הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי.
1
ועתה אני, נְעוּם, הַחוֹזֶה, אדבר שוב אל אלה אשר יקראו את דברי, באחרית הימים:
2
הביטו וראו, כי כן יהיה באחרית הימים שהארץ תרעד,
3
השמיים עצמם יזדעזעו בחרון אפו של יהוה, והבריאה תئن;
4
כי העולם יחלה מעוון בני האדם; הן, תאוות הבצע של האדם תהיה כרעל אשר ישאב את חיי הארץ, והיא תחלה:
5
הלוך ושוב תרעד הארץ, והגויים ירעדו; אך בתאוות בצעם לא יבחין האדם בכך;
6
עשן ימלא את הארץ, ודם הבריאה יימכר, והלוויתן הגדול יעלה ממעמקי התהום ויחניק את החיים.
7
הן, הים ירוקן, והנהרות יזוזו; היערות יבערו, וההרים יחרבו; הרוחות תשמידו, והגשם יהיה כרעל.
8
ויהיה רעב בכל הארצות, כי תאוות הבצע של בני האדם תגנוב את מזון העניים, והאלמנות ירעבו,
9
ולא רק בשל מחסור במזון, אלא בשל חסרון אהבה בלבבות בני האדם; הן, לבבם יצנן.
10
ומנהיגי בני האדם, בכהנותם, יקחו לעצמם נשים רבות, אף את נשיהם של אלה המשרתים תחתיהם,
11
ויקראו לעצמם נביאים, אך יטמאו את עצמם עם נשים אלה, וישברו את לבבות בנות ציון.
12
אך בנות יהוה יקומו, ואליהן יינתנו האבנים, כפי שציווה יהוה את ישראל, וישנו את בנותיהן לקבל על עצמן את האורים והתוממים;
13
והקול יצא עמהן, והן ידברו אפילו בלשונות אש.
14
וְהִנֵּה, יִוָּדַע עַל-יְדֵי הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר תַּחְזִיק הַכֹּהֶנֶת בְּיָדָהּ הַשְּׂמֹאלִית, כֵּן, הָאֶבֶן אֲשֶׁר מִצַּדָּהּ הַשְּׂמֹאלִי;
15
וְהִיא תִּגָּלֶה לִפְנֵי כָּל-הָעֵדָה, עַד אֲשֶׁר תַּשְׁלִים הַכֹּהֶנֶת אֶת-מַאֲמָרֶיהָ;
16
וְכֵן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנָּה הָרוּחַ, תִּשְׁמְרוּ אֶת-דְּבָרֶיהָ וּכִתְבוּ אֹתָם;
17
וְאַנְשֵׁי הָעֵדָה יִשְׁתַּחֲווּ אֲרָצָה וְיִתְפַּלְּלוּ כְּאִישׁ אֶחָד;
18
וְאָז אַתֶּם, הָעֵדָה, תִּשְׁאֲלוּ בְּשֵׁם אֲבִי הָעוֹלָמִים, הַאִם דְּבָרֶיהָ אֱמֶת הֵם;
19
וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בְּלֵב נִבְקָע, בֶּאֱמוּנָה, מְלֵאִים בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ, אָז הַקּוֹל יוֹדִיעֶנּוּ לָכֶם;
20
וּכְשֶׁתֵּדְעוּ כִּי אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי נְבִיאָה דִּבְּרָה אֲלֵיכֶם, אָז תִּשְׁמְעוּ אֶת-דְּבָרֶיהָ, וְלֹא תַקְשִׁיבוּ לְכָל מִי שֶׁיַּעֵץ מֶרִי בְּיְהוָה אֱלֹהֵינוּ;
21
וְאִם יִהְיֶה צֹרֶךְ שֶׁתַּעֲשֶׂה נֵס בְּשֵׁם יְהוָה, הִיא תִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הַיְּמָנִית, כֵּן, הָאֶבֶן אֲשֶׁר מִצַּדָּהּ הַיְּמָנִי;
22
וּכְשֶׁתֵּצֵא הַכֹּהֶנֶת לְהַגִּיל אֶת-רְצוֹן יְהוָה, יִהְיֶה זֹאת כִּלְהָבוֹת אֵשׁ הַיּוֹצְאוֹת מֵהָאֶבֶן הַזֹּאת שֶׁבְּיָדָהּ הַיְּמָנִית; וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהִיא הָאוּרִים;
23
וְאַחֲרֵי זֹאת, כְּשֶׁתַּעֲלֶה לְהִתְקָרְבָה אֶל-הָעָם, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֵל-עוֹלָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יִשְׁכֹּן שָׁם בְּתוֹךְ הָעֵדָה, וְהֵם יִהְיוּ הַשְּׁכִינָה, כִּי הֵם שׁוֹכְנִים בִּפְנֵי יְהוָה.
24
זכרו את אשר אמר יהוה אל בנות ציון: ויעשונה להן את המטפחות מזהב, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ובד שש רכיב.
25
וירקעו את הזהב ללוחות דקים ויחתוקוה לחוטים, למעשה התכלת, והארגמן, והתולעת שני, ובד השש, במעשה ידי אומן.
26
ועשו רצועות כתף למטפחת, אשר חוברו לשני פינותיה כדי להדקן.
27
והחגורה המעוטרת של המטפחת אשר עליה הייתה מאותם הדברים, כמעשיה; מזהב, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ובד שש רכיב, כפי אשר ציווה יהוה את משה וציפורה.
28
ויניחו אותן על כתפי המטפחות עבורן, אורים ותומים.
29
למען יהיו אבני זיכרון לקהל ישראל, על אמונתן של בנות ישראל.
30
אשר לא היו זקוקות לאות בעת שהיה יהוה מוכן להוציא את ישראל ממצרים.
31
על כן, בנות ציון באחרית הימים: אל תיתנו להסית אתכן בכהונה שקרית.
32
כי ינוחו האורים והתומים על כתפיכן, ושיבו למקומכן בישראל.
33
אל תיתנו לאנשים להסית אתכן לכהונות רשעות, המפרידות ביניכן לבין בעליכן, ומותירות אתכן שברי לב.
34
השגיחו כי יסועדו האלמנות והיתומים, וכי אוצרות בריאת יהוה יופצו, למען לא ירעב איש ולא יירא; אמן ואמן.