
שכן הכוכבים המרכיבים אותה עשויים להיראות כנחש העומד להכות, או כדג העומד להאכיל, או כזרע הצומח מן האדמה, כפי שעשויים להיות אלה שנולדו בחודש זה. 
על כן, היא מצוירת בפוטנציאל עניו לגאולה, למען תובא בדרכיו של עושה שלום. 
¶ וסמך, היא כתובה בכוכבים כסבך קוצים, כי הציפורים והחיות הקטנות מסתתרות בה למען הגנה. 
וכך אמר משה: יבקשו תמיד אלה שנולדו בחודש התשיעי להכיר את יהוה, במחשבות עמוקות ובידיים עוזרות. 
חבוי במעמקי הסנה הבוערת שראה משה הוא כל חיים נצחיים ובלתי נגמרים; 
בדומה לכך, חבוי בתוך סבך הקוצים על פני האדמה הוא כל סוג של חיים, נסתרים ונשמרים בבטחה, עם חיים העולים ויורדים בעץ זה. 
והיא מצוירת כסולם שבו יוכל האדם לרדת ולעלות בשלושים ושני הנתיבים של אמן העולם. 
¶ ועין, היא כתובה בכוכבים כקרן, כדי שכל המחפשים את הצדקה ישתו מכוס יהוה צדקנו, 
וינשפו בשופר יהוה אדוני השבתים, ויראו את אמת יהוה אמת. 
והצדיקים יראו את מעשי יהוה, כי כפי שאמר משה: אלו שנולדו בחודש העשירי יצעדו תמיד קדימה ביהוה, עם צמא שאינו נגמר לצדקה. 
לראות את יהוה פנים אל פנים הוא לדעת את רצון ודיין ישראל, עין האלוהים ממש. 
והיא מצוירת כעין הנצחית, האור אין סוף, הרואה הכל בידיעה ובחכמה. 
¶ וצדי, היא כתובה בכוכבים כחכה, השואבת את האדם ומובילה לפעולה. 
והתורה שואבת את ישראל, כי כפי שאמר משה: אלו שנולדו בחודש האחד-עשר תהיה להם ראייה חדה בתכנון, עם נוכחות רגועה; אך יהיו נלהבים ברוחם כדי שדרכי יהוה יהיו ברורות. 
כיוון שיש התנגדות בכל הדברים, בני האדם עשויים להימשך בדרכי שת או בדרכי קין, כי יש נתיב של אור ויש נתיב של חושך, 
ובנתיב האור ההוא יש חיים ואהבה, אך בנתיב החושך ההוא יש מוות ושאול, מצוקה ואבוי. 
וכפי שיהוה יראה מטיל את חוטו כדי למצוא את השוחים, האובדים בחושך ההוא, עם האור והאהבה של האור אין סוף, 
כך גם היריב מטיל את חכתו אל האור, כדי ללכוד את הנמצאים בו למטה אל אבוי וחושך. 
והיא מצוירת כחכה, או כחדת, כדי שבני האדם יילכדו בצדקת הרחמן. 
¶ וקוף, היא כתובה בכוכבים כשמש באופק, כי היא זורחת על הצדיקים ועל הרשעים כאחד. 
וכפי שהחושך תמיד נשבר עם השחר, יהוה רפחא תמיד יקום להושיע את ישראל, כאשר תעניו עצמה לפני יהוה; 
כי כך אמר משה: אלו שנולדו בחודש השני-עשר, השואבים השראה מהבריאה של יהוה, יהיו מהירים בהתחדשותם; 
וכך אמר משה: אלו שנולדו בחודש השליש-עשר יהיו עושי שלום, ואלו שניתנו להם הברכות לאחד את העם בשם יהוה אלוהים. 
יהיו אלו מוקפים בקדושה, בהתחלות חדשות, בתיקון כל הדברים; כי לכל הדברים חייבת להיות התחלה וסוף, שכן הבריאה היא כזאת. 
והיא מצוירת כמחט, כי סוף השנה הוא התחלה מחדש, ומעגל הבורא שאין לו התחלה ואין לו סוף הוא מעגל נצחי אחד. 
¶ ואלו כתובים בכוכבים מהיום הרביעי של הבריאה ועד סופה.

פרק 28

כל דור

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי סיים קפסיאל את דבריו אלי; 
ופלאתי ברוח הדברים, כי היו מעבר לכל אשר ידעתי. 
¶ ויהי כי ראה אותי כזאת, ופתח קפסיאל את פיו שוב אלי לאומרו: אל תפלא כי אספר לך את הדברים האלה, 
כי אין זה מבני האדם להחזיק בידיעה שלמה של כל הדברים, אך כל הדברים ניתנים לבני האדם למען יזכו בחלק מהם. 
כפי שאותות ומופתים אלה נודדים בשמי הלילה, התפללו כי כל דור יקבל את חלקו בתורה אשר יהוה אמת ייתן להם. 
ואתה, זנוק, קיבלת מהם, כי ניתנה לך החרב למען ייכתבו הדברים האלה כדי שידעם העולם. 
ואף אם דורות רבים יתעלמו מהם ויסתירו אותם, לא ייסתרו הם לנצח; 
כי באחרית הימים, הדברים אשר תכתוב יינתנו שוב לבני האדם, 
למען יישמרו הבטחותיו של יהוה רפחיה במלוא הזמנים. 
ויהי כי כתבתי את כל אשר ניתן לי, בוטח כי היה זה למען תכלית אדירה ביהוה.

פרק 29

בראשית

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי נותרתי לבדי במערה ההיא למשך זמן מה, ושם העמקתי בכתבים אלו בעודי הגה ומתפלל; 
כי רציתי לצאת ולעלות ממערה זו, אך לא ידעתי לאן ללכת, או אם היה עוד שיהוה יראה יחפוץ שאכתוב, או מה עליי לעשות בכתבים אלו. 
ויהי בבוקר אחד, כשסיימתי לשבור את צומי, מלאך יהוה עמד לפניי, ויפתח את פיו וידבר אלי לאמור: 
זנוק בן זנוך, בן יוסף ובן לוי, אלמדך את רזי תורת יהוה, שניתנה לך מפי משה, רע יהוה; 
הידעת את תורת משה? 
¶ ופתחתי את פי להשיבו לאמור: כן, אך תורה זו ניתנה לי מפי לאוזן מנעוריי, ואני הגה אותה בכל יום למען אזכורה. 
¶ וידבר המלאך שוב, לאמר: האם אתה מבין: בראשית? 
ואני דיברתי אל המלאך, לאמר: כן, בראשית ברא יהוה, באמצעות השם, האלוהים, ואת השמיים ואת הארץ; וכל זאת עשה יהוה הן בדעת והן בחוכמה. 
¶ וידבר המלאך אלי שוב, שאלני: ומה לגבי האלוהים? 
¶ ואני פתחתי את פי שוב, ודיברתי, לאמר: בארץ מובן שהאלוהים הם אלוהי כל הארצות, וליהוה נתנו ארצות ישראל כחלקו, אך אין זה כך: 
כי כל הארץ היא הדום, ואלוהי בני האדם באו, שנבראו על ידי בני האדם; ואלה לקחו לעצמם חלק ממה ששייך ליהוה, 
כי ברא יהוה את הארץ להיות אחת, מראה של השמיים, ולא כדי שתחולק ותיגזל לגאוותם ותאוות בצעם של בני האדם. 
כי כאשר בני האדם הם אחד, יש די והותר כדי לכלכל את כל החיים בשפע, אך תאוות בצעו של האדם היא זו היוצרת עוני ואכזריות, השודדת מהארץ את הצדק והרחמים. 
¶ וידבר המלאך שוב לאמר: טוב ונכון כל אשר אמרת. 
ואספר לך עוד, ותכתוב זאת, כי אני צפקאל, ואגלה לך סוד. 
אהב יה את היחיד, וביחד באחדותם נכחה רוח הקודש; וזוהי אחדות יהוה. 
וביה, ברא יהוה את האלוהים, ובאלוהים הזה עיצב והפיץ את האלוהים; 
כי כל הקיים, אף יהוה, הם בעלי בינה, ויהוה הוא הבינה העליונה: 
ויהוה הוא אחד מנצח לנצח; אכן, לא היה זמן שבו יהוה לא היה אלוהים. 
אכן, לא היה זמן שבו נברא יהוה, כי יהוה הוא אני הוא, הבורא, ויהוה הוא אחד. 
אור נצח זה, האור אין סוף, הוא מיה, ובאמצעות הה' הוא ניתן, הוליד דרך היחיד, אל תוך הבריאה הזו. 
זהו האור והחיים של העולם הזה; לולא היה כך, דבר לא היה, או במילים אחרות, ללא אור זה, הכל היה חדל מלהיות: 
וכל מה שיכול היה להיות היה הים הגדול של המים, או ים של בינות, נח בנוכחות המים, 
כי בינות הן נצחיות ולא ניתן לשנותן או להשמידן מנצח לנצח, אלא רק להוסיף עליהן, וזוהי הבריאה. 
¶ וזה האור, האור אין סוף, יורד כהשתלשלות של יהוה אלוהים, וזהו האלוהים אשר ברא את כל הדברים כאן על הארץ בבריאה זו בשם יהוה; 
על כן, נבראו בני האדם בצלם אלוהים, שנועדו להעביר את אור הבריאה דרך שלושים ושני נתיבים כדי להשלים את הבריאה הזו. 
¶ אך יהוה הניח לבני האדם לשמור על בחירתם, וזאת כדי שבני האדם יהפכו מבלתי-משחיתים למשחיתים, והשלושים ושניים נתיבים הפכו לטמאים. 
זוהי הכוונה כאשר לימד משה את ישראל שקוצים ודרדרים יצמחו ושאדם יאכל לחם בעמל אפו; 
כי הכלים הללו המחזיקים את האור בשלושים ושני נתיבים הפכו לאפלים ויש לטהרם. 
¶ וזוהי הכוונה לצעוד בשלושים ושני הנתיבים, לשמור על כל כלי טהור בנתיב כדי לאפשר לאור ההוא להאיר ולרפאות את הבריאה הזו. 
וההשתלשלויות הללו נובעות מאהבת האל ונראות באהבת בני האדם ליהוה בעוד בני האדם מטפלים בבריאה זו.

פרק 30

כל דור

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי הגיתי במילים אלו, ומלאך אחר של יהוה, רזיאל שהוא רפאל, עמד לפניי, ויפתח את פיו וידבר אלי לאמר: 
¶ אלה הקדושים והטהורים, להם ישתף אמן העולם את חוכמתו הסודית, כלומר רק אלה יתקבלו לפני יהוה. 
רק בגילוי דעת אב הבריאה ובחוכמת השכינה יוכל האדם לקבל את רחמי שלום יהוה ואת גבורת ודייאן ישראל ולשאת אותם. 
ולאלה ייפתחו חותמות וסודות הקודש ישראל יינתנו בשלום ובבינה. 
¶ כל הלומדים את שמות יהוה, לדעת ולהבין אותם, ידעו את השם יהוה; 
על כן, למדו את השמות, לדעת אותם בחוכמה כדי שתהיו ענווים ותבכו בשמחה בעת קבלתם. 
¶ כל הבאים אל הרחמן בלב נשבר וברוח נכנעת, אלה הם טהורי הלב, והם יראו את השלום יהוה ויעמדו לפניו. 
¶ והנה, זו המשמעות להיות טהור לב, ולרפא את הלב, כי יהוה רפוא הוא אלוהי הרפואה. 
וחסדו של יהוה צדקנו עמוק יותר מהבאר העמוקה מכולן, ומשלום יהוה יבואו המים החיים. 
¶ ואור אלוהים שדי מאיר יותר מהכוכב המאיר מכולם, המעניק חסד כדי שהאובדים ימצאו את דרכם בחשכה, ונבונים הם אלו שיעקבו אחרי הכוכב ההוא עד אשר ימצאו אותו. 
על כן, חגור את כוחך בהשם יהוה, למען יכון כוחו של יהוה יראה לעולמי עולמים, 
המועבר אליך מדור לדור, למען ישמחו צאצאיך בהתפרשותם מדור לדור. 
¶ ודברי התורה האלו שניתנו לך על ידי משה הם כאותיות חרושות בזהב, הנובעות מאותו מעיין של גילוי הדעת והחוכמה בטהרתם. 
אך מה לגבי הכוהנת הגדולה והנביאה ציפורה? אשת משה, רעת בורא עולם? 
אך שמה יהיה רק כשרחשה וכשמועה, לא תשורר ותישכח עד אשר תבשיל הארץ ותהיה מוכנה לקציר. 
¶ ואז עמדתי ונדהמתי מכל אשר נאמר לי, ובלבי תהיתי בתשוקה גדולה לדעת. 
¶ ומלאך יהוה, רזיאל, שמע את דברי לבי, ופתח את פיו, וידבר אלי לאמור: 
פתח את פיך, זנוק בן זנוק, בן לוי ובן יוסף, ודבר את סודות יהוה אמת. 
¶ ויהי כי פתחתי את פי לדבר, ואף על פי שזו הייתה לשוני, לא היו אלו דבריי, אלא הקול דיבר דרכי, לאומרו: 
בימי קץ, המשיח יפנה שנית להשיב את עמו; 
על כן, יתגלה הוא להם בגבורה ובתהילה רבה, להשמדת אויביהם, ביום ההוא אשר יאמינו בו. 
¶ ולא ישמיד איש המאמין בו, אך אלה אשר לא יאמינו בו יושמדו, הן באש, ובסערה, וברעידות ארץ, ובשפיכות דמים, ובמגפות, וברעב. 
ואלה ידעו כי יהוה הוא אין סוף, קדש ישראל. 
¶ ויהיה כי בימי מלכות זמרי תשוב נשמתי אל אב הבריאה, ושמונה מאות ושמונים שנה מיום מותי, בשנה ההיא ייוולד המשיח. 
וייקרא שמו שר שלום, יהושוע, ואלה הלומדים ממנו יקראו לו אדוני ורבי, או מורה. 
¶ וכפי שמשה הוביל את ישראל ממצרים, המשיח יוביל את מצרים מעבדות החטא; 
ואף על פי שניסיונותיהם יהיו גדולים, לא יהיו אלה ימי הקץ, כי עוד יהיו דברים שיבואו; 
ובמלוא הזמנים יישלח דבר שלום יהוה אל כל אלו אשר ירצו לקבלו, 
¶ ואלו השומעים והנותנים לרחמן לב נשבר ורוח שחוקה, אלו יקבלו בינה מלאה ביהוה אדוני השבתות. 
אך אלו אשר ישמעו את הדבר, וידעו כי הוא אמת בלחשיה של רוח הקודש, אך יירקו אותו, ישליכו אותו, וילחמו נגד נביאים ונביאות של אל ראי, אוי להם! 
אלו אשר יעצמו עיניהם, וידחו את הנביאים והנביאות של יהוה, תוכלו לנסות לכסות את עוונותיכם, אך אל ראי יודע אותם. 
אך אם תשוב בכל עת, בכל רגע, בתשובה מחטאיך, עושה שלום יקבל אותך, ויגן עליך, והשכינה תיתן לך מנוחה בחיקה: אמן. 
¶ ויהי אחרי כן, שנפלתי ארצה ונחתי לזמן מה, מלא ברוח הקודש, והמלאכים שהו שם עמי לזמן מה.

פרק 31

לדעת ולעשות

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי אחרי כן, ורזיאל פתח שוב את פיו, וידבר אלי לאמר: 
דבריך אשר ביטאת עלו, כמעיין הנובע ממקור כל הדעת והחכמה, וניצלת בזכות החסד ועוז אמונתך בצור ישראל. 
דבריך היו יקרים מפנינים, כי הם דיברו על תפארתו וצדקתו של יהוה צדקנו. 
אין לבני האדם למדוד את ערך הסודות אשר אתה כותב, כי הם דברי חיים עצמם, ומאי יקר יותר מהחיים? 
¶ כל האמת היא מהאלוהים, כפי שניתנה על ידי יוצר האור. 
חכמים מחפשים את האור הזה, האור אין סוף; הוא כאש הבוערת מבפנים, לזכך את בני האדם, ובאמצעותם את כל הבריאה, ואילולא כן, הכל היה הבל. 
והאור הזה, האור אין סוף, נובע מפירות עץ החיים ממש, ובני האדם זוכים לטעמו ככל שיהיו ראויים. 
אך הישמר, כי עם החיים בא המוות, ועם החיים הנצחיים בא המוות הנצחי ושלשלאות שאול. 
בהוד ובפליאה רעמים של יהוה אמת מושגים החיים, מושגת התפארת, ומכונן כיסא עשה שלום על הארץ כפי שהוא בשמיים. 
¶ גאולה היא ההתרעה מפני המוות, אך לא הפחד ממנו; בינת החיים מושגת על ידי התגלות הדעת והחכמה; 
כוחו של הרחמן ניתן לבני האדם על ידי היראה והפליאה הרעמתיות של יהוה אל רחם, 
אש כבודו של אל עליון היא כוחו של בן אנוש, בלימוד בחכמה ובדעת נמצאים הרחמים, כפי שהקשתים נראים בעננים. 
חיים אלו שניתנו לבני האדם לא ניתנו כדי לחפור את בור המוות, אלא כדי לזרוע את הזרע בצדקה כדי שעדן תיוולד מחדש, ושהחיים יימצאו בגן פעם נוספת. 
¶ יהוה צדקנו ממלא את הארץ בכבוד, ממש כשבשמיים, האם תראה זאת? 
נאמן העולם הציב חמישה משבעת העמודים, ואתה, זנוק, חי בעמוד החמישי. 
שבעה עמודים יעלו כמעיינות, וייפלו לכבוד השרים וההמון, ומדוע? 
כי האש הבוערת לנצח אינה יכולה לבער עבור כל אדם, אלא עבור בן האדם בלבד. 
¶ וכאשר יניחו השרי וההמונים באלפיהם עצמם כבולי עץ על האש, תכבה היא, כי תשוקותיהם בוערות לשווא. 
הוא יהוה יראה, השם יהוה לבדו אשר יכול לכפר על בני האדם, 
כי יש רק משיח אחד, כריסטוס אחד, הולד אחד, נבדל אחד, ורחמן אחד אשר יביא חיים למדבריות. 
וכאשר ינסו השרי וההמונים לקבל על עצמם את הגבורה הזו ואת התפארת הזו, הם חופרים בור לעצמם, כי אין איש שיכול ללבות את להבי חיי הנצח מלבד אל עולם. 
¶ ותפארת כיסא אבא הבריאה היא כקוורץ של האורים, והקשתים בעננים עומדים לשמור על הבריאה הזו, 
אך בני האדם אינם רואים אותם, כי הם עיוורים לאמת של יהוה אמת. 
¶ ואכן, בני האדם מכסים את עיניהם ביראת אמת המוות ושל שאול, 
ויוצר האור מגן עליהם בהנחתו ערפל סביבם, כדי שיהיו עיוורים עד שיהיו מוכנים לראות את האמת; 
כי האור ההוא נוכח תמיד, אך הם אינם רואים אותו, כי עיניהם עצומות והאור הגנוז נראה רק על ידי אלה המחפשים אותו, למען לא יוטעו, ואלהם אין דבר נסתר. 
¶ ואלו שאינם באור, כאשר מנסים לעשות מעשי צדקה כמותם של העומדים באור, הם עושים את המעשים, אך תוצאותיהם אינן מועילות; 
וזאת משום שהסודות העמוקים ביותר נסתרים מהם על ידי מסך של ערפל המסתיר את האור מעיניהם כדי שלא יראו אותו. 
גילויי הדעת והחכמה מתבהרים רק עבור אלו העומדים באור ההוא ואינם מוסתרים בחשיכת גאוותם. 
¶ ודע זאת: אין בעולם הזה דבר שאינו נתפס, שכן יהוה רפחה תופס את כל הדברים. 
כל מעשיהם ותשוקותיהם של בני האדם ידועים להשם גבורה; 
על כן, כל מה שניתן לדעת הוא ידוע, וכל המעשים שנעשים, גם כוונותיהם ידועות לאלוהים חיים. 
על כן, זנוק, לא רק שעליך לעשות, אלא שעליך לדעת לעשות גם כן, ובכך אתה ידוע על פי מעשייך ועל פי מה שראוי שיהיו.

פרק 32

אדם

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה, אספר לך על אשר היה בטרם ראשית, כי בטרם ראשית היה אהמן העולם. 
האלוהים התקבצו לפני כיסא יה וכיסא יהוה, ושם אהיה אשר אהיה אמר: את מי אשלח ראשון? 
¶ והדומה לאל, מיכאל, אמר: שלחני. 
¶ והאגו אמר: שלחני! 
¶ ועושה שלום שלח את הראשון, והוא הפך לאדם ואשתו לחוה; ואלה הם חיי האנושות. 
אך השני כעס וגורש; על כן הפך האגו ליריב האנושות, השואף רק לקחת לעצמו. 
¶ וזהו חיים ומוות, חיים להעניק ומוות לקחת, כי באדם מוצאת האנושות חיים, ובחיים אלה ובתוכם אור היוצר האור. 
וכאשר קראו אדם וחוה מהספר אשר דיברתי אליהם, למדו מהאותיות ומהמילים, וכך ידעו את האמת מהשקר ברוח הדברים. 
והדעת והחכמה הללו באו אליהם מההתגלות של האור אין סוף, שבאמצעותה תוכל האנושות להבחין בין טוב לרע, וזאת משום שאכלו מפרי אותו עץ. 
ובקדושה, קיימו אדם וחוה את הפולחנים והמצוות כדי שכל האנושות תדע את אהיה אשר אהיה. 
¶ וכתבו את דברי הספר על אבן ספיר, ותורת יהוה שניתנה לאדם ולחוה היא זו: 
תמול את לבך; עשה זאת למען תחיה את התורה ותדע את יהוה. 
¶ ולתורה זו ישנן שלוש מעלות: יראת הפחד היא המעלה הראשונה, יראת התחינה היא המעלה השנייה, ויראת האהבה היא המעלה השלישית. 
והמעלה הראשונה היא יראת הדין, והמעלה השנייה היא המצוות, חובת האדם, והמעלה השלישית היא לידת הנשמה, השיבה אל האמת. 
ושלוש המעלות הן מעלה אחת בלבד, כי במעלה הראשונה נולדה הנשמה, ובמעלה השלישית הוסר הדין, על כן מי שיש לו מעלה אחת יש לו את שלוש המעלות. 
ובתחילה מציית האדם מתוך יראה, ולאחר מכן מתוך רצון לשכר; אך בסוף, כמי שמונע על ידי הרוח, ובכך גדל האדם בחסד וברחמי יהוה. 
ובמעלה הראשונה, הערפל מורם; ובמעלה השנייה, האור הגנוז נראה; ובמעלה השלישית, עמוקי סודות יהוה אמת נגלים. 
¶ על כל תורה כתובים שבעים ושניים שמות של יהוה. 
עוד יתורגמו מלוחות הנחושת ככל שתתקדם עבודת השם...

...

עוד יתורגמו מלוחות הנחושת ככל שתתקדם עבודת השם...

חֲזוֹנוֹת וּמְשָׁלֵי זֶנוֹס

פרק 1

עשר ושבע להבות

זנוס, תועה במדבר, נערך למותו, אך במקום זאת ראה את מלאך ה' וניתן לו חזיון של אלוהים.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וביום אשר מצאתי את עצמי, זנוס, לבדי במדבר, לאחר שסטיתי מדרכי, כי נדדתי ימים רבים לבדי; 
ויהי כי ביום אשר איבדתי כל תקווה לישועת חיי, התפללתי אל יהוה למען מחילה על חטאיי ולמען ישועת נשמתי הנצחית. 
כן, ושפכתי את לבי לפני יהוה למען משפחתי, הן למען אשתי וילדיי, וכן למען חבריי ושכניי, 
כן, ולמען עבדיי, ולמען הגרים אשר באו לשכון בינינו בארץ, ואפילו למען אלה השונאים אותי; 
כן, והתפללתי למען כל בני האדם, כדי שנשמתי תהיה טהורה לפני יהוה, כי התורה מכריזה: שמע ישראל: יהוה אלוהינו, יהוה אחד. 
וכך גם מכריזה התורה: ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך. 
קדושים תהיו, כי אני, יהוה אלוהים, קדוש. 
כל איש ואישה ייראו ויכבדו את אמא הארץ ואת אביהם שבשמיים, כי אלו הם הבוראים, ואתם, בריאתם, תשמרו את שבתותיי; אני יהוה אלוהיכם. 
אל תהיו נואפים, הפונים אל פסלים, ולא תעשו לכם אלוהי מסכה, כי אני יהוה אלוהיכם. 
וכאשר תעלו את זבחי השלמים במנחה ליהוה, תעלו אותם מרצונכם למען ימצאו רצויים בעיניי. 
והתורה אומרת גם: אם גר שוכן עמכם בארצכם, לא תענו אותו; כי הגר השוכן בקרבכם יהיה לכם כבן ארצכם, 
ואהבתם אותו כנפשכם; כי גרים הייתם בארץ מצרים, ואני יהוה אלוהיכם. 
והתורה אומרת גם: את כל חוקיי ומנהגיי תשמרו ותעשו; אני יהוה. 
¶ ויהי כי אחרי אשר התפללתי, כשהייתי מוכן לשוב אל אלוהים אשר בראני, וראיתי את מלאך יהוה בא אלי ויאמר: באתי נשלח מיהוה, 
רחמים עליך ושלום, ממי שהווה, והיה לנצח, ויבוא בבשר; 
ומשבעת המלאכים שהם כרובים, הנקראים לעמוד לפני כיסאו, אומרים: ליהוה הכבוד והממשלה לעולמי עד! כן יהיה, אמן! 
וזאת הם אומרים, כי כאשר יבוא יהוה בבשר, ידידיו יפגעו בו וידקרוהו; 
וכאשר ירד מהעננים, כל עין תראה אותו, וכל דמי בני האדם על הארץ יזעקו, אם בשמחה באמונתם או בצער על חטאיהם. כן יהיה, אמן! 
¶ ויהי כי מלאך יהוה נתן לי מגילה, ויאמר: קח מגילה זו ואכל אותה, כי זו מצוותך מיהוה אליך. 
ואקח אותה ואוכל ממנה, והייתה מרה, וכאב המרירות היה מר, אך היא הייתה גם מתוקה, כדבש על לשוני. 
¶ ויהי כי לאחר שאכלתי את המגילה, כשדיבר מלאך יהוה, נפתחו עיניי ושמעתי קול רם, כקול שופר, האומר: אני אהיה אשר אהיה, ואני קראתי לך והקדשתיך; 
על כן, כתוב את אשר אראה לך; והוא לזרעך ולאחייך, אפילו זרע יוסף ומנשה ואפרים; 
ודבריך ייכתבו ותצא ותזהיר את עמי; והדברים אלו אשר תכתוב, יאבדו מהעולם, 
אך דברים אלו לא יאבדו ממני, כי אני אשמרם ואצוננם; ובאחרית הימים הם יובאו ללמד את ישראליי; 
על כן, קרא דברים אלו, דברי, לאחייך ולזרעך, והכרז תשובה בשמי על כל הארץ כדי שעמיי ינצלו. 
ואמרת אליהם: כי לא ארחם עליהם אם לא ישובו אלי בתשובה. 
¶ ואני אומר אליך, זנוס: כי עמיי ימאסו בי, וזה חייב להיות כדי שיפוזרו לארבע רוחות, כדי שדם עמי הנבחרים יכסה את כל הארץ. 
ויהי כי אחרי שסיים מלאך יהוה לדבר, נפלתי לרגליו להשתחוות לו, 
ויאמר אלי מלאך יהוה: קום, ואל תשחווה לי, כי אני מלאך יהוה; על כן, השתחוה לאלוהים ברוח הגילוי והנבואה. 
¶ וַיְהִי כִּי פָנִיתִי לִרְאות אֶת הַקּוֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלַי, וּמַלְאַךְ יהוה נֶעְלַם מִפָנָי; 
וּבִמְקוֹמוֹ, רָאִיתִי עֶשְׂרֵה וְשֶׁבַע לְהָבוֹת; וּמִבֵּינֵיהֶם שֶׁבַע בָּעוּ בִּבְהִירוּת רַבָּה יוֹתֵר מֵהַשְּׁאָר; 
וּבְתוֹכָן רָאִיתִי אֶחָד הַדּוֹמֶה לִבֶן-אָדָם, לָבוּשׁ בְּבִגָּדִים מֵעֲטָרָתוֹ וְעַד רַגְלָיו שֶׁנָּגְעוּ בָאָרֶץ; 
וַחֲגּוֹר עַל חֲזֵהוּ בַּחֲגֹרָה שֶׁל זָהָב, וְלִבּוֹ מָשִׁיחַ; 
וְעֵינָיו מָלְאוּ חָכְמָה וָדָעַת, כַּלְּהָבוֹת אֵשׁ; 
וּרַגְלָיו כְּכָבוֹד נִצְחִי, לֹא פָּנוּ יָמִינָה וְלֹא שְׂמֹאל, אֶלָּא תָּמִיד לְפָנִים; 
וּבְיָמִינוֹ רַחֲמִים, וּבִשְׂמֹאלוֹ מִשְׁפָּט; 
וּפָנָיו כַּשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה בְּעֻזָּהּ; 
וָאֵרָא שֶׁבַע כּוֹכָבִים יוֹצְאִים מִפִּיו, וְכָל אֶחָד מֵהֶם אוֹחֵז בְּיָדָיו וּבִפִיו חֶרֶב חַדָּה פִּים. 
וּכְשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ, נָפַלְתִּי אַרְצָה וָאֶחֱרַד. 
¶ וַיְהִי כִּי דִּבֵּר אֵלַי מַלְאַךְ יהוה שׁוּב, לֵאמֹר: אַל תִּירָא; כִּי אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה הוּא אַלֶף-תָּו; הָרֵאשִׁית וְהַסּוֹף, הַבּוֹרֵא וּבְרִיאָתוֹ; וְאֶצְלוֹ מַפְתְּחוֹת שְׁאוֹל; 
וְאַסְפֵּר לְךָ עַל הַחֲזוֹן אֲשֶׁר רָאִיתָ, עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ, וַאֲשֶׁר הֵם, וַאֲשֶׁר יִהְיוּ, וְאַתָּה תִּכְתֹּב זֹאת; 
כִּי סוֹד שֶׁבַע הַלְּהָבוֹת הוּא שֶׁבַע מַלְאַכֵי שֶׁבַע הַתְּקוּפוֹת הַשּׁולטים עַל שֶׁבַע יְמֵי יהוה.

