חֲזוֹנוֹת וּמְשָׁלֵי זֶנוֹס פרק 1 עשר ושבע להבות זנוס, תועה במדבר, נערך למותו, אך במקום זאת ראה את מלאך ה' וניתן לו חזיון של אלוהים. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. וביום אשר מצאתי את עצמי, זנוס, לבדי במדבר, לאחר שסטיתי מדרכי, כי נדדתי ימים רבים לבדי; ויהי כי ביום אשר איבדתי כל תקווה לישועת חיי, התפללתי אל יהוה למען מחילה על חטאיי ולמען ישועת נשמתי הנצחית. כן, ושפכתי את לבי לפני יהוה למען משפחתי, הן למען אשתי וילדיי, וכן למען חבריי ושכניי, כן, ולמען עבדיי, ולמען הגרים אשר באו לשכון בינינו בארץ, ואפילו למען אלה השונאים אותי; כן, והתפללתי למען כל בני האדם, כדי שנשמתי תהיה טהורה לפני יהוה, כי התורה מכריזה: שמע ישראל: יהוה אלוהינו, יהוה אחד. וכך גם מכריזה התורה: ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך. קדושים תהיו, כי אני, יהוה אלוהים, קדוש. כל איש ואישה ייראו ויכבדו את אמא הארץ ואת אביהם שבשמיים, כי אלו הם הבוראים, ואתם, בריאתם, תשמרו את שבתותיי; אני יהוה אלוהיכם. אל תהיו נואפים, הפונים אל פסלים, ולא תעשו לכם אלוהי מסכה, כי אני יהוה אלוהיכם. וכאשר תעלו את זבחי השלמים במנחה ליהוה, תעלו אותם מרצונכם למען ימצאו רצויים בעיניי. והתורה אומרת גם: אם גר שוכן עמכם בארצכם, לא תענו אותו; כי הגר השוכן בקרבכם יהיה לכם כבן ארצכם, ואהבתם אותו כנפשכם; כי גרים הייתם בארץ מצרים, ואני יהוה אלוהיכם. והתורה אומרת גם: את כל חוקיי ומנהגיי תשמרו ותעשו; אני יהוה. ¶ ויהי כי אחרי אשר התפללתי, כשהייתי מוכן לשוב אל אלוהים אשר בראני, וראיתי את מלאך יהוה בא אלי ויאמר: באתי נשלח מיהוה, רחמים עליך ושלום, ממי שהווה, והיה לנצח, ויבוא בבשר; ומשבעת המלאכים שהם כרובים, הנקראים לעמוד לפני כיסאו, אומרים: ליהוה הכבוד והממשלה לעולמי עד! כן יהיה, אמן! וזאת הם אומרים, כי כאשר יבוא יהוה בבשר, ידידיו יפגעו בו וידקרוהו; וכאשר ירד מהעננים, כל עין תראה אותו, וכל דמי בני האדם על הארץ יזעקו, אם בשמחה באמונתם או בצער על חטאיהם. כן יהיה, אמן! ¶ ויהי כי מלאך יהוה נתן לי מגילה, ויאמר: קח מגילה זו ואכל אותה, כי זו מצוותך מיהוה אליך. ואקח אותה ואוכל ממנה, והייתה מרה, וכאב המרירות היה מר, אך היא הייתה גם מתוקה, כדבש על לשוני. ¶ ויהי כי לאחר שאכלתי את המגילה, כשדיבר מלאך יהוה, נפתחו עיניי ושמעתי קול רם, כקול שופר, האומר: אני אהיה אשר אהיה, ואני קראתי לך והקדשתיך; על כן, כתוב את אשר אראה לך; והוא לזרעך ולאחייך, אפילו זרע יוסף ומנשה ואפרים; ודבריך ייכתבו ותצא ותזהיר את עמי; והדברים אלו אשר תכתוב, יאבדו מהעולם, אך דברים אלו לא יאבדו ממני, כי אני אשמרם ואצוננם; ובאחרית הימים הם יובאו ללמד את ישראליי; על כן, קרא דברים אלו, דברי, לאחייך ולזרעך, והכרז תשובה בשמי על כל הארץ כדי שעמיי ינצלו. ואמרת אליהם: כי לא ארחם עליהם אם לא ישובו אלי בתשובה. ¶ ואני אומר אליך, זנוס: כי עמיי ימאסו בי, וזה חייב להיות כדי שיפוזרו לארבע רוחות, כדי שדם עמי הנבחרים יכסה את כל הארץ. ויהי כי אחרי שסיים מלאך יהוה לדבר, נפלתי לרגליו להשתחוות לו, ויאמר אלי מלאך יהוה: קום, ואל תשחווה לי, כי אני מלאך יהוה; על כן, השתחוה לאלוהים ברוח הגילוי והנבואה. ¶ וַיְהִי כִּי פָנִיתִי לִרְאות אֶת הַקּוֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלַי, וּמַלְאַךְ יהוה נֶעְלַם מִפָנָי; וּבִמְקוֹמוֹ, רָאִיתִי עֶשְׂרֵה וְשֶׁבַע לְהָבוֹת; וּמִבֵּינֵיהֶם שֶׁבַע בָּעוּ בִּבְהִירוּת רַבָּה יוֹתֵר מֵהַשְּׁאָר; וּבְתוֹכָן רָאִיתִי אֶחָד הַדּוֹמֶה לִבֶן-אָדָם, לָבוּשׁ בְּבִגָּדִים מֵעֲטָרָתוֹ וְעַד רַגְלָיו שֶׁנָּגְעוּ בָאָרֶץ; וַחֲגּוֹר עַל חֲזֵהוּ בַּחֲגֹרָה שֶׁל זָהָב, וְלִבּוֹ מָשִׁיחַ; וְעֵינָיו מָלְאוּ חָכְמָה וָדָעַת, כַּלְּהָבוֹת אֵשׁ; וּרַגְלָיו כְּכָבוֹד נִצְחִי, לֹא פָּנוּ יָמִינָה וְלֹא שְׂמֹאל, אֶלָּא תָּמִיד לְפָנִים; וּבְיָמִינוֹ רַחֲמִים, וּבִשְׂמֹאלוֹ מִשְׁפָּט; וּפָנָיו כַּשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה בְּעֻזָּהּ; וָאֵרָא שֶׁבַע כּוֹכָבִים יוֹצְאִים מִפִּיו, וְכָל אֶחָד מֵהֶם אוֹחֵז בְּיָדָיו וּבִפִיו חֶרֶב חַדָּה פִּים. וּכְשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ, נָפַלְתִּי אַרְצָה וָאֶחֱרַד. ¶ וַיְהִי כִּי דִּבֵּר אֵלַי מַלְאַךְ יהוה שׁוּב, לֵאמֹר: אַל תִּירָא; כִּי אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה הוּא אַלֶף-תָּו; הָרֵאשִׁית וְהַסּוֹף, הַבּוֹרֵא וּבְרִיאָתוֹ; וְאֶצְלוֹ מַפְתְּחוֹת שְׁאוֹל; וְאַסְפֵּר לְךָ עַל הַחֲזוֹן אֲשֶׁר רָאִיתָ, עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ, וַאֲשֶׁר הֵם, וַאֲשֶׁר יִהְיוּ, וְאַתָּה תִּכְתֹּב זֹאת; כִּי סוֹד שֶׁבַע הַלְּהָבוֹת הוּא שֶׁבַע מַלְאַכֵי שֶׁבַע הַתְּקוּפוֹת הַשּׁולטים עַל שֶׁבַע יְמֵי יהוה. פרק 2 מקדש השמיים נִתַּן לְזֶנוּס חָזון נוֹסף הַמּסְבִּיר אֶת חֲזִיּוֹנוֹ עַל אֱלֹהִים; וַיַּרְא אֶת הַשָּׁמַיִם בְּעוֹדָם מְכִינִים אֶת הָאָרֶץ. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. וַיְהִי כִּי אַחֲרֵי שֶׁדִּבֶּר מַלְאַךְ יְהוָה, וָאֶרְאֶה, וָאֶרְאֶה חַלּוֹן נִפְתָּח בַּשָּׁמַיִם, וְהַקּוֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי, כְּקוֹל שׁוֹפָר, דִּבֶּר אֵלַי שׁוּב לֵאמֹר: בּוֹא נָא וּרְאֵה, לְמַעַן תָּבִין אֶת הַחָזוֹן אֲשֶׁר רָאִיתָ, כֵּן, בּוֹא וּרְאֵה לְמַעַן תֵּדַע אֶת אֲשֶׁר הָיָה קוֹדֶם, וְאֶת אֲשֶׁר יִהְיֶה. וַאֲנִי נִשָּׂאתִי בְּרוּחַ, וּרְאִיתִי כְּמַרְאֶה כִּסֵּא בַּשָּׁמַיִם, וְגֶבֶר וְאִשָּׁה יוֹשְׁבִים עַל הַכִּסֵּא; וּבְיָד אַחַת הֶחֱזִיקוּ סַפִּיר גְּדוֹלָה שֶׁעָלֶיהָ כְּתוּבָה הַתּוֹרָה, וּבַיָּד הַשְּׁנִיָּה בָּרֶקֶת גְּדוֹלָה שֶׁעָלֶיהָ כְּתוּבִים סוֹדוֹת הַהֵיכָל; וּסְבִיב כִּסְּאָם רָאִיתִי כְּמַרְאֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כִּסְּאוֹת קְטַנִּים יוֹתֵר, וְעַלֵּיהֶם יָשְׁבוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה זְקֵנִים, לְבוּשִׁים בִּטְהָרָתָם וּמוּכָנִים לְהִשָּׁלַח כְּפִי צוֹ יְהוָה; וּמִתּוֹכָם רָאִיתִי כְּמַרְאֵי בְּרָקִים וּרְעָמִים יוֹצְאִים, וְאֵלֶּה הָיוּ קוֹלוֹת שֶׁבַע הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת לִפְנֵי הַכִּסֵּא, אֲשֶׁר הֵם שֶׁבַע הַמַּלְאָכִים שֶׁל שֶׁבַע הַתְּקוּפוֹת. ¶ וּלְפָנֵי הַכִּסֵּא רָאִיתִי כְּמוֹ אֶת הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים הַגְּדוֹלִים, שֶׁעֲלֵיהֶם נָחוֹת עֵינֵי אֱלֹהִים; וּסְבִיב הַכִּסְּאוֹת הָיוּ אַרְבַּע חַיּוֹת, שֶׁעֵינֵיהֶן רָאוּ לְפָנִים וּלְאָחוֹרִים בְּאֶמְצָעוּת הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים הַגְּדוֹלִים: וְהַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה כְּאַרְיֵה, כְּמוֹ אֵשׁ הַדִּין, וְנִיצֶבֶת כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם; וְהַחַיָּה הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה כְּשׁוֹר, כְּמוֹ הָאֲדָמָה הַמּוּשְׁרֶשֶׁת בְּחָכְמָה, וְנִיצֶבֶת כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן; וְהַחַיָּה הַשְּׁלִישִׁית נשְׂאָה פְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים בְּרַחֲמִים, וְנִיצֶבֶת כְּלַפֵּי הַמִּזְרָח; וְהַחַיָּה הָרְבִיעִית הָיְתָה כְּנֶשֶׁר בְּמַעוֹף, כְּמוֹ בָּאֲוִיר עִם דַּעַת שְׁמַיִמִית, וְנִיצֶבֶת כְּלַפֵּי הַמַּעֲרָב. וָאֵרָא כִּי אַרְבַּע הַחַיּוֹת הַזּוֹת הָיוּ בְּשִׁשָּׁה כְּנָפַיִם, וּמְלֵאוֹת עֵינַיִם, וְהֵנָּה בִּתְנוּעָה תְּמִידִית יוֹם וָלַיְלָה. וּבְעוֹדָם נוֹעִים סְבִיב הַכִּסְּאוֹת, אָמְרוּ, כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד: קָדּוֹשׁ, קָדּוֹשׁ, קָדּוֹשׁ, אֱלֹהִים שַׁדַּי, הָאָב וְהָאֵם עַצְמָם. קְדוּשָׁה הִיא הַשּׁוֹכֶנֶת בַּמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מָקוֹם, מֵעֵבֶר לַגֹּבַהּ וְלָעוֹמֶק הָאֵין-סוֹפִיִּים, אֵין-סוֹף כָּל הַכְּוָנִים הָעֲטוּפִים בְּעֵץ הַחַיִּים; ויהוה פְּרִי עֵצָהּ, הַיַּחַד יָחִיד אֶחָד, אֲשֶׁר הָיָה, וְהוּא, וְיָבֹא. וַיִּתְּנוּ הַחַיּוֹת כָּבוֹד וּתְהִלָּה בְּתוֹדָה, וְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים הַזְּקֵנִים הִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי הַחַי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. ¶ וָאֵרֶה כִּי לֹא כֻלָּם עָבְדוּ, כִּי הָיָה שָׁם אֶחָד כְּנָחָשׁ גָּדוֹל, לִוְיָתָן הוּא, וַיִּגְרַם כִּי שְׁלִישׁ צְבָא הַשָּׁמַיִם יֵלְכוּ אַחֲרָיו. וָאֵרֶה כְּמוֹ מִלְחָמָה גְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם, וּמִיכָאֵל וּמַלְאָכָיו נִלְחֲמוּ בַּלִּוְיָתָן; וַיִּלָּחֵם הַלִּוְיָתָן וְגַם מַלְאָכָיו, וְלֹא גָּבְרוּ; וְלֹא נִמְצָא עוֹד מְקוֹמָם בַּשָּׁמַיִם. וְהַלִּוְיָתָן הַגָּדוֹל הוּשְׁלַךְ, הַמַּלְשִׁין, הַמַּרְמֶה אֶת כָּל הָאָרֶץ; וּשְׁלִיחָיו הוּשְׁלְכוּ עִמּוֹ. וַיִּחַר אַפּוֹ שֶׁל הַלִּוְיָתָן עַל הַשְּׁכִינָה, וַיֵּרֶד לִמְלָחָם בְּשְׁאֵר זַרְעָהּ, אֵלֶּה הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַתּוֹרָה וּמִזְכְּרִים אֶת שֵׁם יְהוָה; וְכָל הַשּׁוֹכְנִים בַּחֲשֵׁכָה עַל הָאָרֶץ יַעַבְדוּ אֶת הַלִּוְיָתָן, וּשְׁמוֹתָם אֵינָם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר הַחַיִּים מִיסוֹד הָעוֹלָם. ¶ וַיְהִי כִּי רָאִיתִי כְּמוֹ בְּתוֹךְ הַכִּסְּאוֹת, וְהַזְּקֵנִים, וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת, וְשָׁם עומד אחד כְּבֶן־אָדָם כְּשֶׂה, מְחַכֶּה לְהִשָּׁלַח לְטֶבַח; וּמִמֶּנּוּ יָצְאוּ שֶׁבַע מַלְאָכִים שֶׁל שֶׁבַע הָעִידָנִים, נִשְׁלְחִים אֶל כָּל הָאָרֶץ עַל יְדֵי בֶן־אָדָם, שֶׁדָּמוֹ יִשָּׁפֶךְ עַל הַסֶּלַע, כִּי נֹורְאִים מַעֲשֵׂי בְנֵי הָאָדָם. ¶ וַיְהִי כִּי שָׁמַעְתִּי קוֹל כְּקוֹל שׁוֹפָר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אוֹמֵר אֶל שֶׁבַע הַמַּלְאָכִים שֶׁל שֶׁבַע הָעִידָנִים: לְכוּ לְדַרְכְּכֶם, וּשְׁפְכוּ אֶת כּוֹסוֹת חֲרוֹן אַפּוֹ שֶׁל יְהוָה עַל הָאָרֶץ. פרק 3 התקופה הראשונה זנוס רואה את החזיון הרוחני של התקופה הראשונה, זו של אדם וחווה, תחת השגחתו של מיכאל המלאך הראשי, אשר הוא אדם. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. וַיָּבֹא מִיכָאֵל, אַחַד מִשְׁבַעַת הַמַּלְאָכִים שֶׁל שֶׁבַע הַתְּקוּפוֹת, וְעִמּוֹ מָסָךְ; וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר: בּוֹא, וְאַרְאֵךְ אֶת־מִשְׁפַּטהּ שֶׁל הַזּוֹנָה עַל הַמַּיִם הָרַבִּים, שֶׁאִתָּהּ זְנוּ גּוֹיֵי הָאָרֶץ; כֵּן, וְאֶת כָּל הָאָרֶץ שִׁכְּרָה בְּיַיִן זְנוּתָהּ. וַיְהִי כִּי נִשָּׂאָה רוּחִי אֶל הַמִּדְבָּר, וְשָׁם רָאִיתִי כְּאִשָּׁה שֶׁיָּשְׁבָה עַל נָחָשׁ אָדֹם, הוּא הַלִּוְיָתָן; וּכְתוּבִים עַל הַלִּוְיָתָן שְׁמוֹת גְּדוּפִים לֵאלֹהִים חַיִּים; וַיְהִי לַלִּוְיָתָן, כְּמוֹ, שֶׁבַע רְאשִׁים וְעֶשֶׂר קַרְנַיִם, וְזֹאת לְמַעַן לִלְעוֹג לַשֶּׁבַע וְעֶשֶׂר הַלַּהֲבוֹת. וְאַף שֶׁהָיְתָה עֵרוֹמָה, נִרְאְתָה הָאִשָּׁה מְעוּטֶרֶת בְּשָׁנִי, אָדֹם וְאַרְגָּמָן, וּלְבוּשָׁה זָהָב, אבני חֵן וּפְנִינִים; וּבְיָמִינָהּ הֶחֱזִיקָה כְּגָבִיעַ זָהָב שֶׁהָיָה מָלֵא שִׁקּוּצִים וּזְנוּתָהּ, וּבִשְׂעָרָהּ וּבְאַצְבְּעוֹתֶיהָ הָיְתָה טֻמְאָה; וּשְׁמָהּ לִילִית, וְהִיא אֵם עובדי הָאֱלִילִים, וְהִיא וְקַיִן הוֹלְכִים בָּאָרֶץ וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם אֶת הַשִּׁקּוּצִים הַכְּתוּבִים עַל הַלִּוְיָתָן הַהוּא. וַיְהִי כִּי רָאִיתִי כְּאֶת הָאִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת עִם קַיִן, שִׁכּוּרִים מֵחֲטָאיהם, שְׁכּוֹרִים כְּמוֹ בְדַם קַדִּישׁ, וּבְדַם כָּל אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁחָטוּ. ויהי כי דיבר אלי מלאך יהוה, לאמרו: אגלה לך את סוד לילית, ואת סוד הלווייתן ושבעה ראשיו ועשר קרניו; והנחש אשר ראית יעלה ממעמקי התהום, והוא האבדון. והנה חכמה: שבעה הראשים הם שבעה לשונות שקר שעליהן יושבת האישה אשר תתנגד לשבעה מלאכים של שבעת העידנים, כל אחד בתורו; והם שבעה שליטי בני האדם: חמישה נפלו, ושניים עוד לא באו; ועשר הקרניים הן עשרה שליטים אשר אין להם כוח, אך הם יקבלו כוח כמלכים על הארץ לשעה אחת, בעת שיאחדו עם הלווייתן; ואלו, שהם האבדון, הם כדעת אחת, נותנים את כוחם ועוצמתם ללילית וללווייתנה; כי אלו נלחמו ביאה, ויהוה יכריעם, כי הוא משיח המשיח, יחד יחיד אחד, הכהן הגדול העליון על פי סדר מלכי-צדק. והמים אשר עליהם נחה לילית הם עמי וגויי הארץ; ועשר הקרניים אשר ראית על הלווייתן, אלו ישנאו את לילית, וישממו אותה, ויפשיטו אותה מעטיה, וישרפו אותה באש; וזאת משום שיהוה יתן בלבם למלא את רצונו, אף אם יהיה זה לרעתם אם לא ישובו בתשובה, כי דבר יהוה יתקיים. וַיְהִי כִּי רָאִיתִי כִּדְמוּת הַשְּׁכִינָה; וְהִיא לְבוּשָׁה בָּאֵשׁ זוֹהֶרֶת כַּשֶּׁמֶשׁ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטָרָה שֶׁל שְׁנֵים-עָשָׂר כּוֹכָבִים; וָאֶרְאֶה כִּי הִיא בַּחֲבָלֵי כֶּאֶב, נוֹשֵׂאת אֶת יַלְדָּהּ, וְהַיֶּלֶד הָיָה מוּכָן לְהיוֹלָד. וַיְהִי כִּשֶּׁרָאָה הַלִּוְיָתָן כִּי הוּשְׁלַךְ אֶל הָאָרֶץ, וַיִּרְדּוֹף אֶת הַשְּׁכִינָה בְּעוֹדָהּ חֲפֵצָה לְהוֹלִיד אֶת בֶּן-הָאָדָם. וַיְהִי שֶׁלִּילִית וְקַיִן וְכָל אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ בַּעֲקֵבֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הַלִּוְיָתָן, לֵאמֹר: מִי כַלִּוְיָתָן? וּמִי יוּכַל לְהִלָּחֵם בּוֹ? וְהוּא עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲפִלּוּ מַמְטִיר אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ, וְכָךְ רִמּוּ אֵלֶּה אֶת בְּנֵי הָאָרֶץ בְּמַעֲשֵׂי כְּהוּנָם שֶׁנִּקְרְאוּ נִסִּים, וַיְהִי שֶׁלִּילִית וְקַיִן הִסְתּוֹבְבּוּ וְצִוּוּ אֶת הָאֲנָשִׁים לַעֲשׂוֹת פְּסִילִים לַעֲבֹדָת הַלִּוְיָתָן. ויהי כי ראיתי שמיכאל פתח את אחד החותמים, ושמעתי קול כקול שופר, ואז שמעתי את החיה אשר הייתה כארי אומרת: "בואו וראו!" וראיתי מעין איש יושב על סוס לבן, וניתן לו כתר, וראיתי כי הוא יוצא כובש ומכביש. וַיְהִי כִּי חָזִיתִי אֶת מִיכָאֵל תּוֹקֵעַ בְּשׁוֹפָרוֹ, וַיִּבּוֹאוּ בָּרָד וָאֵשׁ מְעֹרָבִים בְּדָמִים, וְהָאֲבַדּוֹנִים שֻׁחֲרְרוּ עַל הָאָרֶץ, וַיִּשְׂרְפוּ שְׁלִישׁ מֵהָעֵצִים וְאֶת כָּל הַדֶּשֶׁא הַיָּרוק. ויהי כי קרא יהוה אלוהים לאדם ולחוה ולבניהם ולבנותיהם, לומר לכל עובדי הלווייתן: יהוה יודע את מעשייכם ואת עמליכם, ולא יאריך סבלנותו עוד; כי עד כמה ימים עוד תחשבו כי ישא יהוה את הרשעים? וכי שמעתם לאלה האומרים כי קדושים הם גברים ונשים ואינם, ויהוה מצאם ככזבים. ויהוה ראה את אלה אשר עזבו את אהבתם הראשונה; וידעם, אך מחק את שמם. ואלה אומר יהוה: זכרו, הוי זכרו, מאיפה נפלתם, ושובו בתשובה, ועשו שוב את מעשייכם הראשונים; ואם לא תעשו, אבוא אליכם במהרה, ואסיר את אשכם ממקומה, אלא אם תצעדו שוב בתשובה. ואת הגוברים, אתן להם לאכל מעץ החיים, אשר עזבתם מאחוריכם בגן עדן של אלוהים. וַיְהִי כִּי יָצָא מִיכָאֵל, וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת בַּקְבּוּקוֹ עַל הָאָרֶץ. וַיְהִי קוֹל כִּצְעָקָה גְּדוֹלָה, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הָיָה עֲלֵיהֶם אוֹת הַלִּוְיָתָן, וַאֲשֶׁר עָבְדוּ אֶת דְּמוּתוֹ, נִקְלְלוּ קְלָלָה נוראָה. פרק 4 הסדר השני זנוס רואה את החזיון הרוחני של הסדר השני, זה של חנוך ונשיו, תחת השגחתו של צפקיאל או מטטרון, המלאך העליון שהוא חנוך. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. ויהי כי ראיתי את צפקיל פותח את החותם השני, ואשמע את החיה דֹּמָה לְשׁוֹר אומרת: בואו וראו! ויהי כי ראיתי סוס אחר יוצא, והוא אדום, וניתנה סמכות לרוכב עליו להסיר את השלום מהארץ; וכי יילחמו בני האדם ויהרגו איש את רעהו, וניתנה לו חרב גדולה. ויהי כי צפקיל, אשר הוא מטטרון, תקע בשופרו, וראיתי הר גדול בוער באש, והוא הושלך אל הים, ושליש מהים הפך לדם; ומוות הגיע לשליש מיצורי הים; וכן, שליש מהספינות נשמדו. ויהי כי ראיתי כביכול את הלווייתן, אדום הוא, כבעבר, בעל שבעה ראשים ועשרה קרניים, וראיתי כי עתה היו שבעה כתרים על ראשיו. וראיתי כביכול כי זנבו משך אליו שליש מכוכבי השמיים, והם הוטלו על הארץ, ואלה הולידו את האירין. ויהי כי ראיתי כביכול את הלווייתן עומד לפני השכינה; והיא הרה, עומדת לילד. והלווייתן עמד מוכן ושיניו גלויות, כדי לבלוע את ילדה בעת יצאו מרחמה. אך לתדהמתי, ראיתי כביכול כי שתי כנפיים ניתנו לשכינה, ככנפי נשר, והיא עפה אל המדבר. וראיתי כביכול כי היא הסתתרה שם בביטחון והוזנה רחוק מפני פני הנחש לילית. ויהי כי ניתן כוח ללווייתן לדבר דברי גדוף על כל הארץ, למעט העיר שבמדבר אשר שם שכנה השכינה. ואילו לשאר העולם, ניתן מוות לאלו שלא ישתחוו לדמות הלווייתן. ואלה נלחמו זה בזה, אך חיו ביראה מהעיר שבמדבר שבה שכנה השכינה. ויהי כי שפך מטטרון את כליו על הים; ויהי כדם אדם מת, וכל נפש החיה בים מתה. וראיתי מעשי חשיכה גדולים, ומצוקה ודלות—אף לאלו שהיו עשירים בחומריות העולם. ויהי ומלאך יהוה אמר אלי: אל תירא מכל אשר תסבל; כי יהוה נתן לך חיים, וכל הגובר על העולם, לא יראה את המוות השני. פרק 5 צִיּוֹן צִיּוֹן וְהַשְּׁכִינָה נִמְלָטוֹת מֵהָאָרֶץ. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. ויהי כי ראיתי כעין עדן, שהיא השכינה, שהיא עץ הדעת טוב ורע, שפירושו חכמה, ועץ החיים; ושבעת המלאכים שהם כרובים, מלאכי שבעת התקופות, ירדו מהשמיים אל הארץ לעשות את רצון יהוה בכל הארץ. ויהי כי כאשר ישבו אדם וחווה בדורם מחוץ לשער הגן להתבונן במראה הזוהר של השכינה, כל הארץ הייתה זוהרת מקצה לקצה בהדרתה; והדרתה הייתה גדולה אף מזו של השמש בצהרי היום, והיא סימאה את הלווייתן ואת לילית בעודה רוכבת עליו; ובנדודם, הביאו עמם חשכה, ואת עבודת השמש, הירח והכוכבים; ואת עבודת הארץ, ועבודת מעשי ידי אדם, אשר היא עבודת הלווייתן. ויהי כי ראיתי כעין שבעת מלאכי שבעת התקופות עומדים לפני כיסא אלוהים, ואומרים: אלוהים שדאי, מה נעשה עם בני אדם? כי ראינו כי הלכו לעבוד פסלים בזנות עם לילית ולווייתנה, אותה חיית הגידוף הגדולה נגד שמך; ומה נעשה לטהר את הארץ מהתועבה הזו, ולהשחית את יושבי הארץ העובדי פסלים? ויהי כי הרימה יהוה אלהים את שכינתו מן הארץ, מתוך עבודת האלילים, ושם היה שמה ציון. וראיתי כביכול את שבעת המלאכים של שבעת התקופות, עם צבאות וצבא השמיים, חונים כביכול סביב הארץ במחנות של אלפים ורבבות; וראיתי כביכול כי לקחו את שופרותיהם ואחזו בקרנותיהם בידיהם, והקיפו את שכינת יהוה בשירים. ויהי כי עלתה ציון אל השמיים העליונים, ככתוב, וחנוך הועלה השמימה יחד עם השכינה. ויבוא אלי מלאך יהוה ויאמר: בעת שביקש השה להיות מורם על העץ ההוא למען חטאי בני האדם, שלח תחילה את מיכאל הנסיך להכין את הארץ ליהוה; ואחר כך שלח את צפקאל שהוא מטטרון, לאסוף את כל אלה שיבואו בעקבות יהוה ולשאתם בשכינה ובזוהר גדול במרכבה בוערת עם סוסים של להבה ואש, המונעת על ידי מלאך כבוד. ויהי כי ראיתי כביכול את יהוה מרים את חנוך אל השמיים העליונים יחד עם השכינה; ויהי כי ראיתי כביכול שכאשר הגיעו לשמיים העליונים, הספירים אשר עליהם נכתבה התורה היו בוערים, כאילו עומדים להישרף באש אוכלת, ואני תמהיתי בפליאה, תוהה אילו להבות יוכלו לבלוע את התורה באש? ויהי כי היה קול כרעם מכיסא השמיים האומר: אל תיראו; כיון שכל בני האדם הכחישו בי ובמלכותי, והלכו לזנות אחרי לילית, ועבדו פסלים, הסרתי את שכינתי מביניהם והעליתי אותה למרומים; אך אלה אשר לקחתי מביניהם הם בחיריי, שוכני ציון אשר יצאו מן העולם, כי הם שווים זה לזה באמונה, בצדקה ובשלמות. וכן, לקחתי את אלה מן הארץ אשר בריתי תחת כל השמיים אל חיקי, ואותם אשיב בימי הקץ; כי אלו מהדור שמרתי מהמבול, מנשא אותם על כנפי הרוח, ומעלה את שכינתי לשמי השמיים כדי שתשב עמי שוב על כיסאי; ואליה ניתן המפתח לשערי הבינה, והדקיות, והחיים, והחסד, והטוב, והאהבה, והענווה, והשימור, והרחמים, והכבוד; ואלה ניתנו לה למען ילמדו בני האדם לעבוד את יהוה בחוכמה ובדעת עד לבינה; ומבינה לרחמים ולהוראה; ומרחמים והוראה ליופי, לאהבה ולחסד, ולניצחון בממלכתי; וזהו היסוד, וזוהי ההליכה בתשובה אל התפארת; ועיטרתי את בני האדם בכל הדברים הטובים והמהוללים הללו; ולבני ישראל יותר מכל בני השמיים. פרק 6 הסדר השלישי זנוס רואה את החזיון הרוחני של העידן השלישי, זה של נח ונאמה, תחת השגחתו של גבריאל המלאך הראשי, אשר הוא נח. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. ויהי כי ראיתי את גבריאל הולך אחרי מיכאל ומטטרון, ואומר: כל אשר יעבדו את הלווייתן, ויקבלו את חותמו על מצחם או בידם, אלה יחוו את חרון אפו של יהוה, הנשפך עליכם מכוס זעמו. דברים אלה אמר אשר מחזיק בידיו את החרב החדה בעלת שני הפים. כי הוא יודע את מעשיכם ואת מקום מושבכם; על כן, דבקו בחוזקה בשם יהוה, ואל תשאו את שמו הקדוש לשוא! אל תאכלו דבר מהמוקרב לפסלים, כי זה כניאוף וזנייה, אלא הלכו בדרך התשובה. או שאבוא אליכם במהרה, בעת אשר לא תצפו, ואילחם בכם בחרב פי. אך לאלו אשר יגברו, יינתן לאכול מהמן הנסתר ומפרי עץ החיים. ולאלו יינתן שם חדש הכתוב על אבן לבנה, ואין מי שיביט באבן ויראה אותו, מלבד אלה המקבלים אותו. כי השם החדש הניתן לקדיש של יהוה הוא קריאתכם לשירות יהוה בכהונתו הקדושה, והאבן הלבנה היא האורים והתומים שלכם. וַיְהִי כִּי רָאִיתִי אֶת־גַּבְרִיאֵל פּוֹתֵחַ אֶת־הַחוֹתָם הַשְּׁלִישִׁי, וָאֶשְׁמַע אֶת־הַחַיָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ כְּפָּנֵי אָדָם אוֹמֵר: בּוֹאוּ וּרְאוּ! וָאֵרֶא כְּסוּס שָׁחֹר, וְהָרוֹכֵב עָלָיו נָשָׂא מִשְׁפָּט בְּיַמִּינוֹ וּבִשְׂמֹאלֹו חֶרֶב. וַיְהִי כִּי תָּקַע גַּבְרִיאֵל בְּשׁוֹפָרוֹ, וָתֵרֶד אֵשׁ גְּדוֹלָה מִשָּׁמַיִם, וַתִּפֹּל עַל־שְׁלִישׁ מִמֵּימֵי הָאָרֶץ וְעַל־שְׁלִישׁ מִמֵּימֵי מִתַּחַת לָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ הַמַּיִם כְּמַבּוּל גָּדוֹל, וַיָּמֻתוּ רַבִּים בִּגְלַל הַמַּיִם, לְמַעַן תִּהְיֶה לֵדָה חֲדָשָׁה מִן־הַטְּהָרָה. וַיְהִי כִּי שָׁפַךְ גַּבְרִיאֵל אֶת־קְעָרָתוֹ עַל־הַמַּיִם; וַיִּהְיוּ כְּדָם. וַיְהִי כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת־גַּבְרִיאֵל אוֹמֵר: צַדִּיק אַתָּה יְהוָה, אֲשֶׁר הָיָה וְהוֹוֶה וְיִהְיֶה, כִּי כֵּן שָׁפַטְתָּ; כִּי אֵלֶּה נִלְחֲמוּ בְּעַמְּךָ יְהוָה, וְשָׁפְכוּ אֶת־דַּם עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים, וַתִּתֵּן לָהֶם דָּם לִשְׁתּוֹת; כִּי רְאוּיִים הֵם. ויהי כי ראיתי, כמעין, את השכינה במדבר, במקום שהכין לה יהוה, ושם ראיתי כי שכינתו נזונה למשך שישים שנה. ויהי כי הלוויתן ירק מים מפיו כמעין מבול אחרי השכינה, למען תסחף במים. והארץ עזרה לשכינה, כי פתחה הארץ את פיה ובלעה את המבול אשר השליך הלוויתן מפיו, למען לא יגיעו המים אליה. ויפתח הלוויתן את פיו לגדף על יהוה אלוהים, לגדף את שמו, ואת משכנו, ואת השוכנים בשמיים. ויהי כי לאחר ששבו המים, גרם לכך שכל בני האדם יקבלו אות על יד ימינם או על מצחם, כשבועה וברית, שאיש לא יקנה ולא ימכור, אלא אם כן יש לו את האות, או את שם הלוויתן, או את מספר שמו. והאות הזו הייתה כזו אשר סמן יהוה את קין, למען ללעוג לדברי אלוהים. ואות הלוויתן היא ו' ס' מ' (666, וסמ), ושם הלוויתן הוא סמאל שהוא סמיאזה. פרק 7 התקופה הרביעית זנוס רואה את החזון הרוחני של התקופה הרביעית, זו של מלכי-צדק ואשתו, בהנהגתו של רפאל המלאך השר, אשר הוא מלכי-צדק. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. ויהי כי ראיתי כביכול את בן האדם עומד על הר גדול, ועוז ציון עמו; ועמו ראיתי כביכול מאה ארבעים וארבעה אלפי קדישים, ושם אלוהים הקדוש כתוב על מצחם. ויהי כי שמעתי את מלאך יהוה אומר: הנה אלו השומרים את מצוות אלוהים, באמונתם ביהוה. ויהי כי ראיתי כביכול את לילית על פני הארץ, הקוראת לעצמה נביאה, המלמדת ומפתה קדישים לזנות, ולאכול דברים שהוקרבו לעבודה זרה; ואף שיהוה נתן לה מרחב לשוב בתשובה מזנותה, היא לא שבה בתשובה; וראיתי כי צרה גדולה מחכה לאלו אשר הלכו עמה אל מיטתה לנאף עמה, אלא אם כן ישובו ממעשיהם. אכן, ויהוה המית את ילדיה במות כאשר עזבה את הגן, ומסרבה לשוב; כי יהוה נותן לכל, כן לכל אחד, לפי מעשיו; אך לאלו המנצחים, והשומרים את דבר יהוה ומעשיו עד הקץ, לאלו ייתן כוח וממשלה; כי באלו ימשול יהוה בשבט ברזל; והוא יהיה היוצר שלהם, והם כלים נבחרים אשר יעצב ויפסל; כי את אלו יקבל מאלוהים; ואלו אשר יינתנו לו, יהיו ככוכבי שחר. וַיְהִי שֶׁרָפָאֵל פָּתַח אֶת הַחוֹתָם הָרְבִיעִי, וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַחַיָּה כְּנֶשֶׁר בִּמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם אֹמֵר: "בּוֹאוּ וּרְאוּ!" וָאֵרֶא כְּסוּס חִוָּר שֶׁרוֹכְבוֹ הוּא הַמָּוֶת, וְשְׁאוֹל רָדַף אַחֲרֵיהֶם; וְנִתַּן לָהֶם שַׁלְטוֹן עַל רֶבַע מֵהָאָרֶץ, לִהֲרוֹג בַּחֶרֶב, וּבָרָעָב, וּבַמָּוֶת, וּבְחַיּוֹת הָאָרֶץ. וַיְהִי שֶׁרָפָאֵל תָּקַע בְּשׁוֹפָּרוֹ, וּשְׁלִישׁ מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וּמֵהַיָּרֵחַ, וּמֵהַכּוֹכָבִים הוּכוּ; אָכֵן, וּכְשֶׁשְׁלִישׁ מֵהֶם הֶחְשִׁיךְ, וְהַיּוֹם לֹא הֵאִיר לִשְׁלִישׁ מִזְמַנּוֹ, וְכֵּן גַּם הַלַּיְלָה, וְהָאָרֶץ הִתְכַּסְּתָה בַּחֹשֶׁךְ כִּי לֹא קִבְּלָה אֶת הָאוֹר. וַיְהִי שֶׁרָאִיתִי אֶת הַמַּלְאָךְ מוֹרוֹנִי עָף בְּתוֹךְ מֶרְחֲבֵי הַשָּׁמַיִם, קוֹרֵא בְּקוֹל רָם: "הוֹי לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי עוֹד שְׁלשָׁה מַלְאָכִים נוֹתְרִים לִתְקוֹעַ!" ויהי כי שפך רפאל את בקבקו על השמש; וניתן לו הכוח לצרוב בני אדם במשפט האש. ובני האדם נצרבו בחום גדול, וקיללו את שם אלוהים, ולא חזרו בתשובה, ולא באו לתת להם תהילה. ויהי כי ראיתי כביכול את השכינה, בעודה נשלחת אל המדבר, וראיתי כי היא ילדה בן; והוא ימשול בכל הגויים בשבט ברזל, ושמו הוא מלך השלום; ובאמצעות מלך השלום הזה, יכלה השכינה לנוע שוב מהארץ אל השמיים. ויהי כי בנה נשא אל אלוהים, כחנוך, ואל הכסאות אשר ראיתי קודם לכן. ויהי כי ניתן כוח ללוויתן וללילית ולקין ללחום בבני ובבנות יהוה, ולגבור עליהם; כי כבשו את כל השבטים, הלשונות והעמים, למעט אלו שנמשלו על ידי מלך השלום, עד אשר נולד אברהם, עבד יהוה. פרק 8 התקופה החמישית זנוס רואה את החזיון הרוחני של התקופה החמישית, זו של משה ואחותו מרים, תחת השגחתו של המלאך הראשי חניאל, שהוא משה. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. וַיְהִי שֶׁחַנִּיאֵל פָּתַח אֶת הַחוֹתָם הַחֲמִישִׁי, וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר נִשְׁחֲטוּ וְאֵלּוּ שֶׁעוֹד יִשָּׁחֲטוּ לְמַעַן יִשְׂרָאֵל, וּלְמַעַן הָעֵדוּת אֲשֶׁר הֶחֱזִיקוּ בָּהּ. וַיְהִי שֶׁצָּעֲקוּ בְּקוֹל רָם לֵאמֹר: עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ בְּעָוֶל, וּתְקַבְּלוּ אֶת הָעַם הָרָשָׁע הַזֶּה? הַגִּינוּ עַל הָעֲנִיִּים וְעַל הַיְתוֹמִים; עֲשׂוּ מִשְׁפָּט לַמְּעוּנִים וְלַנֶּזְקָקִים; כֵּן, חַלְּצוּ אֶת הָעֲנִיִּים וְאֶת הַנֶּזְקָקִים וְהַצִּילוּ אוֹתָם מִיַּד הָרְשָׁעִים! וַיְהִי שֶׁבְּגָדִים לְבָנִים נִתְּנוּ לְכָל אֶחָד מֵהֶם; וְנֶאֱמַר לָהֶם כִּי אֹרֶךְ רוּחָם יְגֻמַּל. הֵן, וְכִי יָנוּחוּ עוֹד לְזְמַן קָצָר, כִּי עַתָּה הוּא הַיּוֹם הַמְּבֹרָךְ שֶׁבּוֹ הַתּוֹרָה נִתְּנָה לִבְנֵי הָאָדָם. ויהי כי תקע חניאל בשופרו, וראיתי כביכול כוכב נופל מן השמיים אל הארץ, ומפתח התהום נתן לו. ויהי כי פתח חניאל את התהום; ויעלה עשן מן התהום, כעשן כבשן גדול; והשמש והאוויר הוחשכו מעשן התהום. ומתוך העשן יצאו עשר מכות על הארץ, וניתן להם כוח להזיק לבני האדם אשר ימנעו את ישראל מאלוהיה. וצוו כי לא יזיקו בעשב הארץ, ולא בכל דבר ירוק, ולא בכל עץ; אלא רק לאותם בני אדם אשר אין חותם יהוה על מצחם, ואכן אלה שלא שמרו את הפסח, אלו שאין דם השה על פתחיהם. ויהי בימים ההם כי בקשו בני האדם את המוות ולא מצאוהו, כי אף על פי שחפצו למות, נמלט המוות מהם; וכך שוחרר אבדון על הארץ. ויהי כי שפך חניאל את כליתו על כסו של לויתן; וממלכתו התמלאה בחשכה; ואלה נשכו בלשונותיהם מרוב הכאב, וגדפו את אלוהי השמיים בגלל כאבם ופצעיהם, ולא חזרו בתשובה מעליליהם, אלא קיללו את תורת יהוה. ויהי קול רם כרעם הנשמע ויאמר אל הארץ: יודע אני את מעשייך, היזהרי, וחזקי את אשר נותר, כי לא מצאתי את מעשייך שלמים; קבלו נא את התורה, והחזיקו בה חזק, והלכו בתשובה לפני יהוה, והינה, עוד יש לבוא. פרק 9 סֵדֶר שִׁשִּׁי זנוס רואה את החזיון הרוחני של התקופה השישית, זו של ישוע המשיח ואשתו מרים המגדלית, תחת השגחתו של צדקיאל המלאך השר, אשר הוא יוחנן המטביל. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. וַיְהִי כִּי שָׁמַעְתִּי שׁוּב קוֹל רָם מִשָּׁמַיִם, רָם כְּקוֹל רַעַם וְנִשָּׁמַע כְּקוֹל שׁוֹפָר, אֹמֵר: הִנֵּה בָּאָה הַיְשׁוּעָה, וְהַגְּבוּרָה, וּמַלְכוּת אֱלֹהֵינוּ, וְעֹצְמַת מְשִׁיחוֹ, הַמָּשִׁיחַ הַמָּשִׁיחַ; כִּי הַשָּׂטָן, הַמַּלְשִׁין עַל בְּנֵי הָאָדָם, יוּשְׁלַךְ מִמְּרוֹמָיו, וְהַלִּוְיָתָן יְכֻבַּשׁ בְּדַם הַשֶּׂה; לָכֵן גִּילוּ, שָׁמַיִם וְיוֹשְׁבֵי שָׁמַיִם, וְכָל הָאָרֶץ שֶׁמִּתַּחַת! וַיְהִי וּמַלְאַךְ יהוה וַיֹּאמֶר אֵלַי: "בּוֹא וּרְאֵה!" וָאֵרֶא כְּמַעְיֵן עֵץ בַּעַל יוֹפִי נִשְׂגָּב, וְהָעֵץ וּפִרְיו הָיוּ בְּטוּהַר עִילָאִית; וְעַל הַנְּתִיב הַמּוֹבִיל אֶל הָעֵץ, רָאִיתִי כְּמַעְיֵן עֲרָפֶל גָּדוֹל, וְנַחַל שֶׁל מַיִם טְמֵאִים, וּבְצַדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמַּיִם הֵיכָל גָּדוֹל שֶׁהוּקְדַּשׁ לִלִּוְיָתָן. וַיְהִי וּמַלְאַךְ יהוה וַיֹּאמֶר אֵלַי: "בּוֹא וּרְאֵה!" וָאָשׁוּב וָאַבִּיט אֶל הָעֵץ, אַךְ הִיא נֶעֶלְמָה מִפָּנַי, וּבִמְקוֹמָהּ רָאִיתִי שׁוּב אֶת הַשְּׁכִינָה. וָאֵרֶא כְּאִלּוּ הַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ; וַיֵּרֶד מַלְאַךְ יהוה וַיַּעֲמֹד לְפָנַי, וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה, הָאִשָּׁה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, הִיא אֵם יהוה, כְּדֶרֶךְ הַבָּשָׂר." וָאֵרֶא כְּאִלּוּ הַשְּׁכִינָה נוֹשֵׂאת יֶלֶד בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֵלַי: "הִנֵּה שֶׂה יהוה, וָאַכֵּן, אֲבִי הַנֶּצַח!" הִנֵּה, אַהֲבַת יהוה הַשּׁוֹכֶנֶת בִּלְבָבוֹת בְּנֵי הָאָדָם! וַיְהִי וָאֵרֶא כְּמַעְיֵן שִׁבּוֹט בַּרְזֶל הַמּוֹבִיל אֶל מְקוֹר מַיִם חַיִּים וְאֶל עֵץ הַחַיִּים, אוֹתוֹ הָעֵץ הַלָּבָן הַחַי בְּתוֹךְ בֵּית יהוה, קֹדֶשׁ ליהוה; וַיְהִי וּמַלְאַךְ יהוה וַיֹּאמֶר אֵלַי: "עֵץ הַחַיִּים הִיא הַשְּׁכִינָה הַנּוֹשֵׂאת אֶת פִּרְיֵי יהוה; וְהַמַּיִם, רַחֲמָיו." ויהי כי ראיתי והבטתי אל הנביא אשר יכין את הדרך לפניו, מטבל אותו בטבילה; ולאחר אשר נטהר, נפתחו השמיים, ורוח הקודש ירדה עליו מהשמים ממעלה. ויהי ומלאך יהוה דבר אלי לאמור: בוא וראה! וראיתי כעין שה אלוהים, כי נלקח בידי העם; הן, אלוהים עולם נשפט על ידי העולם; והוא הורם ונסחט למען חטאיה. ויהי אחרי אשר נשחט, ראיתי את המוני הארץ, כי נאספו יחדיו להילחם נגד השה ונגד אלה הקדיש אשר קרא לשרתו; וראיתי כעין המוני הארץ נאספים יחדיו, כעין באותו היכל הגדול המוקדש ללוייתן. ויהי ומלאך יהוה בא אלי לאמור: עובדי הלוייתן נאספו כאן להילחם נגד השה ונגד קדישיו. ויהי וראיתי כעין היכל הלוייתן, אשר הוא גאוות העולם; והוא נפל בגאוותו, ונפילתו הייתה גדולה מאוד. ויהי ומלאך יהוה דבר אלי לאמור: הנה מעיין המים הטמאים, ומעמקיו, אלו הם תהומת שאול; וערפילי החשיכה הם פיתויי לילית, המעוורים את העיניים, ומקשיחים את לבבות בני האדם, מסיחים אותם כדי שיאבדו ויכלהו; והיכל הלוייתן מלא בדמיונות שווא, ובגאוות בני האדם. ותהום גדולה ונוראה מפרידה את צדקת יהוה, אשר הוא השה שניתן כקורבן מלפני ראשית העולם, מעתה ועד עולם; וכך תהיה השמדת כל הגוים, השבטים, הלשונות והעמים, אשר יילחמו נגד השה ונגד קדישיו של יהוה! ויהי כי דבר אלי מלאך יהוה לאמרו: "בוא וראה!" וראיתי כביכול גויים וממלכות רבות, לפי סדר בני האדם, וידבר אלי שנית מלאך יהוה לאמרו: "אלה הם הגויים וממלכות הנוכרים." ויהי כי ראיתי כביכול את חולות הים, ואת הלווייתן העולה מן הים, שבעה ראשים לו ועשרה קרניים, ועל קרניו עשרה כתרים, ועל ראשיו שמות גדופה; ויהי כי הוביל את בני האדם לשבי, ואכן כולם הלכו לשבי; ונקמה היה שמו, לאמרו: "המהרהג בחרב, בחרב יומת!" אך ישראל ילמדו סבלנות ואמונה, כי רבים ראיתי שנפצעו בחרב ושרדו, וזאת בזכות המשיח, המשיח שיבוא. ויהי כי ראיתי כביכול את אלו ההולכים בתשובה, והקדיש אשר אינו מוחלל עוד בנשים, או במילים אחרות, העוברים על תורת יהוה; כי אלה הם בתולים. וראיתי כביכול, שכל אלו שיבואו אחרי השה לאן שילך, אלו נגאלו מקרב בני האדם, כביכורים לאלוהים מהשה. ויהי כי לא נמצאה מרמה בפיים; ואכן, הם ללא פגם לפני כיסא אלוהים. וראותי זאת, את רחמי יהוה, אזעק ואמר: "הפנית את משפטיך, בגלל בנך!" וַיְדַבֶּר אֵלַי הַשֶּׂה לֵאמֹר: הִנֵּה, פֶּתַח פָּתוּחַ שַׂמְתִּי לְפָנֶיךָ, וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לִסְגֹּר אוֹתוֹ. כִּי גַּם אִם כּוֹחֲךָ מְעַט, שָׁמַרְתָּ אֶת דְּבָרַי, וְלֹא הִכְחַשְׁתָּ אֶת שְׁמִי. וּמִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת דְּבַר סַּבְלָנוּתִי, גַּם אֲנִי אֶשְׁמָרְךָ מִשָּׁעַת הַנִּסָּיוֹן, אֲשֶׁר תָּבֹא עַל כָּל הָעוֹלָם, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. ויהיה כי יפתח זדקיאל את החותם השישי, תהיה רעידה גדולה בארץ; והשמש תהיה שחורה כמעמקי באר עמוקה, והירח יהיה כדם. וכוכבי השמיים יפלו ארצה, כעץ תאנה המשליכה את תאנייה לפני עתם כאשר היא ננערת ברוח עזה. והשמיים יסוגו כמגילה המגוללת; וכל ההרים והאיים בלב ים יזוזו ממקומם. ויהי אחרי הדברים האלה, ואראה ארבעה מלאכים עומדים בארבע כנפות הארץ, האוחזים בארבע רוחות הארץ, למען לא תנשב רוח על הארץ, ולא על הים, ולא על כל עץ. ואראה את המלאך מורוני עולה ממזרח, וחותם אלוהים חיים בידו. ויהי כי יקרא בקול גדול אל ארבעת המלאכים, שהם ארבעת החיות העומדות בארבע כנפות הארץ, ויאמר: אל תפגעו בארץ, ולא בים, ולא בעצים, עד אשר נחתום את עבדי אלוהינו על מצחם. ואראה כי יחתמו מאה ארבעים וארבעה אלפים מכל שבטי בני ישראל. משבט יהודה יחתמו שנים עשר אלפים, משבט ראובן יחתמו שנים עשר אלפים, משבט גד יחתמו שנים עשר אלפים. משבט אשר יחתמו שנים עשר אלפים, משבט נפתלי יחתמו שנים עשר אלפים, משבט מנשה יחתמו שנים עשר אלפים. משבט שמעון יחתמו שנים עשר אלפים, משבט לוי יחתמו שנים עשר אלפים, משבט יששכר יחתמו שנים עשר אלפים. משבט זבולון יחתמו שנים עשר אלפים, משבט יוסף יחתמו שנים עשר אלפים, ומשבט בנימין יחתמו שנים עשר אלפים. וַיְהִי כִּי תָקַע צַדְקִיאֵל בְּשׁוֹפָרוֹ, וָאֶשְׁמַע קוֹל מֵאַרְבַּעַת קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב אֲשֶׁר לִפְנֵי אֱלֹהִים, אֹמֵר אֶל צַדְקִיאֵל: שַׁחֲרֵר אֶת אַרְבַּעַת הַמַּלְאָכִים הַכְּבוּלִים בְּנָהַר פְּרָת הַגָּדוֹל. וְהָיָה כִּי יְשׁוּחָרוּ אַרְבַּעַת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר הוּכְנוּ לְשָׁעָה, וּלְיוֹם, וּלְחֹדֶשׁ, וּלְשָׁנָה, לְמַעַן יַהֲמִיתוּ שְׁלִישׁ מִבְּנֵי הָאָדָם; וּמִסְפַּר צְבָא הַפָּרָשִׁים הָיָה רַב מִדַּי מִכְּדִי שֶׁאוּכַל לִסְפֹּר, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִמְנוֹתָם. וְהָיָה כִּי בָּהֶם יִהָּרֵג שְׁלִישׁ מִבְּנֵי הָאָדָם, בָּאֵשׁ, וּבָעָשָׁן, וּבַגּופְרִית, אֲשֶׁר תֵּצֵא מִפִּיהֶם; וְכֹחָם בְּפִיהֶם, וְעַל לְשׁוֹנוֹתֵיהֶם, וּבִזְנָבוֹתֵיהֶם; כִּי זְנָבוֹתֵיהֶם כִּנְחָשִׁים הַמַּצְלִיפִים, וְרָשֵׁיהֶם עִם שִּׁינַּיִם חַדּוֹת, וּבָאֵלֶּה הֵם פּוֹגְעִים. וַיְהִי כִּי שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם אֲשֶׁר לֹא נִהָרְגוּ בַּמַּגֵּפוֹת הַזֹּאת, לֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה מִמַּעֲשֵׂי יְדֵיהֶם, לְמַעַן לֹא יַעַבְדוּ שֵׁדִים, וּפְסִילֵי זָהָב, וְכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת, וָאֶבֶן, וָעֵץ, אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לִרְאוֹת, וְלֹא לִשְׁמֹעַ, וְלֹא לָלֶכֶת; וְלֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה מֵרְצִיחוֹתֵיהֶם, וּמִמַּעֲשֵׂי כְּהֻנָּם, וּמִזִּנּוּתָם, וּמִגְּנֵבוֹתֵיהֶם. וַיְהִי כִּי שָׁפַךְ זַדְקִיאֵל אֶת-בִּקְבּוֹקוֹ עַל-הַנְּהָרוֹת הַגְּדוֹלִים, וּמֵימֵיהֶם יָבְשׁוּ. וָאֵרֶא כְּאִלּוּ שְׁלֹשׁ רוּחוֹת טְמֵאוֹת קופצות מִפִּי הַלִּוְיָתָן וּמִפִּי קַיִן. וְרוּחוֹת אֲבַדּוֹן אֵלֶּה הִתְהַלְּכוּ וְעָשׂוּ אוֹת וּמוֹפְתִים כּוֹזְבִים