פרק 2

זנוק מספר על חזונו.


הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי.

1

כבר בנעוריי, אבי הדריכני בדרכי יהוה, והורני את דבר יהוה כפי שנמסר על ידי משה עבדו,

2

ולמדתי מאבינו יוסף ומאימנו אסנת;

3

והייתה להם דעת רבה בטובו ובסודות האלוהים, הכוללת את חכמת ישראל ואת לשון מצרים.

4

ויהי כי ידעתי שסודות התורה לא יגלו על ידי שינון הדברים, ולא על ידי הליכה בעיוורונם של בני האדם;

5

אלא כי אמת התורה היא מתנה הניתנת מיהוה אלוהים לכל השואפים לחשוף את פניה, וללמוד את חכמתה, את אמתה ואת סודותיה.

6

¶ ויהי כי ככל שגדלתי, ראיתי שרבים לא נשענו על תורת יהוה אלוהינו,

7

אלא פנו אל הגויים עובדי העבודה זרה, ואל מעשיהם וסברותיהם של בני אדם המכנים עצמם נביאים, אך הבל ראו, ולא חיזו אלא שקרים.

8

ובראותי זאת, פניתי אל יהוה, אלוהי אבותיי ואבותיכם, אברהם, יצחק ויעקב, למען אלמד ואדע.

9

¶ ויהי אחרי עשר שנות לימוד ותפילה ותחנונים ליהוה, נפתחו עיני בינתי וידעתי.

10

ובכניסתי לסוד הקדושים או לדעת מלאכי הקודש של יהוה, ובהיותי מלא בחסד אלהים שדי, זכיתי לחכמה האלוהית.

11

ובעת ההיא נדדתי, מחפש אמת מכל מי שהקול הנחני לבקש;

12

נשלחתי לנדוד ארבע שנים צפונה, ולא נחתי, כי לא מצאתי איש המחפש את אשר שלחני יהוה למצוא שם.

13

ומצאתי מנוחה במזרח במשך שלוש שנים, ושם למדתי, ובמערב נדדתי שנה אחת, ושנתיים נדדתי דרומה.

14

ובכל מקום אשר שלחני יהוה, מצאתי את העניים ונתתי להם את רחמיי, עד אשר כלה כל רכושי ולא נותר לי דבר.

15

¶ ויהי כי שבתי אל בית אבי, בחודש השביעי של השנה העשירית למסעותיי, ומצאתי מחסה בבקתה של איש עני ואשתו.

16

והאיש הזה, רב השנים הוא ואשתו כן, התחננו למחייתם, אך מצאו בליבם לתת לי את כל אשר היה להם.

17

אך לא יכולתי לישון במיטתם, שהייתה רק שכבות של סמרטוטים ישנים ובלויים על אדמת בקתתם;

18

על כן, נתתי להם את אחרוני חפציי, שהיו מצעיי ושארית המזונות, ובחפצתי למצוא מנוחה על האדמה.

19

והם התנגדו, כי לא חפצו בדבר מלבד נוחות אורחם; על כן, רצתי משם, עוזב את כל חפציי, ומצאתי מחסה במערה שאינה רחוקה.

20

¶ ויהי בבקר, בשיבתי, וראיתי כי הבקתה איננה ניצבת שם עוד,

21

אך ראיתי את הסימנים על האדמה אשר הראו לי כי זהו המקום עצמו בו חסיתי בלילה קודם.

22

ואפול ארצה, כי השתוקקתי לדעת לאן הלכו הזקן ואשתו, וחששתי לנפשותיהם.

23

¶ ויהי בעודי מתפלל, ואור ירד מהשמיים אלי, וראיתי מלאך יהוה ניצב שם לפניי.

24

ובתחילה נבעתי פחד גדול, אך שלום אלוהים שטף אותי, והשליח וידבר אלי לאמר:

25

יהוה סלח לך על חטאיך, וקרא לך ללמד את עמו; על כן קום, ושוב אל המערה ההיא, למען אלמדך שם את דברי יהוה.

26

ויהי כי קמתי, ושבתי אל המערה ההיא שבה מצאתי מחסה.

27

¶ ויהי כי מצאתי שוב את המערה ההיא, וראיתי את אותו האור הקורן מבפנים.

28

ויהי כי עם כניסתי למערה, נפלתי על פניי לפני המלאך ההוא, ושאלתי אותו על האיש הזקן ואשתו, כי עדיין יראתי לשלומם.

29

¶ וידבר אלי המלאך לאמרו: קום ואל תשתחווה לי, כי מלאך יהוה אני בלבד;

30

ואל תירא על אלה שאתה מחפש, כי גם הם עבדי יהוה; על כן שירתת מלאכים מבלי לדעת.

31

הנה, האלוהים ראה אותך, וכיצד שירת אותו עשר שנים אלה;

32

כי נסעת צפונה ארבע שנים, ואז מזרחה שלוש שנים, ואז מערבה שנה אחת, ואז דרומה שנתיים;

33

כעת, היום, בשנה העשירית למסעותיך, צא שוב מחוץ למערה זו והבט למעלה, ותמצא את אשר תבקש.

34

¶ ויהי כי בצאתי מהמערה, היה שם אור, בהיר אף יותר מהשמש בצהרי היום,

35

ועיניי לא יכלו לראות מעצמן את החזיון שהונח לפניי, כי ראיתי כי נפתחו השמיים, ובתוכם נמצאה כל הבריאה.

36

וכך היה שראיתי את עצמי שוב כנער, ואז כאיש זקן;

37

ואותי, כשהייתי עטוף בעשרי הדברים של העולם הזה, וכאשר הייתי בעוני ובייאוש;

38

וכאדון על רבים, וכעבד לאדון שלא רחם על אלה ששירתו אותו.

39

¶ וקול יצא מאור ההוא, לאומר: זנוק, ראיתי אותך בכל צורה, ובכל אחת אתה נאמן;

40

על כן אל תירא, אני הוא אשר נסע עמך כל עשר השנים האלו, ואני האב והבן; אני הוא היושב על הכיסא השולט על האלוהים.

41

וגם עתה, אתה שוהה בנוכחות אלוהים, בחוכמתה האלוהית ובאורה; לולא כן, לא יכולת לראותני, ולא יכולת לשאת את אורי;

42

כי הוא האור והחיים של העולם, ובו חיים לעולמים, חיים נצחיים; כי אני הבאר אשר ממנה זורמים מי החיים בחופשיות.

43

ואני הוא אשר יורם על עץ, וזאת כדי שאחרי אשר הורם, כל בני האדם ימשכו אלי.

44

וקראתי לך, כשם שקראתי את משה עבדי מן הסנה אשר בערה באש ולא נאכלה.

45

שמע עתה לתורות מלאכי, ותלמד אמת, ותלמד אמת זו לעמי,

46

והמאזינים יכתבו אותם, את דבריך, וישמרו אותם כדי שיוצאו באחרית הימים כעדות שקראתי לך וכי אתה עבדי.

47

¶ ויהי כי נסגרו השמיים, ואני נפלתי חסר אונים על הארץ, נחלש מהחזיון אשר ניתן לי.

48

ויהי כי כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי מביט שוב אל השמיים,

49

וראיתי שאין בי כוח, ושכבתי שם עד אשר השבתי את כוחי כדי שאוכל לשוב אל המערה ההיא,

50

ושם נחתי, ומצאתי שינה, כל הזמן ההוא מהרהר בדברים אשר ראיתי ושמעתי.