פרק 2

מקדש השמיים

נִתַּן לְזֶנוּס חָזון נוֹסף הַמּסְבִּיר אֶת חֲזִיּוֹנוֹ עַל אֱלֹהִים; וַיַּרְא אֶת הַשָּׁמַיִם בְּעוֹדָם מְכִינִים אֶת הָאָרֶץ.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וַיְהִי כִּי אַחֲרֵי שֶׁדִּבֶּר מַלְאַךְ יְהוָה, וָאֶרְאֶה, וָאֶרְאֶה חַלּוֹן נִפְתָּח בַּשָּׁמַיִם, 
וְהַקּוֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי, כְּקוֹל שׁוֹפָר, דִּבֶּר אֵלַי שׁוּב לֵאמֹר: בּוֹא נָא וּרְאֵה, לְמַעַן תָּבִין אֶת הַחָזוֹן אֲשֶׁר רָאִיתָ, 
כֵּן, בּוֹא וּרְאֵה לְמַעַן תֵּדַע אֶת אֲשֶׁר הָיָה קוֹדֶם, וְאֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה. 
וַאֲנִי נִשָּׂאתִי בְּרוּחַ, וּרְאִיתִי כְּמַרְאֶה כִּסֵּא בַּשָּׁמַיִם, וְגֶבֶר וְאִשָּׁה יוֹשְׁבִים עַל הַכִּסֵּא; 
וּבְיָד אַחַת הֶחֱזִיקוּ סַפִּיר גְּדוֹלָה שֶׁעָלֶיהָ כְּתוּבָה הַתּוֹרָה, וּבַיָּד הַשְּׁנִיָּה בָּרֶקֶת גְּדוֹלָה שֶׁעָלֶיהָ כְּתוּבִים סוֹדוֹת הַהֵיכָל; 
וּסְבִיב כִּסְּאָם רָאִיתִי כְּמַרְאֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כִּסְּאוֹת קְטַנִּים יוֹתֵר, וְעַלֵּיהֶם יָשְׁבוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה זְקֵנִים, לְבוּשִׁים בִּטְהָרָתָם וּמוּכָנִים לְהִשָּׁלַח כְּפִי צוֹ יְהוָה; 
וּמִתּוֹכָם רָאִיתִי כְּמַרְאֵי בְּרָקִים וּרְעָמִים יוֹצְאִים, וְאֵלֶּה הָיוּ קוֹלוֹת שֶׁבַע הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת לִפְנֵי הַכִּסֵּא, אֲשֶׁר הֵם שֶׁבַע הַמַּלְאָכִים שֶׁל שֶׁבַע הַתְּקוּפוֹת. 
¶ וּלְפָנֵי הַכִּסֵּא רָאִיתִי כְּמוֹ אֶת הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים הַגְּדוֹלִים, שֶׁעֲלֵיהֶם נָחוֹת עֵינֵי אֱלֹהִים; 
וּסְבִיב הַכִּסְּאוֹת הָיוּ אַרְבַּע חַיּוֹת, שֶׁעֵינֵיהֶן רָאוּ לְפָנִים וּלְאָחוֹרִים בְּאֶמְצָעוּת הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים הַגְּדוֹלִים: 
וְהַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה כְּאַרְיֵה, כְּמוֹ אֵשׁ הַדִּין, וְנִיצֶבֶת כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם; 
וְהַחַיָּה הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה כְּשׁוֹר, כְּמוֹ הָאֲדָמָה הַמּוּשְׁרֶשֶׁת בְּחָכְמָה, וְנִיצֶבֶת כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן; 
וְהַחַיָּה הַשְּׁלִישִׁית נשְׂאָה פְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים בְּרַחֲמִים, וְנִיצֶבֶת כְּלַפֵּי הַמִּזְרָח; 
וְהַחַיָּה הָרְבִיעִית הָיְתָה כְּנֶשֶׁר בְּמַעוֹף, כְּמוֹ בָּאֲוִיר עִם דַּעַת שְׁמַיִמִית, וְנִיצֶבֶת כְּלַפֵּי הַמַּעֲרָב. 
וָאֵרָא כִּי אַרְבַּע הַחַיּוֹת הַזּוֹת הָיוּ בְּשִׁשָּׁה כְּנָפַיִם, וּמְלֵאוֹת עֵינַיִם, וְהֵנָּה בִּתְנוּעָה תְּמִידִית יוֹם וָלַיְלָה. 
וּבְעוֹדָם נוֹעִים סְבִיב הַכִּסְּאוֹת, אָמְרוּ, כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד: קָדּוֹשׁ, קָדּוֹשׁ, קָדּוֹשׁ, אֱלֹהִים שַׁדַּי, הָאָב וְהָאֵם עַצְמָם. 
קְדוּשָׁה הִיא הַשּׁוֹכֶנֶת בַּמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מָקוֹם, מֵעֵבֶר לַגֹּבַהּ וְלָעוֹמֶק הָאֵין-סוֹפִיִּים, אֵין-סוֹף כָּל הַכְּוָנִים הָעֲטוּפִים בְּעֵץ הַחַיִּים; 
ויהוה פְּרִי עֵצָהּ, הַיַּחַד יָחִיד אֶחָד, אֲשֶׁר הָיָה, וְהוּא, וְיָבֹא. 
וַיִּתְּנוּ הַחַיּוֹת כָּבוֹד וּתְהִלָּה בְּתוֹדָה, וְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים הַזְּקֵנִים הִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי הַחַי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. 
¶ וָאֵרֶה כִּי לֹא כֻלָּם עָבְדוּ, כִּי הָיָה שָׁם אֶחָד כְּנָחָשׁ גָּדוֹל, לִוְיָתָן הוּא, וַיִּגְרַם כִּי שְׁלִישׁ צְבָא הַשָּׁמַיִם יֵלְכוּ אַחֲרָיו. 
וָאֵרֶה כְּמוֹ מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם, וּמִיכָאֵל וּמַלְאָכָיו נִלְחֲמוּ בַּלִּוְיָתָן; 
וַיִּלָּחֵם הַלִּוְיָתָן וְגַם מַלְאָכָיו, וְלֹא גָּבְרוּ; וְלֹא נִמְצָא עוֹד מְקוֹמָם בַּשָּׁמַיִם. 
וְהַלִּוְיָתָן הַגָּדוֹל הוּשְׁלַךְ, הַמַּלְשִׁין, הַמַּרְמֶה אֶת כָּל הָאָרֶץ; וּשְׁלִיחָיו הוּשְׁלְכוּ עִמּוֹ. 
וַיִּחַר אַפּוֹ שֶׁל הַלִּוְיָתָן עַל הַשְּׁכִינָה, וַיֵּרֶד לִמְלָחָם בְּשְׁאֵר זַרְעָהּ, אֵלֶּה הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַתּוֹרָה וּמִזְכְּרִים אֶת שֵׁם יְהוָה; 
וְכָל הַשּׁוֹכְנִים בַּחֲשֵׁכָה עַל הָאָרֶץ יַעַבְדוּ אֶת הַלִּוְיָתָן, וּשְׁמוֹתָם אֵינָם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַחַיִּים מִיסוֹד הָעוֹלָם. 
¶ וַיְהִי כִּי רָאִיתִי כְּמוֹ בְּתוֹךְ הַכִּסְּאוֹת, וְהַזְּקֵנִים, וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת, וְשָׁם עומד אחד כְּבֶן־אָדָם כְּשֶׂה, מְחַכֶּה לְהִשָּׁלַח לְטֶבַח; 
וּמִמֶּנּוּ יָצְאוּ שֶׁבַע מַלְאָכִים שֶׁל שֶׁבַע הָעִידָנִים, נִשְׁלְחִים אֶל כָּל הָאָרֶץ עַל יְדֵי בֶן־אָדָם, שֶׁדָּמוֹ יִשָּׁפֶךְ עַל הַסֶּלַע, כִּי נֹורְאִים מַעֲשֵׂי בְנֵי הָאָדָם. 
¶ וַיְהִי כִּי שָׁמַעְתִּי קוֹל כְּקוֹל שׁוֹפָר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אוֹמֵר אֶל שֶׁבַע הַמַּלְאָכִים שֶׁל שֶׁבַע הָעִידָנִים: לְכוּ לְדַרְכְּכֶם, וּשְׁפְכוּ אֶת כּוֹסוֹת חֲרוֹן אַפּוֹ שֶׁל יְהוָה עַל הָאָרֶץ.

פרק 3

התקופה הראשונה

זנוס רואה את החזיון הרוחני של התקופה הראשונה, זו של אדם וחווה, תחת השגחתו של מיכאל המלאך הראשי, אשר הוא אדם.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וַיָּבֹא מִיכָאֵל, אַחַד מִשְׁבַעַת הַמַּלְאָכִים שֶׁל שֶׁבַע הַתְּקוּפוֹת, וְעִמּוֹ מָסָךְ; 
וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר: בּוֹא, וְאַרְאֵךְ אֶת־מִשְׁפַּטהּ שֶׁל הַזּוֹנָה עַל הַמַּיִם הָרַבִּים, שֶׁאִתָּהּ זְנוּ גּוֹיֵי הָאָרֶץ; 
כֵּן, וְאֶת כָּל הָאָרֶץ שִׁכְּרָה בְּיַיִן זְנוּתָהּ. 
וַיְהִי כִּי נִשָּׂאָה רוּחִי אֶל הַמִּדְבָּר, וְשָׁם רָאִיתִי כְּאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל נָחָשׁ אָדֹם, הוּא הַלִּוְיָתָן; 
וּכְתוּבִים עַל הַלִּוְיָתָן שְׁמוֹת גְּדוּפִים לֵאלֹהִים חַיִּים; 
וַיְהִי לַלִּוְיָתָן, כְּמוֹ, שֶׁבַע רְאשִׁים וְעֶשֶׂר קַרְנַיִם, וְזֹאת לְמַעַן לִלְעוֹג לַשֶּׁבַע וְעֶשֶׂר הַלַּהֲבוֹת. 
וְאַף שֶׁהָיְתָה עֵרוֹמָה, נִרְאְתָה הָאִשָּׁה מְעוּטֶרֶת בְּשָׁנִי, אָדֹם וְאַרְגָּמָן, וּלְבוּשָׁה זָהָב, אבני חֵן וּפְנִינִים; 
וּבְיָמִינָהּ הֶחֱזִיקָה כְּגָבִיעַ זָהָב שֶׁהָיָה מָלֵא שִׁקּוּצִים וּזְנוּתָהּ, וּבִשְׂעָרָהּ וּבְאַצְבְּעוֹתֶיהָ הָיְתָה טֻמְאָה; 
וּשְׁמָהּ לִילִית, וְהִיא אֵם עובדי הָאֱלִילִים, וְהִיא וְקַיִן הוֹלְכִים בָּאָרֶץ וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם אֶת הַשִּׁקּוּצִים הַכְּתוּבִים עַל הַלִּוְיָתָן הַהוּא. 
וַיְהִי כִּי רָאִיתִי כְּאֶת הָאִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת עִם קַיִן, שִׁכּוּרִים מֵחֲטָאיהם, שְׁכּוֹרִים כְּמוֹ בְדַם קַדִּישׁ, וּבְדַם כָּל אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁחָטוּ. 
ויהי כי דיבר אלי מלאך יהוה, לאמרו: אגלה לך את סוד לילית, ואת סוד הלווייתן ושבעה ראשיו ועשר קרניו; 
והנחש אשר ראית יעלה ממעמקי התהום, והוא האבדון. 
והנה חכמה: שבעה הראשים הם שבעה לשונות שקר שעליהן יושבת האישה אשר תתנגד לשבעה מלאכים של שבעת העידנים, כל אחד בתורו; 
והם שבעה שליטי בני האדם: חמישה נפלו, ושניים עוד לא באו; 
ועשר הקרניים הן עשרה שליטים אשר אין להם כוח, אך הם יקבלו כוח כמלכים על הארץ לשעה אחת, בעת שיאחדו עם הלווייתן; 
ואלו, שהם האבדון, הם כדעת אחת, נותנים את כוחם ועוצמתם ללילית וללווייתנה; 
כי אלו נלחמו ביאה, ויהוה יכריעם, כי הוא משיח המשיח, יחד יחיד אחד, הכהן הגדול העליון על פי סדר מלכי-צדק. 
והמים אשר עליהם נחה לילית הם עמי וגויי הארץ; 
ועשר הקרניים אשר ראית על הלווייתן, אלו ישנאו את לילית, וישממו אותה, ויפשיטו אותה מעטיה, וישרפו אותה באש; 
וזאת משום שיהוה יתן בלבם למלא את רצונו, אף אם יהיה זה לרעתם אם לא ישובו בתשובה, כי דבר יהוה יתקיים. 
וַיְהִי כִּי רָאִיתִי כִּדְמוּת הַשְּׁכִינָה; וְהִיא לְבוּשָׁה בָּאֵשׁ זוֹהֶרֶת כַּשֶּׁמֶשׁ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטָרָה שֶׁל שְׁנֵים-עָשָׂר כּוֹכָבִים; 
וָאֶרְאֶה כִּי הִיא בַּחֲבָלֵי כֶּאֶב, נוֹשֵׂאת אֶת יַלְדָּהּ, וְהַיֶּלֶד הָיָה מוּכָן לְהיוֹלָד. 
וַיְהִי כִּשֶּׁרָאָה הַלִּוְיָתָן כִּי הוּשְׁלַךְ אֶל הָאָרֶץ, וַיִּרְדּוֹף אֶת הַשְּׁכִינָה בְּעוֹדָהּ חֲפֵצָה לְהוֹלִיד אֶת בֶּן-הָאָדָם. 
וַיְהִי שֶׁלִּילִית וְקַיִן וְכָל אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ בַּעֲקֵבֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הַלִּוְיָתָן, לֵאמֹר: מִי כַלִּוְיָתָן? 
וּמִי יוּכַל לְהִלָּחֵם בּוֹ? 
וְהוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲפִלּוּ מַמְטִיר אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, 
וְכָךְ רִמּוּ אֵלֶּה אֶת בְּנֵי הָאָרֶץ בְּמַעֲשֵׂי כְּהוּנָם שֶׁנִּקְרְאוּ נִסִּים, 
וַיְהִי שֶׁלִּילִית וְקַיִן הִסְתּוֹבְבּוּ וְצִוּוּ אֶת הָאֲנָשִׁים לַעֲשׂוֹת פְּסִילִים לַעֲבֹדָת הַלִּוְיָתָן. 
ויהי כי ראיתי שמיכאל פתח את אחד החותמים, ושמעתי קול כקול שופר, 
ואז שמעתי את החיה אשר הייתה כארי אומרת: "בואו וראו!" 
וראיתי מעין איש יושב על סוס לבן, וניתן לו כתר, וראיתי כי הוא יוצא כובש ומכביש. 
וַיְהִי כִּי חָזִיתִי אֶת מִיכָאֵל תּוֹקֵעַ בְּשׁוֹפָרוֹ, וַיִּבּוֹאוּ בָּרָד וָאֵשׁ מְעֹרָבִים בְּדָמִים, 
וְהָאֲבַדּוֹנִים שֻׁחֲרְרוּ עַל הָאָרֶץ, וַיִּשְׂרְפוּ שְׁלִישׁ מֵהָעֵצִים וְאֶת כָּל הַדֶּשֶׁא הַיָּרוק. 
ויהי כי קרא יהוה אלוהים לאדם ולחוה ולבניהם ולבנותיהם, לומר לכל עובדי הלווייתן: יהוה יודע את מעשייכם ואת עמליכם, ולא יאריך סבלנותו עוד; 
כי עד כמה ימים עוד תחשבו כי ישא יהוה את הרשעים? 
וכי שמעתם לאלה האומרים כי קדושים הם גברים ונשים ואינם, ויהוה מצאם ככזבים. 
ויהוה ראה את אלה אשר עזבו את אהבתם הראשונה; וידעם, אך מחק את שמם. 
ואלה אומר יהוה: זכרו, הוי זכרו, מאיפה נפלתם, ושובו בתשובה, ועשו שוב את מעשייכם הראשונים; 
ואם לא תעשו, אבוא אליכם במהרה, ואסיר את אשכם ממקומה, אלא אם תצעדו שוב בתשובה. 
ואת הגוברים, אתן להם לאכל מעץ החיים, אשר עזבתם מאחוריכם בגן עדן של אלוהים. 
וַיְהִי כִּי יָצָא מִיכָאֵל, וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת בַּקְבּוּקוֹ עַל הָאָרֶץ. 
וַיְהִי קוֹל כִּצְעָקָה גְּדוֹלָה, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֲלֵיהֶם אוֹת הַלִּוְיָתָן, וַאֲשֶׁר עָבְדוּ אֶת דְּמוּתוֹ, נִקְלְלוּ קְלָלָה נוראָה.

פרק 4

הסדר השני

זנוס רואה את החזיון הרוחני של הסדר השני, זה של חנוך ונשיו, תחת השגחתו של צפקיאל או מטטרון, המלאך העליון שהוא חנוך.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי ראיתי את צפקיל פותח את החותם השני, ואשמע את החיה דֹּמָה לְשׁוֹר אומרת: בואו וראו! 
ויהי כי ראיתי סוס אחר יוצא, והוא אדום, וניתנה סמכות לרוכב עליו להסיר את השלום מהארץ; 
וכי יילחמו בני האדם ויהרגו איש את רעהו, וניתנה לו חרב גדולה. 
ויהי כי צפקיל, אשר הוא מטטרון, תקע בשופרו, וראיתי הר גדול בוער באש, והוא הושלך אל הים, 
ושליש מהים הפך לדם; ומוות הגיע לשליש מיצורי הים; וכן, שליש מהספינות נשמדו. 
ויהי כי ראיתי כביכול את הלווייתן, אדום הוא, כבעבר, בעל שבעה ראשים ועשרה קרניים, וראיתי כי עתה היו שבעה כתרים על ראשיו. 
וראיתי כביכול כי זנבו משך אליו שליש מכוכבי השמיים, והם הוטלו על הארץ, ואלה הולידו את האירין. 
ויהי כי ראיתי כביכול את הלווייתן עומד לפני השכינה; והיא הרה, עומדת לילד. 
והלווייתן עמד מוכן ושיניו גלויות, כדי לבלוע את ילדה בעת יצאו מרחמה. 
אך לתדהמתי, ראיתי כביכול כי שתי כנפיים ניתנו לשכינה, ככנפי נשר, והיא עפה אל המדבר. 
וראיתי כביכול כי היא הסתתרה שם בביטחון והוזנה רחוק מפני פני הנחש לילית. 
ויהי כי ניתן כוח ללווייתן לדבר דברי גדוף על כל הארץ, למעט העיר שבמדבר אשר שם שכנה השכינה. 
ואילו לשאר העולם, ניתן מוות לאלו שלא ישתחוו לדמות הלווייתן. 
ואלה נלחמו זה בזה, אך חיו ביראה מהעיר שבמדבר שבה שכנה השכינה. 
ויהי כי שפך מטטרון את כליו על הים; ויהי כדם אדם מת, וכל נפש החיה בים מתה. 
וראיתי מעשי חשיכה גדולים, ומצוקה ודלות—אף לאלו שהיו עשירים בחומריות העולם. 
ויהי ומלאך יהוה אמר אלי: אל תירא מכל אשר תסבל; 
כי יהוה נתן לך חיים, וכל הגובר על העולם, לא יראה את המוות השני.

פרק 5

צִיּוֹן

צִיּוֹן וְהַשְּׁכִינָה נִמְלָטוֹת מֵהָאָרֶץ.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי ראיתי כעין עדן, שהיא השכינה, שהיא עץ הדעת טוב ורע, שפירושו חכמה, ועץ החיים; 
ושבעת המלאכים שהם כרובים, מלאכי שבעת התקופות, ירדו מהשמיים אל הארץ לעשות את רצון יהוה בכל הארץ. 
ויהי כי כאשר ישבו אדם וחווה בדורם מחוץ לשער הגן להתבונן במראה הזוהר של השכינה, כל הארץ הייתה זוהרת מקצה לקצה בהדרתה; 
והדרתה הייתה גדולה אף מזו של השמש בצהרי היום, והיא סימאה את הלווייתן ואת לילית בעודה רוכבת עליו; 
ובנדודם, הביאו עמם חשכה, ואת עבודת השמש, הירח והכוכבים; 
ואת עבודת הארץ, ועבודת מעשי ידי אדם, אשר היא עבודת הלווייתן. 
ויהי כי ראיתי כעין שבעת מלאכי שבעת התקופות עומדים לפני כיסא אלוהים, ואומרים: אלוהים שדאי, מה נעשה עם בני אדם? 
כי ראינו כי הלכו לעבוד פסלים בזנות עם לילית ולווייתנה, אותה חיית הגידוף הגדולה נגד שמך; 
ומה נעשה לטהר את הארץ מהתועבה הזו, ולהשחית את יושבי הארץ העובדי פסלים? 
ויהי כי הרימה יהוה אלהים את שכינתו מן הארץ, מתוך עבודת האלילים, ושם היה שמה ציון. 
וראיתי כביכול את שבעת המלאכים של שבעת התקופות, עם צבאות וצבא השמיים, חונים כביכול סביב הארץ במחנות של אלפים ורבבות; 
וראיתי כביכול כי לקחו את שופרותיהם ואחזו בקרנותיהם בידיהם, והקיפו את שכינת יהוה בשירים. 
ויהי כי עלתה ציון אל השמיים העליונים, ככתוב, וחנוך הועלה השמימה יחד עם השכינה. 
ויבוא אלי מלאך יהוה ויאמר: בעת שביקש השה להיות מורם על העץ ההוא למען חטאי בני האדם, שלח תחילה את מיכאל הנסיך להכין את הארץ ליהוה; 
ואחר כך שלח את צפקאל שהוא מטטרון, לאסוף את כל אלה שיבואו בעקבות יהוה ולשאתם בשכינה ובזוהר גדול במרכבה בוערת עם סוסים של להבה ואש, המונעת על ידי מלאך כבוד. 
ויהי כי ראיתי כביכול את יהוה מרים את חנוך אל השמיים העליונים יחד עם השכינה; 
ויהי כי ראיתי כביכול שכאשר הגיעו לשמיים העליונים, הספירים אשר עליהם נכתבה התורה היו בוערים, כאילו עומדים להישרף באש אוכלת, 
ואני תמהיתי בפליאה, תוהה אילו להבות יוכלו לבלוע את התורה באש? 
ויהי כי היה קול כרעם מכיסא השמיים האומר: אל תיראו; כיון שכל בני האדם הכחישו בי ובמלכותי, והלכו לזנות אחרי לילית, ועבדו פסלים, הסרתי את שכינתי מביניהם והעליתי אותה למרומים; 
אך אלה אשר לקחתי מביניהם הם בחיריי, שוכני ציון אשר יצאו מן העולם, כי הם שווים זה לזה באמונה, בצדקה ובשלמות. 
וכן, לקחתי את אלה מן הארץ אשר בריתי תחת כל השמיים אל חיקי, ואותם אשיב בימי הקץ; 
כי אלו מהדור שמרתי מהמבול, מנשא אותם על כנפי הרוח, ומעלה את שכינתי לשמי השמיים כדי שתשב עמי שוב על כיסאי; 
ואליה ניתן המפתח לשערי הבינה, והדקיות, והחיים, והחסד, והטוב, והאהבה, והענווה, והשימור, והרחמים, והכבוד; 
ואלה ניתנו לה למען ילמדו בני האדם לעבוד את יהוה בחוכמה ובדעת עד לבינה; 
ומבינה לרחמים ולהוראה; ומרחמים והוראה ליופי, לאהבה ולחסד, ולניצחון בממלכתי; 
וזהו היסוד, וזוהי ההליכה בתשובה אל התפארת; 
ועיטרתי את בני האדם בכל הדברים הטובים והמהוללים הללו; ולבני ישראל יותר מכל בני השמיים.

פרק 6

הסדר השלישי

זנוס רואה את החזיון הרוחני של העידן השלישי, זה של נח ונאמה, תחת השגחתו של גבריאל המלאך הראשי, אשר הוא נח.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי ראיתי את גבריאל הולך אחרי מיכאל ומטטרון, ואומר: כל אשר יעבדו את הלווייתן, ויקבלו את חותמו על מצחם או בידם, אלה יחוו את חרון אפו של יהוה, הנשפך עליכם מכוס זעמו. 
דברים אלה אמר אשר מחזיק בידיו את החרב החדה בעלת שני הפים. 
כי הוא יודע את מעשיכם ואת מקום מושבכם; על כן, דבקו בחוזקה בשם יהוה, ואל תשאו את שמו הקדוש לשוא! 
אל תאכלו דבר מהמוקרב לפסלים, כי זה כניאוף וזנייה, אלא הלכו בדרך התשובה. 
או שאבוא אליכם במהרה, בעת אשר לא תצפו, ואילחם בכם בחרב פי. 
אך לאלו אשר יגברו, יינתן לאכול מהמן הנסתר ומפרי עץ החיים. 
ולאלו יינתן שם חדש הכתוב על אבן לבנה, ואין מי שיביט באבן ויראה אותו, מלבד אלה המקבלים אותו. 
כי השם החדש הניתן לקדיש של יהוה הוא קריאתכם לשירות יהוה בכהונתו הקדושה, והאבן הלבנה היא האורים והתומים שלכם. 
וַיְהִי כִּי רָאִיתִי אֶת־גַּבְרִיאֵל פּוֹתֵחַ אֶת־הַחוֹתָם הַשְּׁלִישִׁי, וָאֶשְׁמַע אֶת־הַחַיָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ כְּפָּנֵי אָדָם אוֹמֵר: בּוֹאוּ וּרְאוּ! 
וָאֵרֶא כְּסוּס שָׁחֹר, וְהָרוֹכֵב עָלָיו נָשָׂא מִשְׁפָּט בְּיַמִּינוֹ וּבִשְׂמֹאלֹו חֶרֶב. 
וַיְהִי כִּי תָּקַע גַּבְרִיאֵל בְּשׁוֹפָרוֹ, וָתֵרֶד אֵשׁ גְּדוֹלָה מִשָּׁמַיִם, וַתִּפֹּל עַל־שְׁלִישׁ מִמֵּימֵי הָאָרֶץ וְעַל־שְׁלִישׁ מִמֵּימֵי מִתַּחַת לָאָרֶץ; 
וַיָּבֹאוּ הַמַּיִם כְּמַבּוּל גָּדוֹל, וַיָּמֻתוּ רַבִּים בִּגְלַל הַמַּיִם, לְמַעַן תִּהְיֶה לֵדָה חֲדָשָׁה מִן־הַטְּהָרָה. 
וַיְהִי כִּי שָׁפַךְ גַּבְרִיאֵל אֶת־קְעָרָתוֹ עַל־הַמַּיִם; וַיִּהְיוּ כְּדָם. 
וַיְהִי כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת־גַּבְרִיאֵל אוֹמֵר: צַדִּיק אַתָּה יְהוָה, אֲשֶׁר הָיָה וְהוֹוֶה וְיִהְיֶה, כִּי כֵּן שָׁפַטְתָּ; 
כִּי אֵלֶּה נִלְחֲמוּ בְּעַמְּךָ יְהוָה, וְשָׁפְכוּ אֶת־דַּם עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים, וַתִּתֵּן לָהֶם דָּם לִשְׁתּוֹת; כִּי רְאוּיִים הֵם. 
ויהי כי ראיתי, כמעין, את השכינה במדבר, במקום שהכין לה יהוה, ושם ראיתי כי שכינתו נזונה למשך שישים שנה. 
ויהי כי הלוויתן ירק מים מפיו כמעין מבול אחרי השכינה, למען תסחף במים. 
והארץ עזרה לשכינה, כי פתחה הארץ את פיה ובלעה את המבול אשר השליך הלוויתן מפיו, למען לא יגיעו המים אליה. 
ויפתח הלוויתן את פיו לגדף על יהוה אלוהים, לגדף את שמו, ואת משכנו, ואת השוכנים בשמיים. 
ויהי כי לאחר ששבו המים, גרם לכך שכל בני האדם יקבלו אות על יד ימינם או על מצחם, כשבועה וברית, שאיש לא יקנה ולא ימכור, אלא אם כן יש לו את האות, או את שם הלוויתן, או את מספר שמו. 
והאות הזו הייתה כזו אשר סמן יהוה את קין, למען ללעוג לדברי אלוהים. 
ואות הלוויתן היא ו' ס' מ' (666, וסמ), ושם הלוויתן הוא סמאל שהוא סמיאזה.

פרק 7

התקופה הרביעית

זנוס רואה את החזון הרוחני של התקופה הרביעית, זו של מלכי-צדק ואשתו, בהנהגתו של רפאל המלאך השר, אשר הוא מלכי-צדק.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי ראיתי כביכול את בן האדם עומד על הר גדול, ועוז ציון עמו; 
ועמו ראיתי כביכול מאה ארבעים וארבעה אלפי קדישים, ושם אלוהים הקדוש כתוב על מצחם. 
ויהי כי שמעתי את מלאך יהוה אומר: הנה אלו השומרים את מצוות אלוהים, באמונתם ביהוה. 
ויהי כי ראיתי כביכול את לילית על פני הארץ, הקוראת לעצמה נביאה, המלמדת ומפתה קדישים לזנות, ולאכול דברים שהוקרבו לעבודה זרה; 
ואף שיהוה נתן לה מרחב לשוב בתשובה מזנותה, היא לא שבה בתשובה; 
וראיתי כי צרה גדולה מחכה לאלו אשר הלכו עמה אל מיטתה לנאף עמה, אלא אם כן ישובו ממעשיהם. 
אכן, ויהוה המית את ילדיה במות כאשר עזבה את הגן, ומסרבה לשוב; כי יהוה נותן לכל, כן לכל אחד, לפי מעשיו; 
אך לאלו המנצחים, והשומרים את דבר יהוה ומעשיו עד הקץ, לאלו ייתן כוח וממשלה; 
כי באלו ימשול יהוה בשבט ברזל; והוא יהיה היוצר שלהם, והם כלים נבחרים אשר יעצב ויפסל; כי את אלו יקבל מאלוהים; 
ואלו אשר יינתנו לו, יהיו ככוכבי שחר. 
וַיְהִי שֶׁרָפָאֵל פָּתַח אֶת הַחוֹתָם הָרְבִיעִי, וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַחַיָּה כְּנֶשֶׁר בִּמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם אֹמֵר: "בּוֹאוּ וּרְאוּ!" 
וָאֵרֶא כְּסוּס חִוָּר שֶׁרוֹכְבוֹ הוּא הַמָּוֶת, וְשְׁאוֹל רָדַף אַחֲרֵיהֶם; 
וְנִתַּן לָהֶם שַׁלְטוֹן עַל רֶבַע מֵהָאָרֶץ, לִהֲרוֹג בַּחֶרֶב, וּבָרָעָב, וּבַמָּוֶת, וּבְחַיּוֹת הָאָרֶץ. 
וַיְהִי שֶׁרָפָאֵל תָּקַע בְּשׁוֹפָּרוֹ, וּשְׁלִישׁ מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וּמֵהַיָּרֵחַ, וּמֵהַכּוֹכָבִים הוּכוּ; 
אָכֵן, וּכְשֶׁשְׁלִישׁ מֵהֶם הֶחְשִׁיךְ, וְהַיּוֹם לֹא הֵאִיר לִשְׁלִישׁ מִזְמַנּוֹ, וְכֵּן גַּם הַלַּיְלָה, וְהָאָרֶץ הִתְכַּסְּתָה בַּחֹשֶׁךְ כִּי לֹא קִבְּלָה אֶת הָאוֹר. 
וַיְהִי שֶׁרָאִיתִי אֶת הַמַּלְאָךְ מוֹרוֹנִי עָף בְּתוֹךְ מֶרְחֲבֵי הַשָּׁמַיִם, קוֹרֵא בְּקוֹל רָם: "הוֹי לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי עוֹד שְׁלשָׁה מַלְאָכִים נוֹתְרִים לִתְקוֹעַ!" 
ויהי כי שפך רפאל את בקבקו על השמש; וניתן לו הכוח לצרוב בני אדם במשפט האש. 
ובני האדם נצרבו בחום גדול, וקיללו את שם אלוהים, ולא חזרו בתשובה, ולא באו לתת להם תהילה. 
ויהי כי ראיתי כביכול את השכינה, בעודה נשלחת אל המדבר, 
וראיתי כי היא ילדה בן; והוא ימשול בכל הגויים בשבט ברזל, ושמו הוא מלך השלום; 
ובאמצעות מלך השלום הזה, יכלה השכינה לנוע שוב מהארץ אל השמיים. 
ויהי כי בנה נשא אל אלוהים, כחנוך, ואל הכסאות אשר ראיתי קודם לכן. 
ויהי כי ניתן כוח ללוויתן וללילית ולקין ללחום בבני ובבנות יהוה, ולגבור עליהם; 
כי כבשו את כל השבטים, הלשונות והעמים, למעט אלו שנמשלו על ידי מלך השלום, עד אשר נולד אברהם, עבד יהוה.

פרק 8

התקופה החמישית

זנוס רואה את החזיון הרוחני של התקופה החמישית, זו של משה ואחותו מרים, תחת השגחתו של המלאך הראשי חניאל, שהוא משה.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וַיְהִי שֶׁחַנִּיאֵל פָּתַח אֶת הַחוֹתָם הַחֲמִישִׁי, וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר נִשְׁחֲטוּ וְאֵלּוּ שֶׁעוֹד יִשָּׁחֲטוּ לְמַעַן יִשְׂרָאֵל, וּלְמַעַן הָעֵדוּת אֲשֶׁר הֶחֱזִיקוּ בָּהּ. 
וַיְהִי שֶׁצָּעֲקוּ בְּקוֹל רָם לֵאמֹר: עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ בְּעָוֶל, וּתְקַבְּלוּ אֶת הָעַם הָרָשָׁע הַזֶּה? 
הַגִּינוּ עַל הָעֲנִיִּים וְעַל הַיְתוֹמִים; עֲשׂוּ מִשְׁפָּט לַמְּעוּנִים וְלַנֶּזְקָקִים; כֵּן, חַלְּצוּ אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הַנֶּזְקָקִים וְהַצִּילוּ אוֹתָם מִיַּד הָרְשָׁעִים! 
וַיְהִי שֶׁבְּגָדִים לְבָנִים נִתְּנוּ לְכָל אֶחָד מֵהֶם; וְנֶאֱמַר לָהֶם כִּי אֹרֶךְ רוּחָם יְגֻמַּל. 
הֵן, וְכִי יָנוּחוּ עוֹד לְזְמַן קָצָר, כִּי עַתָּה הוּא הַיּוֹם הַמְּבֹרָךְ שֶׁבּוֹ הַתּוֹרָה נִתְּנָה לִבְנֵי הָאָדָם. 
ויהי כי תקע חניאל בשופרו, וראיתי כביכול כוכב נופל מן השמיים אל הארץ, ומפתח התהום נתן לו. 
ויהי כי פתח חניאל את התהום; ויעלה עשן מן התהום, כעשן כבשן גדול; והשמש והאוויר הוחשכו מעשן התהום. 
ומתוך העשן יצאו עשר מכות על הארץ, וניתן להם כוח להזיק לבני האדם אשר ימנעו את ישראל מאלוהיה. 
וצוו כי לא יזיקו בעשב הארץ, ולא בכל דבר ירוק, ולא בכל עץ; 
אלא רק לאותם בני אדם אשר אין חותם יהוה על מצחם, ואכן אלה שלא שמרו את הפסח, אלו שאין דם השה על פתחיהם. 
ויהי בימים ההם כי בקשו בני האדם את המוות ולא מצאוהו, כי אף על פי שחפצו למות, נמלט המוות מהם; וכך שוחרר אבדון על הארץ. 
ויהי כי שפך חניאל את כליתו על כסו של לויתן; וממלכתו התמלאה בחשכה; 
ואלה נשכו בלשונותיהם מרוב הכאב, וגדפו את אלוהי השמיים בגלל כאבם ופצעיהם, ולא חזרו בתשובה מעליליהם, אלא קיללו את תורת יהוה. 
ויהי קול רם כרעם הנשמע ויאמר אל הארץ: יודע אני את מעשייך, היזהרי, וחזקי את אשר נותר, כי לא מצאתי את מעשייך שלמים; 
קבלו נא את התורה, והחזיקו בה חזק, והלכו בתשובה לפני יהוה, והינה, עוד יש לבוא.