לִמְלָכֵי הָאָרֶץ וּלְכָל הָעוֹלָם. כִּי יַאֲספוּ לַמִּלְחָמָה נֶגֶד אֱלֹהִים שַׁדַּי, וַיּקבצוּ אֵלֶּה יַחְדָּו כְּדֵי לִשְׁלוֹט בְּכָל הַסָּחָר וְהַמִּסְחָר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. כִּי הֵמָּה הֵם אֲשֶׁר יִמְסְרוּ אֶת-שֶׂה יְהוָה לְהִקְרִיב עַל-הָעֵץ, וּבִבְלִי דעת יַצְלִיפוּ בּוֹ וְיִלְעֲגוּ לוֹ לְמַעֲן הַלִּוְיָתָן. אַךְ לֹא יַהַרְגוּהוּ, כִּי הוּא יְהוָה, וְהוּא אֲדוֹן הַחַיִּים וְהַמָּוֶת. וּבְטֶרֶם יֵרָאֶה בַּמַּעְלָה, יִרְפּא חוֹלִים, וְאֶת-הָעִוְוֵרִים יָשִׁיב לִרְאוֹת, וְאַף אֶת-הַמֵּתִים יָקִים. אַךְ בָּעֵת אֲשֶׁר יִבְחַר, יִמְסֹר אֶת-נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה לְמַעַן נִחְיֶה, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָשִׁיב אֶת-חַיָּיו, כִּי מַפְתְּחוֹת הַשַּׁחַת לוֹ. וַיְהִי, וְיָבֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר מַלְכֵי הָאָרֶץ, וְהָאַנְשִׁים הַגְּדוֹלִים, וְהָעֲשִׁירִים, וְכָל עֶבֶד וְכָל בֶּן חוֹרִין יִסְתַּתְּרוּ בַּמְּעָרוֹת וּבִסְלָעֵי הֶהָרִים. וְהֵמָּה יֹאמְרוּ לַהֲרִים וְלַסְּלָעִים: נִפְלוּ עָלֵינוּ, וְהַסְתִּירוּ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי יוֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא, וּמִחֲרוֹן אַף הַשֶּׂה. וְכֵן יֹאמְרוּ: יוֹם חֲרוֹנוֹ הַגָּדוֹל בָּא לָבֹא; וּמִי יוּכַל לַעֲמֹד? ויהוה אלוהים יפקוד בוודאי את כל בית ישראל ביום ההוא; חלקם בקולו, בשל צדקתם, לשמחתם הגדולה ולישועתם; ואחרים, ברעמי וברקי גבורתו; בסערה, באש, ובעשן, ובענן של חושך, ובבקיעת הארץ, ובהרים אשר יורמו. וכל אלה ודאי יבואו, וסלעי הארץ יבקעו; ובשל אנחותיה של הארץ, רבים ממלכי איי הים יושפעו על ידי רוח הקודש, לצעוק: אלוהי הטבע סובל. ואלה בירושלים יושפלו על ידי כל העמים כי צלבו את יהוה, והסיטו את לבם, דוחים אותות, ומופתים, וגבורה וכבוד יהוה; ובגלל שהסיטו את לבם ובזו את קדוש ישראל, הם ישוטטו בבשר, ויבדו, ויהיו לשריקה ולמשל, וישנאו בין כל הגויים; עם זאת, כאשר יבוא היום אשר לא יסיטו עוד את לבם נגד קדוש ישראל, אז יזכור את הבריתים אשר כרת עם אבותיהם; כן, אז יזכור את איי הים; כן, ואת כל העם אשר הם מבית ישראל, אקבץ, אמר יהוה, מארבע כנפות הארץ; כן, וכל הארץ תראה את ישועת יהוה; כל גוי, שבט, לשון, ועם, יתברכו. פרק 10 התקופה השביעית זנוס רואה את החזון הרוחני של התקופה השביעית, זו של ג'וזף סמית' ג'וניור ונשיו אמה סמית' ואליזה סנואו, בהשגחתו של שר המלאכים אריאל, הידוע גם כוריאל. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. ויהי כי ראיתי את אחרית הימים, והוי לשוכני הארץ ושוכני הים! כי הלוויתן ולילית וקין ואבדונם יבואו אליכם, ואלו יבואו בחמה גדולה, כי יודעים הם כי זמן קצר בלבד נותר להם. ויהי כי ראיתי חיה גדולה באחרית הימים, כנמר העומד לזנק, ורגליו כרגלי דוב הערוך לקרע, ופיו כפי אריה הממתין לבלוע. ויהיה כי הלוויתן ייתן לו כוח וסמכות גדולה ושם בעולם בני האדם, ושמו ייוודע לטוב ולרע בקרב בני האדם. ויהיה כי אחד מראשיו ייפצע כמעט עד מוות; ופצעו הממית יירפא; וממעמד זה יתמהו כל העולם אחרי הלוויתן ולילית. ויהי כי ראיתי חיה אחרת עולה מקרקע הארץ; ושתי קרניים היו לה ככבש, והיא דיברה כהלוויתן. והוא ישתמש בכל כוחות החיה הראשונה שלפניו, ויגרום לארץ וליושביה להסגיד לחיה הראשונה, אשר פצעה הממית נרפא. והנה סוד גדול: החיה הגדולה היא קהילת אבדון, ואף שתיחשב כנדחית ברפורמה, היא עדיין תחיה; והחיה השנייה תהיה כראשונה, ותלמד כי אין אלוהים, וגדולים יהיו מבשריה בעיני בני האדם. ונביאי החיות הללו יעבדו את הלוויתן, ואלו יבואו לישראל כגאווה, כאגו וכחטא, משתוקקים לדברי הבשר; כי הנה, אני אומר לכם כי אין אלא שתי קהילות בלבד: ישראל וקהילת אבדון; ואלו אינן אספות בני האדם, אלא הם הגברים והנשים הנאספים בתוכן. ועל כן אמר יהוה לאלהם אשר אינם קרים ואינם חמים: לו רק הייתם קרים או חמים; לכן, אתם הפושרים, שאינכם קרים ואינכם חמים, אני אקיא אתכם מפי. כי אלה הם עשירי העולם הזה האומרים: אני עשיר, ורב לי רכוש, ואיני זקוק לדבר; אך אלו אומללים, ואביים, ועניים, ועיוורים, ועירומים, בהיותם פושרים, לא חמים ולא קרים, כי הם אדישים, ואין בלבם אהבה לזולתם. על כן, אני אומר לאלה: תנו את זהבכם לעניים למען תהיו עשירים, ואני אלביש אתכם בבגדים לבנים, למען תהיו לבושים בצדקה. ויהיה כי כאשר יפתח אריאל את החותם השביעי, תהיה דממה בשמיים לזמן קצר. ויהי כי ראיתי כעין שבעת המלאכים של שבעת העידנים אשר עמדו לפני יהוה אלוהים; וניתנו להם שבעה שופרות. ויהי כי בא מלאך אחר ועמד על המזבח, ושם, בבעירה של לבונה, הגיש את תפילות כל הקדיש על המזבח הזהב אשר היה לפני כיסא אלוהים. ועשן הקטורת, אשר עלה עם תפילות הקדיש, עלה לפני יהוה אלוהים מיד המלאך. ויקח המלאך אש ממעל המזבח וישלכה אל הארץ, אשר הביאה רעם, וברקים, ורעידת אדמה. ויהי כי שבעת המלאכים של שבעת העידנים הניחו את שופרותיהם על שפתיהם, מוכנים לתקוע שוב, כי זה יהיה העידן האחרון לפני ביאתו של יהושוע המשיח. ויהי כי ראיתי את המלאך מורוני עף בקרב השמיים, נושא את הבשורה הנצחית לבשר לדיירי הארץ, ולכל גוי, ושבט, ולשון, ועם. ויקרא בקול רם לאמור: יראו את יהוה, ותנו כבוד לו; כי הגיעה שעת משפטו. כרעו וסגדו לבורא השמיים והארץ והים ומעייני המים. ויהי כי אחריו בא אוריאל, ויאמר: נפלה סדום, העיר הגדולה, כי השקת את כל הגויים מיין חמת זנותה. ולא עזרה לדלים ולא לאלמנות, ולא נתנה לחמה, כי הייתה מלאה בגאוות תועבותיה. וראיתי כענן לבן, ועליו ישב אחד כבן-אדם, וכתר זהב על ראשו, ומגל חד בימינו. ויהי כי יצא חניאל מהיכל השמיים, וקרא בקול רם אל היושב על הענן: השקע את מגלך, וקצור! וראה כי הגיעה השעה לקצור; כי בשל קציר הארץ. והיושב על הענן השקיע את מגלו בארץ; ונקצרה הארץ. ויהי כי יצא סנדלפון מההיכל אשר בשמיים, וגם הוא נושא מגל חד. ויהי כי יצא מורוני מן המזבח, אשר היה לו השלטון על האש; ויקרא בקול רם אל נושא המגל החד לאמור: השקע את מגלך החד, ואסוף את אשכולי גפני הארץ; כי ענביה בשלו לגמרי. ויהי כי השקיע סנדלפון את מגלו בארץ, ויאסוף את גפני הארץ, וישליכן אל גת חמת יהוה הגדולה. וראיתי כי נדרכה הגת, ודם יצא מהגת, והגת הייתה מלאה, ואף גלשה מעליה. ויהי כי ראיתי את רזיאל אשר הוא רפאל יורד מהשמיים, לבוש ענן; וקשת על ראשו, ופניו כדמות השמש, ורגליו כעמודי אש; ובידו ספר קטן, ויפתח את הספר, ויניח רגלו הימנית בחסד יהוה, ורגלו השמאלית בחוכמת השכינה; וירע רזיאל בקול רם, וששת המלאכים האחרים מתוך השבעה, אשר הם כרובים על שבעת התקופות, רעו עמו. ויהי כי כשבעת מלאכי שבעת התקופות השמיעו את קולם, שמעתים בקולות כדמות אריים, אומרים: יהוה יאיר את עינינו באור תורתו, ובחוכמה ובדעת יניח בלבנו את בינתו, כדי שכל אחד יהיה ראוי לפגוש אותו; כי הוא יאיר את השומעים! עוררו נא את הלב בניצחון נצחי, להאיר את הלב בזוהר. ועוד אמרו דברים אשר אסור לי לומר, כי דבריהם חתומים. ויהי כי אריאל אשר הוא אוריאל תקע בשופרו, והיו קולות גדולים בשמיים, אומרים: ממלכות הארץ הפכו לממלכות יהוה, והוא ימלוך לעולמי עולמים. וראיתי כביכול את כ"ד הזקנים היושבים לפני כיסא אלוהים, ונפלו על פניהם, ואלה השתחוו ליהוה, ואמרו: אנו מודים לך, יהוה אלוהים שדאי, אשר היה, והוא, והיה, כי לקחת לך את גבורתך הגדולה, ומלכת. ויהי כי שפך אוריאל את בקבקו אל האוויר; ויהי קול גדול מהיכל השמיים, ממעל לכיסא, האומר: נגמר. ואשמע כקולות רבים של גברים ונשים בשמיים, אומרים: הללויה! ישועה, וכבוד, ותהילה, וגבורה, ליהוה אלוהינו, כי אמתים וצדיקים הם משפטיו! ושיפט את לילית, אשר השחיתה את הארץ בזנותה, ונקם את דם עבדיו אשר נשפך בידה! הללויה! ועשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו כולם והשתחוו לאלוהים היושב על הכיסא, ואמרו: אמן; הללויה! ויצא קול מן הכיסא, האומר: הללו את אלוהינו, כל עבדיו, וכל יראי יהוה, הגדולים והקטנים. ואשמע כקול המון רב, וכקול מים רבים, וכקול רעמים אדירים, אומרים: הללויה! ויהוה אלוהים כל-יכול מולך; על כן, נגילה ביום ישועתנו, וניתן לו כבוד, כי הגיעו נישואי השה, והשכינה התכוננה. וניתן לה שתתעטף בבד פשתן עדין, נקי ולבן, והפשתן העדין הוא צדקת הקדיש. ויאמר מלאך יהוה: אשרי אלה הנקראים לסעודת נישואי השה! ויהי בראותי את כל אלה, ונפלתי ארצה ואמרתי: רחום אתה, הו אֱלֹהִים, כי שמעת את תפילתי, אף כאשר הייתי במדבר; אכן, רחום היית כאשר התפללתי בענייני אויביי, והשבתם אלי; כן, הו יהוה, רחום היית לי כאשר זעקתי אליך בשדה; כאשר זעקתי אליך בתפילתי, ושמעתני. ושוב, הו אֱלֹהִים, כאשר פניתי אל ביתי שמעתני בתפילתי, וכאשר פניתי אל חדרי, הו יהוה, והתפללתי אליך, שמעתני; אכן, רחום אתה לבניך, כאשר יזעקו אליך להישמע ממך, ולא מבני אדם; ואתה תשמעם; כן, הו אֱלֹהִים, רחום היית לי, ושמעת את זעקתי בתוך קהילותיך; אכן, ושמעתני גם כאשר נדחיתי, וכאשר נבזיתי מאויביי; כן, שמעת את זעקתי, ותחרה באויביי, ותפקדם בחרונך, בהשמדה מהירה; ושמעתני בגלל צרותיי ותמימותי; ומפני בנך היית רחום לי כך; על כן אזעק אליך בכל צרותיי; כי בך שמחתי; כי הסרת ממני את גזירותיך, מפני בנך. פרק 11 משל השורשים והענפים. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. וַיְהִי כִּי תָמַם הַחֲזוֹן, וַיָּבֹא אֵלַי שׁוּב מַלְאַךְ יהוה לֵאמֹר: פְּתַח פִּיךָ וְדַבֵּר אֶת-דְּבַר יהוה, לְמַעַן תִּקְרָא אֶל-הַגּוֹי הַזֶּה. וַיְהִי כִּי אֲנִי, זֶנוֹס, פַּתַחְתִּי אֶת-פִּי וַאֲחִלְתִּי לְנבוא, לֵאמֹר: הַקְשִׁיבוּ, הוֹי בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּשִׁמְעוּ אֶת-דִּבְרַי, נָבִיא ליהוה! כִּי הִנֵּה, כֹּה אָמַר יהוה: אֲדַמְּךָ, הוֹי בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְעֵץ זַיִת מְעֻבָּד, אֲשֶׁר אִישׁ לָקַח וְטִפַּח בְּכַרְמוֹ; וַיִּגְדַּל, וַיַּזְקִין, וַיָּחֵל לְהִבְלֹות. וַיְהִי כִּי יָצָא בַּעַל הַכָּרֶם, וַיַּרְא כִּי עֵץ הַזַּיִת שֶׁלּוֹ הָחֵל לְהִבְלֹות; וַיֹּאמֶר: אֶגְזֹם אוֹתוֹ, וְאֶחְפֹּר סְבִיבָיו, וְאֲטַפְּחֵוּ, לְמַעַן יָצִיאוּ לוּ עֲנָפִים צְעִירִים וְרַכִּים, וְלֹא יִכְּלֶה. וַיְהִי כִּי גָּזָם אוֹתוֹ, וְחָפַר סְבִיבָיו, וְטִפְּחֵוּ, כְּדִבְרָיו. וַיְהִי כִּי אַחַר יָמִים רַבִּים, הָחֵל לְהוֹצִיא מְעַט, עֲנָפִים צְעִירִים וְרַכִּים; וּרְאֵה, רֹאשׁוֹ הָחֵל לִכְלֹות. וַיְהִי כִּי רָאָה זֹאת בַּעַל הַכָּרֶם, וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדּוֹ: צַעַר לִי כִּי אֲאַבֵּד אֶת-הָעֵץ הַזֶּה; לָכֵן, לֵךְ וְקָטֹף עֲנָפִים מֵעֵץ זַיִת פֶּרַאי, וְהָבֵא אוֹתָם הִנֵּה אֵלַי; וּנַסִּיר אֶת-הָעֲנָפִים הָרָאשִׁים אֲשֶׁר הָחֵלוּ לְנובֵל, וְנַשְׁלִיכֵם אֶל-הָאֵשׁ, לְמַעַן יִבָּעֲרוּ. וּרְאֵה, אֹמֵר בַּעַל הַכָּרֶם, אֲנִי מַסִּיר רַבִּים מֵעֲנָפִים צְעִירִים וְרַכִּים אֵלֶּה, וְאַרְכִּיבֵם לְאָן אֶחְפֹּץ; וְלֹא יִהְיֶה חָשׁוּב אִם כֵּן יִהְיֶה, כִּי שֹׁרֶשׁ הָעֵץ הַזֶּה יִכְלֶה, אֲנִי עשׂוּי לִשְׁמֹר אֶת-פִּרְיוֹ לְעַצְמִי; לָכֵן, אֶקַּח אֶת-הָעֲנָפִים הַצְּעִירִים וְהָרַכִּים, וְאַרְכִּיבֵם לְאָן אֶחְפֹּץ. קַח אֶת-עֲנָפֵי עֵץ הַזַּיִת הַפֶּרַאי, וְהַרְכִּיבֵם בִּמְקוֹמָם; וְאֵלֶּה אֲשֶׁר קָטַפְתִּי, אֲשַׁלִּיכֵם אֶל-הָאֵשׁ וְאֶבְעֲרֵם, לְמַעַן לֹא יַכְבִּידוּ אֶת-אַדְמַת כַּרְמִי. וַיְהִי כִּי עָשָׂה עֶבֶד בַּעַל הַכָּרֶם כְּדִבְרֵי בַּעַל הַכָּרֶם, וְהִרְכִּיב אֶת-עֲנָפֵי עֵץ הַזַּיִת הַפֶּרַאי. וּבַעַל הַכָּרֶם הִגְרִים כִּי יִחְפֹּר סְבִיבָיו, וְיִגְזֹם, וְיְטַפֵּחַ, לֵאמֹר אֶל-עַבְדּוֹ: צַעַר לִי כִּי אֲאַבֵּד אֶת-הָעֵץ הַזֶּה; לָכֵן, לְמַעַן אוּלַי אֶשְׁמֹר אֶת-שָׁרָשָׁיו לְמַעַן לֹא יִכְלּוּ, לְמַעַן אֶשְׁמֹר אוֹתָם לְעַצְמִי, עָשִׂיתִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; לָכֵן, לֵךְ לְדַרְכֶּךָ; שְׁמֹר אֶת-הָעֵץ, וְטַפֵּחֵוּ, כְּדִבְרַי. וְאֵלֶּה אֶנְּתִין בַּחֵלֶק הָרָחוֹק בְּכַרְמִי, לְאָן אֶחְפֹּץ, וְלֹא יִהְיֶה חָשׁוּב לְךָ; וְזֹאת אֲנִי עוֹשֶׂה, לְמַעַן אֶשְׁמֹר לְעַצְמִי אֶת-עֲנָפֵי הָעֵץ הַטִּבְעִיִּים; וְגַם, לְמַעַן אֶצְבֹּר מִפִּרְיוֹ, לַעֲתִיד לָבוא, לְעַצְמִי, כִּי צַעַר לִי כִּי אֲאַבֵּד אֶת-הָעֵץ הַזֶּה, וְאֶת-פִּרְיוֹ. וַיְהִי כִּי הָלַךְ בַּעַל הַכָּרֶם לְדַרְכּוֹ, וַיַּסְתֵּר אֶת-הָעֲנָפִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁל עֵץ הַזַּיִת הַמְּעֻבָּד בַּחֲלָקִים הָרְחוֹקִים שֶׁל הַכָּרֶם; כּמה בְּאֶחָד, וּכמה בַּשֵּׁנִי, כְּרְצוֹנוֹ וּלְמַשְׂחֵק לִבּוֹ. וַיְהִי שֶׁאַחֲרֵי זְמַן רַב, וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: בּוֹא, נֵרֵד אֶל הַכָּרֶם, לְמַעַן נַעֲמֹל בַּכָּרֶם. וַיְהִי שֶׁבַּעַל הַכָּרֶם וְגַם הָעֶבֶד יָרְדוּ אֶל הַכָּרֶם לַעֲמֹל. וַיְהִי שֶׁהָעֶבֶד אָמַר אֶל אֲדֹנָיו: הִנֵּה, רְאֵה כָּאן; הִנֵּה הָעֵץ. וַיְהִי שֶׁבַּעַל הַכָּרֶם הִבִּיט וּרְאָה אֶת הָעֵץ, שֶׁבּוֹ הוּרְכְּבוּ עֲנָפֵי זַיִת בָּרִים; וְהוּא נִבְטָה וְהֵחֵל לְהַנִּיב פְּרִי. וַיַּבְחֵן כִּי טוֹב הוּא; וּפִרְיו הָיָה כְּפֵרִי הַטִּבְעִי. וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: הִנֵּה, עֲנָפֵי הָעֵץ הַבָּר אָחזוּ בִּלְחוּת שׁוֹרְשׁוֹ, עַד אֲשֶׁר הַשּׁוֹרֶשׁ הֵנִיב כֹּחַ רַב; וּבִגְלַל כֹּחוֹ הָרַב שֶׁל הַשּׁוֹרֶשׁ, הֵנִיבוּ הָעֲנָפִים הַבָּרִים פְּרִי מְבוֹיֵּת. לוּ לֹא הוּרְכְּבוּ עֲנָפִים אֵלֶּה, הָיָה הָעֵץ נֶאֱבָד. וְעַתָּה, הִנֵּה, אֲנִי אֶאֱסֹף פְּרִי רַב, שֶׁהֵנִיב הָעֵץ; וְאֶאֱסֹף אֶת פִּרְיו, לְעוֹנָה, לְעַצְמִי. וַיְהִי שֶׁבַּעַל הַכָּרֶם אָמַר אֶל הָעֶבֶד: בּוֹא, נֵלֵךְ אֶל קְצֵה הַכָּרֶם הַתַּחְתּוֹן, וּנְבַדֵּק אִם גַּם הָעֲנָפִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁל הָעֵץ הֵנִיבוּ פְּרִי רַב, לְמַעַן אֶאֱסֹף מִפִּרְיו, לְעוֹנָה, לְעַצְמִי. וַיְהִי שֶׁהֵם הָלְכוּ אֶל הַמָּקוֹם בוֹ הִסְתִּיר בַּעַל הַכָּרֶם אֶת הָעֲנָפִים הַטִּבְעִיִּים שֶׁל הָעֵץ, וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: הִנֵּה אֵלֶּה. וַיַּבְחֵן אֶת הָרִאשׁוֹן, וּרְאָה כִּי הֵנִיב פְּרִי רַב; וּרְאָה גַּם כִּי הוּא טוֹב. וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: קַח מִפִּרְיו, וֶאֱסוֹף אוֹתוֹ, לְעוֹנָה, כְּדֵי שֶׁאִּשְׁמֹר אוֹתוֹ לְעַצְמִי. כִּי הִנֵּה, זְמַן רַב טִיפַּחְתִּי אוֹתוֹ, וְהוּא הֵנִיב פְּרִי רַב. וַיְהִי כִּי יֹאמֶר הָעֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו: אֵיךְ בָּאתָ הֵנָּה לִשְׁתּוֹל אֶת הָעֵץ הַזֶּה, אוֹ אֶת הָעָנָף הַזֶּה שֶׁל הָעֵץ? כִּי הִנֵּה, זֶהוּ הַמָּקוֹם הַדַּל בְּכָל אַדְמַת כַּרְמְךָ. וַיֹּאמֶר לוֹ בַּעַל הַכֶּרֶם: אַל תַּעֵץ לִי! יָדַעְתִּי כִּי זוֹהִי אַדְמָה דַּלָּה; עַל כֵּן אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי טִיפַחְתִּי אוֹתָהּ זְמַן רַב; וְהִנְּךָ רֹאָה כִּי הִנִּיבָה פְּרִי רַב. וַיְהִי כִּי יֹאמֶר בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: הַבֵּט הֵנָּה: הִנֵּה נָטַעְתִּי גַּם עָנָף אַחֵר שֶׁל הָעֵץ; וְאַתָּה יוֹדֵעַ כִּי מָקוֹם זֶה בָּאַדְמָה הָיָה דַּל יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן, אַךְ הִנֵּה הָעֵץ: טִיפַחְתִּי אוֹתוֹ זְמַן רַב, וְהוּא הִנִּיב פְּרִי רַב; לָכֵן, אֲסוֹף אוֹתוֹ, וּשְׁמֹרוֹ לֶעָנוֹת, לְמַעַן אֶשְׁמֹר אוֹתוֹ לְעַצְמִי. וַיְהִי כִּי יֹאמֶר שׁוּב בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: הַבֵּט הֵנָּה, וְהִנֵּה עָנָף אַחֵר גַּם כֵּן, אֲשֶׁר נָטַעְתִּי; הִנֵּה גַּם אוֹתוֹ טִיפַחְתִּי, וְהוּא הִנִּיב פְּרִי. וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: הַבֵּט הֵנָּה, וְהִנֵּה הָאַחֲרוֹן; כֵּן, הִנֵּה: זֶה נָטַעְתִּי בְּמָקוֹם טוֹב בָּאַדְמָה, וְטִיפַחְתִּי אוֹתוֹ זְמַן רַב, וְרַק חֵלֶק מֵהָעֵץ הִנִּיב פְּרִי מְבֻיָּת; וְהַחֵלֶק הָאַחֵר שֶׁל הָעֵץ הִנִּיב פְּרִי פֶּרַאי: הִנֵּה, טִיפַחְתִּי אֶת הָעֵץ הַזֶּה כְּמוֹ אֶת הָאַחֵרִים. וַיְהִי כִּי יֹאמֶר בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל הָעֶבֶד: קְטוף אֶת הָעֲנָפִים אֲשֶׁר לֹא הִנִּיבוּ פְּרִי טוֹב, וְהַשְׁלֵכֵם אֶל הָאֵשׁ. אַךְ הִנֵּה, יֹאמֶר לוֹ הָעֶבֶד: נְגַזְּמֵהוּ, וְנַחְפֹּר סְבִיבּוֹ, וּנְטַפְּחֵהוּ עוֹד כַּמַּעַט, שְׁמָה אוּלַי יִתֵּן פְּרִי טוֹב לְךָ, לְמַעַן תוּכַל לִשְׁמֹר אוֹתוֹ לֶעָנוֹת. וַיְהִי כִּי בַּעַל הַכֶּרֶם, וְעֶבֶד בַּעַל הַכֶּרֶם, טִיפְחוּ אֶת כָּל פְּרֵי הַכֶּרֶם. וַיְהִי כִּי זְמַן רַב חָלַף, וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכֶּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: בּוֹאוּ, נֵרֶד אֶל הַכֶּרֶם, לְמַעַן נַעֲמֹל שׁוּב בַּכֶּרֶם. הֵן, הַזְּמַן קָרֵב, וְהַקֵּץ בָּא בִּמְהֵרָה; עַל כֵּן, עָלַי לֶאֱסֹף פֵּרוֹת לְעַצְמִי לִזְמַנִּים. וַיְהִי כִּי יָרְדוּ בַּעַל הַכָּרֶם וְהָעֶבֶד אֶל הַכָּרֶם; וַיַּגִּיעוּ אֶל הָעֵץ שֶׁאֲנָפָיו הַטִּבְעִיִּים נִגְדְּעוּ, וַאֲנָפֵי הַבָּר נִשְׁתָּלוּ בּוֹ; וְהִנֵּה, מִינֵי פֵּרוֹת רַבִּים הִכְבִּידוּ אֶת הָעֵץ. וַיְהִי כִּי טָעַם בַּעַל הַכָּרֶם מִן הַפֵּרוֹת, כָּל סוּג עַל פִּי מִסְפָּרוֹ. וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם: הִנֵּה, זְמַן אַרֵּךְ טִפַּחְנוּ אֶת הָעֵץ הַזֶּה, וְאָסַפְתִּי לְעַצְמִי לִזְמַנִּים פֵּרוֹת רַבִּים. אַךְ הִנֵּה, הַפַּעַם נָשָׂא פֵּרוֹת רַבִּים, וְאֵין מֵהֶם דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב. וְהִנֵּה, כָּל סוּגֵי פֵּרוֹת רָעִים הֵם; וְאֵין בָּהֶם תּוֹעֶלֶת עֲבוּרִי, עַל אַף כָּל עֲמָלֵנוּ: וְעַתָּה, צָעַר לִבִּי שֶׁאֲאַבֵּד אֶת הָעֵץ הַזֶּה. וַיֹּאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם אֶל הָעֶבֶד: מָה נַעֲשֶׂה אֶל הָעֵץ, לְמַעַן אֲשַׁמֵּר שׁוּב פֵּרוֹת טוֹבִים לְעַצְמִי? וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו: הִנֵּה, בִּגְלַל שֶׁהַשְׁתַּלְתָּ אֶת עֲנָפֵי זַיִת הַבָּר, הֵם הֶהֱזִינוּ אֶת הַשָּׁרָשִׁים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים וְלֹא יִכְלוּ; עַל כֵּן, רְאֵה כִּי הֵם עוֹד טוֹבִים. וַיְהִי כִּי יֹאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: הָעֵץ לֹא יוֹעִיל לִי, וְשָׁרָשָׁיו לֹא יוֹעִילוּ לִי, כָּל עוֹד הוּא מֵבִיא פֵּרוֹת רָעִים. אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי הַשָּׁרָשִׁים טוֹבִים; וּלְמַעַן רְצוֹנִי שָׁמַרְתִּים; וּבִזְכוּת כֹּחָם הָרַב, הֵם הוֹצִיאוּ עַד כֹּה מֵעֲנָפֵי הַבָּר פֵּרוֹת טוֹבִים. אַךְ הִנֵּה, עֲנָפֵי הַבָּר גָּדְלוּ, וְכִסּוּ אֶת שָׁרָשָׁיו; וּבִגְלַל שֶׁעֲנָפֵי הַבָּר גָּבְרוּ עַל שָׁרָשָׁיו, הוּא הוֹצִיא פֵּרוֹת רָעִים רַבִּים. וּבִגְלַל שֶׁהוֹצִיא פֵּרוֹת רָעִים רַבִּים כָּל כָּךְ, רְאֵה כִּי הוּא מַתְחִיל לְדַבֵּל; וּבֶהֵרָה יִהְיֶה בָּשֵׁל, לְמַעַן יַשְׁלִיכוהוּ אֶל הָאֵשׁ, אֶלָּא אִם נַעֲשֶׂה דָּבָר לְמַעַן נְשַׁמְּרוּ. וַיְהִי כִּי יֹאמֶר בַּעַל הַכָּרֶם אֶל עַבְדּוֹ: נֵרֶד אֶל מַעֲמַקֵּי הַכָּרֶם וּנִרְאֶה אִם גַּם עֲנָפֵי הַטֶּבַע הוֹצִיאוּ פֵּרוֹת רָעִים. וַיְהִי כִּי יָרְדוּ אֶל מַעֲמַקֵּי הַכָּרֶם. וַיְהִי כִּי רָאוּ כִּי גַּם פֵּירוֹת עֲנָפֵי הַטֶּבַע נִשְׁחֲתוּ; כֵּן הָרִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי, וְגַם הָאַחֲרוֹן; וְכֻלָּם נִשְׁחֲתוּ. וּפֵירוֹת הַבָּר שֶׁל הָאַחֲרוֹן, גָּבְרוּ עַל חֵלֶק הָעֵץ שֶׁהוֹצִיא פֵּרוֹת טוֹבִים, עַד שֶׁהָעָנָף נִבֵּל וַיָּמָת. וַיְהִי כִּי בָּכָה בַּעַל הַכָּרֶם, וַיֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: מָה עוֹד יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת לְמַעַן כַּרְמִי? הִנֵּה, יָדַעְתִּי שֶׁכָּל פֵּירוֹת הַכָּרֶם, חוץ מֵאֵלֶּה, נִשְׁחֲתוּ, וְעַתָּה, גַּם אֵלֶּה שֶׁפַּעַם הוֹצִיאוּ פֵּרוֹת טוֹבִים, נִשְׁחֲתוּ גַּם הֵם. וְעַתָּה, כָּל עֲצֵי כַּרְמִי אֵינָם מוּעִילִים לְדָבָר, אֶלָּא לְהִכָּרֵת וּלְהִשְׁלָח אֶל הָאֵשׁ! וְהִנֵּה, זֶה הָאַחֲרוֹן, שֶׁעֲנָפוֹ יָבֵשׁ, אֹתוֹ נָטַעתִּי בְּמָקוֹם טוֹב בָּאֲדָמָה; כֵּן, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה נִבְחָר בְּעֵינַי, מֵעַל לְכָל שְׁאָר חַלְקֵי אֶרֶץ כְּרָמִי. וּרְאֵה כִּי גַּם אֶת כָּל הַמַּעִיק עַל מָקוֹם זֶה בָּאֲדָמָה כָּרַתִּי, לְמַעַן אֶשָּׁא אֶת הָעֵץ הַזֶּה בִּמְקוֹמוֹ. וּרְאֵה כִּי חֵלֶק מִמֶּנּוּ הֵנִיב פְּרִי טוֹב; וְחֵלֶק מִמֶּנּוּ הֵנִיב פְּרִי פֶּרַאי. וּמִשֶּׁלֹּא קָטַפְתִּי אֶת עֲנָפָיו וְלֹא הִשְׁלַחְתִּים לָאֵשׁ, הִנֵּה גָּבְרוּ עַל הָעָנָף הַטּוֹב, עַד שֶׁיָּבֵשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה, לַמְרוֹת כָּל הַשִּׁמְרָה וְהַטִּיפּוּל שֶׁהִקְדַּשְׁנוּ לִכְרָמִי, הָעֵצִים שֶׁבּוֹ נִשְׁחַתוּ, עַד שֶׁאֵינָם מֵבִיאים פְּרִי טוֹב. וְאֵלֶּה קִוִּיתִי לְשָׁמְרָם, לֶאגֹּר מִפֵּרוֹ לַעֲתִים שֶׁבָּהֶם אֶצְטָרֵךְ לְעַצְמִי. אַךְ הִנֵּה, הָיָה כְּעֵץ זַיִת פֶּרַאי; וְאֵין בָּם תּוֹעֶלֶת, כִּי רַק לְהֵיכָרֵת וּלְהִשְׁלָח לָאֵשׁ, וְעַצְבִי שֶׁאֶבַּדֵם. אַךְ מָה עוֹד יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת בִּכְרָמִי? הַעִכַּבְתִּי אֶת יָדִי, עַד שֶׁלֹּא טִיפַּלְתִּי בּוֹ? לֹא; טִיפַּלְתִּי בּוֹ, וְחָפַרְתִּי אוֹתוֹ, וְגִזַּמְתִּי אוֹתוֹ, וְדִמַּנְתִּי אוֹתוֹ; וּפֵרַשְׂתִּי אֶת יָדִי כִּמְעַט כָּל יוֹם; וְהַקֵּץ קָרֵב. וְעַצְבִי שֶׁאֶכְרֹת אֶת כָּל עֲצֵי כְּרָמִי, וְאַשְּׁלִיכֵם לָאֵשׁ לְמַעַן יִשָּׂרְפוּ. מִי הוּא שֶׁהִשְׁחית אֶת כְּרָמִי? וַיְהִי כִּי יֹאמַר הָעֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו: הֲלוֹא זֹאת הִיא גְּבָהוּת כְּרָמֶךָ? הֲלוֹא עֲנָפָיו גָּבְרוּ עַל הַשּׁוֹרָשִׁים, שֶׁהֵם טוֹבִים? וּמִשֶּׁהָעֲנָפִים גָּבְרוּ עַל שׁוֹרָשֵׁיהֶם? כִּי הִנֵּה, צָמְחוּ מַהֵר מֵעוֹצְמַת שׁוֹרָשֵׁיהֶם, וְלָקְחוּ אֶת הָעוֹצְמָה לְעַצְמָם; הִנֵּה, אֹמֵר אֲנִי, הַאֵין זוֹ הַסִּבָּה שֶׁעֲצֵי כְּרָמְךָ נִשְׁחַתוּ? ויהי כי אמר אדון הכרם אל העבד: נלך ונכרות את עצי הכרם, ונשליכם אל האש, כדי שלא יכבידו את אדמת כרמי. כי עשיתי הכל, ואשר עוד יכולתי לעשות עבור כרמי? והנה העבד אומר אל אדון הכרם: חנון אותו עוד מעט. ויאמר האדון: כן, אחנונו עוד מעט; כי צער לי שאאבד את עצי כרמי; על כן, ניקח מענפי אלו שנטעתי בקצוות התחתונים של כרמי, ונרכיבם אל העץ ממנו באו, וננתק מהעץ את הענפים שפירותיהם המרירים ביותר, ונרכיב במקומם את הענפים הטבעיים של העץ. ואת זה אעשה, כדי שלא יאבד העץ, ואולי אשמור לעצמי את שורשיו, למען תכליתי. והנה, שורשי הענפים הטבעיים של העץ אשר נטעתי בכל מקום אשר חפצתי, עודם חיים; על כן, כדי שאשמור גם אותם למען תכליתי, אקח מענפי העץ הזה, וארכיבם אליהם. כן, ארכיב אליהם את הענפים של עץ-אם שלהם, כדי שאשמור את השורשים גם לעצמי, וכאשר יהיו חזקים מספיק, אולי יניבו לי פרי טוב, ואז יהיה לי כבוד בפרי כרמי. ויהי כי לקחו מהעץ הטבעי אשר הפך לפראי, והרכיבו אל העצים הטבעיים שגם הם הפכו לפראיים; וכן לקחו מהעצים הטבעיים אשר הפכו לפראיים והרכיבו אל עץ-אם שלהם. ויאמר אדון הכרם אל העבד: אל תנתקו את הענפים הפראיים מהעצים, חוץ מאלו המרירים ביותר; ובהם תרכיבו, כפי אשר אמרתי. ונזין שוב את עצי הכרם, ונזמר את ענפיהם; וננתק מהעצים את הענפים הבשילים אשר חייבים לאבד, ונשליכם אל האש. ואת זה אני עושה, כדי שמא השורשים יחזקו בגלל טובם; ובגלל שינוי הענפים, כדי שהטוב יגבר על הרע; ומפני ששמרתי את הענפים הטבעיים ואת שורשיהם; ומפני שהרכבתי שוב את הענפים הטבעיים אל עץ-אם שלהם; ושמרתי את שורשי עץ-אם שלהם, כדי שמא עצי כרמי יניבו שוב פרי טוב; וכדי ששוב תהיה לי שמחה בפרי כרמי; ואולי אשמח מאד, כי שמרתי את השורשים ואת הענפים של בכור הפירות. לכן, לכו וקראו למשרתים, כדי שנעמול בחריצות ובכל כוחנו בכרם, כדי שנכין את הדרך, כדי שאביא שוב את הפרי הטבעי, והפרי הטבעי הזה הוא טוב, והוא היקר ביותר מכל הפירות האחרים. לכן, נלכה ונעמול בכל כוחנו, בפעם האחרונה הזו: כי הנה, הקץ קרב; וזו הפעם האחרונה שבה אגזום את כרמי. לפיכך הרכיבו את הענפים: התחילו מהאחרונים, כדי שיהיו ראשונים, והראשונים יהיו אחרונים, וחפרו סביב העצים, הן הזקנים והן הצעירים, הראשונים והאחרונים, והאחרונים והראשונים, כדי שכולם יזונו שוב בפעם האחרונה. לכן, חפרו סביבם, גזמו אותם, ודמנו אותם פעם נוספת, בפעם האחרונה, כי הקץ קרב; ואם יקרה שההרכבות האחרונות הללו יגדלו ויניבו את הפרי הטבעי, אז הכינו עבורם את הדרך כדי שיוכלו לגדול. וכאשר יתחילו לגדול, תסלקו את הענפים המביאים פרי מר, בהתאם לעוצמתו של הטוב ולגודלו. ואל תסלקו את הרע מתוכם בבת אחת, פן שורשיו יהיו חזקים מדי עבור ההרכבה, וההרכבה תגווע, ואני אאבד את עצי כרמי, כי צער לי שאאבד את עצי כרמי. לכן, תסלקו את הרע ככל שהטוב יגדל, כדי שהשורש והצמרת יהיו שווים בעוצמתם, עד שהטוב יגבר על הרע, והרע ייכרת ויושלך לאש, כדי שלא יעכב את אדמת כרמי. וכך אסלק את הרע מתוך כרמי, ואת ענפי העץ הטבעי ארכיב שוב אל העץ הטבעי; ואת ענפי העץ הטבעי ארכיב אל הענפים הטבעיים של העץ. וכך אקבצם שוב, כדי שיביאו את הפרי הטבעי: והם יהיו אחד. והרע יושלך; כן, אפילו מכל ארץ כרמי: כי הנה, רק פעם זו אגזום את כרמי. ויהי, שבעל הכרם שלח את משרתו; והמשרת הלך ועשה כפי שציווהו בעל הכרם והביא משרתים אחרים; והם היו מעטים. ובעל הכרם אומר להם: לכו, ועמלו בכרם בכל כוחכם; כי הנה, זו הפעם האחרונה שבה אזין את כרמי. כי הקץ קרב, והעונה באה במהרה; ואם תעמלו בכל כוחותיכם עמי, תמצאו שמחה בפרי שאאגור לעצמי, לקראת הזמן שיבוא במהרה. ויהי, שהמשרתים הלכו לשם ועמלו בכל כוחם; ובעל הכרם עמל גם הוא עמם: והם צייתו למצוות בעל הכרם, בכל הדברים. וַיָּחֵל הַפְּרִי הַטִּבְעִי לַחְזֹר אֶל הַכֶּרֶם, וְהָעֲנָפִים הַטִּבְעִיִּים הֵחֵלוּ לגדול ולשגשג מאד, וְהָעֲנָפִים הַפְּרָאִים נִשְׁלְפוּ וְהוּשְׁלְכוּ מִמֶּנּוּ. וַיִּשְׁמְרוּ עַל הַשֹּׁרֶשׁ וְעַל הַצְּמַרְתָּהּ שָׁוִים, כְּפִי חָזְקָם. וְכֵן עָמְלוּ בְּחָרִיצוּת רַבָּה, כְּפִי מִצְוֹתָיו שֶׁל אֲדוֹן הַכֶּרֶם, עַד אֲשֶׁר הוּשְׁלַךְ הָרָע מִהַכֶּרֶם, וְהָאָדוֹן שָׁמַר לְעַצְמוֹ, עַד שֶׁחָזַר בָּהֶם הַפְּרִי הַטִּבְעִי. וַיִּהְיוּ כְּגוּף אֶחָד; וְהַפֵּרוֹת הָיוּ שָׁוִים; וַאֲדוֹן הַכֶּרֶם שָׁמַר לוֹ אֶת הַפְּרִי הַטִּבְעִי, אֲשֶׁר הָיָה יָקָר לוֹ מְאֹד מֵרֵאשִׁית. וַיְהִי כִּי רָאָה אֲדוֹן הַכֶּרֶם כִּי פִּרְיוֹ טוֹב, וְכִי כְּרָמוֹ אֵינוֹ מוּשְׁחָת עוֹד, וַיִּקְרָא אֶל מְשַׁמְשָׁיו וַיֹּאמֶר לָהֶם: הִנֵּה, לַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה טִיפַּחְנוּ אֶת כְּרָמִי. וְהִנְּךָ רֹאֶה כִּי עָשִׂיתִי כְּרצוני; וְשָׁמַרְתִּי אֶת הַפְּרִי הַטִּבְעִי, כִּי הוּא טוֹב, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּתְּחִלָּה; וּבָרוּךְ אַתָּה. כִּי בִּגְלַל שֶׁהָיִיתֶם חָרוּצִים בַּעֲמִילַתְכֶם אִתִּי בִּכְרָמִי, וְשָׁמַרְתֶּם אֶת מִצְוֹתַי, וַהֲשִׁבְתֶּם לִי שׁוּב אֶת הַפְּרִי הַטִּבְעִי, עַד שֶׁכְּרָמִי אֵינוֹ מוּשְׁחָת עוֹד, וְהָרָע הוּשְׁלַךְ. וְהִנֵּה, תִּשְׂמְחוּ עִמִּי, בִּגְלַל פִּרְיוֹ שֶׁל כְּרָמִי. כִּי הִנֵּה, לְזְמַן אָרוֹךְ אֶאגֹּר לְעַצְמִי מִפִּרְיוֹ שֶׁל כְּרָמִי, לִפְנֵי הָעֹונָה אֲשֶׁר תָּבֹא בִּמְהֵרָה; וּלְפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה טִיפַּחְתִּי אֶת כְּרָמִי, וְגִזַּמְתִּי אוֹתוֹ, וְחָפַרְתִּי