פרק 9

סֵדֶר שִׁשִּׁי

זנוס רואה את החזיון הרוחני של התקופה השישית, זו של ישוע המשיח ואשתו מרים המגדלית, תחת השגחתו של צדקיאל המלאך השר, אשר הוא יוחנן המטביל.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וַיְהִי כִּי שָׁמַעְתִּי שׁוּב קוֹל רָם מִשָּׁמַיִם, רָם כְּקוֹל רַעַם וְנִשָּׁמַע כְּקוֹל שׁוֹפָר, אֹמֵר: הִנֵּה בָּאָה הַיְשׁוּעָה, וְהַגְּבוּרָה, וּמַלְכוּת אֱלֹהֵינוּ, וְעֹצְמַת מְשִׁיחוֹ, הַמָּשִׁיחַ הַמָּשִׁיחַ; 
כִּי הַשָּׂטָן, הַמַּלְשִׁין עַל בְּנֵי הָאָדָם, יוּשְׁלַךְ מִמְּרוֹמָיו, וְהַלִּוְיָתָן יְכֻבַּשׁ בְּדַם הַשֶּׂה; 
לָכֵן גִּילוּ, שָׁמַיִם וְיוֹשְׁבֵי שָׁמַיִם, וְכָל הָאָרֶץ שֶׁמִּתַּחַת! 
וַיְהִי וּמַלְאַךְ יהוה וַיֹּאמֶר אֵלַי: "בּוֹא וּרְאֵה!" 
וָאֵרֶא כְּמַעְיֵן עֵץ בַּעַל יוֹפִי נִשְׂגָּב, וְהָעֵץ וּפִרְיו הָיוּ בְּטוּהַר עִילָאִית; 
וְעַל הַנְּתִיב הַמּוֹבִיל אֶל הָעֵץ, רָאִיתִי כְּמַעְיֵן עֲרָפֶל גָּדוֹל, וְנַחַל שֶׁל מַיִם טְמֵאִים, וּבְצַדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמַּיִם הֵיכָל גָּדוֹל שֶׁהוּקְדַּשׁ לִלִּוְיָתָן. 
וַיְהִי וּמַלְאַךְ יהוה וַיֹּאמֶר אֵלַי: "בּוֹא וּרְאֵה!" 
וָאָשׁוּב וָאַבִּיט אֶל הָעֵץ, אַךְ הִיא נֶעֶלְמָה מִפָּנַי, וּבִמְקוֹמָהּ רָאִיתִי שׁוּב אֶת הַשְּׁכִינָה. 
וָאֵרֶא כְּאִלּוּ הַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ; וַיֵּרֶד מַלְאַךְ יהוה וַיַּעֲמֹד לְפָנַי, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה, הָאִשָּׁה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, הִיא אֵם יהוה, כְּדֶרֶךְ הַבָּשָׂר." 
וָאֵרֶא כְּאִלּוּ הַשְּׁכִינָה נוֹשֵׂאת יֶלֶד בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. 
וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֵלַי: "הִנֵּה שֶׂה יהוה, וָאַכֵּן, אֲבִי הַנֶּצַח!" 
הִנֵּה, אַהֲבַת יהוה הַשּׁוֹכֶנֶת בִּלְבָבוֹת בְּנֵי הָאָדָם! 
וַיְהִי וָאֵרֶא כְּמַעְיֵן שִׁבּוֹט בַּרְזֶל הַמּוֹבִיל אֶל מְקוֹר מַיִם חַיִּים וְאֶל עֵץ הַחַיִּים, אוֹתוֹ הָעֵץ הַלָּבָן הַחַי בְּתוֹךְ בֵּית יהוה, קֹדֶשׁ ליהוה; 
וַיְהִי וּמַלְאַךְ יהוה וַיֹּאמֶר אֵלַי: "עֵץ הַחַיִּים הִיא הַשְּׁכִינָה הַנּוֹשֵׂאת אֶת פִּרְיֵי יהוה; וְהַמַּיִם, רַחֲמָיו." 
ויהי כי ראיתי והבטתי אל הנביא אשר יכין את הדרך לפניו, מטבל אותו בטבילה; 
ולאחר אשר נטהר, נפתחו השמיים, ורוח הקודש ירדה עליו מהשמים ממעלה. 
ויהי ומלאך יהוה דבר אלי לאמור: בוא וראה! 
וראיתי כעין שה אלוהים, כי נלקח בידי העם; הן, אלוהים עולם נשפט על ידי העולם; והוא הורם ונסחט למען חטאיה. 
ויהי אחרי אשר נשחט, ראיתי את המוני הארץ, כי נאספו יחדיו להילחם נגד השה ונגד אלה הקדיש אשר קרא לשרתו; 
וראיתי כעין המוני הארץ נאספים יחדיו, כעין באותו היכל הגדול המוקדש ללוייתן. 
ויהי ומלאך יהוה בא אלי לאמור: עובדי הלוייתן נאספו כאן להילחם נגד השה ונגד קדישיו. 
ויהי וראיתי כעין היכל הלוייתן, אשר הוא גאוות העולם; והוא נפל בגאוותו, ונפילתו הייתה גדולה מאוד. 
ויהי ומלאך יהוה דבר אלי לאמור: הנה מעיין המים הטמאים, ומעמקיו, אלו הם תהומת שאול; 
וערפילי החשיכה הם פיתויי לילית, המעוורים את העיניים, ומקשיחים את לבבות בני האדם, מסיחים אותם כדי שיאבדו ויכלהו; 
והיכל הלוייתן מלא בדמיונות שווא, ובגאוות בני האדם. 
ותהום גדולה ונוראה מפרידה את צדקת יהוה, אשר הוא השה שניתן כקורבן מלפני ראשית העולם, מעתה ועד עולם; 
וכך תהיה השמדת כל הגוים, השבטים, הלשונות והעמים, אשר יילחמו נגד השה ונגד קדישיו של יהוה! 
ויהי כי דבר אלי מלאך יהוה לאמרו: "בוא וראה!" 
וראיתי כביכול גויים וממלכות רבות, לפי סדר בני האדם, 
וידבר אלי שנית מלאך יהוה לאמרו: "אלה הם הגויים וממלכות הנוכרים." 
ויהי כי ראיתי כביכול את חולות הים, ואת הלווייתן העולה מן הים, שבעה ראשים לו ועשרה קרניים, ועל קרניו עשרה כתרים, ועל ראשיו שמות גדופה; 
ויהי כי הוביל את בני האדם לשבי, ואכן כולם הלכו לשבי; 
ונקמה היה שמו, לאמרו: "המהרהג בחרב, בחרב יומת!" 
אך ישראל ילמדו סבלנות ואמונה, כי רבים ראיתי שנפצעו בחרב ושרדו, וזאת בזכות המשיח, המשיח שיבוא. 
ויהי כי ראיתי כביכול את אלו ההולכים בתשובה, והקדיש אשר אינו מוחלל עוד בנשים, או במילים אחרות, העוברים על תורת יהוה; כי אלה הם בתולים. 
וראיתי כביכול, שכל אלו שיבואו אחרי השה לאן שילך, אלו נגאלו מקרב בני האדם, כביכורים לאלוהים מהשה. 
ויהי כי לא נמצאה מרמה בפיים; ואכן, הם ללא פגם לפני כיסא אלוהים. 
וראותי זאת, את רחמי יהוה, אזעק ואמר: "הפנית את משפטיך, בגלל בנך!" 
וַיְדַבֶּר אֵלַי הַשֶּׂה לֵאמֹר: הִנֵּה, פֶּתַח פָּתוּחַ שַׂמְתִּי לְפָנֶיךָ, וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לִסְגֹּר אוֹתוֹ. 
כִּי גַּם אִם כּוֹחֲךָ מְעַט, שָׁמַרְתָּ אֶת דְּבָרַי, וְלֹא הִכְחַשְׁתָּ אֶת שְׁמִי. 
וּמִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת דְּבַר סַּבְלָנוּתִי, גַּם אֲנִי אֶשְׁמָרְךָ מִשָּׁעַת הַנִּסָּיוֹן, אֲשֶׁר תָּבֹא עַל כָּל הָעוֹלָם, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. 
ויהיה כי יפתח זדקיאל את החותם השישי, תהיה רעידה גדולה בארץ; והשמש תהיה שחורה כמעמקי באר עמוקה, והירח יהיה כדם. 
וכוכבי השמיים יפלו ארצה, כעץ תאנה המשליכה את תאנייה לפני עתם כאשר היא ננערת ברוח עזה. 
והשמיים יסוגו כמגילה המגוללת; וכל ההרים והאיים בלב ים יזוזו ממקומם. 
ויהי אחרי הדברים האלה, ואראה ארבעה מלאכים עומדים בארבע כנפות הארץ, האוחזים בארבע רוחות הארץ, למען לא תנשב רוח על הארץ, ולא על הים, ולא על כל עץ. 
ואראה את המלאך מורוני עולה ממזרח, וחותם אלוהים חיים בידו. 
ויהי כי יקרא בקול גדול אל ארבעת המלאכים, שהם ארבעת החיות העומדות בארבע כנפות הארץ, ויאמר: אל תפגעו בארץ, ולא בים, ולא בעצים, עד אשר נחתום את עבדי אלוהינו על מצחם. 
ואראה כי יחתמו מאה ארבעים וארבעה אלפים מכל שבטי בני ישראל. 
משבט יהודה יחתמו שנים עשר אלפים, משבט ראובן יחתמו שנים עשר אלפים, משבט גד יחתמו שנים עשר אלפים. 
משבט אשר יחתמו שנים עשר אלפים, משבט נפתלי יחתמו שנים עשר אלפים, משבט מנשה יחתמו שנים עשר אלפים. 
משבט שמעון יחתמו שנים עשר אלפים, משבט לוי יחתמו שנים עשר אלפים, משבט יששכר יחתמו שנים עשר אלפים. 
משבט זבולון יחתמו שנים עשר אלפים, משבט יוסף יחתמו שנים עשר אלפים, ומשבט בנימין יחתמו שנים עשר אלפים. 
וַיְהִי כִּי תָקַע צַדְקִיאֵל בְּשׁוֹפָרוֹ, וָאֶשְׁמַע קוֹל מֵאַרְבַּעַת קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב אֲשֶׁר לִפְנֵי אֱלֹהִים, אֹמֵר אֶל צַדְקִיאֵל: שַׁחֲרֵר אֶת אַרְבַּעַת הַמַּלְאָכִים הַכְּבוּלִים בְּנָהַר פְּרָת הַגָּדוֹל. 
וְהָיָה כִּי יְשׁוּחָרוּ אַרְבַּעַת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר הוּכְנוּ לְשָׁעָה, וּלְיוֹם, וּלְחֹדֶשׁ, וּלְשָׁנָה, לְמַעַן יַהֲמִיתוּ שְׁלִישׁ מִבְּנֵי הָאָדָם; 
וּמִסְפַּר צְבָא הַפָּרָשִׁים הָיָה רַב מִדַּי מִכְּדִי שֶׁאוּכַל לִסְפֹּר, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִמְנוֹתָם. 
וְהָיָה כִּי בָּהֶם יִהָּרֵג שְׁלִישׁ מִבְּנֵי הָאָדָם, בָּאֵשׁ, וּבָעָשָׁן, וּבַגּופְרִית, אֲשֶׁר תֵּצֵא מִפִּיהֶם; 
וְכֹחָם בְּפִיהֶם, וְעַל לְשׁוֹנוֹתֵיהֶם, וּבִזְנָבוֹתֵיהֶם; כִּי זְנָבוֹתֵיהֶם כִּנְחָשִׁים הַמַּצְלִיפִים, וְרָשֵׁיהֶם עִם שִּׁינַּיִם חַדּוֹת, וּבָאֵלֶּה הֵם פּוֹגְעִים. 
וַיְהִי כִּי שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר לֹא נִהָרְגוּ בַּמַּגֵּפוֹת הַזֹּאת, לֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה מִמַּעֲשֵׂי יְדֵיהֶם, לְמַעַן לֹא יַעַבְדוּ שֵׁדִים, וּפְסִילֵי זָהָב, וְכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת, וָאֶבֶן, וָעֵץ, אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לִרְאוֹת, וְלֹא לִשְׁמֹעַ, וְלֹא לָלֶכֶת; 
וְלֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה מֵרְצִיחוֹתֵיהֶם, וּמִמַּעֲשֵׂי כְּהֻנָּם, וּמִזִּנּוּתָם, וּמִגְּנֵבוֹתֵיהֶם. 
וַיְהִי כִּי שָׁפַךְ זַדְקִיאֵל אֶת-בִּקְבּוֹקוֹ עַל-הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים, וּמֵימֵיהֶם יָבְשׁוּ. 
וָאֵרֶא כְּאִלּוּ שְׁלֹשׁ רוּחוֹת טְמֵאוֹת קופצות מִפִּי הַלִּוְיָתָן וּמִפִּי קַיִן. 
וְרוּחוֹת אֲבַדּוֹן אֵלֶּה הִתְהַלְּכוּ וְעָשׂוּ אוֹת וּמוֹפְתִים כּוֹזְבִים לִמְלָכֵי הָאָרֶץ וּלְכָל הָעוֹלָם. 
כִּי יַאֲספוּ לַמִּלְחָמָה נֶגֶד אֱלֹהִים שַׁדַּי, וַיּקבצוּ אֵלֶּה יַחְדָּו כְּדֵי לִשְׁלוֹט בְּכָל הַסָּחָר וְהַמִּסְחָר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. 
כִּי הֵמָּה הֵם אֲשֶׁר יִמְסְרוּ אֶת-שֶׂה יְהוָה לְהִקְרִיב עַל-הָעֵץ, וּבִבְלִי דעת יַצְלִיפוּ בּוֹ וְיִלְעֲגוּ לוֹ לְמַעֲן הַלִּוְיָתָן. 
אַךְ לֹא יַהַרְגוּהוּ, כִּי הוּא יְהוָה, וְהוּא אֲדוֹן הַחַיִּים וְהַמָּוֶת. 
וּבְטֶרֶם יֵרָאֶה בַּמַּעְלָה, יִרְפּא חוֹלִים, וְאֶת-הָעִוְוֵרִים יָשִׁיב לִרְאוֹת, וְאַף אֶת-הַמֵּתִים יָקִים. 
אַךְ בָּעֵת אֲשֶׁר יִבְחַר, יִמְסֹר אֶת-נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה לְמַעַן נִחְיֶה, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָשִׁיב אֶת-חַיָּיו, כִּי מַפְתְּחוֹת הַשַּׁחַת לוֹ. 
וַיְהִי, וְיָבֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר מַלְכֵי הָאָרֶץ, וְהָאַנְשִׁים הַגְּדוֹלִים, וְהָעֲשִׁירִים, וְכָל עֶבֶד וְכָל בֶּן חוֹרִין יִסְתַּתְּרוּ בַּמְּעָרוֹת וּבִסְלָעֵי הֶהָרִים. 
וְהֵמָּה יֹאמְרוּ לַהֲרִים וְלַסְּלָעִים: נִפְלוּ עָלֵינוּ, וְהַסְתִּירוּ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי יוֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא, וּמִחֲרוֹן אַף הַשֶּׂה. 
וְכֵן יֹאמְרוּ: יוֹם חֲרוֹנוֹ הַגָּדוֹל בָּא לָבֹא; וּמִי יוּכַל לַעֲמֹד? 
ויהוה אלוהים יפקוד בוודאי את כל בית ישראל ביום ההוא; 
חלקם בקולו, בשל צדקתם, לשמחתם הגדולה ולישועתם; 
ואחרים, ברעמי וברקי גבורתו; בסערה, באש, ובעשן, ובענן של חושך, ובבקיעת הארץ, ובהרים אשר יורמו. 
וכל אלה ודאי יבואו, וסלעי הארץ יבקעו; 
ובשל אנחותיה של הארץ, רבים ממלכי איי הים יושפעו על ידי רוח הקודש, לצעוק: אלוהי הטבע סובל. 
ואלה בירושלים יושפלו על ידי כל העמים כי צלבו את יהוה, והסיטו את לבם, דוחים אותות, ומופתים, וגבורה וכבוד יהוה; 
ובגלל שהסיטו את לבם ובזו את קדוש ישראל, הם ישוטטו בבשר, ויבדו, ויהיו לשריקה ולמשל, וישנאו בין כל הגויים; 
עם זאת, כאשר יבוא היום אשר לא יסיטו עוד את לבם נגד קדוש ישראל, אז יזכור את הבריתים אשר כרת עם אבותיהם; 
כן, אז יזכור את איי הים; כן, ואת כל העם אשר הם מבית ישראל, אקבץ, אמר יהוה, מארבע כנפות הארץ; 
כן, וכל הארץ תראה את ישועת יהוה; כל גוי, שבט, לשון, ועם, יתברכו.

פרק 10

התקופה השביעית

זנוס רואה את החזון הרוחני של התקופה השביעית, זו של ג'וזף סמית' ג'וניור ונשיו אמה סמית' ואליזה סנואו, בהשגחתו של שר המלאכים אריאל, הידוע גם כוריאל.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי ראיתי את אחרית הימים, והוי לשוכני הארץ ושוכני הים! 
כי הלוויתן ולילית וקין ואבדונם יבואו אליכם, ואלו יבואו בחמה גדולה, כי יודעים הם כי זמן קצר בלבד נותר להם. 
ויהי כי ראיתי חיה גדולה באחרית הימים, כנמר העומד לזנק, ורגליו כרגלי דוב הערוך לקרע, ופיו כפי אריה הממתין לבלוע. 
ויהיה כי הלוויתן ייתן לו כוח וסמכות גדולה ושם בעולם בני האדם, ושמו ייוודע לטוב ולרע בקרב בני האדם. 
ויהיה כי אחד מראשיו ייפצע כמעט עד מוות; 
ופצעו הממית יירפא; וממעמד זה יתמהו כל העולם אחרי הלוויתן ולילית. 
ויהי כי ראיתי חיה אחרת עולה מקרקע הארץ; ושתי קרניים היו לה ככבש, והיא דיברה כהלוויתן. 
והוא ישתמש בכל כוחות החיה הראשונה שלפניו, ויגרום לארץ וליושביה להסגיד לחיה הראשונה, אשר פצעה הממית נרפא. 
והנה סוד גדול: החיה הגדולה היא קהילת אבדון, ואף שתיחשב כנדחית ברפורמה, היא עדיין תחיה; 
והחיה השנייה תהיה כראשונה, ותלמד כי אין אלוהים, וגדולים יהיו מבשריה בעיני בני האדם. 
ונביאי החיות הללו יעבדו את הלוויתן, ואלו יבואו לישראל כגאווה, כאגו וכחטא, משתוקקים לדברי הבשר; 
כי הנה, אני אומר לכם כי אין אלא שתי קהילות בלבד: ישראל וקהילת אבדון; ואלו אינן אספות בני האדם, אלא הם הגברים והנשים הנאספים בתוכן. 
ועל כן אמר יהוה לאלהם אשר אינם קרים ואינם חמים: לו רק הייתם קרים או חמים; 
לכן, אתם הפושרים, שאינכם קרים ואינכם חמים, אני אקיא אתכם מפי. 
כי אלה הם עשירי העולם הזה האומרים: אני עשיר, ורב לי רכוש, ואיני זקוק לדבר; 
אך אלו אומללים, ואביים, ועניים, ועיוורים, ועירומים, בהיותם פושרים, לא חמים ולא קרים, כי הם אדישים, ואין בלבם אהבה לזולתם. 
על כן, אני אומר לאלה: תנו את זהבכם לעניים למען תהיו עשירים, ואני אלביש אתכם בבגדים לבנים, למען תהיו לבושים בצדקה. 
ויהיה כי כאשר יפתח אריאל את החותם השביעי, תהיה דממה בשמיים לזמן קצר. 
ויהי כי ראיתי כעין שבעת המלאכים של שבעת העידנים אשר עמדו לפני יהוה אלוהים; וניתנו להם שבעה שופרות. 
ויהי כי בא מלאך אחר ועמד על המזבח, ושם, בבעירה של לבונה, הגיש את תפילות כל הקדיש על המזבח הזהב אשר היה לפני כיסא אלוהים. 
ועשן הקטורת, אשר עלה עם תפילות הקדיש, עלה לפני יהוה אלוהים מיד המלאך. 
ויקח המלאך אש ממעל המזבח וישלכה אל הארץ, אשר הביאה רעם, וברקים, ורעידת אדמה. 
ויהי כי שבעת המלאכים של שבעת העידנים הניחו את שופרותיהם על שפתיהם, מוכנים לתקוע שוב, כי זה יהיה העידן האחרון לפני ביאתו של יהושוע המשיח. 
ויהי כי ראיתי את המלאך מורוני עף בקרב השמיים, נושא את הבשורה הנצחית לבשר לדיירי הארץ, ולכל גוי, ושבט, ולשון, ועם. 
ויקרא בקול רם לאמור: יראו את יהוה, ותנו כבוד לו; כי הגיעה שעת משפטו. 
כרעו וסגדו לבורא השמיים והארץ והים ומעייני המים. 
ויהי כי אחריו בא אוריאל, ויאמר: נפלה סדום, העיר הגדולה, כי השקת את כל הגויים מיין חמת זנותה. 
ולא עזרה לדלים ולא לאלמנות, ולא נתנה לחמה, כי הייתה מלאה בגאוות תועבותיה. 
וראיתי כענן לבן, ועליו ישב אחד כבן-אדם, וכתר זהב על ראשו, ומגל חד בימינו. 
ויהי כי יצא חניאל מהיכל השמיים, וקרא בקול רם אל היושב על הענן: השקע את מגלך, וקצור! 
וראה כי הגיעה השעה לקצור; כי בשל קציר הארץ. 
והיושב על הענן השקיע את מגלו בארץ; ונקצרה הארץ. 
ויהי כי יצא סנדלפון מההיכל אשר בשמיים, וגם הוא נושא מגל חד. 
ויהי כי יצא מורוני מן המזבח, אשר היה לו השלטון על האש; ויקרא בקול רם אל נושא המגל החד לאמור: השקע את מגלך החד, ואסוף את אשכולי גפני הארץ; כי ענביה בשלו לגמרי. 
ויהי כי השקיע סנדלפון את מגלו בארץ, ויאסוף את גפני הארץ, וישליכן אל גת חמת יהוה הגדולה. 
וראיתי כי נדרכה הגת, ודם יצא מהגת, והגת הייתה מלאה, ואף גלשה מעליה. 
ויהי כי ראיתי את רזיאל אשר הוא רפאל יורד מהשמיים, לבוש ענן; 
וקשת על ראשו, ופניו כדמות השמש, ורגליו כעמודי אש; 
ובידו ספר קטן, ויפתח את הספר, ויניח רגלו הימנית בחסד יהוה, ורגלו השמאלית בחוכמת השכינה; 
וירע רזיאל בקול רם, וששת המלאכים האחרים מתוך השבעה, אשר הם כרובים על שבעת התקופות, רעו עמו. 
ויהי כי כשבעת מלאכי שבעת התקופות השמיעו את קולם, שמעתים בקולות כדמות אריים, אומרים: 
יהוה יאיר את עינינו באור תורתו, ובחוכמה ובדעת יניח בלבנו את בינתו, כדי שכל אחד יהיה ראוי לפגוש אותו; כי הוא יאיר את השומעים! 
עוררו נא את הלב בניצחון נצחי, להאיר את הלב בזוהר. 
ועוד אמרו דברים אשר אסור לי לומר, כי דבריהם חתומים. 
ויהי כי אריאל אשר הוא אוריאל תקע בשופרו, והיו קולות גדולים בשמיים, אומרים: ממלכות הארץ הפכו לממלכות יהוה, והוא ימלוך לעולמי עולמים. 
וראיתי כביכול את כ"ד הזקנים היושבים לפני כיסא אלוהים, ונפלו על פניהם, 
ואלה השתחוו ליהוה, ואמרו: אנו מודים לך, יהוה אלוהים שדאי, אשר היה, והוא, והיה, כי לקחת לך את גבורתך הגדולה, ומלכת. 
ויהי כי שפך אוריאל את בקבקו אל האוויר; ויהי קול גדול מהיכל השמיים, ממעל לכיסא, האומר: נגמר. 
ואשמע כקולות רבים של גברים ונשים בשמיים, אומרים: הללויה! ישועה, וכבוד, ותהילה, וגבורה, ליהוה אלוהינו, כי אמתים וצדיקים הם משפטיו! 
ושיפט את לילית, אשר השחיתה את הארץ בזנותה, ונקם את דם עבדיו אשר נשפך בידה! הללויה! 
ועשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו כולם והשתחוו לאלוהים היושב על הכיסא, ואמרו: אמן; הללויה! 
ויצא קול מן הכיסא, האומר: הללו את אלוהינו, כל עבדיו, וכל יראי יהוה, הגדולים והקטנים. 
ואשמע כקול המון רב, וכקול מים רבים, וכקול רעמים אדירים, אומרים: הללויה! ויהוה אלוהים כל-יכול מולך; 
על כן, נגילה ביום ישועתנו, וניתן לו כבוד, כי הגיעו נישואי השה, והשכינה התכוננה. 
וניתן לה שתתעטף בבד פשתן עדין, נקי ולבן, והפשתן העדין הוא צדקת הקדיש. 
ויאמר מלאך יהוה: אשרי אלה הנקראים לסעודת נישואי השה! 
ויהי בראותי את כל אלה, ונפלתי ארצה ואמרתי: רחום אתה, הו אֱלֹהִים, כי שמעת את תפילתי, אף כאשר הייתי במדבר; 
אכן, רחום היית כאשר התפללתי בענייני אויביי, והשבתם אלי; 
כן, הו יהוה, רחום היית לי כאשר זעקתי אליך בשדה; כאשר זעקתי אליך בתפילתי, ושמעתני. 
ושוב, הו אֱלֹהִים, כאשר פניתי אל ביתי שמעתני בתפילתי, וכאשר פניתי אל חדרי, הו יהוה, והתפללתי אליך, שמעתני; 
אכן, רחום אתה לבניך, כאשר יזעקו אליך להישמע ממך, ולא מבני אדם; ואתה תשמעם; 
כן, הו אֱלֹהִים, רחום היית לי, ושמעת את זעקתי בתוך קהילותיך; 
אכן, ושמעתני גם כאשר נדחיתי, וכאשר נבזיתי מאויביי; 
כן, שמעת את זעקתי, ותחרה באויביי, ותפקדם בחרונך, בהשמדה מהירה; 
ושמעתני בגלל צרותיי ותמימותי; ומפני בנך היית רחום לי כך; 
על כן אזעק אליך בכל צרותיי; כי בך שמחתי; כי הסרת ממני את גזירותיך, מפני בנך.