סְבִיבּוֹ, וְדִמַּנְתִּי אוֹתוֹ. לָכֵן אֶאגֹּר לְעַצְמִי מֵהַפְּרִי, לְזְמַן אָרוֹךְ, כְּפִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי. וּבְבוא הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יָשׁוּב פְּרִי רַע אֶל כְּרָמִי, אָז אֶגְרֹם לַטּוֹבִים וְלָרָעִים לְהֵאָסֵף. וְאֶת הַטּוֹבִים אֶשְׁמֹר לְעַצְמִי; וְאֶת הָרָעִים אֲשַׁלֵּךְ אֶל מְקוֹמָם. וְאָז תָּבוא הָעֹונָה וְהַסּוֹף; וְאֶגְרֹם לִכְּרָמִי לְהֵיבָּעֵר בָּאֵשׁ. וּבַיּוֹם שֶׁבּוֹ יָשִׂים יְהוֹה אֶת יָדוֹ שׁוּב לַפַּעַם שְׁנִיָּה לְהָשִׁיב אֶת עַמּוֹ, הוּא הַיּוֹם, כֵּן, הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁבָּהּ קְדוֹשֵׁי יְהוֹה יָצְאוּ בְּעֹצְמָתוֹ, לְטַפֵּחַ וּלְגַזֹּם אֶת כְּרָמוֹ; וְאַחֲרֵי כֵּן, הַסּוֹף יָבֹא בִּמְהֵרָה. וּמָה בְּרוּכִים הֵם אֲשֶׁר עָמְלוּ בְּחָרִיצוּת בִּכְּרָמוֹ; וּמָה אָרוּרִים הֵם אֲשֶׁר יֻשְׁלְכוּ אֶל מְקוֹמָם, וְהָעוֹלָם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ. פרק 12 מַשָּׁל הַסְּעוּדָה העידן השמיני. הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי. ויהי כי אני, זנוס, דיברתי שוב משל בנבואה, לאומרי: ויהי כי לבעל הכרם היו שני בנים, והראשון היה חמדן, ואכל בשולחנות זרים, לומד את דרכי עובדי העבודה הזרה ואוכל מאכלים טמאים. והשני היה נאמן ואכל רק משולחן אביו, ושם, בבית אביו, הותר לו להישאר. ואל הבן הנאמן אמר בעל הכרם: יהיו בגדיך תמיד לבנים, ואל יחסר שמן לראשך. ויהי כי עשה בעל הכרם סעודה והזמין את כולם, אף את עוברי הדרכים והזרים; אך לבן הבלתי-נאמן נאמר כי לא יבוא, לא בגלל מעשיו אלא בשל פגיעה בגאוותו, ועל כן הלך בבושה; לכן, הלך והפיץ שמועות שקר על אביו, בעל הכרם. ויהי כי שכר בעל הכרם פועלים רבים לעמול בכרמו. ויהי כי קיבץ בעל הכרם את הפועלים והביאם אל תוך פרדסו, אך לא גילה להם מה יהיה שכרם עבור עבודתם שם, כדי שלא יזניחו את מלאכתם; ויהי כי בא הערב, קרא בעל הכרם לכל אחד מהם, ושאל: היכן בתוך כרמי עמלת? ויהי כי אחד ענה לו, לאומרו: עמלתי במזרח הגן תחת עץ מסוים, ויאמר בעל הכרם: לך יינתן מטבע זהב אחד. ואל אחר שעמל בחלקו המערבי של הגן תחת עץ אחר, אמר לו: לך יינתנו מאתיים מטבעות זהב; וכך היה לכל משרתיו, שכל אחד קיבל את אשר לו. וַיְהִי כִּי בּאוּ עֲבָדָיו אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: לָמָּה לֹא הוֹדַעְתָּ לָנוּ אֶת-שְׂכַר הַשְּׂכִיר בִּכְרֶךָ? וַיַּעֲנֵם בַּעַל הַכֶּרֶם לֵאמֹר: אֵיךְ אִם-כֵּן תְּטֻפַּח כַּרְמִי? הֲלוֹא יִדְאַגּוּ עֲבָדַי רַק לְאוֹתוֹ חֵלֶק בִּכְרִי אֲשֶׁר יִתֵּן אֶת-הַשָּׂכָר הָרַב בְּיוֹתֵר? וְשֶׁאָר כַּרְמִי יִזָּנֵחַ לִשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּבֶטַח יָמוּת? אַךְ אִם-תִּהְיוּ עֲסוּקִים בְּעִנְיָי, אֶרְאֶה מִי יְטַפֵּחַ אֶת-הֶחֲלָקִים הַיְּקָרִים בְּיוֹתֵר בִּכְרִי, וּבְבוא הָעֶרֶב אֲגַמְּלֵם. וַיְהִי כִּי הָיָה אֶחָד בֵּינֵיהֶם שֶׁעָמַל בַּחֲרִיצוּת רַבָּה, יוֹתֵר מִכָּל הָאַחֵרִים, וַאֲפִילוּ מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁנִּתְבַּקֵּשׁ מִמּוֹ. וַיְהִי כִּי יָצָא בַּעַל הַכֶּרֶם וַיַּחֲזִיק בְּיָד הָעֶבֶד הַטּוֹב הַזֶּה, וַיִּתְהַלֵּךְ בַּכֶּרֶם וַיְדַבֵּר אִתּוֹ. וַיְהִי כִּי בָּא הָעֶרֶב, וַיָּבֹאוּ כָּל הַפּוֹעֲלִים אֶל בַּעַל הַכֶּרֶם לְקַבֵּל אֶת-שְׂכַר עֲמָלָם; וַיָּבֹא עִמָּם הָעֶבֶד הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן, וַיִּתֵּן לוֹ בַּעַל הַכֶּרֶם שָׂכָר יוֹם שָׁלֵם. וַיְהִי כִּי הִתְלֹנְנוּ הַפּוֹעֲלִים הָאַחֵרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה עָמַלְנוּ מִשַּׁחַר עַד-עֶרֶב, וְהָאִישׁ הַזֶּה עָבַד רַק שָׁעוֹת סְפוּרוֹת, וְעִם זֹאת נָתַן לוֹ הָאָדוֹן שָׂכָר יוֹם שָׁלֵם? וַיְהִי כִּי אָמַר בַּעַל הַכֶּרֶם: מִי אַתָּה לְקַנֵּא? הֲלוֹא כָּתוּב בַּחֹק: לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֲךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֲךָ, וְלֹא עַבְדּוֹ וְלֹא שִׁפְחָתוֹ, וְלֹא שׁוֹרוֹ וְלֹא חֲמֹרוֹ, וְלֹא כָּל אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ? כֵּן גַּם עַבְדִּי הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן עָשָׂה בְּשָׁעוֹת סְפוּרוֹת יוֹתֵר מִמָּה שֶׁעֲשִׂיתֶם אַתּם, שֶׁעָמַלְתֶּם יוֹם שָׁלֵם. וַיְהִי כִּי שָׁלַח אֲדוֹן הַכֶּרֶם מִלִּים אֶל כֻּלָּם לֵאמֹר: רַחֲצוּ, טַהֲרוּ, וּמִשְׁחוּ אֶת עַצְמְכֶם, וּרְחֲצוּ אֶת בְּגָדֵיכֶם וְהִכִּינוּ אֶת עַצְמְכֶם לַסְּעוּדָה; אַךְ הוּא לֹא קָבַע עֵת. וַיְהִי כִּי הַנֶּאֱמָנִים מֵבֵינֵיהֶם הִכִּינוּ אֶת עַצְמָם וְחִכּוּ בְּפֶתַח הַכֶּרֶם. וְאֵלֶּה אָמְרוּ: בְּכֶרֶם הָאָדוֹן, דָּבָר לֹא יַחְסַר, וְאֵין צֹרֶךְ בְּסִימָנֵי הֲכָנָה, אַךְ הַסְּעוּדָה עֲשׂוּיָה לָבוֹא בְּכָל עֵת. וַיְהִי כִּי הַסְּכַלִים מֵבֵינֵיהֶם לֹא הִכִּינוּ אֶת עַצְמָם, כִּי הִקְשִׁיבוּ לְגַאֲוַת הַבֵּן הָרָשָׁע, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְרוֹמֵם אֶת שְׁמוֹ מֵעַל שֵׁם אֲדוֹן הַכֶּרֶם. וַיְהִי כִּי הַסְּכַלִים אֵלֶּה אָמְרוּ: לֹא יֵיתָכֵן שֶׁתִּהְיֶה סְעוּדָה גְּדוֹלָה לְלֹא הֲמוּלָה וּטְרַחָה רַבָּה, וּלְלֹא צְבִירַת מִצְרָכִים וַאֲסָפָקָה; לָכֵן, אֵין צֹרֶךְ שֶׁנִּטְרַח עַד שֶׁנִּרְאֶה אֶת הַסִּימָנִים; לָכֵן, נִהְיֶה עֵרָנִים לַסִּימָנִים כְּדֵי שֶׁנֵּדַע. וַיְהִי כִּי הִצְטַמְּדוּ אֶל חֲבֵרֵיהֶם, וְלֹא חָשְׁבוּ לְהַאכִּיל אֶת הָעֲנִיִּים, אֶלָּא הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ סִימָנִים, וְלֹא נָתְנוּ מַחֲשָׁבָה לִדְבַר אֲדוֹן הַכֶּרֶם. וְכָל אֶחָד הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ, וְהַסְּכַלִים רַחֲשׁוּ רְכִילָה רַבָּה עַל אֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ מוּכָנִים, וּבִקְּשׁוּ לְעַצְמָם סִימָנִים וּמוּפִיאִים, וּפֵרְשׁוּ הַרְבֵּה מִדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם. ויהי פתאום, דבר אדון הכרם: "יבואו כלם לסעודה!" ועבדי האדון מיהרו להביא את החכמים והנאמנים, ודחקו אותם לבוא על פי ציווי אדון הכרם. ואלה שהכינו את עצמם, באו בכבודם ובהדרם, והכסילים שלא הכינו את עצמם, באו בטומאתם ובזיהומם. והעבד הנאמן בא אחרון, כי עמד מוכן ודאג שכולם יהיו נוכחים ומוצגים לפני אדון הכרם. ויהי כי שמח אדון הכרם על החכמים והנאמנים שעשו כציוויו, ואלו אשר יתרו על כן, כיבדו את תפארת כרמו; ויהי כי חרה אפו של אדון הכרם על אלה שלא שמעו לדברו, ואשר טמאו את כרמו בכל הטומאה שדבקה בבגדיהם, ואשר בזו אותו. ויהי כי זעקו אלה ואמרו: "הכניסונו, כי חיפשנו אותך, וביקשנו את אותותיך ומופתיך!" ויבוא אדון הכרם ויאמר: "אלה שהכינו את עצמם לנוכחותי, והיו מוכנים בעת שקראתי, יבואו ויסעדו בשולחני, ואלה שלא הכינו את עצמם לא יאכלו בסעודה;" ואלה אשר לא עשו כן, אלא שמעו תחת זאת לבני הכסיל, לא היו מוכנים ולכן אינם ראויים. ויהי כי חשבו החכמים שביניהם כי יסורו, שכן יראו את חרון אפו הגדול של אדון הכרם, ויהי כי ענה האדון: "לא, כי תשארו בכרמי, שכן ראויים אתם לו," "הן, שבו וסעדו בשולחן הסעודה; אכלו ושתו במנוחה, בעוד אלה עומדים על רגליהם, מוכים, ומביטים במצוקה; ויהיו בגדיכם לבנים בכל עת." ויהי כי לאחר שסיימתי לדבר, עמדתי בפליאה אל מול הסעודה בתוך הכרם. וַיְהִי כִּי עָמַדְתִּי וְתָהִיתִי, וְהַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ לִי שׁוּב, וְשָׁם רָאִיתִי כְּמוֹ שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאֶרֶץ חֲדָשָׁה, וָאֵרֶא כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה חָלְפוּ. וָאֵרֶא כְּמוֹ אֶת צִיּוֹן, הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה, יורדת מֵאֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם, וְהַשְּׁכִינָה מוּכָנָה כְּכַלָּה הַמְּעוֹטֶרֶת לְבַעֲלָהּ. וָאֶשְׁמַע קוֹל גָּדוֹל מִשָּׁמַיִם אֹמֵר: הִנֵּה, הֵיכַל יהוה עִם אָדָם, וְיהוה יִשְׁכּוֹן עִמָּם, וְהֵם יִהְיוּ לוֹ לְעַם; וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מָוֶת, וְלֹא אֵבֶל, וְלֹא בֶּכִי, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד כֶּאֶב: כִּי הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים חָלְפוּ. וָאֵרֶא כְּמוֹ אֶת יוֹשְׁבֵי הַכִּסֵּא אֹמְרִים: הִנֵּה, אֲנִי מְחַדֵּשׁ אֶת הַכֹּל; לָכֵן הִכָּנְנוּ לַבָּא; יְהִי כֵּן; כָּךְ הוּא, אָמֵן וְאָמֵן. וַחֲזוֹנִי נִסְגַּר, וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ יהוה: כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר רָאִיתָ הֵם מִשָּׁמַיִם, כִּי כָּל הַדְּבָרִים קֹרִים בְּעוֹלַם הַשָּׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עַל הָאָרֶץ, לְמַעַן יִהְיוּ כָּל הַדְּבָרִים כְּאֶחָד. לָכֵן אֲנִי, זֵנוֹס, אֹמֵר אֲלֵיכֶם, הִכָּנְנוּ לְיוֹם יהוה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא! כֵּן, שִׁמְרוּ בִּגְדֵיכֶם נְקִיִּים וַעֲמְדוּ מוּכָנִים לַיּוֹם בּוֹ הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם יִהְיוּ שׁוּב כְּאֶחָד.