פרק 11

משל השורשים והענפים.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וַיְהִי כִּי תָמַם הַחֲזוֹן, וַיָּבֹא אֵלַי שׁוּב מַלְאַךְ יהוה לֵאמֹר: פְּתַח פִּיךָ וְדַבֵּר אֶת-דְּבַר יהוה, לְמַעַן תִּקְרָא אֶל-הַגּוֹי הַזֶּה. 
וַיְהִי כִּי אֲנִי, זֶנוֹס, פַּתַחְתִּי אֶת-פִּי וַאֲחִלְתִּי לְנבוא, לֵאמֹר: הַקְשִׁיבוּ, הוֹי בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּשִׁמְעוּ אֶת-דִּבְרַי, נָבִיא ליהוה! 
כִּי הִנֵּה, כֹּה אָמַר יהוה: אֲדַמְּךָ, הוֹי בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְעֵץ זַיִת מְעֻבָּד, אֲשֶׁר אִישׁ לָקַח וְטִפַּח בְּכַרְמוֹ; וַיִּגְדַּל, וַיַּזְקִין, וַיָּחֵל לְהִבְלֹות. 
וַיְהִי כִּי יָצָא בַּעַל הַכָּרֶם, וַיַּרְא כִּי עֵץ הַזַּיִת שֶׁלּוֹ הָחֵל לְהִבְלֹות; וַיֹּאמֶר: אֶגְזֹם אוֹתוֹ, וְאֶחְפֹּר סְבִיבָיו, וְאֲטַפְּחֵוּ, לְמַעַן יָצִיאוּ לוּ עֲנָפִים צְעִירִים וְרַכִּים, וְלֹא יִכְּלֶה. 
וַיְהִי כִּי גָּזָם אוֹתוֹ, וְחָפַר סְבִיבָיו, וְטִפְּחֵוּ, כְּדִבְרָיו. 
וַיְהִי כִּי אַחַר יָמִים רַבִּים, הָחֵל לְהוֹצִיא מְעַט, עֲנָפִים צְעִירִים וְרַכִּים; וּרְאֵה, רֹאשׁוֹ הָחֵל לִכְלֹות. 
וַיְהִי כִּי רָאָה זֹאת בַּעַל הַכָּרֶם, וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדּוֹ: צַעַר לִי כִּי אֲאַבֵּד אֶת-הָעֵץ הַזֶּה; לָכֵן, לֵךְ וְקָטֹף עֲנָפִים מֵעֵץ זַיִת פֶּרַאי, וְהָבֵא אוֹתָם הִנֵּה אֵלַי; 
וּנַסִּיר אֶת-הָעֲנָפִים הָרָאשִׁים אֲשֶׁר הָחֵלוּ לְנובֵל, וְנַשְׁלִיכֵם אֶל-הָאֵשׁ, לְמַעַן יִבָּעֲרוּ. 
וּרְאֵה, אֹמֵר בַּעַל הַכָּרֶם, אֲנִי מַסִּיר רַבִּים מֵעֲנָפִים צְעִירִים וְרַכִּים אֵלֶּה, וְאַרְכִּיבֵם לְאָן אֶחְפֹּץ; 
וְלֹא יִהְיֶה חָשׁוּב אִם כֵּן יִהְיֶה, כִּי שֹׁרֶשׁ הָעֵץ הַזֶּה יִכְלֶה, אֲנִי עשׂוּי לִשְׁמֹר אֶת-פִּרְיוֹ לְעַצְמִי; לָכֵן, אֶקַּח אֶת-הָעֲנָפִים הַצְּעִירִים וְהָרַכִּים, וְאַרְכִּיבֵם לְאָן אֶחְפֹּץ. 
קַח אֶת-עֲנָפֵי עֵץ הַזַּיִת הַפֶּרַאי, וְהַרְכִּיבֵם בִּמְקוֹמָם; וְאֵלֶּה אֲשֶׁר קָטַפְתִּי, אֲשַׁלִּיכֵם אֶל-הָאֵשׁ וְאֶבְעֲרֵם, לְמַעַן לֹא יַכְבִּידוּ אֶת-אַדְמַת כַּרְמִי. 
וַיְהִי כִּי עָשָׂה עֶבֶד בַּעַל הַכָּרֶם כְּדִבְרֵי בַּעַל הַכָּרֶם, וְהִרְכִּיב אֶת-עֲנָפֵי עֵץ הַזַּיִת הַפֶּרַאי. 
וּבַעַל הַכָּרֶם הִגְרִים כִּי יִחְפֹּר סְבִיבָיו, וְיִגְזֹם, וְיְטַפֵּחַ, לֵאמֹר אֶל-עַבְדּוֹ: צַעַר לִי כִּי אֲאַבֵּד אֶת-הָעֵץ הַזֶּה; 
לָכֵן, לְמַעַן אוּלַי אֶשְׁמֹר אֶת-שָׁרָשָׁיו לְמַעַן לֹא יִכְלּוּ, לְמַעַן אֶשְׁמֹר אוֹתָם לְעַצְמִי, עָשִׂיתִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; 
לָכֵן, לֵךְ לְדַרְכֶּךָ; שְׁמֹר אֶת-הָעֵץ, וְטַפֵּחֵוּ, כְּדִבְרַי. 
וְאֵלֶּה אֶנְּתִין בַּחֵלֶק הָרָחוֹק בְּכַרְמִי, לְאָן אֶחְפֹּץ, וְלֹא יִהְיֶה חָשׁוּב לְךָ; 
וְזֹאת אֲנִי עוֹשֶׂה, לְמַעַן אֶשְׁמֹר לְעַצְמִי אֶת-עֲנָפֵי הָעֵץ הַטִּבְעִיִּים; וְגַם, לְמַעַן אֶצְבֹּר מִפִּרְיוֹ, לַעֲתִיד לָבוא, לְעַצְמִי, כִּי צַעַר לִי כִּי אֲאַבֵּד אֶת-הָעֵץ הַזֶּה, וְאֶת-פִּרְיוֹ. 
וַיְהִי כִּי הָלַךְ בַּעַל הַכָּרֶם לְדַרְכּוֹ, וַיַּסְתֵּר אֶת-הָעֲנָפִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁל עֵץ הַזַּיִת הַמְּעֻבָּד בַּחֲלָקִים הָרְחוֹקִים שֶׁל הַכָּרֶם; כּמה בְּאֶחָד, וּכמה בַּשֵּׁנִי, כְּרְצוֹנוֹ וּלְמַשְׂחֵק לִבּוֹ. 
וַיְהִי שֶׁאַחֲרֵי זְמַן רַב, וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: בּוֹא, נֵרֵד אֶל הַכָּרֶם, לְמַעַן נַעֲמֹל בַּכָּרֶם. 
וַיְהִי שֶׁבַּעַל הַכָּרֶם וְגַם הָעֶבֶד יָרְדוּ אֶל הַכָּרֶם לַעֲמֹל. 
וַיְהִי שֶׁהָעֶבֶד אָמַר אֶל אֲדֹנָיו: הִנֵּה, רְאֵה כָּאן; הִנֵּה הָעֵץ. 
וַיְהִי שֶׁבַּעַל הַכָּרֶם הִבִּיט וּרְאָה אֶת הָעֵץ, שֶׁבּוֹ הוּרְכְּבוּ עֲנָפֵי זַיִת בָּרִים; וְהוּא נִבְטָה וְהֵחֵל לְהַנִּיב פְּרִי. 
וַיַּבְחֵן כִּי טוֹב הוּא; וּפִרְיו הָיָה כְּפֵרִי הַטִּבְעִי. 
וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: הִנֵּה, עֲנָפֵי הָעֵץ הַבָּר אָחזוּ בִּלְחוּת שׁוֹרְשׁוֹ, עַד אֲשֶׁר הַשּׁוֹרֶשׁ הֵנִיב כֹּחַ רַב; 
וּבִגְלַל כֹּחוֹ הָרַב שֶׁל הַשּׁוֹרֶשׁ, הֵנִיבוּ הָעֲנָפִים הַבָּרִים פְּרִי מְבוֹיֵּת. 
לוּ לֹא הוּרְכְּבוּ עֲנָפִים אֵלֶּה, הָיָה הָעֵץ נֶאֱבָד. 
וְעַתָּה, הִנֵּה, אֲנִי אֶאֱסֹף פְּרִי רַב, שֶׁהֵנִיב הָעֵץ; וְאֶאֱסֹף אֶת פִּרְיו, לְעוֹנָה, לְעַצְמִי. 
וַיְהִי שֶׁבַּעַל הַכָּרֶם אָמַר אֶל הָעֶבֶד: בּוֹא, נֵלֵךְ אֶל קְצֵה הַכָּרֶם הַתַּחְתּוֹן, וּנְבַדֵּק אִם גַּם הָעֲנָפִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁל הָעֵץ הֵנִיבוּ פְּרִי רַב, לְמַעַן אֶאֱסֹף מִפִּרְיו, לְעוֹנָה, לְעַצְמִי. 
וַיְהִי שֶׁהֵם הָלְכוּ אֶל הַמָּקוֹם בוֹ הִסְתִּיר בַּעַל הַכָּרֶם אֶת הָעֲנָפִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁל הָעֵץ, וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: הִנֵּה אֵלֶּה. 
וַיַּבְחֵן אֶת הָרִאשׁוֹן, וּרְאָה כִּי הֵנִיב פְּרִי רַב; וּרְאָה גַּם כִּי הוּא טוֹב. 
וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: קַח מִפִּרְיו, וֶאֱסוֹף אוֹתוֹ, לְעוֹנָה, כְּדֵי שֶׁאִּשְׁמֹר אוֹתוֹ לְעַצְמִי. 
כִּי הִנֵּה, זְמַן רַב טִיפַּחְתִּי אוֹתוֹ, וְהוּא הֵנִיב פְּרִי רַב. 
וַיְהִי כִּי יֹאמֶר הָעֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו: אֵיךְ בָּאתָ הֵנָּה לִשְׁתּוֹל אֶת הָעֵץ הַזֶּה, אוֹ אֶת הָעָנָף הַזֶּה שֶׁל הָעֵץ? כִּי הִנֵּה, זֶהוּ הַמָּקוֹם הַדַּל בְּכָל אַדְמַת כַּרְמְךָ. 
וַיֹּאמֶר לוֹ בַּעַל הַכֶּרֶם: אַל תַּעֵץ לִי! יָדַעְתִּי כִּי זוֹהִי אַדְמָה דַּלָּה; עַל כֵּן אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי טִיפַחְתִּי אוֹתָהּ זְמַן רַב; וְהִנְּךָ רֹאָה כִּי הִנִּיבָה פְּרִי רַב. 
וַיְהִי כִּי יֹאמֶר בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: הַבֵּט הֵנָּה: הִנֵּה נָטַעְתִּי גַּם עָנָף אַחֵר שֶׁל הָעֵץ; וְאַתָּה יוֹדֵעַ כִּי מָקוֹם זֶה בָּאַדְמָה הָיָה דַּל יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן, 
אַךְ הִנֵּה הָעֵץ: טִיפַחְתִּי אוֹתוֹ זְמַן רַב, וְהוּא הִנִּיב פְּרִי רַב; לָכֵן, אֲסוֹף אוֹתוֹ, וּשְׁמֹרוֹ לֶעָנוֹת, לְמַעַן אֶשְׁמֹר אוֹתוֹ לְעַצְמִי. 
וַיְהִי כִּי יֹאמֶר שׁוּב בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: הַבֵּט הֵנָּה, וְהִנֵּה עָנָף אַחֵר גַּם כֵּן, אֲשֶׁר נָטַעְתִּי; הִנֵּה גַּם אוֹתוֹ טִיפַחְתִּי, וְהוּא הִנִּיב פְּרִי. 
וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: הַבֵּט הֵנָּה, וְהִנֵּה הָאַחֲרוֹן; כֵּן, הִנֵּה: זֶה נָטַעְתִּי בְּמָקוֹם טוֹב בָּאַדְמָה, וְטִיפַחְתִּי אוֹתוֹ זְמַן רַב, וְרַק חֵלֶק מֵהָעֵץ הִנִּיב פְּרִי מְבֻיָּת; וְהַחֵלֶק הָאַחֵר שֶׁל הָעֵץ הִנִּיב פְּרִי פֶּרַאי: הִנֵּה, טִיפַחְתִּי אֶת הָעֵץ הַזֶּה כְּמוֹ אֶת הָאַחֵרִים. 
וַיְהִי כִּי יֹאמֶר בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל הָעֶבֶד: קְטוף אֶת הָעֲנָפִים אֲשֶׁר לֹא הִנִּיבוּ פְּרִי טוֹב, וְהַשְׁלֵכֵם אֶל הָאֵשׁ. 
אַךְ הִנֵּה, יֹאמֶר לוֹ הָעֶבֶד: נְגַזְּמֵהוּ, וְנַחְפֹּר סְבִיבּוֹ, וּנְטַפְּחֵהוּ עוֹד כַּמַּעַט, שְׁמָה אוּלַי יִתֵּן פְּרִי טוֹב לְךָ, לְמַעַן תוּכַל לִשְׁמֹר אוֹתוֹ לֶעָנוֹת. 
וַיְהִי כִּי בַּעַל הַכֶּרֶם, וְעֶבֶד בַּעַל הַכֶּרֶם, טִיפְחוּ אֶת כָּל פְּרֵי הַכֶּרֶם. 
וַיְהִי כִּי זְמַן רַב חָלַף, וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: בּוֹאוּ, נֵרֶד אֶל הַכֶּרֶם, לְמַעַן נַעֲמֹל שׁוּב בַּכֶּרֶם. 
הֵן, הַזְּמַן קָרֵב, וְהַקֵּץ בָּא בִּמְהֵרָה; עַל כֵּן, עָלַי לֶאֱסֹף פֵּרוֹת לְעַצְמִי לִזְמַנִּים. 
וַיְהִי כִּי יָרְדוּ בַּעַל הַכָּרֶם וְהָעֶבֶד אֶל הַכָּרֶם; וַיַּגִּיעוּ אֶל הָעֵץ שֶׁאֲנָפָיו הַטִּבְעִיִּים נִגְדְּעוּ, וַאֲנָפֵי הַבָּר נִשְׁתָּלוּ בּוֹ; וְהִנֵּה, מִינֵי פֵּרוֹת רַבִּים הִכְבִּידוּ אֶת הָעֵץ. 
וַיְהִי כִּי טָעַם בַּעַל הַכָּרֶם מִן הַפֵּרוֹת, כָּל סוּג עַל פִּי מִסְפָּרוֹ. 
וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם: הִנֵּה, זְמַן אַרֵּךְ טִפַּחְנוּ אֶת הָעֵץ הַזֶּה, וְאָסַפְתִּי לְעַצְמִי לִזְמַנִּים פֵּרוֹת רַבִּים. 
אַךְ הִנֵּה, הַפַּעַם נָשָׂא פֵּרוֹת רַבִּים, וְאֵין מֵהֶם דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב. 
וְהִנֵּה, כָּל סוּגֵי פֵּרוֹת רָעִים הֵם; וְאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת עֲבוּרִי, עַל אַף כָּל עֲמָלֵנוּ: וְעַתָּה, צָעַר לִבִּי שֶׁאֲאַבֵּד אֶת הָעֵץ הַזֶּה. 
וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם אֶל הָעֶבֶד: מָה נַעֲשֶׂה אֶל הָעֵץ, לְמַעַן אֲשַׁמֵּר שׁוּב פֵּרוֹת טוֹבִים לְעַצְמִי? 
וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו: הִנֵּה, בִּגְלַל שֶׁהַשְׁתַּלְתָּ אֶת עֲנָפֵי זַיִת הַבָּר, הֵם הֶהֱזִינוּ אֶת הַשָּׁרָשִׁים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים וְלֹא יִכְלוּ; עַל כֵּן, רְאֵה כִּי הֵם עוֹד טוֹבִים. 
וַיְהִי כִּי יֹאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: הָעֵץ לֹא יוֹעִיל לִי, וְשָׁרָשָׁיו לֹא יוֹעִילוּ לִי, כָּל עוֹד הוּא מֵבִיא פֵּרוֹת רָעִים. 
אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי הַשָּׁרָשִׁים טוֹבִים; וּלְמַעַן רְצוֹנִי שָׁמַרְתִּים; וּבִזְכוּת כֹּחָם הָרַב, הֵם הוֹצִיאוּ עַד כֹּה מֵעֲנָפֵי הַבָּר פֵּרוֹת טוֹבִים. 
אַךְ הִנֵּה, עֲנָפֵי הַבָּר גָּדְלוּ, וְכִסּוּ אֶת שָׁרָשָׁיו; וּבִגְלַל שֶׁעֲנָפֵי הַבָּר גָּבְרוּ עַל שָׁרָשָׁיו, הוּא הוֹצִיא פֵּרוֹת רָעִים רַבִּים. 
וּבִגְלַל שֶׁהוֹצִיא פֵּרוֹת רָעִים רַבִּים כָּל כָּךְ, רְאֵה כִּי הוּא מַתְחִיל לְדַבֵּל; וּבֶהֵרָה יִהְיֶה בָּשֵׁל, לְמַעַן יַשְׁלִיכוהוּ אֶל הָאֵשׁ, אֶלָּא אִם נַעֲשֶׂה דָּבָר לְמַעַן נְשַׁמְּרוּ. 
וַיְהִי כִּי יֹאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: נֵרֶד אֶל מַעֲמַקֵּי הַכָּרֶם וּנִרְאֶה אִם גַּם עֲנָפֵי הַטֶּבַע הוֹצִיאוּ פֵּרוֹת רָעִים. 
וַיְהִי כִּי יָרְדוּ אֶל מַעֲמַקֵּי הַכָּרֶם. 
וַיְהִי כִּי רָאוּ כִּי גַּם פֵּירוֹת עֲנָפֵי הַטֶּבַע נִשְׁחֲתוּ; כֵּן הָרִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי, וְגַם הָאַחֲרוֹן; וְכֻלָּם נִשְׁחֲתוּ. 
וּפֵירוֹת הַבָּר שֶׁל הָאַחֲרוֹן, גָּבְרוּ עַל חֵלֶק הָעֵץ שֶׁהוֹצִיא פֵּרוֹת טוֹבִים, עַד שֶׁהָעָנָף נִבֵּל וַיָּמָת. 
וַיְהִי כִּי בָּכָה בַּעַל הַכָּרֶם, וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: מָה עוֹד יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְמַעַן כַּרְמִי? 
הִנֵּה, יָדַעְתִּי שֶׁכָּל פֵּירוֹת הַכָּרֶם, חוץ מֵאֵלֶּה, נִשְׁחֲתוּ, וְעַתָּה, גַּם אֵלֶּה שֶׁפַּעַם הוֹצִיאוּ פֵּרוֹת טוֹבִים, נִשְׁחֲתוּ גַּם הֵם. 
וְעַתָּה, כָּל עֲצֵי כַּרְמִי אֵינָם מוּעִילִים לְדָבָר, אֶלָּא לְהִכָּרֵת וּלְהִשְׁלָח אֶל הָאֵשׁ! 
וְהִנֵּה, זֶה הָאַחֲרוֹן, שֶׁעֲנָפוֹ יָבֵשׁ, אֹתוֹ נָטַעתִּי בְּמָקוֹם טוֹב בָּאֲדָמָה; כֵּן, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה נִבְחָר בְּעֵינַי, מֵעַל לְכָל שְׁאָר חַלְקֵי אֶרֶץ כְּרָמִי. 
וּרְאֵה כִּי גַּם אֶת כָּל הַמַּעִיק עַל מָקוֹם זֶה בָּאֲדָמָה כָּרַתִּי, לְמַעַן אֶשָּׁא אֶת הָעֵץ הַזֶּה בִּמְקוֹמוֹ. 
וּרְאֵה כִּי חֵלֶק מִמֶּנּוּ הֵנִיב פְּרִי טוֹב; וְחֵלֶק מִמֶּנּוּ הֵנִיב פְּרִי פֶּרַאי. 
וּמִשֶּׁלֹּא קָטַפְתִּי אֶת עֲנָפָיו וְלֹא הִשְׁלַחְתִּים לָאֵשׁ, הִנֵּה גָּבְרוּ עַל הָעָנָף הַטּוֹב, עַד שֶׁיָּבֵשׁ. 
וְעַתָּה הִנֵּה, לַמְרוֹת כָּל הַשִּׁמְרָה וְהַטִּיפּוּל שֶׁהִקְדַּשְׁנוּ לִכְרָמִי, הָעֵצִים שֶׁבּוֹ נִשְׁחַתוּ, עַד שֶׁאֵינָם מֵבִיאים פְּרִי טוֹב. 
וְאֵלֶּה קִוִּיתִי לְשָׁמְרָם, לֶאגֹּר מִפֵּרוֹ לַעֲתִים שֶׁבָּהֶם אֶצְטָרֵךְ לְעַצְמִי. 
אַךְ הִנֵּה, הָיָה כְּעֵץ זַיִת פֶּרַאי; וְאֵין בָּם תּוֹעֶלֶת, כִּי רַק לְהֵיכָרֵת וּלְהִשְׁלָח לָאֵשׁ, וְעַצְבִי שֶׁאֶבַּדֵם. 
אַךְ מָה עוֹד יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת בִּכְרָמִי? הַעִכַּבְתִּי אֶת יָדִי, עַד שֶׁלֹּא טִיפַּלְתִּי בּוֹ? 
לֹא; טִיפַּלְתִּי בּוֹ, וְחָפַרְתִּי אוֹתוֹ, וְגִזַּמְתִּי אוֹתוֹ, וְדִמַּנְתִּי אוֹתוֹ; וּפֵרַשְׂתִּי אֶת יָדִי כִּמְעַט כָּל יוֹם; וְהַקֵּץ קָרֵב. 
וְעַצְבִי שֶׁאֶכְרֹת אֶת כָּל עֲצֵי כְּרָמִי, וְאַשְּׁלִיכֵם לָאֵשׁ לְמַעַן יִשָּׂרְפוּ. 
מִי הוּא שֶׁהִשְׁחית אֶת כְּרָמִי? 
וַיְהִי כִּי יֹאמַר הָעֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו: הֲלוֹא זֹאת הִיא גְּבָהוּת כְּרָמֶךָ? הֲלוֹא עֲנָפָיו גָּבְרוּ עַל הַשּׁוֹרָשִׁים, שֶׁהֵם טוֹבִים? וּמִשֶּׁהָעֲנָפִים גָּבְרוּ עַל שׁוֹרָשֵׁיהֶם? 
כִּי הִנֵּה, צָמְחוּ מַהֵר מֵעוֹצְמַת שׁוֹרָשֵׁיהֶם, וְלָקְחוּ אֶת הָעוֹצְמָה לְעַצְמָם; הִנֵּה, אֹמֵר אֲנִי, הַאֵין זוֹ הַסִּבָּה שֶׁעֲצֵי כְּרָמְךָ נִשְׁחַתוּ? 
ויהי כי אמר אדון הכרם אל העבד: נלך ונכרות את עצי הכרם, ונשליכם אל האש, כדי שלא יכבידו את אדמת כרמי. 
כי עשיתי הכל, ואשר עוד יכולתי לעשות עבור כרמי? 
והנה העבד אומר אל אדון הכרם: חנון אותו עוד מעט. 
ויאמר האדון: כן, אחנונו עוד מעט; כי צער לי שאאבד את עצי כרמי; על כן, ניקח מענפי אלו שנטעתי בקצוות התחתונים של כרמי, 
ונרכיבם אל העץ ממנו באו, וננתק מהעץ את הענפים שפירותיהם המרירים ביותר, ונרכיב במקומם את הענפים הטבעיים של העץ. 
ואת זה אעשה, כדי שלא יאבד העץ, ואולי אשמור לעצמי את שורשיו, למען תכליתי. 
והנה, שורשי הענפים הטבעיים של העץ אשר נטעתי בכל מקום אשר חפצתי, עודם חיים; 
על כן, כדי שאשמור גם אותם למען תכליתי, אקח מענפי העץ הזה, וארכיבם אליהם. 
כן, ארכיב אליהם את הענפים של עץ-אם שלהם, כדי שאשמור את השורשים גם לעצמי, וכאשר יהיו חזקים מספיק, אולי יניבו לי פרי טוב, ואז יהיה לי כבוד בפרי כרמי. 
ויהי כי לקחו מהעץ הטבעי אשר הפך לפראי, והרכיבו אל העצים הטבעיים שגם הם הפכו לפראיים; וכן לקחו מהעצים הטבעיים אשר הפכו לפראיים והרכיבו אל עץ-אם שלהם. 
ויאמר אדון הכרם אל העבד: אל תנתקו את הענפים הפראיים מהעצים, חוץ מאלו המרירים ביותר; ובהם תרכיבו, כפי אשר אמרתי. 
ונזין שוב את עצי הכרם, ונזמר את ענפיהם; וננתק מהעצים את הענפים הבשילים אשר חייבים לאבד, ונשליכם אל האש. 
ואת זה אני עושה, כדי שמא השורשים יחזקו בגלל טובם; ובגלל שינוי הענפים, כדי שהטוב יגבר על הרע; 
ומפני ששמרתי את הענפים הטבעיים ואת שורשיהם; ומפני שהרכבתי שוב את הענפים הטבעיים אל עץ-אם שלהם; 
ושמרתי את שורשי עץ-אם שלהם, כדי שמא עצי כרמי יניבו שוב פרי טוב; וכדי ששוב תהיה לי שמחה בפרי כרמי; 
ואולי אשמח מאד, כי שמרתי את השורשים ואת הענפים של בכור הפירות. 
לכן, לכו וקראו למשרתים, כדי שנעמול בחריצות ובכל כוחנו בכרם, כדי שנכין את הדרך, כדי שאביא שוב את הפרי הטבעי, והפרי הטבעי הזה הוא טוב, והוא היקר ביותר מכל הפירות האחרים. 
לכן, נלכה ונעמול בכל כוחנו, בפעם האחרונה הזו: כי הנה, הקץ קרב; וזו הפעם האחרונה שבה אגזום את כרמי. 
לפיכך הרכיבו את הענפים: התחילו מהאחרונים, כדי שיהיו ראשונים, והראשונים יהיו אחרונים, וחפרו סביב העצים, הן הזקנים והן הצעירים, הראשונים והאחרונים, והאחרונים והראשונים, כדי שכולם יזונו שוב בפעם האחרונה. 
לכן, חפרו סביבם, גזמו אותם, ודמנו אותם פעם נוספת, בפעם האחרונה, כי הקץ קרב; ואם יקרה שההרכבות האחרונות הללו יגדלו ויניבו את הפרי הטבעי, אז הכינו עבורם את הדרך כדי שיוכלו לגדול. 
וכאשר יתחילו לגדול, תסלקו את הענפים המביאים פרי מר, בהתאם לעוצמתו של הטוב ולגודלו. 
ואל תסלקו את הרע מתוכם בבת אחת, פן שורשיו יהיו חזקים מדי עבור ההרכבה, וההרכבה תגווע, ואני אאבד את עצי כרמי, כי צער לי שאאבד את עצי כרמי. 
לכן, תסלקו את הרע ככל שהטוב יגדל, כדי שהשורש והצמרת יהיו שווים בעוצמתם, עד שהטוב יגבר על הרע, והרע ייכרת ויושלך לאש, כדי שלא יעכב את אדמת כרמי. 
וכך אסלק את הרע מתוך כרמי, ואת ענפי העץ הטבעי ארכיב שוב אל העץ הטבעי; ואת ענפי העץ הטבעי ארכיב אל הענפים הטבעיים של העץ. 
וכך אקבצם שוב, כדי שיביאו את הפרי הטבעי: והם יהיו אחד. 
והרע יושלך; כן, אפילו מכל ארץ כרמי: כי הנה, רק פעם זו אגזום את כרמי. 
ויהי, שבעל הכרם שלח את משרתו; והמשרת הלך ועשה כפי שציווהו בעל הכרם והביא משרתים אחרים; והם היו מעטים. 
ובעל הכרם אומר להם: לכו, ועמלו בכרם בכל כוחכם; כי הנה, זו הפעם האחרונה שבה אזין את כרמי. 
כי הקץ קרב, והעונה באה במהרה; ואם תעמלו בכל כוחותיכם עמי, תמצאו שמחה בפרי שאאגור לעצמי, לקראת הזמן שיבוא במהרה. 
ויהי, שהמשרתים הלכו לשם ועמלו בכל כוחם; ובעל הכרם עמל גם הוא עמם: והם צייתו למצוות בעל הכרם, בכל הדברים. 
וַיָּחֵל הַפְּרִי הַטִּבְעִי לַחְזֹר אֶל הַכֶּרֶם, וְהָעֲנָפִים הַטִּבְעִיִּים הֵחֵלוּ לגדול ולשגשג מאד, וְהָעֲנָפִים הַפְּרָאִים נִשְׁלְפוּ וְהוּשְׁלְכוּ מִמֶּנּוּ. 
וַיִּשְׁמְרוּ עַל הַשֹּׁרֶשׁ וְעַל הַצְּמַרְתָּהּ שָׁוִים, כְּפִי חָזְקָם. 
וְכֵן עָמְלוּ בְּחָרִיצוּת רַבָּה, כְּפִי מִצְוֹתָיו שֶׁל אֲדוֹן הַכֶּרֶם, עַד אֲשֶׁר הוּשְׁלַךְ הָרָע מִהַכֶּרֶם, וְהָאָדוֹן שָׁמַר לְעַצְמוֹ, עַד שֶׁחָזַר בָּהֶם הַפְּרִי הַטִּבְעִי. 
וַיִּהְיוּ כְּגוּף אֶחָד; וְהַפֵּרוֹת הָיוּ שָׁוִים; וַאֲדוֹן הַכֶּרֶם שָׁמַר לוֹ אֶת הַפְּרִי הַטִּבְעִי, אֲשֶׁר הָיָה יָקָר לוֹ מְאֹד מֵרֵאשִׁית. 
וַיְהִי כִּי רָאָה אֲדוֹן הַכֶּרֶם כִּי פִּרְיוֹ טוֹב, וְכִי כְּרָמוֹ אֵינוֹ מוּשְׁחָת עוֹד, וַיִּקְרָא אֶל מְשַׁמְשָׁיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: הִנֵּה, לַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה טִיפַּחְנוּ אֶת כְּרָמִי. 
וְהִנְּךָ רֹאֶה כִּי עָשִׂיתִי כְּרצוני; וְשָׁמַרְתִּי אֶת הַפְּרִי הַטִּבְעִי, כִּי הוּא טוֹב, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה; וּבָרוּךְ אַתָּה. 
כִּי בִּגְלַל שֶׁהָיִיתֶם חָרוּצִים בַּעֲמִילַתְכֶם אִתִּי בִּכְרָמִי, וְשָׁמַרְתֶּם אֶת מִצְוֹתַי, וַהֲשִׁבְתֶּם לִי שׁוּב אֶת הַפְּרִי הַטִּבְעִי, עַד שֶׁכְּרָמִי אֵינוֹ מוּשְׁחָת עוֹד, וְהָרָע הוּשְׁלַךְ. 
וְהִנֵּה, תִּשְׂמְחוּ עִמִּי, בִּגְלַל פִּרְיוֹ שֶׁל כְּרָמִי. 
כִּי הִנֵּה, לְזְמַן אָרוֹךְ אֶאגֹּר לְעַצְמִי מִפִּרְיוֹ שֶׁל כְּרָמִי, לִפְנֵי הָעֹונָה אֲשֶׁר תָּבֹא בִּמְהֵרָה; וּלְפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה טִיפַּחְתִּי אֶת כְּרָמִי, וְגִזַּמְתִּי אוֹתוֹ, וְחָפַרְתִּי סְבִיבּוֹ, וְדִמַּנְתִּי אוֹתוֹ. 
לָכֵן אֶאגֹּר לְעַצְמִי מֵהַפְּרִי, לְזְמַן אָרוֹךְ, כְּפִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי. 
וּבְבוא הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יָשׁוּב פְּרִי רַע אֶל כְּרָמִי, אָז אֶגְרֹם לַטּוֹבִים וְלָרָעִים לְהֵאָסֵף. 
וְאֶת הַטּוֹבִים אֶשְׁמֹר לְעַצְמִי; וְאֶת הָרָעִים אֲשַׁלֵּךְ אֶל מְקוֹמָם. 
וְאָז תָּבוא הָעֹונָה וְהַסּוֹף; וְאֶגְרֹם לִכְּרָמִי לְהֵיבָּעֵר בָּאֵשׁ. 
וּבַיּוֹם שֶׁבּוֹ יָשִׂים יְהוֹה אֶת יָדוֹ שׁוּב לַפַּעַם שְׁנִיָּה לְהָשִׁיב אֶת עַמּוֹ, הוּא הַיּוֹם, כֵּן, הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁבָּהּ קְדוֹשֵׁי יְהוֹה יָצְאוּ בְּעֹצְמָתוֹ, לְטַפֵּחַ וּלְגַזֹּם אֶת כְּרָמוֹ; וְאַחֲרֵי כֵּן, הַסּוֹף יָבֹא בִּמְהֵרָה. 
וּמָה בְּרוּכִים הֵם אֲשֶׁר עָמְלוּ בְּחָרִיצוּת בִּכְּרָמוֹ; וּמָה אָרוּרִים הֵם אֲשֶׁר יֻשְׁלְכוּ אֶל מְקוֹמָם, וְהָעוֹלָם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ.

פרק 12

מַשָּׁל הַסְּעוּדָה

העידן השמיני.

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ויהי כי אני, זנוס, דיברתי שוב משל בנבואה, לאומרי: ויהי כי לבעל הכרם היו שני בנים, והראשון היה חמדן, ואכל בשולחנות זרים, לומד את דרכי עובדי העבודה הזרה ואוכל מאכלים טמאים. 
והשני היה נאמן ואכל רק משולחן אביו, ושם, בבית אביו, הותר לו להישאר. 
ואל הבן הנאמן אמר בעל הכרם: יהיו בגדיך תמיד לבנים, ואל יחסר שמן לראשך. 
ויהי כי עשה בעל הכרם סעודה והזמין את כולם, אף את עוברי הדרכים והזרים; 
אך לבן הבלתי-נאמן נאמר כי לא יבוא, לא בגלל מעשיו אלא בשל פגיעה בגאוותו, ועל כן הלך בבושה; 
לכן, הלך והפיץ שמועות שקר על אביו, בעל הכרם. 
ויהי כי שכר בעל הכרם פועלים רבים לעמול בכרמו. 
ויהי כי קיבץ בעל הכרם את הפועלים והביאם אל תוך פרדסו, אך לא גילה להם מה יהיה שכרם עבור עבודתם שם, כדי שלא יזניחו את מלאכתם; 
ויהי כי בא הערב, קרא בעל הכרם לכל אחד מהם, ושאל: היכן בתוך כרמי עמלת? 
ויהי כי אחד ענה לו, לאומרו: עמלתי במזרח הגן תחת עץ מסוים, ויאמר בעל הכרם: לך יינתן מטבע זהב אחד. 
ואל אחר שעמל בחלקו המערבי של הגן תחת עץ אחר, אמר לו: לך יינתנו מאתיים מטבעות זהב; 
וכך היה לכל משרתיו, שכל אחד קיבל את אשר לו. 
וַיְהִי כִּי בּאוּ עֲבָדָיו אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: לָמָּה לֹא הוֹדַעְתָּ לָנוּ אֶת-שְׂכַר הַשְּׂכִיר בִּכְרֶךָ? 
וַיַּעֲנֵם בַּעַל הַכֶּרֶם לֵאמֹר: אֵיךְ אִם-כֵּן תְּטֻפַּח כַּרְמִי? 
הֲלוֹא יִדְאַגּוּ עֲבָדַי רַק לְאוֹתוֹ חֵלֶק בִּכְרִי אֲשֶׁר יִתֵּן אֶת-הַשָּׂכָר הָרַב בְּיוֹתֵר? וְשֶׁאָר כַּרְמִי יִזָּנֵחַ לִשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּבֶטַח יָמוּת? 
אַךְ אִם-תִּהְיוּ עֲסוּקִים בְּעִנְיָי, אֶרְאֶה מִי יְטַפֵּחַ אֶת-הֶחֲלָקִים הַיְּקָרִים בְּיוֹתֵר בִּכְרִי, וּבְבוא הָעֶרֶב אֲגַמְּלֵם. 
וַיְהִי כִּי הָיָה אֶחָד בֵּינֵיהֶם שֶׁעָמַל בַּחֲרִיצוּת רַבָּה, יוֹתֵר מִכָּל הָאַחֵרִים, וַאֲפִילוּ מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁנִּתְבַּקֵּשׁ מִמּוֹ. 
וַיְהִי כִּי יָצָא בַּעַל הַכֶּרֶם וַיַּחֲזִיק בְּיָד הָעֶבֶד הַטּוֹב הַזֶּה, וַיִּתְהַלֵּךְ בַּכֶּרֶם וַיְדַבֵּר אִתּוֹ. 
וַיְהִי כִּי בָּא הָעֶרֶב, וַיָּבֹאוּ כָּל הַפּוֹעֲלִים אֶל בַּעַל הַכֶּרֶם לְקַבֵּל אֶת-שְׂכַר עֲמָלָם; 
וַיָּבֹא עִמָּם הָעֶבֶד הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן, וַיִּתֵּן לוֹ בַּעַל הַכֶּרֶם שָׂכָר יוֹם שָׁלֵם. 
וַיְהִי כִּי הִתְלֹנְנוּ הַפּוֹעֲלִים הָאַחֵרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה עָמַלְנוּ מִשַּׁחַר עַד-עֶרֶב, וְהָאִישׁ הַזֶּה עָבַד רַק שָׁעוֹת סְפוּרוֹת, וְעִם זֹאת נָתַן לוֹ הָאָדוֹן שָׂכָר יוֹם שָׁלֵם? 
וַיְהִי כִּי אָמַר בַּעַל הַכֶּרֶם: מִי אַתָּה לְקַנֵּא? 
הֲלוֹא כָּתוּב בַּחֹק: לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֲךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֲךָ, וְלֹא עַבְדּוֹ וְלֹא שִׁפְחָתוֹ, וְלֹא שׁוֹרוֹ וְלֹא חֲמֹרוֹ, וְלֹא כָּל אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ? 
כֵּן גַּם עַבְדִּי הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן עָשָׂה בְּשָׁעוֹת סְפוּרוֹת יוֹתֵר מִמָּה שֶׁעֲשִׂיתֶם אַתּם, שֶׁעָמַלְתֶּם יוֹם שָׁלֵם. 
וַיְהִי כִּי שָׁלַח אֲדוֹן הַכֶּרֶם מִלִּים אֶל כֻּלָּם לֵאמֹר: רַחֲצוּ, טַהֲרוּ, וּמִשְׁחוּ אֶת עַצְמְכֶם, וּרְחֲצוּ אֶת בְּגָדֵיכֶם וְהִכִּינוּ אֶת עַצְמְכֶם לַסְּעוּדָה; אַךְ הוּא לֹא קָבַע עֵת. 
וַיְהִי כִּי הַנֶּאֱמָנִים מֵבֵינֵיהֶם הִכִּינוּ אֶת עַצְמָם וְחִכּוּ בְּפֶתַח הַכֶּרֶם. 
וְאֵלֶּה אָמְרוּ: בְּכֶרֶם הָאָדוֹן, דָּבָר לֹא יַחְסַר, וְאֵין צֹרֶךְ בְּסִימָנֵי הֲכָנָה, אַךְ הַסְּעוּדָה עֲשׂוּיָה לָבוֹא בְּכָל עֵת. 
וַיְהִי כִּי הַסְּכַלִים מֵבֵינֵיהֶם לֹא הִכִּינוּ אֶת עַצְמָם, כִּי הִקְשִׁיבוּ לְגַאֲוַת הַבֵּן הָרָשָׁע, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְרוֹמֵם אֶת שְׁמוֹ מֵעַל שֵׁם אֲדוֹן הַכֶּרֶם. 
וַיְהִי כִּי הַסְּכַלִים אֵלֶּה אָמְרוּ: לֹא יֵיתָכֵן שֶׁתִּהְיֶה סְעוּדָה גְּדוֹלָה לְלֹא הֲמוּלָה וּטְרַחָה רַבָּה, וּלְלֹא צְבִירַת מִצְרָכִים וַאֲסָפָקָה; 
לָכֵן, אֵין צֹרֶךְ שֶׁנִּטְרַח עַד שֶׁנִּרְאֶה אֶת הַסִּימָנִים; לָכֵן, נִהְיֶה עֵרָנִים לַסִּימָנִים כְּדֵי שֶׁנֵּדַע. 
וַיְהִי כִּי הִצְטַמְּדוּ אֶל חֲבֵרֵיהֶם, וְלֹא חָשְׁבוּ לְהַאכִּיל אֶת הָעֲנִיִּים, אֶלָּא הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ סִימָנִים, וְלֹא נָתְנוּ מַחֲשָׁבָה לִדְבַר אֲדוֹן הַכֶּרֶם. 
וְכָל אֶחָד הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ, וְהַסְּכַלִים רַחֲשׁוּ רְכִילָה רַבָּה עַל אֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ מוּכָנִים, וּבִקְּשׁוּ לְעַצְמָם סִימָנִים וּמוּפִיאִים, וּפֵרְשׁוּ הַרְבֵּה מִדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם. 
ויהי פתאום, דבר אדון הכרם: "יבואו כלם לסעודה!" 
ועבדי האדון מיהרו להביא את החכמים והנאמנים, ודחקו אותם לבוא על פי ציווי אדון הכרם. 
ואלה שהכינו את עצמם, באו בכבודם ובהדרם, והכסילים שלא הכינו את עצמם, באו בטומאתם ובזיהומם. 
והעבד הנאמן בא אחרון, כי עמד מוכן ודאג שכולם יהיו נוכחים ומוצגים לפני אדון הכרם. 
ויהי כי שמח אדון הכרם על החכמים והנאמנים שעשו כציוויו, ואלו אשר יתרו על כן, כיבדו את תפארת כרמו; 
ויהי כי חרה אפו של אדון הכרם על אלה שלא שמעו לדברו, ואשר טמאו את כרמו בכל הטומאה שדבקה בבגדיהם, ואשר בזו אותו. 
ויהי כי זעקו אלה ואמרו: "הכניסונו, כי חיפשנו אותך, וביקשנו את אותותיך ומופתיך!" 
ויבוא אדון הכרם ויאמר: "אלה שהכינו את עצמם לנוכחותי, והיו מוכנים בעת שקראתי, יבואו ויסעדו בשולחני, ואלה שלא הכינו את עצמם לא יאכלו בסעודה;" 
ואלה אשר לא עשו כן, אלא שמעו תחת זאת לבני הכסיל, לא היו מוכנים ולכן אינם ראויים. 
ויהי כי חשבו החכמים שביניהם כי יסורו, שכן יראו את חרון אפו הגדול של אדון הכרם, 
ויהי כי ענה האדון: "לא, כי תשארו בכרמי, שכן ראויים אתם לו," 
"הן, שבו וסעדו בשולחן הסעודה; אכלו ושתו במנוחה, בעוד אלה עומדים על רגליהם, מוכים, ומביטים במצוקה; ויהיו בגדיכם לבנים בכל עת." 
ויהי כי לאחר שסיימתי לדבר, עמדתי בפליאה אל מול הסעודה בתוך הכרם. 
וַיְהִי כִּי עָמַדְתִּי וְתָהִיתִי, וְהַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ לִי שׁוּב, וְשָׁם רָאִיתִי כְּמוֹ שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאֶרֶץ חֲדָשָׁה, וָאֵרֶא כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה חָלְפוּ. 
וָאֵרֶא כְּמוֹ אֶת צִיּוֹן, הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה, יורדת מֵאֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם, וְהַשְּׁכִינָה מוּכָנָה כְּכַלָּה הַמְּעוֹטֶרֶת לְבַעֲלָהּ. 
וָאֶשְׁמַע קוֹל גָּדוֹל מִשָּׁמַיִם אֹמֵר: הִנֵּה, הֵיכַל יהוה עִם אָדָם, וְיהוה יִשְׁכּוֹן עִמָּם, וְהֵם יִהְיוּ לוֹ לְעַם; 
וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מָוֶת, וְלֹא אֵבֶל, וְלֹא בֶּכִי, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד כֶּאֶב: כִּי הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים חָלְפוּ. 
וָאֵרֶא כְּמוֹ אֶת יוֹשְׁבֵי הַכִּסֵּא אֹמְרִים: הִנֵּה, אֲנִי מְחַדֵּשׁ אֶת הַכֹּל; לָכֵן הִכָּנְנוּ לַבָּא; יְהִי כֵּן; כָּךְ הוּא, אָמֵן וְאָמֵן. 
וַחֲזוֹנִי נִסְגַּר, וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ יהוה: כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר רָאִיתָ הֵם מִשָּׁמַיִם, 
כִּי כָּל הַדְּבָרִים קֹרִים בְּעוֹלַם הַשָּׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עַל הָאָרֶץ, לְמַעַן יִהְיוּ כָּל הַדְּבָרִים כְּאֶחָד. 
לָכֵן אֲנִי, זֵנוֹס, אֹמֵר אֲלֵיכֶם, הִכָּנְנוּ לְיוֹם יהוה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא! 
כֵּן, שִׁמְרוּ בִּגְדֵיכֶם נְקִיִּים וַעֲמְדוּ מוּכָנִים לַיּוֹם בּוֹ הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם יִהְיוּ שׁוּב כְּאֶחָד.

נְעוּם

הַנְּאֻם אוֹ הַהַצְהָרוֹת

אֲסִיפַת מַאֲמָרֵי נְבִיא יהוה, אֲשֶׁר רָקַד בִּנְבוּאָה לְדַעַת רְצוֹן יהוה לְמַעַן יִשְׂרָאֵלוּ וּבְנֵי יְהוּדָה.

One

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
יהוה אלוהינו,
יהוה מושל בכל הבריאה;
יהוה אחד. 
על ידי יהוה נברא העולם;
בריאת יהוה אחת,
בהשגחת יהוה מנוהגת הבריאה. 
נשאו עיניכם למעלה והביטו!
מי הוא אשר ברא כל הדברים?
נשאו עיניכם למעלה וראו! 
בפתח עזין תכירו את האלוהים;
מי הוא הבורא?
כפי שנאמר למשה:
אהיה אשר אהיה. 
ומי הוא יהוה?
מי הוא יהוה אשר ניתנה לו השליטה על השמיים למעלה?
שכן האם לא כל הדברים קיימים ברצונו של יהוה? 
יהוה הוא הגלוי והנסתר שאתם מבקשים;
לכן, כל מה שמעבר ליהוה הוא הבל,
כי אין דבר מעבר ליהוה:
יהוה אחד. 
לבקש דבר אחד הוא לבקש את כל הדברים;
הכל אחד ביהוה,
ביהוה כל הדברים אחדים;
יהוה הוא הראשית,
יהוה הוא האחרית. 
במה אדמה את יהוה?
מה אעיד לפניכם על יהוה?
מראשית הבריאה,
כל הדברים העידו על יהוה. 
ויהוה הכתיר אתכם, הו ישראל, בעטרי קדושה;
יהוה הפריש אתכם, הו ישראל, בתורתו
למען תעלו למעלה,
עם קדוש ליהוה. 
וכן אומר לכם יהוה:
עמי חייבים תחילה להשפל;
אז ארד
ואכנס אל חומותיכם למטה. 
ינחם אתכם וינחם אתכם הדבר הזה, הו ישראל:
יהוה ירד
ויהיה כמותכם בכל הדברים; 
יהוה ירד מתחת לכל הדברים
ויגבר על כל הדברים
ויעלה מעל כל הדברים. 
יְרַחֵם יהוה עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי תִּשְׁפַּךְ בְּמַכְאוֹבֶיהָ; 
וְגַם אִם יִהְיוּ מַכְאוֹבַיִךְ כַּיָּם, יִהְיֶה רְפוּאָה וּמַרְפֵּא לָךְ, הוֹ יִשְׂרָאֵל! 
וּכְשֶׁתִּשְׁאֲלוּ: מִי יִרְפָּא לִי? וּכְשֶׁתִּשְׁאֲלוּ: מִי יְחַזְקֵנִי? יהוה, אֱלֹהִים שַׁדַּי, יִרְפָּא וְיְחַזֵּק אֶתְכֶם. 
הוֹ זֶרַע יַעֲקֹב! יהוה הוּא הָעוֹמֵד בֵּין אֶתְכֶם לַמָּוֶת! יהוה הוּא הַשּׁוֹמֵר אֶתְכֶם וְהַמְגִּין עֲלֵיכֶם! 
אִם רַק תִּדְרְשׁוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, תִּדְרְשׁוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים: 
בְּיהוה כָּל הַדְּבָרִים אֶחָד, הַכֹּל אֶחָד בְּיהוה; יהוה הוּא הַקֵּץ, וְכֵן גַּם יהוה הוּא הָרֵאשִׁית. 
הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּדְרְשׁוּ הוּא הַגָּלוּי וְהַנִּסְתָּר, כִּי כָּזֶה הוּא יהוה; לָכֵן אֵין מִבְּעוֹד יהוה אֶלָּא הֶבֶל, כִּי יהוה אֶחָד. 
כָּל הַדְּבָרִים קַיָּמִים בְּרָצוֹן יהוה; לָכֵן לְיהוה נִתְּנָה הַמֶּמְשָׁלָה עַל הַשָּׁמַיִם מִמַּעְלָה. 
וּבְהַשְׁגַּחַת יהוה מְנֻהָגָה הַבְּרִיאָה, כִּי בְּיהוה נִבְרָא הָעוֹלָם; בְּרִיאַת יהוה הִיא אֶחָד. 
יהוה הוּא אֱלֹהֵינוּ, לְיהוה הַמֶּמְשָׁלָה עַל כָּל הַבְּרִיאָה; יהוה אֶחָד. 
סוֹד עָמֹק יִגָּלֶה לָכֶם הַיּוֹם; כָּל הַדַּעַת וְכָל הַחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם הִיא כָּזֹאת: בְּנֵי הָעוֹלָם אֵינָם יוֹדְעִים דָּבָר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 
שִׁמְעוּ נָא אֶת גְּזִירַת הַנְּאֻם, כִּי קוֹלוֹ שֶׁל הַנְּאֻם הוּא גְּזִירַת יהוה; שִׁמְעוּ וְהִכּוֹנוּ, כָּל הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה!

Two

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
הִנֵּה, אֲנִי נְאֻם, הַחוֹזָה, קוֹרֵאת הַכּוֹכָבִים— אֲנִי הִיא הַמּוֹשֶׁכֶת נֶסֶכִים לִיהוה; 
אֲנִי הִיא שֶׁעֲדַיִן רוֹקֶדֶת בִּנְבוּאָה בְּעֵת שֶׁהבָּנוֹת שָׁרוֹת, וְהַנַּעֲרִים מְנַגְּנִים בִּנְבָלֵיהֶם וּמְתַופְּפִים בַּתּוּפִּים. 
אַתֶּם מַכִּירֻנִי, הוֹי יְהוּדָה; כֵּן, אַתֶּם יוֹדְעִים כִּי אֲנִי מְנַבִּיאָה בֶּאֱמֶת; הֲלוֹא כָּל אֲשֶׁר נִצַּוִּיתִי לֵאמֹר בֵּינֵיכֶם הָיָה אֱמֶת? 
שְׁאֵרִית בְּנוֹת מִרְיָם לוֹעֲגוֹת לְבַשְּׁמִי, כִּי בְנֵי אַהֲרֹן הִשְׁתִּיקוּ אֶת קוֹלָהֶן, אַךְ יְהוֹה יִשָּׁמַע! 
אִם פִּי בְּנוֹת מִרְיָם יִשְׁתַּק, אָז פִּיהֶן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָאַחֵרוֹת יִפָּתְחוּ: 
כִּי אֵינִי מִזֶּרַע לֵוִי, אֶלָּא בַּת יוֹסֵף וּבַת מְנַשֶּׁה; 
וְאַךְ שְׁכִינַת יְהוֹה בָּאתָה אֵלַי, קוֹרֵאת לִי נְאֻם, נְבִיאַת הָאֱלֹהִים. 
הִנֵּה, בְּעֵת שֶׁבְּנוֹתֵיכֶם הָיוּ כְּאוֹבוֹת בַּמִּילָדָה, הֲלוֹא שָׁפַכְתִּי נֶסֶכִים לִגְאֻלַּת רְפוּאָה וְתִקּוּן? 
בְּעֵת שֶׁנֶּעָרְכוּ נַעֲרֵיכֶם לַמִּלְחָמָה, הֲלוֹא קָרָאתִי בַּכּוֹכָבִים בִּשְׁבִילָם, לְהַדְרִיכָם בְּשָׁלוֹם אֶל בֵּיתָם? 
בְּעֵת שֶׁעֲדָרֵיכֶם הִתְרַחֲקוּ לְמֵרַחֲקִים, הֲלוֹא נָתַתִּי לָכֶם אֶת דִּבְרֵי הַקּוֹל כְּדֵי שֶׁתַּחֲזִירוּהֶם? 
עַל כֵּן, אֹמַר אֲנִי לָכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה: הַקְשִׁיבוּ לִנְבִיאַת יְהוֹה, הַטּוּ אָזְנֵיכֶם כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמְעוּ, 
לְמַעַן בְּנֵיכֶם וּבְנֵי בְּנֵיכֶם יִמְנְעוּ אֶת הַמָּוֶת בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן. 
אדבר אליכם בפשיטות; כן, אתן לכם את דבר יהוה, למען יהיו דברים אלה בקרבכם: 
וזאת למען תקומו והאזינו, הו יהודה! למען כל אלו החפצים להבין את המשלים ואת התחבולות הללו, 
וכל אלו החפצים להעמיק כדי לחפור את הדעת, וכל אלו החפצים להיאחז בראזי אלה ובנפלאות אלה, 
שמעוצמתו של אל עליון תשברו את כבלי המוות והשאול, ותראו מעבר לכל אלו ההולכים בתמימות. 
ואף אלו העקומים במעשיהם עם רעיהם, 
כן, וקשיי העורף, קשי הראש וקשי הלב, אלו השזורים במנהגי הכסילים; 
אף אלו יראו בסוף, אלו אשר יכחשו ביהוה בבשר, אף אלו יראו וידעו כי יהוה הוא אדון ומלך על הכל. 
ונחלת החכמים תהיה ישועה מהמוות בעוצמתו של יהוה, כי על ידו יכובש המוות והקברים ייפתחו. 
כן, ולא יהיה עוד מוות, ולא קינה, ולא בכי, ולא כאב; כי הדברים הישנים יעברו. 
כשם שבמוות יש צער, ובקבר יש יגון, יהוה יראה את רחמיו, 
כה גדול חסדו שאינו כלה לישראל, שיהוה יחבוש את פצעיה. 
וּבָבּוֹא הַזְּמַן, יִשְׁמְעוּ הַמֵּתִים אֶת־קוֹל בֶּן־אָדָם, וְכָל הַמַּקְשִׁיבִים לַקּוֹל יִחְיוּ. 
וּכְמוֹ שֶׁיְּהוָה, בְּרַחֲמָיו אֵין־סוֹף, יִגְאַל אֶת־חַיֵּי יִשְׂרָאֵל מִשְּׁאוֹל, וּבֶחֶסֶד יִקְלֹט אֶת־יִשְׂרָאֵל אֵלָיו; 
כִּי הָאֶחָד הַזֶּה יִפְדֶּה אֶת־כָּפְרֵנוּ, כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: 
וְכֵן יִהְיֶה יְהוָה מַדְרִיכֵנוּ עַד־מוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּבְלַע אֶת־הַמָּוֶת לָנֶצַח, אַחֲרֵי שֶׁגָּאַל אוֹתָנוּ וְהִסִּיר אֶת־חָרְבְּנֵנוּ. 
וְעַתָּה אֶשְׁאַל אֶתְכֶם: מָה תּוֹעֶלֶת הָרָז לָכֶם, כָּל הַמְּחַפְּשִׂים אֶת־רֵאשִׁית הַדַּעַת? 
לָמָּה הַלֵּב מְכֻבָּד, כִּי הוּא הַמַּשְׁלִיט בְּגּוּף הָאָדָם? 
הֲשׂוֹמֵעַ הַלֵּב כְּשֶׁהַקּוֹל מְדַבֵּר אֶל־הַלֵּב, כְּשֶׁהַנְּבִיא מַגִּיד אֶת־הַמָּשָׁל? 
לָמָּה הַלֵּב יָקָר לַנֶּפֶשׁ, כְּשֶׁהִיא לֵדַת הַנֶּפֶשׁ הַמְּגַלָּה אֶת־לֵב הָאָדָם הָאֱמֶתִי? 
לָמָּה נִבְחַר הַשַּׂר לְהַבִּיט מִמָּעוֹל עַל־אָחִיו כַּשּׁוֹלֵט? הֲלוֹא יְהוָה הוּא הַנּוֹתֵן לַמֶּלֶךְ אֶת־מֶמְשַׁלּוֹ? 
וְהַשַּׂר נוֹלַד לְלֹא כֹּחַ, אַךְ הוּא שׁוֹלֵט בְּאַחָיו בְּשׁוּט שֶׁלֹּא עָלָה לוּ דָּבָר. 
כֵּיצַד הַצַּדִּיקִים כְּכוֹכָבִים? כְּמוֹ שֶׁהַכּוֹכָבִים זוֹהֲרִים בְּעֹצְמָה, כֵּן הֵם נִשְׁאֲרִים נֶאֱמָנִים לִתְהִילָם. 
מאירים בהודם,
ולא ימחלוקו איש עם רעהו כבני האדם,
אלא ימצאו שלום באור זה עם זה,
ומנוחה כאשר יאיר זולתו ביתר בהירות. 
ויש אחד המאיר יותר מכולם,
ואיש אינו מקנא בכבודו של אותו כוכב; 
על כן, יהי יהודה קדוש,
כפי שיהוה אלוהינו קדוש; 
יהי יהודה צדיק,
למען יהיה שלום בישראל,
כפי שיש שלום בשמיים. 
מי יוכל לומר שהם ככוכבים אשר קראתי בשמי הלילה?
אף נשמה ביהודה לא,
לא. 
כי אל עליון נתן לזרע יעקב את עוזה,
למען לא יהיה גורלה קשור בכוכבים,
ככל שאר הגויים אשר בבריאתו. 
ואולם מי מכם מבקש את השכינה
של אור ובינה
אשר ניתנה מהאלוקים? 
נתיב הזכירה ללא יסוד
הוא ללא עומק הבינה. 
אלה שנלמדו על ידי מלאכי אל עליון,
אלה הזמרים תשבחות
כדי שיהיו אפילו כהאלוקים— 
לאלה ניתן הפרי
לידיעת טוב ורע. 
אני מודה לך, הו יהוה,
כי עיניך ערות
והן שומרות על נשמתי! 
חילצתני מלהטם של רביי סבב,
מחברתם של אלו המחפשים
דברי חלקה נעימים
המרחיקים נשמות. 
ישראל לצפון, הנתת להם להחמיק, אך הם אינם נסתרים ממך! 
הושיעה נא את נפש העני, אשר זממו להשמידו בשפיכת דם עבדך. 
הלכתי בדרך זו למענך, יהוה אלוהיי, אך הם לא ידעו זאת. 
לועגו לי, ביקשו להבישני בשקרים מפיהם! 
אך אתה סמכת את נפש העני והחלש, והושעתני מזרועותיהם הקשות, 
פדיתני בתוך לעגיהם; מהרשעים לא אירא מאבדון. 
אכן, אפילו התולעת תוכל להלל אותך, יהוה, והזחוח זוכר את אהבתך וחסדך; 
אך אלה שטעמו את המוות ושבו, שכחו אותך, ועמך מעדו, ששכחו לשיר תהילותיך. 
חסדך נגלה להם, וצדקתך האירה להם, אלוהים שדאי. 
כי בידיך נפשות כל חי; נתת נשימת חיים לכל בשר. 
עשה עמנו, הו יהוה, כטובך, כרחמיך הגדולים, וכמעשייך הצדיקים הרבים. 
יהוה שמע לקולות אוהבי שמו, ולא מנע מהם את אהבתו ואת חסדו; 
אך זרועו החזקה תהיה מהירה לפעול ביהודה, אם לא תזכור את מקומה ותשוב לבריתה!

Three

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
הוֹ בְנֵי בָשָׂר שֶׁאֵין בְּעַצְמָם דָּבָר: לָמָּה תְרֹמְמוּ אֶת עַצְמְכֶם כֹּה מַהֵר, חַיִּים בַּבָּשָׂר וְאֵין עֵינֵיכֶם פְּקוּחוֹת לִתְהִלַּת יְהוָה? 
הַאִם לֹא תַחֲרְדוּ וְלֹא תִירְאוּ מִפְנֵי הָאֱלֹהִים הָרוֹאֶה אֶתְכֶם מִמַּעְלָה? 
אֵל עֶלְיוֹן יוֹדֵעַ, כִּי יְהוָה רוֹאֶה הַכֹּל, וּמַלְאָכָיו עֵדִים לְכָל הַדְּבָרִים. 
הַיָּרִיב שׁוֹאֵל אֶת בְּנֵי הָאָדָם: מִי הוּא זֶה הַמַּזִּין אֶת כֻּלָּם? 
אַךְ הַבּוֹרֵא נָטַע אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּכֻלָּם, וְשָׁלַח אֶת רוּחוֹ הַמְּתוּקָה לְהַדְרִיךְ אֶת כָּל בְּנֵי הָאָנושׁ. 
וּבִקְקוֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל אָבִינוּ אַבְרָהָם וְאֶל אִמֵּנוּ שָׂרָה, אָנוּ יוֹדְעִים כִּי יֵשׁ אֶחָד הַשּׁוֹלֵט עַל הָאֱלֹהִים; 
הַבְּחִירָה בְּכֹחוֹ, בְּלִי רֵאשִׁית יָמִים וּבְלִי סוֹף שָׁנִים, יְהוָה הוּא כָּל-יָכוֹל וּבִלְתִּי נִרְאֶה, הָרוֹאֶה הַכֹּל בִּהְיוֹתוֹ הוּא הַכֹּל. 
בָּרוּךְ יְהוָה, הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי צְדָקָה, הַמַּעֲטֵר אֶת קְדֻשָּׁיו בְּאַהֲבָתוֹ, וּבְחַסְדּוֹ וּבְרַחֲמָיו. 
נַפְשִׁי זוֹעֶקֶת לְהַלֵּל אֶת שִׁמְךָ, לָשִׁיר תִּשְׁבָּחוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן עַל מַעֲשֵׂי אַהֲבָתְךָ, לְהַכְרִיז עַל נֶאֱמַנּוּתְךָ לְיִשְׂרָאֵל וּלְיְהוּדָה! 
וַאֲנִי אוֹמֵר: אֵין סוֹף לִשְׁבָחַי לְךָ, יְהוָה. 
הָיִיתִי קָרוֹב לַמָּוֶת בִּגְלַל חֲטָאַי, וְהֵם מָכְרוּ אוֹתִי לִשְׁבִי; אַךְ אַתָּה הוֹשִׁיעַתְּנִי, הוֹ יְהוָה, כְּפִי רַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים. 
וַאֲנִי אָהַבְתִּי אֶת שִׁמְךָ, יְהוָה, וּבְךָ מָצָאתִי אֶת עוֹזִי וְאֶת מַחְסִי. 
בְּזָכְרִי גְּבוּרָתְךָ, לִבִּי יִתְחַזֵּק
וְעַל חֲסָדֶיךָ אֶשָּׁעֵן;
סָלַחְתָּ לַחֲטָאי, יְהוָה,
וּמִפִּשְׁעַי טיהַרְתְּנִי. 
הַנְחֵל בִּי רוּחַ אֱמוּנָה וְדַעַת,
כִּי לֹא אֵבוֹשׁ,
גַּם אִם אֶעֱמֹד בְּתוֹךְ הַמְּבַקְּשִׁים אֶת שִׁמָּדִי. 
אַל תִּתֵּן לַיָּרִיב אוֹ לְרוּחוֹת טֻמְאָה שַׁלְטוֹן עָלָי;
אַל יִמְשְׁלוּ כְּאֵב וְתַאֲוָות רָעוֹת בַּעֲצָמַי. 
יְהוָה, אַתָּה תְהִלָּתִי!
אָשִׁיר וַאֲהַלֶּלְךָ כָּל יוֹם;
וְכִלְאִי שֶׁיִּשְׂמְחוּ עִמִּי אַחַי וַאֲחָיוֹת יְהוּדָה. 
אַךְ אֱלֹהִים שַׁדַּי לֹא נִרְאֶה בַּבָּשָׂר;
כִּי אֵיזה בָּשָׂר יוּכַל לִרְאוֹת בְּנִגְלֵי עֵינָיו אֶת אֱלֹהִים אֱמֶת
הַמּוֹשֵׁל מִמְּרוֹמֵי שָׁמָיִם? 
עִבְדוּ אֶת יְהוָה הַהוֶּה
מִדּוֹר לְדּוֹר,
הַמַּשְׁפִּיעַ אוֹר לְכָל בְּנֵי הָאָדָם
בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל, זֶרַע יַעֲקֹב וְיִצְחָק וְאַבְרָהָם. 
יִזְכּוּ אֵלֶּה הַמְּבַקְּשִׁים עֲצַת רָע
שְׂכָרָם עַל עֲזִיבַת אֶל-עוֹלָם, 
וְגַם בְּנְתוּנָתְכֶם קָרְבָּנוֹת לֵאלֹהִים זָרִים,
הפַכְתֶּם אֶת זִבְחֵיכֶם לְהֶבֶל גִּבּוֹרֵי אָדָם
וַתִּהְיוּ תּוֹעֵבָה לִפְנֵי יְהוָה. 
בְּזָדוֹן הָלַכְתֶּם,
וַאֲנִי, נְאֻם, הָאוֹרָקוֹל, רָאִיתִי אֶתְכֶם;
בְּטִמְעוּן וּבְסִכְלוּת הָלַכְתֶּם. 
וַאֲנִי, הָאוֹרָקוֹל, רָאִיתִי אֶתְכֶם
עוֹזְבִים אֶת נְתִיב הַיָּשָׁר, סַרְתֶּם
וְנָעִיתֶם בֵּין הַקוֹּצִים. 
חִדְלוּ מֵהֶבֶל הַבָּשָׂר,
מִשּׁוּט בַּחֲשֵׁכָה,
עִזְבוּ אֶת חֲשֵׁכַת הַלַּיְלָה
וַאֲחִיזוּ בָּאוֹר שֶׁהוּא יְהוָה! 
הִנֵּה, אֱלֹהֵינוּ דּוֹבֵר אֵלֵינוּ בְּפָשׁוּת,
דְּבָרָיו לֹא יִהְיוּ לַשָּׁוְא! 
בּוֹאוּ, כָּל רֹדְפֵי הַחֲשֵׁכָה וְהַסּוֹדוֹת הַנִּסְתָּרִים!
בּוֹאוּ הָלֹם וּחֲזוּ אוֹר! 
מְפוּאָר יוֹתֵר מֵהַשֶּׁמֶשׁ,
יהוה מאיר בְּזֹהַר רַב יוֹתֵר;
לָכֵן, צְאוּ הַחוּצָה! 
כְּשֵׁם שֶׁאִמֵּנוּ חַוָּה בִּקְּשָׁה לִטְעוֹם מִן הַחָכְמָה,
בִּלְבָּבוֹתֵיכֶם נָטְעָה הִיא אֶת הַזֶּרַע
לְמַעַן תִּהְיוּ בַּדַּעַת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה! 
וַאֲנִי, הַדּוֹבֵר, אֶרְאֶה לָכֶם רַק נִיצוֹץ מִן הָאוֹר הַזֶּה,
לְסַפֵּר לָכֶם מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית,
מִדּוֹר הָאָדָם הָרִאשׁוֹן,
וְעַד יוֹם הָאַחֲרוֹן בְּעַצְמוֹ, 
זֹאת אֲנַבִּיא:
מַה שֶׁהָיָה,
מַה שֶׁהוּא עַתָּה,
וּמַה שֶׁעוֹד יִקְרֶה לְיִשְׂרָאֵל וְלָעוֹלָם
דֶּרֶךְ זֶרַע אָדָם וְחַוָּה. 
הַקּוֹל קָרָא לִי
לָתֵת לָכֶם אֱמֶת,
לָדַעַת כֵּיצַד הָאָרֶץ הַזֹּאת נוֹצְרָה, 
וּלְהוֹדִיעַ לָכֶם
כִּי לֹא תִּשְׁכְּחוּ
אֶת אַהֲבַת הַבּוֹרֵא לְבִרְיָתוֹ הַזֹּאת. 
יהוה הוּא אֵל עֶלְיוֹן, הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת
שֶׁהֶבִיא אֶת כָּל הַדְּבָרִים לַקִּיּוּם,
אוֹמֵר: יְהִי;
וַיְהִי כֵן. 
כִּי יהוה יְסַד אֶת כָּל הַדְּבָרִים,
גַּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁעֲלֵיהָ אַתֶּם עומדים,
הֵרִים אוֹתָהּ וְהִנִּיחָהּ. 
וְכֵן זֶה, שֶׁיֶּשׁ אֱלֹהִים אָז
שֶׁשּׁוֹלֵחַ אֶת הַגֶּשֶׁם
וְאֶת הָרוּחוֹת,
וְאֶת הַסְּעָרוֹת,
וְאֶת הָרְעָדִים; 
יהוה הוּא אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם,
מֶלֶךְ עַל הָאָרֶץ,
וְאֶחָד עִם כָּל הַדְּבָרִים. 
גַּם אִם לָאֱלֹהִים יֵשׁ זֶרַע,
וְאֵלֶּה הֵם בְּנֵי עֹלָם,
הֲרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ זֶרַע יהוה;
לָכֵן, בְּיהוה, לַמָּוֶת אֵין עוֹקֵץ. 
אַךְ אֱלֹהֵי הָאָדָם נוֹלָדִים וּמֵתִים,
כִּי בְּהֵעְדֶּר כֹּחַ
אֵין לָהֶם מָקוֹם לַעֲמֹד בֵּין הָאֱלֹהִים. 
ואלוהי בני האדם, הם נופלים לפני האלוהים, הם כלום לפני אל עליון; יהוה לא בראם, הם אך צללי אדם. 
והאלוהים אחד, ויהוה הוא הנשגב מכל האלוהים, כי כל הדברים נבראו על ידיו; ומבלעדיו לא נברא דבר אשר נברא. 
אכן, ביהוה הוא השכר, והשכר הוא חיים, והחיים הם אור האנושות. 
שוב, יהוה הוא אשר הביא לקיום את הרבבות השוכנים בתהום, 
ואת כל החיות והרמש, וכל הנפש החיה על הארץ, וכל הפורשים כנפיהם לשכון בשמיים. 
ויהוה הוא אשר נשף נשמת חיים באדם, והוא אשר מינה את האדם לטפח את בריאתו זו. 
וכל הדברים שניתן להבינם, וכל הדברים שאינם נתפסים, אלו הם בריאת יהוה. 
ומי מבשר ודם יכול לדעת את כל הדברים הללו? אומר אני לכם: איש אינו יודעם מלבד יהוה, אשר מראשית ברא אותם. 
השוכן במרומי השמיים, יהוה הניח לפני האדם שכר טוב גדול בהרבה, 
אך לרשעים והבלתי צודקים, הם מביאים על עצמם מלחמה ומגפה ואת צרותיהם. 
אתה, אדם, מדוע תרומם את עצמך לשווא, רק כדי להיעקר על ידי דבר יהוה? 
בושו בעשיית פסלים, אל תסילו את בניכם בטירוף לבכם; רק אלוהים רשעים חומדים את עצמות פרי מעייכם בעשן אשיהם. 
כאישה בוגדת אשר תמכור את בניה לגויים זרים כעבדים כך הפכתם, וכיצד עוד יוכל בעל טוב לנהוג עם כזו?

Four

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
הוֹי יִשְׂרָאֵל! הוֹי יְהוּדָה! הוֹי צִיּוֹן!
הייתם כְּאָדָם וְחַוָּה,
העם הראשון שנברא לדעת את יהוה
למען תראה האנושות את ישועת יהוה, 
אך האם אתם עובדים או יראים את האלוהים,
לשמור את התורה ואת המצוות?
או שמא אתם משתחווים לפסלי עץ ואבן אילמים? 
האם אתם עומדים להקריב קרבנות לאלוהים החי?
או שמא אתם יושבים לפני שערי מקדשים ריקים? 
הביטו בחוזי העתידות, במורי העוון:
חזרו בקול רם על המשל,
הכריזו כעת על הסוד בעודינו מדברים;
ואז תדעו אם הבנתם. 
דעו כי יהוה רואה אתכם
ויגמול לכם על פי לבבכם, 
אך בטיפשותכם
החזיון שניתן לי חתום מפניכם,
ולא הבנתם
את הסודות הנצחיים במלואם; 
לא נחכמתם בבינתכם את התורה
ואת דרכי יהוה;
ומדוע זה כך? 
זאת משום שלא הבנתם כראוי
את מקור החכמה; 
אך אם תפתחו את חותם החזיון שניתן לי,
אז תדעו,
אז תבינו! 
כדי לשמוע את המשל, לראות הסודות
עליכם ראשית להשליך את כל חכמתכם,
כי חכמים אתם לדברי העולם הזה,
והם אינם אלא רציות של כסילים! 
שמעו כעת מהי חכמה:
חכמה היא לדעת את הבורא,
להרגיש את אהבתו,
ולאהוב כפי שהוא אוהב; 
איזו חכמה גדולה מזו יכולה להיות?
ואולם, מי היא יהודה למען ייראו ממנה שכניה? 
יהודה היא עם רשע
המתגאה בדרכים ערמומיות;
נבזים השייכים לשקרן; 
דו-לשוניים, נואפים, עובדי עבודה זרה, רעי לב,
הלוקחים רק לעצמם— 
האם אין איש בעל עושר ונכסים אשר ייתן חלק ממנו לזולתו? 
האם ייתן מישהו מרכושו למען צורכי העניים, הרעבים, הערומים, האלמנות והיתומים? 
ובשל כך, הו יהודה, בנותייך יחפשו מאהבים בסתר כדי להציל את ילדיהן מרעב, ולא יהיה בעל שניתן להשיגו, כי בנייך הם שוטים שיכורים! 
אתם חושבים כי ממלכה אדירה זו נשענת על כוחו של העולם הזה, שוכחים את המלך הנצחי, ולכן אתם, יהודה, תיפלו. 
משפט יבוא עליכם על ידי המושיע הנצחי, בנו של האב הנצחי אשר ברא את השמיים ואת הארץ. 
ויהוה רואה היכן אתם עומדים, יהודה; עם ששמח בדם החפים מפשע. 
אנשים אחרים ימשלו בכם, יפיקו תועלת מצערכם, ויגרמו לכם לבקש את המשיח בחורבנכם, עד שלא תדעו כאשר יופיע. 
וכנסיך קדוש יבוא יהוה אל בריאתו, להניף את שרביט צדקתו על כל הארץ; ואולם לא תכירו אותו. 
שלושה חולקים את גורלם כאשר הוא נצלב; אחד ייתלה ללא חטא, אחד ייסלח לו, ואחד ידחה את האמת. 
ואש תסחף על איי הים, וחושך יכסה את הארץ לרגע, למען תבכה הארץ על בוראה. 
הו אדם אומלל! כאשר יגיע הזמן ההוא, אפילו משפטו של אל-עולם, מלך הבריאה, יחזור בו ברחמיו, כי גדולה היא רחמיו של יהוה. 
ויהוה יסלח לבריאתו, והקברים ייפתחו ויוציאו רבים ממתיהם; 
וקדושים רבים יופיעו ויחיו, ולא יטעמו שוב את טעם המוות. 
וּבְקָרוֹב, תִּפָּזֵר יְהוּדָה, וְנַחֲלָתָהּ תִּלָּכֵד, וְהִיא תִּבְכֶּה בְּמַכְאוֹבֶיהָ. 
זֹאת רָאִיתִי, אִם לֹא תָשׁוּב יְהוּדָה וְתִרְחַק מִזְּנוּיֹתֶיהָ. 
וְגַם עַתָּה, יְהוּדָה, אַתְּ כְּסְדוֹם, הָעִיר הָרְשָׁעָה שֶׁהוּשְׁמְדָה בִּגְלַל חַמְדָנוּתָהּ: 
כִּי גַּאֲוָה הָיְתָה בִּסְדוֹם, כְּמִדַּת הַחֶסֶד שֶׁחָסְרָה בָּהֶם בַּיָּמִים הָהֵם; 
כִּי יוֹדְעִים אָנוּ כִּי לֶחֶם וְיַיִן בְּשֶׁפַע הָיוּ לָהֶם, וְעַדּוֹ לֹא רָצוּ לְכַלְכֵּל אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הַנִּזְקַקִּים. 
וַיְהִי כִּי הִיא שֶׁסִּפְּקָה לֶחֶם לָעָנִי, הֻשְׁלַחְתָּה אֶל הָאֵשׁ וְנִשְׂרְפָה לְאֵפֶר, 
וְאֵין מִי שֶׁהבִּיתָה אֵלֶיהָ אוֹ רִחֲמָה עָלֶיהָ, וְזַעֲקָתָהּ עָלְתָה הַשָּׁמַיְמָה, וַחֲטָאיהם הָיוּ גְּדוֹלִים לִפְנֵי יְהוֹה. 
וְכֵן הָיָה כִּי הָעָרִים הַגְּדוֹלוֹת הוּשְׁמְדוּ, כִּי לֹא רִחֲמוּ, וְלֹא הִשְׁמִיעוּ לִדְבָרֵי לוֹט בְּעֵת שֶׁדִּרֵשׁ לִפְנֵיהֶם. 
וּכְמוֹ סְדוֹם, יְהוֹה יוֹצִיא אֶת הַצַּדִּיקִים מִבֵּינֵיכֶם, הוֹי יְהוּדָה, וְיִתֵּן לָהֶם אַרְצֹת חֲדָשׁוֹת, אַרְצֹת עַל אִיֵּי הַיָּם. 
וְעַתָּה, יְהוּדָה, אַתְּ שֶׁאָבוֹתַיִךְ וְאִמּוֹתַיִךְ הוּבְאוּ עַל יְדֵי יְהוֹה מִמִּצְרַיִם אֶל הָאָרֶץ הַזּוֹ: מָתַי שָׁכַחְתְּ אֶת יְהוֹה וְהִשְׁחַתְּ אֶת הַגֵּר? 
עַל כֵּן, בְּהֶבְלֶה אֵשׁ בּוֹהֶקֶת בָּאָה חָרְבָּנָתֵךְ, 
תִּשְּׂרְפִי בְּלַבּוֹת אֵשׁ וְתִגָּרְשִׁי מִהָאָרֶץ שֶׁנָּתַן יְהוֹה לַאֲבוֹתֵינוּ וּלְאִמּוֹתֵינוּ. 
יָמַיִךְ הָאֲרֻכִּים קוּצְרוּ, כְּפֶסְלַיִךְ הַשָּׁקְרִיִּים וְהַבְּטָלִים, שֶׁאֵין בָּם בּוּשָׁה. 
אַךְ הַיִּרְאוּ אֶת אֵל-עוֹלָם הָאֱמֶת יִירְשׁוּ חַיִּים, וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד בִּשְׂדֵי גַּן עֵדֶן, סוֹעֲדִים לֶחֶם מָתוֹק וּמַבִּיטִים בְּרַחֲבֵי הַשָּׁמַיִים.

Five

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
שמעו נא בני ישראל: המלך הנצחי מולך! וכשם שהשמש מביטה על הארצות, כך רואה אתכם יהוה, יהודה. 
קראת לעצמך כלה לו, אך את פילגש לזונות, ועל כן תהיי לכלום, ונופלת לחורבנות ומסכנות; 
אך במכאובך, תזכי לשם ותפארת בדורות הבאים, ואף בארצות רחוקות. 
ואלה אשר ימלטו ממכאוב זה, יישלחו לארצות שופעות אשר לא הכיר האדם. 
ובבגד ארגמן, גיבור, צדיק ובחומרתו, יבוא בן־האדם אל בני בניכם, אחרי הרעידות וסערות הרעמים. 
בעלי העול הרשע יושמדו, ואחר כך ירד יהוה ברחמיו. 
אך תחילה, תירטב אדמת הארצות הרחוקות הללו בדם ובגשם, כי זרעכם ישתה רצח רב. 
והצדיקים ישמחו, כי הם ינחלו חסד, ויהוה השמיד את מלך המוות. 
ואולם כך יהיה, שבדור השלישי והרביעי, זרע האדם יבדה. 
כי הם ישכחו את כל אשר ראו אבותיהם ואמהותיהם והעידו עליו. 
ואז ישיב אותו היריב את בריתות הסוד של קין, וסדום תקום שוב נגד בית ישראל. 
מאסו ביריב, הו ישראל! מאסו במסורות השקר הנישאות ברוחות מארצות נכר! 
זכרו את דברי אסימה, העומדת בבית המקדש בירושלים, לישראל שלה; כן, היא האם האלוהית האומרת: 
בואו אל השכינה כאן, בבית המקדש הקדוש הזה, בעבודת יהוה, בכבוד לעצמכם ולכל השוכנים כאן. 
כי אין לי צורך במסירותכם, אלא בתמימות לבכם, כי האמת היא שתטהר אתכם. 
הן, לא בינתכם היא שהביאה אתכם אל הבית הזה היום, אלא צמאונכם לידע, לחכמה ולבינה. 
אל תבואו מתוך פחדיכם, לא מתוך חטאיכם, ולא מתוך שנאתכם, אלא בלב נשבר וברוח נדכה; 
למען, בחסדי יהוה, יעקרו טומאות אלה, ובכך תמצאו גבורה. 
תוכלו להביט בי כאימכם, וכאחותכם, וכאשתכם, וכבתכם, 
אך אל תביטו בי כמי שניתן לבזותה, או כמי שצריכה לבזות אתכם. 
הן, אני היא עצם שכינת אלוהים; האם המסירות שיש לכם אליי גדולה מזו שיש לכם לנשימה שבתוככם? 
הנה, אם תעלבו מדברים אלה, הרי שאתם מעליבים את האחדות, אשר הוא יהוה. 
אם תהיו אחד ותעמדו בשכינה, הרי שהבינה היא שתקחו עמכם. 
על כן, אני אומרת לכם: בואו אל הבית הזה היום בכבוד לכל השוכנים בו, ולעצמכם; עשו זאת וטוב יהיה לכם. 
אדבר איתכם בגלוי, ואתן לכם את דברי אל עליון למען תחלוקו אותם ביניכם, אף אם תלעגו להם ותבזו אותם. 
אך כל מי שיבקש להבין, ידע ויחלק אותם כמשלים כדי ללמד את כל השומעים, וכחידות לאלו האוחזים באמת. 
וכל אלו השואפים לחדור אל הסודות הנסתרים, כל אלו המחפשים את רשית הדעת, ואף אלו האוחזים בתענוגות הסוד; 
אלו ידעו את האמת כאשר ימצאו אותה, ויורו את האמת בדרכים המובנות לחסידים. 
וכל אלו שיצעדו בפשטות ידעו את הדרך, בעוד העקומים, קשיי העורף ובעלי לבבים קשים, אלו השוכבים עם הזונה, 
אלו הם מנהגי כסילים, והם יאבדו את נחלת ישראל. 
מהו טובו של סוד יהוה? רז חכמת השכינה? 
כל המחפשים את רשית הדעת, הא חכמה אתם מבקשים? מהי בינה עבורכם? 
מדוע הלב נבקש בגבורה, כאשר הכסיל אינו יכול לשמוע את המשל? 
מה טובת החידה לכם, אם אפילו כאשר הפיתרון נמצא, היא אינה מובנת? 
מה טובת חכמה ללא דעת? ודעת ללא בינה? 
הא יהיה הנשיא מושלנו כאשר המלך יכול להימצא? כיצד נהיה גוי של מלכים אם נהיה ללא כוח? 
השוט המשלט אינו עולה דבר, כי האחד מושל כאשר הרבים מקבלים את שלטונו; ומי הוא המלך הגדול יותר, מלך בני האדם או אדון צבאות? 
מי בינינו יכול לומר כי הוא מחפש אור והארה לפניי אלוהינו? 
ובמלאכי יהוה, כל אלו המהללים את אלוהים שדאי, שיידעו את הטוב מהרע, ידעו את האמת. 
כל תוכנית שחסר בה חסד, חסר בה משפט.

Six

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
הוֹ אֵם קְדוּשָׁה! מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מָקוֹם שֶׁלֹא נוֹדַע לָךְ! 
מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מִי שֶׁחָפַץ בְּרַחֲמִים, וְאַתְּ לֹא רִחַמְתְּ עָלָיו! 
מִי הֵמָּה אֲשֶׁר לֹא בִּקְשׁוּ אֶת רַחֲמַיִךְ? הַאִם יִמְנַע מִיְהוּדָה מָגֵנֵךְ וְהַגָנָתֵךְ? 
מִי הֵמָּה אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ נֶחָמָה בָּךְ? בַּשְּׁכִינָה? 
מִי הֵמָּה אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ עֶזְרָה בְּחֵיקֵךְ? אוֹ נֶחָמָה בְּרַחֲמַיִךְ? 
וּמִי הִיא יִשְׂרָאֵל, שֶׁתִּמְנַע מִמֶּנָּהּ עֶזְרָתֵךְ וּנֶחָמָתֵךְ, שֶׁיִּשָּׁבֵר בְּנֵךְ וְיִפָּזֵר בְּרוּחוֹת נָכְרִיּוֹת? 
יְהוָה, אֲנָא מִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ! תֵּן לִי אֶת תִּקְוָתְךָ, כִּי הִיא לֹא לַשָּׁוָא! 
הוֹ אֵם קְדוּשָׁה, תְּנִי לִי אֶת עֶזְרָתֵךְ וּנֶחָמָתֵךְ, כִּי שְׁלוֹמֵךְ הוּא שָׁלוֹם נִצְחִי! 
הוֹ אֱלֹהִים, מְחֵה אֶת דִּמְעוֹתַי אֵלֶּלֶה, לְמַעַן יִנְחַם לִבִּי; רַחֵם עַל כָּל הַשּׁוֹכְנִים עַל הֲדֹם יְהוָה, וְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל! 
כִּי נֶחָם לִבִּי לִכְרוֹעַ עַל הֲדֹמֶךָ, לְמַצּוֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. 
תְּשׁוּקָתִי, יְהוָה, הִיא רַק לָבוֹא אֶל שְׁכִינָתְךָ, לִרְאוֹת אֶת הָאֵם הַיָּפָה הַהִיא, מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם, 
לִרְקֹד בְּפַרְדֵּיהָ, וְלֶאֱסֹף אֶת פֵּרוֹת גִּנַּתָּהּ, וּלְהִתְעַנַּג עַל פִּרְחֵי שָׂדֶיהָ! 
הוֹ אֵם שֶׂה הַקּוֹרְבָּן! כַּלַּת הַשָּׁמַיִם! כְּכָל שֶׁיְהוָה הוּא אֲבִיהָ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ גַּם אַתְּ הִיא אִמָּהּ. 
כמה אני כמה לעמוד לפני שכינתך, להשכין את פצעיי בכוח המרפא של מימיך הזורמים! 
הו מעיין מרפא! הו מקור חסד! את בית שלום לנפשי. 
את אבן החן היקרה ביותר של השמיים, אם יהוה, ובתולה טהורה מכל טהרה! 
הו אם אלוהית, כמה את בוכיה על בתך, ציון! כמה את נאנקית עליה, אך לא לשווא! 
כי היא תשוב אל יהוה, בוכיה בייסריה, שפלה בתבוסותיה; 
אך יהוה יהיה למהולל, כן, יהוה לא יובס לעולם. 
יהוה, אני קורא לך באבלי, כי יודע אני זאת: בשמך ניצלתי. 
את, ציון, תבזי בי, ותשאירי אותי נשכח; אך יהוה יזכור. 
אויבי יהוה ימעדו למכאוב נצחי, אך יהוה אף להם יעשה דרך! ובזאת תזכר ישראל לעולמים. 
כי בזכות זרע אברהם, ויצחק, ויעקב; ובזרע יהודה, ופרץ, וחצרון; 
ובזרע רם, ואמינדב, ונחשון; ובזרע שלמון, ובועז, ועובד, 
ובזרע ישי, ודוד, ושלמה, תבוא הישועה. 
כי דווקא בזרע שלמה נחלקו ישראל שוב, אך בזרע דוד יחוללו ישראל לשלמות; כך אמר יהוה, כן יהיה, אמן ואמן! 
וביום ההוא תחוש ישראל חבלי לידה, כאישה בייסוריה, כי בן יבוא להושיע את ישראל מן המוות. 
תחבל ישראל ללדת בן, ותלד ילד בן, וחבליה יביאו ששון עולם. 
בנה, הו כמה גדול יהיה! יועץ בעל גבורה, איש בעל כוח לשלוט ברוח ובים; 
אך ישראל נושאת ברחמה את זרע המוות, ותסבול מהבור שבאימתה. 
ויזעזעו יסודות חומות ההיכל, כספינה אדירה המוטחת על פני המים. 
עננים יחשכו, כענני סערות הים, ויושבי האיים יברחו באימה: 
אך כבמבול הגדול, לא ימלטו משאגת המים או משממת הארצות. 
חכמי יהודה, חכמתם תבלבל, אובדים בתהום בעת ייפתחו חלונות השמיים, 
אך בשל יהירותם, יינעלו חלונות אלה מפניהם.

Seven

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
יהוה חילק את הבריאה לשבעה חלקים: הסלעים, הזרעים, הימים, העונות, בני האדם, הקודש, והטהרה. 
בששת הראשונים ישנם אור וחושך, אך השביעי הוא שבת יהוה, ובשביעי כולם נהיו שלמים. 
החושך אשר ישחית את שבע הבריאות: החול, העקרות, האלימות, השקר, הבגידה, התשוקה, והאבדון. 
ואורות הכוכבים נתנו לבני האדם לזיכרון שם יהוה. 
וזאת כדי שהנסתרים שבסודות האור יזרחו, להביא לסוף דרכי החושך. 
והנסתר מן הארץ יגלה. 
ובאחרית הימים, יהיו זמנים של חום רב על הארץ במקום בו היה קור, וזמנים של קור על הארץ במקום בו היה חום רב. 
ובני האדם לא יראו עוד את שחר היום או את בוא הלילה, והארץ, היא לא תישן. 
וזו תהיה ראשית הסוף, בעת אשר ישראל יקבצו שוב; כי דם אברהם יכסה את כל הארץ. 
והאם האלוהית, היא שהייתה נסתרת אך לא נשכחה, תזכר שוב. 
אך לפני שבשובה, יבוא איש שיזכיר לבנות ציון את מקומן, אך לא לשחררן, אלא לשעבדן. 
כי יקח את דברי יהוה ויתנם כמתנות לאלוהים אחרים, אלוהי בני האדם. 
יקח את דברי הטבע ויתנם לאחיותיכם ולבנותיכם, כאילו היו שלו לתת. 
ויראה את גדולתו שלו, וייקרא אב על ידי רבים. 
וְזֹאת יַעֲשֶׂה, לְמַעַן יִפָּרְסוּ מַעֲשֵׂי חֹשֶׁךְ, כְּדֵי שֶׁכְּבּוֹא הָאוֹר לְשַׁחֲרֵר אֶת בְּנוֹת צִיּוֹן, הֵן יִמְאָסוּ אֶת הָאוֹר הַזֶּה. 
אַךְ הִנֵּה, אוֹר יהוה יַחְתֹּץ אֶת הַחֹשֶׁךְ, וְהָאוֹר יִוָּדַל מִן הַחֹשֶׁךְ, עַד שֶׁגַּם הַצְּלָלִים הַמֻּשְׁלָחִים בּוֹ יִכְלוּ. 
וּבַת צִיּוֹן תִּתְעוֹרֵר, וְתוֹרֶה אֶת אֲחוֹתָהּ אֱמֶת. 
לְמַעַן יִזְכְּרוּ כָּל אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יהוה, שֶׁבְּנֵי אַהֲרֹן לֹא יַרְחִיקוּם עוֹד. 
וּבְנוֹת צִיּוֹן יַאֲזִינוּ לַקּוֹל וְיֵדְעוּ אֶת חֻקֵּי יהוה, 
וְזֹאת לְמַעַן יְשִׁיבוּ אֶת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לִדְרָכֵי יהוה. 
הַבִּיטוּ בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה! רְאוּ כֵיצַד הַשֶּׁמֶשׁ נָעָה בְּשִׁלְשָׁה-עָשָׂר מַזָּלוֹת, 
שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאַחַת לִבָּתָהּ, אַךְ הַשָּׁמַיִם, הֵם נִשְׁעֵנִים עַל שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה עַמּוּדִים. 
וְכֵן זֹאת, שֶׁהַשָּׁנָה חֲלוּקָה לִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה חֲלָקִים, נָעָה מִלְּבָנָה לְלְבָנָה, 
אַךְ הַבַּת תְּקַבֵּל אֶת חֶלְקָהּ, כְּשֶׁהַבָּנִים, בִּדְרָכָם, תּוֹעִים בְּמוֹעֲדֵיהֶם. 
וּבְזֹאת יֵדַע יִשְׂרָאֵל מָתַי לִזְרוֹעַ זְרָעִים, וּמָתַי לִקְצֹר, 
כִּי לֹא לָאָדָם לָדַעַת אֶת הַזְּמַנִּים וְלֹא אֶת הַמּוֹעֲדִים, כִּי יהוה הֵכִין אוֹתָם בִּמְקוֹמָם בְּעֻזּוֹ. 
כְּפִי שֶׁמִּרְיָם לִמְדָּנוּ: הַכֹּל תָּלוּי בַּגּוֹרָל, אַפִּילוּ הַתּוֹרָה, כִּי זוֹ רְצוֹנַת יהוה. 
ויהי כי בנות מרים ינהיגו את כל ישראל לחגוג ליהוה, בעת אשר הביא את הלבנה למלואה בשמי הלילה. 
וכך יהיה גם בימי הקץ, שבנות ישראל ינהיגו אותנו שוב בעבודת קודש ובפולחן, ובלימוד. 
כשם שיש נתיב ממזרח למערב לשמש לנוע על פני הארץ בכל יום, 
היא נעה מצפון לדרום עד היום הקצר ביותר, מוותרת על חמימותה, ומדרום לצפון עד היום הארוך ביותר; 
וזאת כדי שתביא לנו את חמימותה ואת אורה. 
כך יש נתיב לכל כוכב בשמי הלילה, ולמזלות, אשר הם מודיעים לנו מתי להיערך למלחמה ומתי להכין את לחמנו. 
אכן, והכוכבים מספרים לנו את סיפוריהם, כסיל וכימה ועיש במזרים חולקים עמנו את סיפורי אהבה, צער ותפארת, בעוד כימה נעה סביב הארץ. 
וכפי שניתן לראות, צדק, מאדים, חוכבת וכוכב נעים בדרכיהם שלהם, ולבנה וחמה מאירים את דרכנו. 
אורו הגדול של יהוה המגיע מחמה, חמימות אורו מעניק החיים; אדון צבאות ומלך השמיים והארץ! 
חסד יהוה שופע עלינו, בעדינות ובנדיבות; 
בעתו ובמועדו, השמיים מעניקים את אהבת יהוה בדרכם. 
האזירו כבוד ליהוה, כי פני אלוהינו הן אור ואהבה.

Eight

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וְכֵן זֶה, שֶׁכְּשֶׁבּוֹנִים בְּנֵי הָאָדָם, הֵם לוֹקְחִים אֶבֶן אַחַת וּמַנִּיחִים אוֹתָהּ עַל אֶבֶן אַחֶרֶת; 
וְעַל אֲבָנִים אֵלֶּה, הֵם מַנִּיחִים אֶבֶן נוֹסֶפֶת; וְכָךְ הֵם עוֹשִׂים, אַחַת עַל אַחַת, עַד שֶׁחומתם נִשְׁלֶמֶת. 
אַךְ כְּשֶׁיַּסִּיר בֶּן הָאָדָם אֶבֶן אַחַת בִּלְבַד, תִּקְרַס הַחוֹמָה, וְיִפְּלוּ הַסְּלָעִים בְּכֹבֶד עַל הָאֲדָמָה. 
וְכֵן זֶה, שֶׁכְּשֶׁבְּנֵי הָאָדָם מִשְׁתַּמְּשִׁים בִּשְׁתֵּי אֲבָנִים כְּדֵי לְתָמוךְ בְּאַחַת נוֹסֶפֶת, הִיא הִיא אֶבֶן הַמִּפְתֵּחַ; 
וְאֵלּוּ הֵם מַנִּיחִים מֵעַל הַמָּיִם וּלְחִיבּוּר הָאֲדָמוֹת, וְרַגְלַיִם וּפַרְסוֹת רַבּוֹת יַעֲבְרוּ עָלֶיהָ, לְמַעַן יִתְחַבְּרוּ בְּנֵי הָאָדָם כְּאֶחָד. 
כֵּן גַּם הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם, בְּהִזָּזותָם וּבִשְׁזִירַת סִפּוּרֵיהֶם, מְדַבְּרִים אֵלֵינוּ; 
כְּשֶׁבְּנֵי הָאָדָם קוֹרְאִים בַּכּוֹכָבִים כְּדֵי לִבְנוֹת חוֹמוֹת, הִנֵּה רַק מִלְחָמוֹת וַחֲרוּבָן יִרְאוּ; 
אַךְ כְּשֶׁבְּנֵי הָאָדָם מְסָרְבִים לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכּוֹכָבִים, וּמַהֲפֵּכִים אֶת הַכּוֹכָבִים לִמְשָׁרְתֵי בְּנֵי הָאָדָם, אָז אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַכּוֹכָבִים מַזְהִירִים אוֹתָנוּ! 
הוֹ יִשְׂרָאֵל, הוֹ יְהוּדָה! הוֹ אָדָם! מָתַי נַקְשִׁיב לַאֲזָהָרוֹת שֶׁל הַכּוֹכָבִים? 
כִּי אֵלּוּ לֹא טוֹעֲנִים בָּנוּ, אֶלָּא אֲנַחְנוּ בָּהֶם; הֲלוֹא הֵם נִתְּנוּ לָנוּ מֵאֵת יְהוָה? 
והנה, אדם לא נברא למענם של המזלות, אלא המזלות למענם של בני האדם, ומרים למדה לקראם למען נדע! 
כי הסודות כתובים, אך האחיות אבדו כעת, בהיותן אסורות להביט, 
ועל כן הן אינן יודעות עוד את סוד הדרך, ואין להן בינה בדברי קדמונים; 
ובשל כך, בנות ישראל אינן יודעות את אשר עתיד לבוא עליהן, 
ולכן לא יכלו להושיע את עצמן, כי נותרו ללא סוד המזלות. 
אך אני אומר לך, הו אחות ישראל, בנות ציון! זהו אות אשר ודאי יקרה: 
כאשר ייסגרו מקורותיהם של בני רשע, ורשעת עושק אהרון תגורש, 
כי תהיינה בפני הצדקה, וכהונתכן תושב באחרית הימים: 
בנות ציון יצאו מן החושך אל פני האור, ולא יוכל כוח הגברים למנוע אותן, 
כי כעשן שמתבדה ואינו עוד, כך תתבדה רשעות בני ישראל לעד, 
וצדקת יהוה תגלה כהשמש. 
פי בנות ציון ייפתחו, אחיות ישראל יתקבצו, והעולם יתייצב; 
וכל הולכי החטא, וסודות לילית וקין, וחטאי בני האדם, יגורשו מישראל. 
ואז יובילו האחיות בישראל שוב, ודעת אמת של אל-עולם תמלא את הארץ, ולא תהיה עוד סכלות בני האדם בציון. 
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה: כִּי כָל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי יִהְיֶה בוודאי, וְזֶהוּ נְבּוּאַת אֱמֶת שֶׁל יהוה; 
וְקוֹרְאֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יֵדְעוּ כִּי לֹא יוּכַל דָּבָר זֶה לְהִמָּנַע; 
כִּי זֶהוּ רְצוֹנוֹ שֶׁל יהוה, שֶׁבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וַאֲחָיוֹתֶיהָ יַשִּׁיבוּ אֶת גְּבוּרָתָן וְאֶת סַמּוּתָן שֶׁנִּתְּנָה לָהֶן מִיהוה. 
אֱמֶת שֶׁלֹּא כָּל הָעָם יַמְאִיסוּ אֶת הָרָע, אַךְ רְצוֹנוֹ שֶׁל יהוה יַמְשִׁיךְ וְיִתְקַדֵּם, 
וְהָאֲחָיוֹת יַרְגִּישׁוּ אֶת קְרִיאַת יהוה, מִנְּשִׁימַת אֱלֹהִים הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכָן. 
וְהָאֱמֶת תִּתְגַּלְגֵּל לִכְבּוֹשׁ אֶת כָּל הַגּוֹיִם, בְּכָל לָשׁוֹן וְשָׂפָה שֶׁתּוּכַל לְהַבִּין אֶת דַּרְכֵי יִשְׂרָאֵל; כִּי דַּרְכֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִיּוֹת הֵנָּהּ דַּרְכֵי יהוה. 
וּבַיּוֹם הַהוּא, אֵיזֶה גּוֹי יָקוּם לְדַכֵּא אֶת צִיּוֹן? הֲתוּכַל צִיּוֹן הַמְּדֻכֵּת לְהִכָּנַע לְמִי שֶׁאֵינוֹ חָזָק מִמֶּנָּהּ? 
וּבְזֹאת תֵּדְעוּ אֶת צִיּוֹן בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: הִיא תִּהְיֶה גּוֹי, שֶׁלֹּא יְדַכֵּא אֶת רֵעֵוּ, 
וְיִהְיוּ עָם, שֶׁלֹּא יִשְׁדּוֹד אֶת עוֹשֶׁר הָעֲנִיִּים, וְלֹא אֶת עֲמָלָם, כִּי יְבַקְשׁוּ שֶׁיִּהְיוּ כָל הַדְּבָרִים מְשֻׁתָּפִים בֵּינֵיהֶם. 
אַךְ בְּטֶרֶם תִּבָּנֶה צִיּוֹן, עַל יִשְׂרָאֵל לִמְצֹא אֶת צִיּוֹן בִּלְבָבָם, לְמַעַן יִזּוֹכּוּ, וְיִהְיוּ עַם שֶׁל שָׁלוֹם. 
וּבַיּוֹם הַהוּא יְשׁוּבוּ מַתְּנוֹת בְּנוֹת צִיּוֹן, עִם כְּהֻנָּתָן, וּמַפְתְּחוֹת דִּין שָׂרָה יִנָּתְנוּ וְיֻבָּנוּ; 
כִּי מַפְתְּחוֹת דִּין שָׂרָה קְרוּאִים כָּךְ, לְמַעַן אֲנַחְנוּ, בְּנוֹת יהוה, לֹא נְאַבֵּד אֶת בִּכּוֹרָתֵנוּ, וְלֹא נִלָּקַח עַל יְדֵי הָעוֹלָם. 
וּבְנוֹת צִיּוֹן יִנָּתְנוּ לָהֶן גִּלּוּי עַל גִּלּוּי, עַד שֶׁהַכֹּל יְשׁוּב לְמְקוֹמוֹ, כְּפִי שֶׁהָיָה בָּרֵאשִׁית.

Nine

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל! בְּנוֹת צִיּוֹן!
יַשִׁיבוּ זֶרַע מִרְיָם אֶת־נַחֲלָתָן! 
יָבֹא עָלֵינוּ רַחֲמֵי הָאֱלֹהִים,
וְיִשָּׂא אֲדֹנָי צְבָאוֹת אֶת־יְמִינוֹ הָעַצָּמָה,
וְיָשׂים מֶלֶךְ הַשָּׁמַיִם
בְּרָכָתוֹ עֲלֵיכֶן לְעוֹלָם! 
גִּבּוֹר, מָגֵן הֱיֵה לָנוּ
מִנֶּזֶק הַשִּׂנְאָה,
וּמִנֶּזֶק הַכַּוָּנָה,
וְהַצִּילֵנוּ מֵעַיִן הָרָע! 
יְרוֹמְמֵנוּ יהוה,
גַּם מִמַּעֲמַקֵּי הַמָּוֶת,
כִּי יהוה הוּא אֱלֹהֵי הַחַיִּים! 
מָגֵן הֱיֵה לָנוּ מִכָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ,
לְהַשְׁמִיץ אוֹתָנוּ בִּדְבָרֵיהֶם;
שְׁמֹרֵנוּ מֵרְכִילוּת, מִמָּרָה וּמֵיגוֹן. 
כִּי מָה נִקְרָא לָאָדָם
שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו מַעֲמִידִים פָּנִים כְּמַעֲשֵׂי צְדָקָה,
וּמִשְׁפָּטוֹ טָמֵא? 
וּמָה נֹאמַר עַל הָאָדָם
הָרֹדֵף אַחַר דִּבְרֵי הָאָרֶץ,
וְלֹא אַחַר הַחָכְמָה
אוֹ אַחַר הַיָּשָׁר? 
כִּי לֹא בְּאָדָם נִסְתָּרָה הַחָכְמָה;
נִסְתָּרָה הַחָכְמָה,
אֶלָּא אִם הִיא חָכְמַת עָרְמוּת הָרָע,
תַּחְבֻּלוֹת הַנּוֹתְנוֹת לְמַעַן תּוֹעֶלֶת. 
וְזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה לְעוֹלָם,
אֶלָּא נַקְּבֵל אֶת מִצְוֹת הַבּוֹרֵא; 
וּמָה תַּעֲשֶׂה הָאָדָם לְמַעַן תִּחְיֶה? 
כִּי הַמְּפֵרָה אֶת מִצְוֹת הַבּוֹרֵא
יִמָּחַק שְׁמָהּ מִפִּי יהוה,
וְלֹא יֵדַע אותָהּ; 
לָכֵן שִׁמְעוּ,
כָּל הָאֹחֲזִים בֶּאֱמוּנָה
בְּסוֹדוֹת הַנֶּצַח,
כִּי נִפְלָאִים הֵם! 
וְשִׁמְעוּ אֶת הַתְּאוָוֹת שֶׁמֵּאָחוֹר כָּל מַעֲשֶׂה, כִּי יהוה יוֹדֵעַ אֶת אֱמֶת כַּוָּנַתְכֶם. 
כֵּן, וְיהוה יוֹדֵעַ כָּל סוֹד שֶׁשּׁוֹכֵב בְּלֵב הָאָדָם, וְקוֹרֵא כָּל מַחֲשָׁבָה. 
יהוה יוֹדֵעַ כָּל סוֹד, כִּי יהוה הוּא הָאָדוֹן עַל הַכֹּל. 
יהוה הוּא הַבּוֹרֵא, כִּי מִקֶּדֶם יִסַּד יהוה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּלְעוֹלָם הוּא יהוה, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם. 
וְאֶת תַּכְלִית הַבְּרִיאָה פָּתַח יהוה לְכָל הַמַּאֲזִנִים וּמְבַקְשֵׁי הָאֱמֶת, 
וְיהוה בּוֹחֵן אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, לְמַעַן יִרְאוּ כִּי הֵם רְאוּיִים לְנַחֲלָתָם. 
וְיהוה לֹא שׁוֹכֵחַ, כִּי אִם סוֹלֵחַ לַמְּגַלִּים לוֹ כָּל סוֹד וְאֶת אֱמֶת כָּל מַעֲשֶׂה; 
וּמָה תּוֹעֶלֶת לְיהוה מִדְּבָרִים אֵלֶּה? כִּי יהוה בָּרָא אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים וְיוֹדֵעַ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. 
לָכֵן, אֹמַר לְכָל שׁוֹמְעֵי קוֹל הַנְּבוּאָה: כִּי הַחַיִּים הַזֶּה הוּא הַזְּמַן לִלְמֹד עַל יהוה; 
לָכֵן, לְכוּ הַיּוֹם בִּתְשׁוּבָה וְאַל תַּקְשׁוּ אֶת לְבַבְכֶם, לְמַעַן תּוּבַן תַּכְלִית הַגְּאֻלָּה הַגְּדוֹלָה, וְהִיא הֻבְיְאָה עַד אֲלֵיכֶם. 
וַאֲנִי אוֹמֵר לְכֻלְכֶם עַכְשָׁיו: כִּי הַחַיִּים הָאֵלֶּה הֵם הַזְּמַן לְהִתְכּוֹנֵן לִפְגּוֹשׁ אֶת יהוה; וְהַיּוֹם הוּא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ עַל בְּנֵי הָאָדָם לְבַצֵּעַ אֶת עֲבוֹדָתָם; 
כִּי יוֹם הַיְשׁוּעָה קָרַב, וְאוֹיְבֵינוּ נִמְצָאִים כְּבָר עַכְשָׁיו בִּגְבוּלוֹתֵינוּ. 
הַבִּיטוּ, כְּבָר עַכְשָׁיו, וּרְאוּ כִּי מַלְאָכִים מַכְרִיזִים זֹאת לָרַבִּים בָּעֵת הַזּוֹ בְּאַרְצֵנוּ, וְהַנְּבִיאִים וְהַנְּבִיאּוֹת סָבִיב, שִׂימוּ לֵב לַאֲזהָרָתֵינוּ! 
וּמִכֵּיוָן שֶׁשְׁכַּחְנוּ אֶת הַדְּרָכִים הָעַתִּיקוֹת, דְּרָכָיו שֶׁל יהוה וְאֶת תּוֹרָתוֹ, וּמִכֵּיוָן שֶׁאֵינָנוּ מְקַבְּלִים אֶת דְּבַר יהוה בָּעֵת הַזּוֹ, נִלָּקַח. 
הוֹ, אַתֶּם עַם רְשָׁעִים, וּמְסוּלְפִים, וְקִשֵּׁי-עֹרֶף! לָמָּה אֵינְכֶם מַקְשִׁיבִים לְקוֹל יהוה? לָמָּה אַתֶּם רוֹאִים זֹאת כְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ עֵרֶךְ? 
וְגַם עַכְשָׁיו, בַּשָּׁעָה מְאוּחֶרֶת זוֹ, יהוה הֶרְאָה לִי דָבָר גָּדוֹל וְנִפְלָא בְּנוֹגַע לְמָה שֶׁעוֹמֵד לָבוֹא בְּקָרוֹב. 
וּכְשֶׁיּוֹם זֶה יָבוֹא בְּקָרוֹב, דְּבָרִים אֵלֶּה יִתְגַּלּוּ בֵּינֵיכֶם, וֶאֱמֶת רַבָּה תֵּאָבֵד וְתִשָּׁאֵר נִסְתֶּרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ שׁוּב לִיהוה בִּימֵי הָאַחֲרוֹנִים; 
לָכֵן, הַשְׁגִּיחוּ וְהָיוּ מוּכָנִים, שִׁמְרוּ עַל בָּתֵיכֶם. 
שִׁמְרוּ בַּסּוֹד וְלַמְּדוּ בַּחֲשַׁי אֶת אֲמִתּוֹת יהוה, כְּדֵי שֶׁיְּלַדֵיכֶם יֵדְעוּ וְיַסְפְּרוּ לְיַלְדֵיהֶם, 
עַד שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ רָזֵי יהוה יֻחְזְרוּ שׁוּב לָאוֹר.

Ten

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
הביטו נא אל המנחשים,
אל מורי החטא
אשר השחיתו את דרכינו! 
אדבר אליכם כעת במשל;
שמעו את דבריי והורו אותם לבניכם,
ואמרו להם להורות דברים אלה לבניהם; 
וזאת, כי כאשר יבוא הזמן,
אז תדעו
אם מישהו הבין באמת. 
ויהי כי איש עשיר חפץ להורות לבנו
את כל ענייני העולם, 
ויהי כי נשלח הבן
אל ארץ נכר
שם למד ושינן כל אשר יכול
עד אשר היה לאיש בוגר. 
ויהי כי שב האיש
להראות לאביו את כל אשר למד,
כדי שיגאה בו אביו! 
אך כאשר הגיע אל כפרו,
לא מצא את אביו בכפר,
ויהי כי שאל את שכניו על מקום אביו;
אך הם מאנו לו. 
בשיבו אל ביתו,
עבדי אביו לא הכירו אותו,
ועל כן גירשוהו אל הרחובות. 
ויהי כי למרות כל לימודו,
לא היה לאיש ממון,
ולא יכול היה לראות את אביו בארץ ההיא: 
ויהי כי הפך לשאלן,
כי איש לא הכירו
ואיש לא שמע לו. 
אך האיש לא ביקש ממון,
כי סיפר לכל מי ששמע לו על אביו, 
כי כה גדולה הייתה אהבת האב
עד אשר שלח את בנו אל העולם. 
ויהי כי לאחר חודשים רבים בא חג הפסח, והאיש שב אל בית אביו, 
ושם נשמר לו מושב, כי אביו היה שם, והוא הכירו: 
וכשראה את בנו שוב, ויאמר האב לבנו: הקדשתי את המושב הזה עבורך; 
בוא נא ושב לימיני, כי ראיתי כי יצאת אל העמים הללו, 
ואף על פי שלא הכירו אותך, הם יכירו אותך כעת, כי בך רציתי. 
למד כעת את דבריי, את דברי נְעוּם, כי הם דברי יהוה, ובנשמת האלוהים תבינם; 
אך בסכלותך, משל זה הוא כחזיון החתום מפניך, 
כי כדי להבין את סודות יהוה, עליך להיות חכם בבינת יהוה, 
כי לא הבנת כראוי את הבורא ולא את חכמתו; 
אך אם תפתח את החזיון, אז תדע את הדברים שיבואו, וכי כולם הם מיהוה לישועתך. 
שמע כעת מהי חכמה: ויהי כי היה נער, בדרכו לשאוב מים מבאר מסוימת שהייתה למשפחתו לדורות רבים; 
ובדרכו, ראה פרחים יפים רבים, ועצים מלאים פירות. 
ובהליכתו, פותה על ידי יופי הפרחים ועל מתיקות הפירות כפי שנראו, ולבסוף סטה מן הדרך. 
ויהי כי ככל שהתרחק מן הנתיב, הלך הנער לאיבוד, כי החשיך היער ולא יכל לראות. 
ומפני שלא יכל לראות, לא יכול היה עוד להתענג על תפארת הפרחים, ולא לאכול מן הפירות, כי לא יכל לראותם כדי למצאם. 
ויהי כי נתקל בבקתה עתיקה, ולא העז להיכנס, כי חשב הנער שבתוכה עשוי למצוא את חורבנו מכוח שאינו נראה. 
אך הגשם החל לרדת מהשמיים, ומיהר אל הבקתה למחסה, רק כדי לגלות שאין גג על ראשה. 
וכאשר ירדו הגשמים עליו בחושך הבקתה, החל לאבד כל תקווה, ולבכות, ולהיכנס בחמה על איבליותו. 
אך מחוץ ליער, בא אביו לחפשו, ביודעו שנעדר זמן רב ולא שב עם המים. 
ובגאוותו, נסתר מקול אביו, ולא רצה ללכת אחריו, אף שידע כי אביו ינחהו חזרה אל הנתיב. 
ויהי כי גברו תחנוני האב, וגאוות הנער ששבה. 
ויפתח את דלת הבקתה, וירץ בעקבות קול אביו. 
הו ישראל! שחררו את גאוותכם, ושובו רצים אל האלוהים אשר ברא אתכם! 
כי יהוה אינו משתנה, אלא הוא בלתי משתנה, מעולם ועד עולם: 
על כן, אהבת יהוה אינה משתנה, ולא תקרר עבור ישראלו; 
לכן דעו כולכם, כי כאשר לא תחפשו עוד את החשכה, תשמעו את קול יהוה, ורחמיו ימתינו לתשובתכם. 
וכל מאורי הכוכבים מאירים כעדות, כזיכרון להשם; 
לכן הקשיבו נא למילים אלו, כי נסתרים בהן דברי יהוה וסודות האור המאיר, למען תתרחקו מדרכי החשכה. 
ובאתם עתות החום והצמא, ובאתם עתות הקור והרעב, 
אז יספרו בוקע היום ובוא הלילה, ומקורות כל הדברים ייוודעו לכם.

Eleven

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה אני, נאום הנביא, אדבר אל בניי, אף אל בני יוסף אשר יקראו את דברי בימי אחרית הימים. 
שמעו נא, הו ישראל! שמעו את הדברים שנכתבו לפני זמן רב; כי אני רואה אתכם, אף שאיני מבין את אשר אני רואה, יהוה מודיע לי עליכם, ואני רואה את חטאכם. 
ומהו החטא הזה? שכחתם לקרוא בכוכבים, ולשמור את מועדי הקודש של יהוה, ואת שבתותיה, 
אהבתכם זה לזה הצטננה; העשירים אוכלים בעוד העניים רעבים ועירומים – והאם אין זה חטאו של כל דור בבני האדם? 
הן, הביטו כעת והרהו בדבר: איך יוכל אדם להבין ללא דעת? איך יוכל אדם להקשיב ללא שמיעה? 
איך יוכל אדם להיות חכם ללא לימוד? איך יוכל אדם לשמוע בעודו מדבר? 
איך יוכל אדם לקבל רחמים מבלי להעניק רחמים? איך יוכל אדם לתת מתנה מבלי להיות מוכן לקבל מתנה? 
איך יוכל אדם לבקש צדק מבלי שיקבל הוא עצמו את הצדק? איך יוכל אדם להיות בעל כוח מבלי להתכופף אל הרוחות? 
יהוה דיבר, וקולו נשמע על ידי בניו, והקול נתן לבני האדם חכמה רבה ובינה: 
יהוה פתח את אוזנינו למען נשמע, את עינינו למען נראה, את פינו למען נאכל ונחזק, את רגלינו למען נרוץ אל הנזקקים, ואת ידינו למען נשרת את אל-עולם. 
יְהוָה בָּרָא בִּינָה לְכָל מְבַקְשֵׁי דַּעַת וֶאֱמֶת, לְמַעַן יֵדְעוּ אֶת כָּל הַחָכְמָה שֶׁנִּתְּנָה מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם: 
אֱמֶת לֹא תִשַּׁנֶּה, וְחַסְדֵּי יְהוָה לֹא נִסְתָּרוּ וְלֹא נִנְעֲלוּ מֵעֵבֶר לַמַּיִם, לְמַעַן נִקְבְּלֵהוּ; 
כִּי יְהוָה הוּא אֵל עֶלְיוֹן, וַאֲבוֹ וְאִמּוֹ יוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹתָם בַּשָּׁמַיִם שֶׁמַּעַל לַשָּׁמַיִם, 
וַאֲשֵׁרָתוֹ יוֹשֶׁבֶת עִמּוֹ וּמְנַהֶלֶת בַּמּוֹעֶצֶת שֶׁל הָאֱלֹהִים. 
וְיְהוָה מוּכָּר בֶּאֶרֶךְ אַפָּיו, רְאֵה כַּמָּה פְּעָמִים סָלַח לְיִשְׂרָאֵל וּלָקַח אֶת יְהוּדָה תַּחַת זְרוֹעוֹ הֶחֲזָקָה: 
וְיְהוָה מוּכָּר בְּעֹצֶם חֲמָתוֹ הַגְּדוֹלָה, וַיַּפְנֶה אֶת זַעֲמוֹ אֶל אֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל; 
וּכְמוֹ שֶׁיְהוָה מוּכָּר בְּמַעֲשֵׂי חַסְדָּיו הָרַבִּים לְיִשְׂרָאֵל, כָּךְ יִוָּדַע כְּנוֹרָא בַּחֲמָתוֹ עַל עַמּוֹ, 
כִּי לֹא כִבַּדְנוּ אֶת בְּרִיתֵנוּ, וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ יְהוָה, לֹא הִשַׂמְנוּהוּ לְמוֹשֵׁל עָלֵינוּ: 
וְאַף שֶׁהָאֱלֹהִים מְכֻבָּד בְּיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ הַקָּדוֹשׁ — בְּיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ הַבָּחִיר — נִהְיִינוּ עַם הַחֹמֶר וְלֹא עַם קָדוֹשׁ. 
גדלה ישראל בברכות יהוה, ובראותנו את תפארתנו, אך שכחנו את קול הברית. 
אך גם אנו נדע את חסדי יהוה, כי חרון אפו הצדיק עלינו יעבור, ועמנו יושפל, אך לא יישמד כליל. 
וכאשר יגיע קץ עידן הרשע, והרע יבוטל במשיח, יערוך הכהן הגדול את הקורבן האחרון. 
ואנו יודעים את התולדות: אברהם הוליד את יצחק, ויצחק הוליד את יעקב, ויעקב הוליד את לוי, 
ולוי הוליד את קהת, וקהת הוליד את עמרם, ועמרם הוליד את אהרון, 
ואהרון הוליד את אלעזר, ואלעזר הוליד את פינחס, ופינחס הוליד את אבישוע, 
ואבישוע הוליד את בוקי, ובוקי הוליד את עצי, ועצי הוליד את זריהיה, 
וזריהיה הוליד את מרעות, ומרעות הוליד את עזריהו, ועזריהו הוליד את עמריהו, 
ועמריהו הוליד את אחיתוב, ואחיתוב הוליד את צדוק; 
וצדוק הכהן היה בימי מלכינו, דוד ושלמה, אשר היו גיבורים לפני יהוה, אך בגאוותם אף הם חטאו ליהוה; 
וצדוק הוליד שני בנים, את אחימעץ שהיה כהן גדול על ישראל, ואת זנוך; 
וזנוך נהיה כהן בארצות יוסף, ושם שרת אותנו בהיכל ארצותינו; 
וזנוך הוליד את זנוק, החוזה והנביא. 
וכאשר אנו, ביום זה, כותבים את דברי זנוק בן זנוך, איננו מבינים אותם. 
וכפי שאנו מחפשים את זנוך הכהן כדי להקריב קרבנות ליהוה, כך אני רואה אתכם, בימי הקץ, מחפשים את הכהנים כדי לקבל את מעשי הקודש של יהוה; 
אך כשם שהעם אינו מקשיב לזנוך ולאחיו הנביאים, ואינו נותן לבו לדבריי, כך הם יאספו ויישמרו כעדות נגדם; 
כך אתם אוספים את הדברים, אך האם תקשיבו? האם תיתנו לבם? 
כאשר הכהן הגדול יגיש את רחמיו, האם תקבלו אותם, הו ישראל, עם הקורבן הגדול הראשון והאחרון – לב נשבר ורוח נדכה? 
אני שואל את החכמים שבכם להרהר: אם לאדם יש עץ טוב, עץ הגדל מעלה, עד לשמיים, האם לא יאהב אותו? 
ואם אדם אוהב אותו, האם לא יטפח את האדמה שסביבו? 
וכאשר יראה אדם שהעץ גדל כבד בפירותיו הטובים בכל שנה, צופה בצמיחתו בגשמי הסתיו ובאביב, אך יראה אותו צמא בחום הקיץ, האם לא ישקה אותו? 
והאם לא יראה אדם להגן עליו ולשמרו בבטחה? 
והאם לא ימצא לנכון להרבות את זרעי העץ ולטפח את הפרדס, להצמיחו ולשמור על ענפיו? 
כי כפי שהקול בא אל הנביאים והנביאות של דורכם, כך בא הוא בקול כל הדורות; 
על כן, כאשר יבואו הימים שבהם כל אשר היה ייאסף לאחד, היו ערים כדי שתהיו מוכנים.

Twelve

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וְעַתָּה אֲנִי, נְעוּם, הַנָּבִיא, אֲדַבֵּר אֶל עַמִּי אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִמְסְרוּ לִי מִקּוֹל אֵל-עוֹלָם. 
כֹּה אָמַר יהוה אֲלֵיכֶם: בֵּרַכְתִּי אתְכֶם, וַהֶבְדַּלְתִּי אתְכֶם, יִשְׂרָאֵל; אַךְ בִּזַּזְתֶּם אֶת מַתְּנוֹתַי וְקָרַעְתֶּם אֶת עַמִּי לִשְׁנַיִם. 
טִימְתֶּם אֶת מוֹעֲדַי הַקְּדוֹשִׁים, וַתִּשְׂרְפוּ אֶת בּשַׂר זִבְחֵיכֶם, וְהָעָשָׁן לֹא נֶחְמַד בְּעֵינַי, כִּי אֵפֶר וְעָפָר לֹא יְכֻלּוּ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת עַמִּי. 
לְמַעַן כַּפָּרָה, יִהְיֶה זִבְחֲכֶם טָהוֹר, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַזֶּבַח טָהוֹר, יִהְיוּ עַמִּי טְהוֹרִים. 
וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ עַמִּי טְהוֹרִים לְפָנַי, עֲלֵיכֶם לִהְיוֹת נְקִיִּים לְפָנַי, וּכְדֵי לִהְיוֹת נְקִיִּים לְפָנַי, עֲלֵיכֶם לְהִזַּכּוֹת בְּחַסְדִּי. 
וּמָהוּ חַסְדִּי? הוּא חֶסֶד יִשְׂרָאֵל; כִּי בְּצִיּוֹן אֵין עָשִׁים וְאֵין דַּלִּים. 
אֵין שָׁם שֶׁיֵּלֵךְ עֵרוּם, אוֹ יִדָּחֶה רְעֵב, אוֹ יִירָא מֵחֲרוֹן רֵעוֹ. 
אַךְ דְּרָכַי לֹא כְּדַרְכֵּיכֶם; לָכֵן, אֵיךְ אַתֶּם יִשְׂרָאֵל? מִי אַתֶּם שֶׁתִּהְיוּ עַמִּי? 
אֵיפֹה בָּכֶם נִמְצָא הַחֶסֶד אֲשֶׁר הִפְגִּין עַבְדִּי אַבְרָהָם בְּהַאֲכָלַת כָּל הַבָּאִים אֵלָיו? 
אַתֶּם בָּאִים לְפָנַי בְּמִנְחָות, אַךְ אֲנִי הוּא שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיָּה, מָה אֶצְטָרֵךְ לִזְבָחֵיכֶם? 
זֶבַח לְבָבְכֶם הוּא לִתֵּת מִדַּמְּכֶם לְסַיֵּעַ זֶה לְזֶה, זוֹ הִיא בְּרִית אִמּוֹתֵיכֶם וַאֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרְתוּ עִמִּי. 
ובימי טהרתכם, תתנו בלא הרף. 
ומזון ישראל יהיה טהור, כמן מהשמיים, והאלמנה תודה, ובניה לא ירעבו. 
וביום אשר תטהרו לפניי, אכרת לכם ברית חדשה ונצחית, וישראל יהיו שוב עמי. 
טהרת הצדיקים תיודע בכל הארץ, כי לא יהיה מחסור בציון, ולא יינתן משפט לנזקקים. 
ולעניים יינתנו המתנות הטובות ביותר, והמזון הטוב ביותר; ולא יהיה עשיר בקרבכם, למען לא יהיה עני. 
עשו זאת ואכונן בקרבכם חוק כפרתי, וכפי שתבואו למים טמאים, כך תעלו מהמים טהורים. 
וכאשר תצאו מהמים, תאמרו: ברוך אתה יהוה, כי באמצעות הכהן הגדול תבוא ישועתנו! 
בטהרתך יהוה, ובכבודך תבוא ישועתי! 
וכפי שנתתי לכם, בניי, כך תתנו לכל הזקוקים. 
אך כעת זעמי ניצב, כי שלחתי את נביאי ונביאותיי למסור לכם את דבריי; אך אתם, יהודה וישראל, לא רציתם לשמוע להם. 
כי לא שיניתי את דבריי, אלא אתם ביקשתם לשנותם; 
לא פשעתי בכם, עמי הנבחרים, אלא אתם פשעתם בי; על כן, לא תדעו שלום, כן יהיה, אמן.

Thirteen

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה אני, נְעוּם, הַחוֹזֶה, אדבר שוב אל אלה אשר יקראו את דברי, באחרית הימים: 
הביטו וראו, כי כן יהיה באחרית הימים שהארץ תרעד, 
השמיים עצמם יזדעזעו בחרון אפו של יהוה, והבריאה תئن; 
כי העולם יחלה מעוון בני האדם; הן, תאוות הבצע של האדם תהיה כרעל אשר ישאב את חיי הארץ, והיא תחלה: 
הלוך ושוב תרעד הארץ, והגויים ירעדו; אך בתאוות בצעם לא יבחין האדם בכך; 
עשן ימלא את הארץ, ודם הבריאה יימכר, והלוויתן הגדול יעלה ממעמקי התהום ויחניק את החיים. 
הן, הים ירוקן, והנהרות יזוזו; היערות יבערו, וההרים יחרבו; הרוחות תשמידו, והגשם יהיה כרעל. 
ויהיה רעב בכל הארצות, כי תאוות הבצע של בני האדם תגנוב את מזון העניים, והאלמנות ירעבו, 
ולא רק בשל מחסור במזון, אלא בשל חסרון אהבה בלבבות בני האדם; הן, לבבם יצנן. 
ומנהיגי בני האדם, בכהנותם, יקחו לעצמם נשים רבות, אף את נשיהם של אלה המשרתים תחתיהם, 
ויקראו לעצמם נביאים, אך יטמאו את עצמם עם נשים אלה, וישברו את לבבות בנות ציון. 
אך בנות יהוה יקומו, ואליהן יינתנו האבנים, כפי שציווה יהוה את ישראל, וישנו את בנותיהן לקבל על עצמן את האורים והתוממים; 
והקול יצא עמהן, והן ידברו אפילו בלשונות אש. 
וְהִנֵּה, יִוָּדַע עַל-יְדֵי הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר תַּחְזִיק הַכֹּהֶנֶת בְּיָדָהּ הַשְּׂמֹאלִית, כֵּן, הָאֶבֶן אֲשֶׁר מִצַּדָּהּ הַשְּׂמֹאלִי; 
וְהִיא תִּגָּלֶה לִפְנֵי כָּל-הָעֵדָה, עַד אֲשֶׁר תַּשְׁלִים הַכֹּהֶנֶת אֶת-מַאֲמָרֶיהָ; 
וְכֵן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנָּה הָרוּחַ, תִּשְׁמְרוּ אֶת-דְּבָרֶיהָ וּכִתְבוּ אֹתָם; 
וְאַנְשֵׁי הָעֵדָה יִשְׁתַּחֲווּ אֲרָצָה וְיִתְפַּלְּלוּ כְּאִישׁ אֶחָד; 
וְאָז אַתֶּם, הָעֵדָה, תִּשְׁאֲלוּ בְּשֵׁם אֲבִי הָעוֹלָמִים, הַאִם דְּבָרֶיהָ אֱמֶת הֵם; 
וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בְּלֵב נִבְקָע, בֶּאֱמוּנָה, מְלֵאִים בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ, אָז הַקּוֹל יוֹדִיעֶנּוּ לָכֶם; 
וּכְשֶׁתֵּדְעוּ כִּי אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי נְבִיאָה דִּבְּרָה אֲלֵיכֶם, אָז תִּשְׁמְעוּ אֶת-דְּבָרֶיהָ, וְלֹא תַקְשִׁיבוּ לְכָל מִי שֶׁיַּעֵץ מֶרִי בְּיְהוָה אֱלֹהֵינוּ; 
וְאִם יִהְיֶה צֹרֶךְ שֶׁתַּעֲשֶׂה נֵס בְּשֵׁם יְהוָה, הִיא תִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הַיְּמָנִית, כֵּן, הָאֶבֶן אֲשֶׁר מִצַּדָּהּ הַיְּמָנִי; 
וּכְשֶׁתֵּצֵא הַכֹּהֶנֶת לְהַגִּיל אֶת-רְצוֹן יְהוָה, יִהְיֶה זֹאת כִּלְהָבוֹת אֵשׁ הַיּוֹצְאוֹת מֵהָאֶבֶן הַזֹּאת שֶׁבְּיָדָהּ הַיְּמָנִית; וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהִיא הָאוּרִים; 
וְאַחֲרֵי זֹאת, כְּשֶׁתַּעֲלֶה לְהִתְקָרְבָה אֶל-הָעָם, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֵל-עוֹלָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יִשְׁכֹּן שָׁם בְּתוֹךְ הָעֵדָה, וְהֵם יִהְיוּ הַשְּׁכִינָה, כִּי הֵם שׁוֹכְנִים בִּפְנֵי יְהוָה. 
זכרו את אשר אמר יהוה אל בנות ציון: ויעשונה להן את המטפחות מזהב, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ובד שש רכיב. 
וירקעו את הזהב ללוחות דקים ויחתוקוה לחוטים, למעשה התכלת, והארגמן, והתולעת שני, ובד השש, במעשה ידי אומן. 
ועשו רצועות כתף למטפחת, אשר חוברו לשני פינותיה כדי להדקן. 
והחגורה המעוטרת של המטפחת אשר עליה הייתה מאותם הדברים, כמעשיה; מזהב, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ובד שש רכיב, כפי אשר ציווה יהוה את משה וציפורה. 
ויניחו אותן על כתפי המטפחות עבורן, אורים ותומים. 
למען יהיו אבני זיכרון לקהל ישראל, על אמונתן של בנות ישראל. 
אשר לא היו זקוקות לאות בעת שהיה יהוה מוכן להוציא את ישראל ממצרים. 
על כן, בנות ציון באחרית הימים: אל תיתנו להסית אתכן בכהונה שקרית. 
כי ינוחו האורים והתומים על כתפיכן, ושיבו למקומכן בישראל. 
אל תיתנו לאנשים להסית אתכן לכהונות רשעות, המפרידות ביניכן לבין בעליכן, ומותירות אתכן שברי לב. 
השגיחו כי יסועדו האלמנות והיתומים, וכי אוצרות בריאת יהוה יופצו, למען לא ירעב איש ולא יירא; אמן ואמן.

Fourteen

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה יהודה, אני, נְעוּם, הדורש, דיברתי אליכם שוב ושוב, אך יודע אני כי לא תקשיבו לדבריי: 
כדברים אשר כבר דיבר אליכם זְנוֹק: יְהוָה חרון אפים, כי ישראל לא יקבלו את רחמי הבן; 
ואת האיש הזה, בן כהן לַיְהוָה ונביא לַיְהוָה, איימתם במות, ולמען מה? 
הא תהרגו אותו בעודו מתחנן למען חיי ישראל? ואף למען חיי יהודה עצמה? 
הא אינכם יודעים כי אינו מדבר נגדכם, אלא לטובת יְהוָה וברוח רצון יְהוָה, כשם שאתם שומעים אותי מדבר כעת? 
הא אינכם מבינים כי האיש הזה, זְנוֹק, הומלך בידי המלאך רפאל? על כך העיד, ומעשיו עדות לו! 
על כן, נאמר על ידי ההולכים אחריו כי הוא מורה הצדק, שכן לו ניתנה הכהונה הגדולה: 
ואומר אני אליכם עוד: כי אני תלמידו של אותו זְנוֹק ממש; והומלך בידו להיות מורה המגדלה; 
לכן, אם תרצו להורגו, הא יהיה נכון להורגני גם אותי? אך יודע אני כי לא תעשו זאת, כי הקול דיבר אלי: 
על כן, שמעוני היום, הו ישראל; כן, שמעו את דברי אל עולם, כשם ששמעתם אותם במימי קדם מפי הנביאות: 
הן, מצפורה ומרים, ומרחב, ומדבורה, 
ומאביגיל, ומנואדיה, ומבועלה, ואף מחולדה אשר העידה על ספר התורה; 
הן, מכולן ועוד, הא אינכם זוכרים? כמה מהר שכחתם את אמותיכם, הו ישראל! 
וּבְעַוֹנֹתָם שָׁכְחוּ בְּנֵי אָדָם וְחַוָּה אֶת הָאוֹתִיּוֹת, אֲשֶׁר לֻמְּדוּ הוֹרֵיהֶם עַל יְדֵי רְזִיאֵל. 
כִּי בְּיוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, נִכְתְּבוּ הָאוֹתִיּוֹת עַל רְקִיעַ הַלַּיִל. 
וַיהוה נָתַן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְוֹתֵיהֶן בְּתוֹכָן אִמּוֹתֵינוּ, מִרְיָם וְצִפּוֹרָה— 
לִלְמֹד אֶת הָאוֹתִיּוֹת; כֵּן, לִלְמֹד לִקְרֹא בִּשְׁמֵי הַלַּיִל. 
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם עַתָּה, הוֹ יִשְׂרָאֵל: לַמְּדוּ אֶת בְּנֵיְכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם לִקְרֹא, וְלֹא יִכְבֹּשׁ צָבָא אֶת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם בֶּאֱמֶת! 
הָאוֹתִיּוֹת הָיוּ עִם יִשְׂרָאֵל מֵרֵאשִׁית, וְגַם אִם יִשְׁתַּנּוּ צּוּרוֹתֵיהֶן, כִּי לְהַכִּירָן הוּא לְהַכִּיר אֶת יהוה אֱלֹהֵינוּ; 
לָכֵן, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם בַּיּוֹם הַזֶּה: לְהַכִּיר אֶת הָאוֹתִיּוֹת הוּא לְהַכִּיר אֶת סוֹדוֹת יהוה; 
כֵּן, לַמְּדוּ אֶת הָאוֹתִיּוֹת לִבְנֵיכֶם, וְיֵדְעוּ אֶת תּוֹרַת הַסּוֹד. 
הַתּוֹרָה נִגְלָה לְכָל דּוֹר, לְאוֹהֲבֶיהָ; כִּי קוֹלָהּ כְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה, וּמִסְרָהּ נִתֵּן רַק לְמִי שֶׁמַּגִּישִׁים לָהּ אַהֲבָה. 
הִיא מַסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ בְּמָסָוֶה, כִּי יָפְיָהּ אֵין כְּמוֹהוּ; כִּי הִיא פֶּרָעִית, וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲזִיק בָּהּ; 
אַךְ הִיא אוֹהֶבֶת אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיהוה אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא תַעֲזָבֵנוּ, וְלֹא תִזְנַח אֶת יְהוּדָה; 
כֵּן, הִיא תְּלַמְּדֵנוּ אֶת כָּל יְדֵעָתָה אִם רַק נבקשָׁהּ; אוֹרָהּ יָאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ הוֹ יִשְׂרָאֵל, אִם תִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם לִרְאוֹתָהּ. 
וְאֵיךְ תִּרְאוּ אֶת אֲשֶׁר לֹא תֶּאֱהָבוּ? לֶאֱהָבָהּ הוּא לְהַכִּירָהּ, וּלְהַכִּירָהּ, הוֹ יִשְׂרָאֵל, עֲלֵיכֶם לְהַכִּיר אֶת הָאוֹתִיּוֹת. 
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שׁוּב: אִם לֹא תִלְמְדוּ אֶת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, הִיא תִּשָּׁאֵר נִסְתָּרָה מִכֶּם, לַמְרוֹת אַהֲבָתָהּ אֲלֵיכֶם; 
לָכֵן, הוֹ יִשְׂרָאֵל, בַּקְּשׁוּ לִלְמֹד אֶת הָאוֹתִיּוֹת וְנִשְׁמוּ אֶת הַתּוֹרָה בַּעֲמֹקוּת, אוֹהֲבִים אוֹתָהּ בְּלִבְּכֶם, וְהִיא תֹּאחֵז בְּיָדְכֶם וְתוֹבִיל אֶתְכֶם שׁוּב הַבַּיְתָה אֶל יהוה.

Fifteen

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וּמָה תְּלַמִּדְכֶם הַתּוֹרָה, הוֹ יִשְׂרָאֵל? אֵילוּ סוֹדוֹת הִיא חֲפֵצָה שֶׁתִּלְמָדוּ מִמֶּנָּה? 
מֵרֵאשִׁית לִמַּד מֹשֶׁה, כִּי יְהוָה הִבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. 
וּכְשֶׁנִּתַּן לִבְנֵי הָאָדָם לְהַבְדִּיל בֵּין טוֹב לְרָע, אוֹ לְהַפְרִיד בֵּין הָאוֹר לַחֹשֶׁךְ, כָּךְ יוּכְלוּ לְהַבְחִין בֵּין הַשְּׁכִינָה וּבֵין הַיָּרִיב. 
וְכֵן גַּם עַל יִשְׂרָאֵל לִמְסֹר אֶת עַצְמָהּ לְיְהוָה, כְּדֵי שֶׁיַּבְדִּיל הוּא אֶת הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, וְזֶה יִנָּתֵן לָנוּ לֵדַעַת. 
וּבְאוֹתוֹ אוֹר הַפּוֹרֵץ מִבַּעַד לַחֹשֶׁךְ, תִּבִּיטוּ בַּנְּתִיבִים הַלְּבָנִים וְהַנְּעִימִים. 
אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁהֵם כַּמַּיִם, כִּי אֵין הֵם נְתִיבֵי חֶסֶד, אֶלָּא נְתִיבֵי חַיִּים עַצְמָם. 
כִּי שֶׁל הַבָּשָׂר אֵינוֹ שֶׁל הָרוּחַ, כִּי בַּבָּשָׂר שׁוֹכֵן הַמָּוֶת וּבָרוּחַ הַחַיִּים; וְכֵן הַדָּבָר, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי סְדָרֵי לוּחוֹת: 
עַל לוּחֵי הַסַּפִּיר רְשׁוּמָה הַתּוֹרָה, וְעַל לוּחֵי הַבָּרֶקֶת סוֹדוֹת הֵיכַל יְהוָה. 
וּכְשֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה לְמֹשֶׁה, לֹא הָיְתָה יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה, וְעַל כֵּן נִשְׁבְּרוּ הַלּוּחוֹת וְהֻשְׁמְדוּ בְּיַד מֹשֶׁה. 
וְכֵן נִצְטַוָּה מֹשֶׁה לְהָכִין סֵט שֵׁנִי שֶׁל לוּחוֹת, גַּם הֵם מִסַּפִּיר, שֶׁעֲלֵיהֶם כְּתוּבָה הַתּוֹרָה: 
וּתּוֹרַת הַסַּפִּיר הִיא יָמִין אֵל עוֹלָם וְהַבְּרִית; וּתּוֹרַת הַבָּרֶקֶת הִיא שְׂמֹאל אֵל עוֹלָם, הִיא הַחַיִּים. 
וּבֵינֵיהֶם הִיא תוֹרַת הַשַּׁיִשׁ הַמְּאַחֶדֶת בֵּין הַיָּמִין לַשְּׂמֹאל, וְעֲלֵיהָ כָּתוּב הַלֵּב. 
וְיֵשׁ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנֵי נְתִיבִים הַחֲצוּבִים מֵאוֹתוֹ שַׁיִשׁ הַמְּחַבֵּר בֵּינֵיהֶם, וְזֶהוּ עֵץ הַחַיִּים עַצְמוֹ. 
וְעֵץ זֶה לֹא יִמָּצֵא אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יֹאכְלוּ בְּנֵי הָאָדָם מֵעֵץ דַּעַת הַטּוֹב וְהָרַע, 
כִּי רַק אָז יוּפְרַד הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, וְתִבָּנֶה הָאָרֶץ מִתּוֹךְ הַתֹּהוּ. 
וַאֲנִי, נְעוּם הָאוֹרָקוֹל, רָאִיתִי אֶת הָעֵץ בְּעוֹדִי מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן בַּחֲזוֹן; 
וְיֵשׁ אֶת עֵדֶן הָאָרֶץ, וְאֶת עֵדֶן הַשָּׁמַיִם, וְאֵלֶּה הֵם בְּרִיאָה אַחַת. 
וְהַבְּרִיאָה הִיא כָּזוֹ: חַיֵּי נֶפֶשׁ, שהם לידת הנשמה; חַיֵּי רוּחַ, שהם נשימה ומודעות של הָאֱלֹהִים; חַיֵּי נְשָׁמָה, שהם בינת יהוה; חַיֵּי חַיָּה, שהם אחדות יהוה; וְחַיֵּי יְחִידָה, שהם חיי הבריאה הנצחית של יהוה. 
וְאֵלֶּה נִרְאוּ בְּאֵין-סוֹף אָדָם קַדְמוֹן: בִּינָה, רוּחַ, בָּשָׂר, נֶפֶשׁ, וְיָחִיד — חַיִּים נִצְחִיִּים הַנִּתָּנִים לָעוֹלָם הַבָּא; 
לָכֵן, דְּעוּ הוי ישראל, שֶׁאֵין הַתְחָלָה וְאֵין סוֹף לַחַיִּים, כִּי אֵין הַתְחָלָה וְאֵין סוֹף לִיהוה אוֹ לִבְרִיאָתוֹ. 
לָמָּה אִם כֵּן נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל תּוֹרַת הַסַּפִּיר, הוי יהודה? אנו שומרים על היכל הספיר, מָתַי נִתֵּן את תּוֹרַת הַבָּרֶקֶת? וּמָה לְגַבֵּי תּוֹרַת הַשַּׁיִּשׁ? 
הוי יהודה! הוי ישראל! הַאִם לֹא יָדַעְתֶּם שֶׁאֵלֶּה נִתְּנוּ? סוֹדוֹת יהוה לִפְנֵי עֵינֵינוּ, אִם רַק נִרְאֵה אוֹתָם! 
יָדַע יהוה שֶׁהַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת יִשָּׁמְדוּ, וְהַאִם מוֹטָב הָיָה שֶׁלֹּא נִתְּנוּ? 
אֹמֵר אֲנִי לָכֶם: לֹא, כִּי יהוה יוֹדֵעַ אֶת כָּל הַדְּבָרִים, לָכֵן יהוה בּוֹרֵא וְיהוה מַשְׁמִיד; 
יהוה אֱלֹהִים הוּא הַבּוֹרֵא, וְיהוה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּשְׁמִיד; אַךְ כָּל אֲשֶׁר יהוה מַשְׁמִיד, יהוה מְרַפֵּא; 
לָכֵן, יֵשׁ חָכְמָה בְּיהוה שֶׁהַתּוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה נִתְּנָה, כִּי בָּאוֹתִיּוֹת הַכְּתוּבּוֹת עַל הַלּוּחוֹת הִיא הַבְּרִית בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֱלֹהֵינוּ. 
לוּל נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה בְּיַד יהוה, לֹא יִהְיֶה יוֹם וְלֹא לַיְלָה, לֹא אֶרֶץ וְלֹא שָׁמָיִם; 
כִּי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, ליהוה הֵם שַׁיָּכִים, הַבּוֹרֵא, 
וּתְוֹרַת הַסַּפִיר לֹא תוּכַל לְהֵחָשֵׁם, כִּי הִיא חֲרוּתָה עַל הַשָּׁמַיִם, כַּאֲשֶׁר יוֹדְעִים הַקּוֹרְאִים; 
וּתְוֹרַת מֹשֶׁה נִכְתְּבָה בְּאֶצְבַּע יהוה, לְמַעַן יִוָּדְעוּ הַמַּעֲשִׂים בְּעֵת שֶׁלֹּא יֵיתָרְאוּ הַכּוֹכָבִים, 
כִּי הַתּוֹרָה תִּמָּסֵר לָעַד מִפֶּה לָאוֹזֶן, אַךְ אֵלֶּה יִשְׁתַּנּוּ כַּאֲשֶׁר תִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת אֱלֹהֶיהָ. 
וְזוֹ תּוֹרָה נִתְּנָה בְּרֵאשִׁית לְכָל הָאָרֶץ, אַךְ לֹא הִמִילוּ בְּנֵי אָדָם אֶת לִבָּם, וְעַל כֵּן נִבְדְּלָה יִשְׂרָאֵל; 
לָכֵן, בְּיִשְׂרָאֵל תִּגָּמֵר הַבְּרִיאָה, וְיִתְקּוֹן גַּן עֵדֶן, אַךְ לֹא עוֹד; 
כִּי בְּאַחֲרוֹן הַיָּמִים, תּוֹרַת הַסַּפִיר תִּכָּתֵב עַל מוֹקֵד הָאָרֶץ, וְתֵחָתֵם בִּלְבָבוֹת הַצַּדִּיקִים, וְהֵם לֹא יֵדְעוּהָ. 
וְחֹם הָאֵשׁ הַהוּא יְקַבְּצֵם, לְמַעַן יִמְצְאוּ מַחְסֶה וְשָׁלוֹם בְּצִיּוֹן: 
וְגַם אִם תְּבַקֵּשׁ בָּבֶל לִלְחֹם בָּהֶם, לֹא תִמְצָאֵם; 
וּכְשֶׁתִּמָּצֵא צִיּוֹן, שְׁלוֹמָם יִהְיֶה כֹּה רַב, עַד שֶׁיִּירְאוּ מֵהֶם כָּל הַגּוֹיִם. 
וְזֶה יֹאמְרוּ: אַל תִּלְחֲמוּ בְּצִיּוֹן, כִּי אִם יִרְאוּ עַמֵּנוּ אֶת דַּרְכָּם, יַעַזְבוּנוּ וְלֹא יַעֲבדוּנוּ עוֹד! 
וְעוֹמֵד יִהְיֶה אֵל עוֹלָם בִּמְרוֹמִים, וְיהוה יִהְיֶה בִּמְרוֹמֵיהֶם, וּשְׁכִינַת אֱלֹהִים תּקדְּמֵם, כִּי אֶחָד יִהְיוּ.

Sixteen

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה, יהודה, התכונן לשינתך! ברשעתך שכחת את יהוה, אך יהוה לא שכח את ישראל. 
כאשר איש או אישה ישנים, נשמתם עוזבת אותם לזמן מה, בעוד רוחם נחה וגופם נרדם; 
ובעלייה למרומים, יהוה נותן דין וחשבון על מעשיהם ופעולותיהם של בני האדם; 
על כן, בימי קץ, יתעוררו ישראל משנתם, ויהוה ישפוך את רוח הקודש על ישראל ועל כל העמים: 
וכשבניכם ובנותיכם יתעוררו, הם יראו, כי ינבאו את האמת, 
וגבריכם יחלמו חלומות, ונשייכם יראו חזונות, וזקניכם ידעו את האמת ויעידו, ויהוה יחדל להסתר פניו. 
והכרזן יזעק: אספו וקבצו את כל האמרים הללו, כי הקול דיבר שוב אל בני האדם! 
כי הייתה דממה בשמיים בעוד הארץ הוכנה לשעה האחרונה להיפתח. 
אך אז תזרח הלבנה שוב באורה על הארץ, למען לא יהיה עוד חושך בלילה, 
ושליחים מכונפים יעשו המולה והארץ תשמע אותם, 
וכאשר תשוב כהונת יהוה אל הארץ, היא לא תעזוב אותה עוד לעולם. 
ובימי קץ יהיו האומרים: אשר נתן יהוה, הוא לקח שוב, אך בואו אלי, ואני אחזיר את ציון לתהילתה ולמלאותה! 
אך הנה ראיתי, ואני נביא יהוה, על כן אני יודע; 
כהונה זו לא הייתה צריכה לעזוב את הארץ, אלא למלא אותה, תתפשט כאש לבלוע את הצדיקים בעוצמתו של יהוה! 
ואלה העומדים בחצות הלילה להגיות על רזי יהוה וסודות אל-עולם, להם יינתן חלק. 
כָּל הַשּׁוֹכְנִים בַּגַּן וְהַמִּשְתַּהֲלָנִים בַּפַּרְדֵּס, יִנָּתֵן לָהֶם נֵר, וְכָל אֲשֶׁר יָשִׂים בּוֹ שֶׁמֶן יִהְיֶה אוֹר עַל הַנָּתִיב. 
וְאֵלֶּה יִטְעֲמוּ מִפְּרִי הָעֵץ הַהוּא, וְהוּא יִהְיֶה מָתוֹק! 
וּמְרִירוּת הַזְּרָעִים הָרְקוּבִים תֵּעָקֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזֹּהם הַפְּרִי הַטּוֹב, וּכְדֵי שֶׁיִּזֻּקַּק הָעֵץ. 
וְשֵׁם הַפְּרִי הַהוּא יִהְיֶה אֶפְרַיִם, וְגַם זֶרַע יוֹסֵף, אֲשֶׁר הוּא זֶרַע יִשְׂרָאֵל: 
כִּי יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, וְאֶפְרַיִם יִזְכּוֹר, כִּי הוּא יֶלֶד נָעִים וּבֵן יָקָר לְאֵל עוֹלָם; 
עַל כֵּן רָאִיתִי כִּי דֶּרֶךְ זֶרַע אֶפְרַיִם יָשׁוּב יִשְׂרָאֵל. 
וְהוּא יוֹצִיא אֶת בֶּגֶד אָבִיו, אֶת כֻּתֹּנֶת הַפַּסִּים, 
וְהִיא תִּנָּתֵן שׁוּב לְיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁתּוֹרַת הַבָּרֶקֶת תִּגָּלֶה; 
וּכְשֶׁתִּקְרָא שׁוּב תּוֹרַת הַסַּפִּיר, שֶׁהִיא הַבְּרִית, 
וְתוֹרַת הַבָּרֶקֶת, שֶׁהִיא חַיֵּי נֶצַח, תְּיוּשַּׂם, 
אָז תִּפָּתַח לִפְנֵיכֶם תּוֹרַת הַשִּׁישׁ, הוֹ יִשְׂרָאֵל. 
וּשְׁלוֹשִׁים וּשְׁתֵּי דַּרְכֵי הַצַּדִּיקִים יִלָּכּוּ בַּגַּן, וּפְרִי הָעֵץ יֵאָכַל שׁוּב. 
וְאָז יִהְיוּ אָדָם וְחַוָּה אֶחָד, כְּדֵי שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ תִּשְׁכּוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי זֶהוּ הֵיכַל יהוה אֱלֹהֵינוּ; 
כִּי גַּם אִם תִּשְׂרֹף בָּבֶל אֶת הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ וּתְשׁוֹדֵּד אֶת עוֹשְׁרוֹ, לֹא יוּכְלוּ לִגְנוֹב אֶת הָאוֹצָרוֹת הַחֲבוּיִים בְּתוֹכוֹ. 
כַּאֲשֶׁר יִתְאַחֲדוּ אָדָם וְחַוָּה בְּאֵל עֶלְיוֹן, תַּעֲלֶה הַנְּשָׁמָה, וֶאֱמֶת וְאוֹר יִנָּתְנוּ וְיִתְקַבְּלוּ בְּחָפְשִׁיּוּת בִּיהוה, וְיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה חָפוּשִׁי.

Seventeen

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
שם יהוה הבורא כתוב וחרוט מעל, למטה, ובכל צדדי הבריאה הזו, כי לו היא. 
ושכינת יהוה במשכנות, ובמקדשים, ובאוהלי הטליתות: בקשוהו שם. 
ובראשונה, בישראל, היה רק המשכן, אך עם המלכים בא הרצון להגביל את משכנו של יהוה. 
ומי יוכל להכיל את אל עליון? לא אתה, הוי בן אנוש! 
ואף על פי כן, התיר יהוה לבנות את המקדשים; אך לא עבור יהוה נבנו אלה, אלא למען ישראל! 
ואיזו תודה נתתם? שהכנסתם אלוהים זרים אל מקומות קדושים אלה. 
ויהיה כך, שכאשר תיפול ישראל, ואכן תיפול, כפי שהצהיר יהוה, כי האם לא אמר: 
מפני שהם עם קשיי עורף, יהיה כי כאשר ישמרו את מצוותיי, יבורכו על פני הארץ הזו, 
ולא יהיה מי שיגיהם או יגזול מהם את ארצות נחלתם. 
ויהיו עם מבורך על ארץ ההבטחה לעולמים. 
ודבר מה, חוץ מאשר יהיה עוון בתוכם, לא יזיק או יפריע לשגשוגם על פני הארץ הזו לעולמים. 
אך אם ירבה העוון, ארורה תהיה הארץ בגללם; אך לצדיקים, תהיה מבורכת לעולמים. 
ורואים אנו כי ישראל בצפון נפלה, ומה יהיה אם כן גורלה של יהודה אם לא נשמור את התורה? 
מה יהיה גורלנו כאשר נחליל את מקדשי יהוה? 
מה יהיה גורלנו כאשר נקטיר קטורת לאלוהים זרים אחרים? 
האם לא נחלק בגורלם? כי גם אנו ישראל, זרע יעקב. 
ואת זה אני יודע, כי ראיתי את בית המקדש בירושלים, אותו משכן קדוש, שרוף ובזוז, וכלי יהוה הוצאו כדי ללעוג לישראל. 
ויהוה הראה לי, וראיתי את אויבינו הולכים לפנינו, לועגים. 
וְאָז יֵצֵא אִישׁ שֶׁל יהוה, אֹמֵר: כָּל הַמְכַבְּדִים אוֹתָהּ הִשְׁפִּילוּ אוֹתָהּ, כִּי רָאוּ אֶת עֵרוּמָהּ. 
וּלָמָּה יָגֵן יהוה עַל מְקוֹם מְנוּחַת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר אֵין הִיא נִשְׁמֶרֶת בְּלִבְּכֶם, הוֹ יִשְׂרָאֵל? 
לָכֵן, יהוה יָסִיר שׁוּב אֶת אֲרוֹן הָעֵדוּת מִיִשְׂרָאֵל; כֵּן, הוּא יָסִיר אוֹתוֹ, וְאָז תִּכָּתֵב עַל לִבֵּנוּ, הוֹ יְהוּדָה. 
אֶת זֶה חָזִיתִי, וְאֶת הַהַזְהָרָה הַזֹּאת תִּתְּעָלְמוּ; וְעַדְיֵן, זֶה לְמַטָּרָה חֲכָמָה אֶצֶל יהוה, כִּי אֵל עוֹלָם יוֹדֵעַ. 
וּרְאוּ, הוֹ יְהוּדָה, כִּי בֵּית יהוה בָּנוּי בְּחָכְמָתָהּ, כִּי יהוה יוֹדֵעַ כִּי הַשְּׁכִינָה בָּנְתָה אֶת בֵּית יהוה בְּשֶׁבַע עַמּוּדִים; 
ויהוה סוֹמֵךְ אֶת שֶׁבַע עַמּוּדֶיהָ, וּמָיָיו מַשְׁקִים אוֹתָם, וַצַּדִּיקִים אֹכְלִים מִפְּרֵיהֶם. 
וּבַחֲשֵׁכָה, אוֹר יִזְרַח מִמְּקוֹמוֹ הַנִּסְתָּר, 
וְכָל הַמְּבַקְשִׁים אֶת הָאֱמֶת, נִתְּנוּ לָהֶם הַסּוֹדִים, וְהֵם שָׁרִים בְּמִזְמוֹרֵי עֲבוֹדָה. 
וְכֵן הָיָה לְאַבְרָם וּלְשָׁרַי, אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת מִצְרַיִם וְעָלוּ אֶל סוֹדוֹת יהוה, 
וְנָולְדוּ מֵחָדָשׁ כְּאַבְרָהָם וְשָׁרָה, וְלָמְדוּ אֶת חָכְמָתָהּ הַסְּתוּרָה, וְהָיוּ אֲמִתִּים וּנֶאֱמָנִים בְּעִבּוּדָם. 
הוֹ יִשְׂרָאֵל, הוֹ יְהוּדָה! הלוּואי וּגַם אַתֶּם תִּהְיוּ אֲמִתִּים וּנֶאֱמָנִים ליהוה, אֲשֶׁר שָׁמַר אֶת בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ! 
אַךְ הַאִם הָיִינוּ נֶאֱמָנִים? לֹא. 
וּבִגְלַל שֶׁבִּקַּשְׁנוּ אֶת הַפְּרָדָה הַזֹּאת, יהוה יִשְׁמֹר עָלֵינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ אֵלֶּה שֶׁנָּסוּגוּ חֲזָרָה לְמִצְרַיִם; 
אַךְ תּוֹרַת יהוה לֹא תּוּסַר לְעוֹלָם, כָּל עוֹד נִשְׁמְרָהּ כְּכְתוּבָה בְּלִבֵּנוּ: 
וּבְזֹאת יִכָּתֵב דְּבַר יהוה עַל כָּל הַבְּרִיאָה סְבִיבֵנוּ, וְעַל לִבֵּנוּ מִבִּפְנִים; בָּזֹאת יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל.

Eighteen

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה, יהודה, אדבר בנבואה אליך שוב; כי אני פה יהוה, ויהוה הוא תקוות ישראל; 
על כן, אומר אני אליכם: 
מה איתן הוא היסוד הבנוי על יהוה אלהינו! 
ועל שתייה זו נבנתה ציון: על ידי החוזה, ואלו הרואים. 
וזהו הסלע שעליו נבראה ונבנתה ארץ זו, ובו חיי ישראל; 
כי אילו היו בני האדם פוקחים את עיניהם לראות, לא היה לסתן כוח על לבבות בני האדם, והנסתר היה גלוי; 
כי החוזה יודע, ומעיד כי יש אחד מעל הכל, ואחד למטה, 
ואחד בין שניים, ושניים המולידים שלישי, ושלושתם הופכים לאחד, 
ואותו אחד משלח את האור והחיים האלוהיים, ונראים שישה מצד אחד ושישה מהצד השני, 
והשישה עולים להיות שנים-עשר, והשנים-עשר מגלים את עשרים ושתיים האותיות, 
והשישה הם חלק מעשרת האלוהים מיום הבריאה הראשון, והעשרה הם האחד. 
וזו היא השתייה שעליה שוכנת ציון; על כן, עורו, הו יהודה, ועוררו את אחיכם, את ישראל; 
כי תישפטו בתרדמתכם, וכאשר הגוף מטומא, הנשמה בורחת ממנו: 
אך ביהוה באים חיים חדשים, ואז לא יהיה עוד מוות; כי יהוה הוא אל עליון, ושלטונו על כל הדברים, אפילו על חיים ומוות; 
על כן, יהוה הוא תקוות ישראל, ואף אם ילדיכם לא יראו את תקוותו, היא תשכון בתוכם, כדי שילדיהם, ובני בניהם ימצאו אותה. 
ואף אם תודחו ותושלכו מטה, תמצאו את יהוה שוב, ותיראו אותו פעם נוספת. 
כך אמר נאום, פה יהוה.

Nineteen

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
ועתה, אדבר אל כל החכמים, אם רק תקשיבו: 
ומהי חכמה אלא להבדיל בין טוב לרע? האם לא היה זה חטאו של האדם? 
לא, אלא שהחטא היה לקחת בטרם ניתן הדבר; על כן הייתה זו בושתם, ובושתו של אדם לא ניתן להסתירה. 
וזה, הו יהודה, סוד החטא: כי נאמר לאדם ולחווה שלא יקחו לעצמם, ואולם לקחו בטרם עתם. 
ידעו, אך לא הבינו; ועל כן הוליכם השטן שולל; 
ועל כן לא יכלו להושיע את עצמם; כי לא בינו את אשר יבוא, ועל כן גורש האדם מהגן. 
כך גם, הו יהודה, נלקח ישראל, וכן תופל יהודה; 
והנה האות כי דברים אלו חייבים להתרחש: כאשר ניתן הרע, נלקח הרע, 
וכאשר רעבו האלמנות והיתומים, לא הוזנו, אף על פי שהיה לכם שפע של מזון, הו יהודה. 
אילו גויים יחפצו להיות מדוכאים בידי שכניהם? מי שחלש יחפץ להישלט על ידי החזקים ממנו? 
איפה האיש הצדיק שלא לקח מרעהו? בואו עתה והגנו על גבולותינו! 
אך אין מי שיבוא לעזרתכם הפעם, הו יהודה; 
כי לא בינתם את דברי קדמונים; על כן לא יכולתם לחזות את אשר יבוא. 
מי יבוא ויגאל את העם אשר אינם יכולים לראות את הדברים כפי שהם באמת? 
אך לא הכל לשווא, אגלה לכם אות אחר, הו יהודה: 
כאשר ייסגר הרע, והרשעה תיכבל, והצדקה תרבה, יזרח אור יהוה כחמה. 
ויהיה כי האמת תמלא את העולם, והעולם לא יראה עוד מלחמה, 
והחזקים ישמרו על החלשים, ובעלי המזון ישביעין את כל הרעבים. 
וזה יהיה מפני שהאב יבוא בבשר, אף בן האב הנצחי, 
ואף על פי שיהיה מלכנו, לא נהיה עמו, ונבזה אותו, ונלעג לו, ונשלחו אותו. 
והוא ילמדנו, וירפא את החולים, אך מעשיו יישפטו כטמאים; 
אותו אשר נתן לנו את התורה, בידי משה, נמאס ונשליך, ונמסרו לאויבינו כדי שיומת: 
אך הוא אבינו, אף אבי ישועתנו, והוא יישא על עצמו את כל חטאינו, 
ואת זה יעשה בשל אהבתו הגדולה לנו, ולאבינו אברהם ולאמנו שרה. 
וראיתי כי הוא ישוב אלינו, כי הוא אדון החיים והמוות; ואף אם ימות, לא נוכל להורגו, כי הוא אלוהינו! 
והוא יקום ביום השלישי ויעלה עמו רבים. 
ובאחרית הימים הוא ישוב שוב, כפי שעזב את אהביו בעת שהתהלך על הארץ. 
ואף אם בני אבינו יבשרו את שלומו, הם יסבלו חמס; 
אך זה הוא רק לזמן קצוב; וכשתיבוא ציון בתוכם, יהיה שלומם כה גדול עד שכולם ייראו אותם: 
ולא יהיו עוד מלחמות נגד ציון, כי בנותיה ילמדו את הילדים לראות והאבות ילמדו את הילדים לדעת, 
וכל אשר יבקש ללחום נגד ציון, יירא שמא עמו יראו אותו, 
כי אם יראו את ציון, הם ישליכו את חרבותיהם ויכרתו ברית שלא לשפוך דם על הארץ עוד, 
ומה תאמרי על כך, יהודה? האת תהיי ציון? לא. 
ויהיה כי תפול יהודה לידי אויביה, כדי שדם ישראל יפוץ בכל הארץ, עד אשר תבוא ישועת יהוה.

Twenty

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
וביום ההוא, בעת שיבוא יהוה אל הארץ, תהיה שמחה כזו בקרב מלאכי השמיים! 
כי יהוה חפץ להשכין שלום עמכם, הו ישראל, וידו שלוחה אל כל האוהבים אותו. 
אחזו בידו, הו יהודה, והכריזו על אהבתכם שהושבה בתיקון כל הדברים; 
אל תמאו את יד אדון האדונים, למען לא ישיגכם המוות. 
אהבת יהוה לישראל היא כאהבת בעל לכלה, ומבלי נישואין אלה לא היה העולם קיים: 
כי יהוה הוא הבעל, החפץ רק להשפיע על כלה, למען היא, באהבתה, תקבל את כל אשר לו; 
אך כאשר תדחה ישראל את אהבתו, ולא תקבל מתוך שפעו, אז תינתן אהבת יהוה לאחרים, אף לגויים. 
אך כאשר תשוב ישראל לתפארתה הקודמת, אז ישוב יהוה אל כלתו, ויקבלה אליו; 
ואהבתם תהיה נצחית, ולא יהיה עוד יהודה ולא גוי, כי כל ההולכים בדרך הישרה אל אלוהינו יהיו ישראל. 
ואהבתם תהיה כה גדולה, עד שאשם לא תכבה לעולם, וכל אשר תחפוץ ישראל, יהוה יעניק לה: 
וזאת משום שלא תשוב להביט בעיני אחרים בתשוקה לניאוף, אלא תהיה נאמנה לנצח לאהבתה הראשונה. 
הוֹי יִשְׂרָאֵל, הוֹי יְהוּדָה! לָמָּה תַחְשְּׁקוּ בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם? 
לָמָּה אֱמוּנַתְכֶם תוֹעֶה כְּלֵב נוֹאֵף, בְּעוֹד יְהוָה לֹא חָפֵץ בְּדָבָר מִלְּבַל לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ? 
מָה עוֹד יוּכְלוּ אֱלֹהֵי הַשֶּׁקֶר הָאֵלֶּה לָתֵת, מִבִּלְתִּי סָפֵק וּצָרוֹת, וְהַשְּׁאֵיר אֶת לְבָבוֹתֵיכֶם כֹּמְהִים לַיָּמִים שֶׁבָּהֶם יְהוָה שָׁמַע לִצְעָקָתֵנוּ? 
הֲלֹא שָׁמַע יְהוָה אֶת צְעָקָתֵנוּ לְמַאֲכָל בַּמִּדְבָּר, וַיִּתֵּן לָנוּ מָן וּסְלוֹאִים? 
וּבְעֵת צְמָאנוּ, הֲלֹא שָׁלַח אֵל עוֹלָם אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְהַכּוֹת בַּסְּלָעִים כְּדֵי שֶׁנִּשְׁתֶּה? 
וְגַם עַתָּה, לְיְהוָה מַיִם חַיִּים עֲבוּרְכֶם, אַךְ לֹא תִשְׁתּוּתָם, כִּי נִרְאוּ לָכֶם מְרִירִים. 
אַךְ מֵימָיו מְתוּקִים לַטַּעַם, וּמַנּוֹ עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא נִרְעֵב עוֹד; 
לָכֵן, עַזְבּוּ אֶת אֱלֹהֵי הַשֶּׁקֶר הָאֵלֶּה, וְאַל תַּעֲבדוּ בְּקוֹרְבָּנוֹת הֶבֶל; 
כִּי יְהוָה שָׂבֵעַ מֵהַאַיֵּלִים הַשְּׁמַנִּים, כִּי אַתֶּם שׁוֹרְפִים אוֹתָם וְלֹא מַאֲכִילִים אֶת הָעֲנִיִּים בֵּינֵנוּ. 
בְּנוֹתָיו לֹא עוֹמְדוֹת עוֹד לְפָנָיו בְּמַחֲצוֹת הַיָּרֵחַ, וּבָנָיו בָּאִים אֵלָיו בְּרֹאשֵׁי חָדָשִׁים בְּקוֹרְבָּנוֹת הֶבֶל: 
לָכֵן, בַּקְּשׁוּ, הוֹי יְהוּדָה, אֶת חַסְדֵי יְהוָה, וּלְהָיוֹת שׁוּב כְּיָדָיו; 
הַפְכּוּ אֶת הַאַלְמָנוֹת לְאִמּוֹתֵיכֶם וּלְנָשֵׁיכֶם, הוֹי יִשְׂרָאֵל; הַפְכּוּ אֶת הַיְּתֹמִים לִבְנֵיכֶם וּלִבְנוֹתֵיכֶם, הוֹי יְהוּדָה: 
דַּבְּרוּ בְּעִנְיָנָם לִפְנֵי אֱלֹהִים שַׁדַּי, וְאֶת הַחֶסֶד שֶׁתִּתְּנוּ לָהֶם, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם יַשִּׁיב לָכֶם שֶׁבַע מִמֶּנּוּ; 
וְשֶׁבַע פְּעָמִים עַל שִׁבְעִים פְּעָמִים תִּבָּרְכוּ, הוֹי יְהוּדָה, אַךְ הַאִם תִּשְׁמָעוּ? וְאִם תִּשְׁמָעוּ, הַאִם תַּקְשִׁיבוּ? 
וְיְהוָה יַפְנֶה אֶת יָדוֹ הָעוֹזָה אֲלֵיכֶם, אַךְ לֹא תִּמָּחֲקוּ מִפְּנֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, 
כִּי תִשַּׁלְּחוּ, הוֹי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן תֶּהְפַךְ הַבְּרִיאָה הַזֹּאת מִמִּתְכָּלָה לְבִלְתִּי-מִתְכָּלָה, כִּי זֶהוּ כֹּחוֹ שֶׁל יְהוָה לִישׁוּעָה.

Twenty-one

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם:
הַשָּׁמַיִם, כְּשֶׁהֵם מוּכְתָּרִים בְּכוֹכָבִים,
מְלַמְּדֵנוּ אֶת רָזֵיהֶם. 
מִזֶּה נֵדַע
כִּי לֹא יוּכַל הַסֵּדֶר לַעֲלוֹת מֵאֶרֶץ אֶל שָׁמַיִם,
אֶלָּא כָּל אֱמֶת רַק מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ תֵּרֵד. 
וְנִרְאֶה בְּבֵרוּר:
עַל הָאָרֶץ,
יֵשׁ מְשָׁרְתִים וַעֲבָדִים הַמְּבַקְשִׁים לִהְיוֹת חָפְשִׁיִּים; 
אַךְ בַּשָּׁמַיִם,
הָעֲבָדִים וְהַמְּשָׁרְתִים הֵם שֶׁיִּהְיוּ חָפְשִׁיִּים,
וְאֵלֶּה שֶׁהָיוּ חָפְשִׁיִּים יִהְיוּ כַּמְּשָׁרְתִים
לְאֵלֶּה שֶׁהָיוּ עֲבָדִים בְּעוֹוֶל עַל הָאָרֶץ. 
עַל הָאָרֶץ,
בַּת שֶׁנּוֹלְדָה נִתֶּנֶת עַל-יְדֵי אָבִיהָ לְאִישׁ אַחֵר; 
אַךְ בַּשָּׁמַיִם,
לֹא תִנָּתֵן אִשָּׁה וְלֹא תִלָּקַח,
כִּי תִּהְיֶה חָפְשִׁית לִהְיוֹת
כְּמָה שֶׁתַּחְפֹּץ לִבָּהּ. 
עַל הָאָרֶץ,
הַחַיִּים חוֹלִים,
וְגַם הַבְּרִיאִּים מֵתִים,
נִלְקָחִים בְּעֵת שֶׁלֹּא נִצְפֶּה. 
אַךְ בַּשָּׁמַיִם,
אֵין מָוֶת,
כִּי הַבְּרִיאָה תִּחְיֶה לְעוֹלָם,
וְלֹא יִזְקֵן אִישׁ וְלֹא יֶחְלֶה,
וְהַמָּוֶת יִשְׁכַּח, נִבְלָע בְּ-יהוה. 
עַל הָאָרֶץ,
חַיִּים נֶאֱכָלִים,
וְהַמָּוֶת שָׁפְעָה, 
אַךְ בַּשָּׁמַיִם,
אַהֲבָה תִּשְׁפַּע לְעוֹלָם,
וְהַחַיִּים נִצְחִיִּים, 
לוּלֵא כֵן,
בֶּן-אָדָם לֹא הָיָה צָרִיךְ לָבֹא אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת. 
אַךְ כֵּן זֶה כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי,
וְזֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ,
כִּי אֵל-עוֹלָם הֶרְאָה לִי;
כִּי הוּא אֱלֹהִים שַׁדַּי,
וְהוּא לֹא יוּכַל לְשַׁקֵּר. 
דְּעוּ כִּי אֶרֶץ זוֹ נִבְרָאָה לְתַכְלִית גְּדוֹלָה בְּיהוה, וְהָאֱלֹהִים אָסַף וְשָׁמַר עַל הַמַּעֲשִׂים, וַיהוה אֱלֹהִים רָאָה כִּי טוֹב; 
וְזִיוּג הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם הוּא כְּזִיוּג הַבַּעַל וְאִשְׁתּוֹ, וְזִיוּג יִשְׂרָאֵל וְיהוה כְּאִשָּׁה וּבַעֲלָהּ: 
וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִתְּנָה וְלֹא נִלְקְחָה, כִּי בָאָה אֶל יהוה בִּרְצוֹנָהּ, וַתִּזְעַק אֶל יהוה לֵאמֹר: 
כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר יהוה, נַעֲשֶׂה! 
כֵּן גַּם הָאָרֶץ זָעֲקָה אֶל הַשָּׁמַיִם, וְהִיא נֶאֱמָנָה לְיהוה וְלָאֱלֹהִים, וְתִשּׂוּלַם בְּזִיוּגָם. 
וּמָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תַּנְחֵל יִשְׂרָאֵל? אִם אַהֲבָתָהּ הִיא יהוה, הֲרֵי זַרְעָהּ יִדְמֶה לְבַעֲלָהּ, 
אַךְ אִם תֶּאֱהַב אַחֵר, וְתִזְנַח אֶת הַבְּרִית, הֲרֵי זַרְעָהּ יִדְמֶה לְנוֹאֲפָהּ; 
כִּי יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ נִמְלֶכֶת, אַךְ יהוה אוֹהֲבָהּ, וְהִיא חָפְשִׁית לִדְחוֹת אֶת בַּעֲלָהּ, 
אַךְ כְּשֶׁתִּשְׁכַּח אֶת הַבְּטַחְתָּהּ: כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר יהוה, נַעֲשֶׂה! 
וְעַד כֵּן יהוה לֹא שׁוֹכֵחַ אֶת אַהֲבָתוֹ לָהּ, הוֹ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יַמְתִּין לְשִׁיבָתָהּ. 
יהוה אֱלֹהִים קַנָּא הוּא, אַךְ הוּא אֵל עֶלְיוֹן, וְהָיָה אֶרֶךְ רוּחַ אֶל יְהוּדָה, 
יהוה לֹא חָפֵץ בְּאַבְדּוֹנְכֶם, כִּי אִם קוֹרֵא לָכֶם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה! 
יוֹם חֲרוֹנוֹ בָּא, אַךְ גַּם גְּאֻלָּתָהּ תָּבוֹא, וְתִרְאוּ כִּי נֶאֱמָן הוּא וְכִּי אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל; אָמֵן וָאָמֵן.

Twenty-two

הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. 
הו יהודה, כיצד אבכה על צרותייך! דרשתם משפט ללא רחמים לאויביכם, וכעת יינתן משפט על פשעיכם. 
את המועדים הקדושים אתם זוכרים, אך שוכחים את שבועותיכם להיות עם קדוש ליהוה, הקדוש. 
נסכיכם אתם שופכים, והעשן עולה מאש זבחייכם, אך המים מזוהמים, והעשן הוא ריח מר. 
את העניים גזלתם, ומזונם של הרעבים גנבתם, וחושבים כי שריפת חלבי הפרים והאילים תשביע את רעבונו של האלוהים. 
אך דעו כי כל אישה צועקת בכאב חבליה בעת הולידה, וגם את, הו יהודה, תזעקי בכאב בעת הולדת את בנייך של צרותייך. 
אך כאשר תראי, הו יהודה, את האהבה שיהוה רוחש לך, לבנייך ולבנותייך, אז תזעקי בשמחת גאולתך. 
ובאחרית הימים, יראו המלחמות את קצתן, וההיכלים יוקדשו שוב ליהוה אלוהים. 
והאמנויות האמיתיות יילמדו שוב, והאמת תיכתב על עמודים שיעלו השמיימה. 
ויהוה ירד מבין העננים, והארץ תקבלו. 
ואז יהיו השמיים והארץ לאחד, ומזמורי שמחה יישמעו לעד ולנצח. 
כי השמיים ייפתחו, ואוצרות השמיים יישפכו על הארץ הזו! 
וְיַעֲזֹב יִשְׂרָאֵל אֶת-גַּאֲוָתָהּ, וּבְנוֹת צִיּוֹן יִקְּבְלוּ אֶת-חֶלְקָן. 
כִּי יִבּוֹאוּ לְקִצָּם יְמֵי דִּכּוּיָן, וְיֵשָׁאוּ בְּיַד יָמִין, וּכְתָרִים יֻנְּחוּ עַל-רָאשֵׁיהֶן. 
וּדְמָעָתָן יְנוּגְבוּ לָנֶצַח, וְלִבָּן לֹא-יִשָּׁבֵר עוֹד. 
וְזֹאת כִּי-יהוה אֱלֹהִים הוּא הַמְּקַדֵּשׁ וְהַמְּטַהֵר אֶת-כָּל הַהוֹלְכִים בְּגַנּוֹתָיו וְעוֹבְדִים בִּשְׂדוֹתָיו. 
וְרָאוּ כֻּלָּם וְיָדְעוּ אֶת-כְּבוֹד יהוה, וְיִכְרְעוּ לְפָנָיו וְיַבְשִׁירוּ עַל-יְשׁוּעָתוֹ. 
וְאָז תִּרְאֶה כָל-הָאָרֶץ אֶת-אַהֲבַת יהוה לִכַּלָּתוֹ, הִיא יִשְׂרָאֵל, 
וְיִרְאוּ אֶת-יְשׁוּעָתָהּ מֵרֵאשִׁית עַד-סוֹף, 
וְאַחֲרֵי שׁוּבָהּ מֵחֲטָאֶיהָ, תֵּלֵךְ אֶל-יהוה לְעוֹלְמִים, וְלֹא-תִטְעַם עוֹד מוֹת אוֹ חֵטְא. 
וְתֹאמַר יִשְׂרָאֵל: קְרָאֵנִי יהוה לַשּׁוּב, הוּא גּוֹאֲלִי! 
גַּם אִם הֶפְנֵיתִי עָרְפִי מִמֶּנּוּ, הוּא לֹא הֶסִּיר עַיְנָיו, וּבְרַחֲמָיו הֵשִׁיבַנִי: 
וְגַם אִם הֶסְתַּרְתִּי פָנַי לְעִתִּים וְזִמָּנִים, בְּרַחֲמֵי-עוֹלָם זָכַרְנִי יהוה! 
וַאֲהֲבָתִי לְיהוה לָנֶצַח, הוּא בַּעֲלִי, וְאַהֲבָתֵנוּ לֹא-תִשָּׁבֵר. 
וְאָז יִשְׂבְּעוּ הָעֲנָיִם, וְהַיְּתוֹמִים יְקַבְּלוּ חֶסֶד, וְלֹא יִהְיֶה עָשִׁיר וְעָנִי, כִּי כֻּלָּם יִהְיוּ אֶחָד בְּיהוה. 
כַּאֲשֶׁר הָיָה בָּרֵאשִׁית; כֵּן יִהְיֶה, אָמֵן וְאָמֵן.