הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי.
1
ויהי כי אני, זנוס, דיברתי שוב משל בנבואה, לאומרי: ויהי כי לבעל הכרם היו שני בנים, והראשון היה חמדן, ואכל בשולחנות זרים, לומד את דרכי עובדי העבודה הזרה ואוכל מאכלים טמאים.
2
והשני היה נאמן ואכל רק משולחן אביו, ושם, בבית אביו, הותר לו להישאר.
3
ואל הבן הנאמן אמר בעל הכרם: יהיו בגדיך תמיד לבנים, ואל יחסר שמן לראשך.
4
ויהי כי עשה בעל הכרם סעודה והזמין את כולם, אף את עוברי הדרכים והזרים;
5
אך לבן הבלתי-נאמן נאמר כי לא יבוא, לא בגלל מעשיו אלא בשל פגיעה בגאוותו, ועל כן הלך בבושה;
6
לכן, הלך והפיץ שמועות שקר על אביו, בעל הכרם.
7
ויהי כי שכר בעל הכרם פועלים רבים לעמול בכרמו.
8
ויהי כי קיבץ בעל הכרם את הפועלים והביאם אל תוך פרדסו, אך לא גילה להם מה יהיה שכרם עבור עבודתם שם, כדי שלא יזניחו את מלאכתם;
9
ויהי כי בא הערב, קרא בעל הכרם לכל אחד מהם, ושאל: היכן בתוך כרמי עמלת?
10
ויהי כי אחד ענה לו, לאומרו: עמלתי במזרח הגן תחת עץ מסוים, ויאמר בעל הכרם: לך יינתן מטבע זהב אחד.
11
ואל אחר שעמל בחלקו המערבי של הגן תחת עץ אחר, אמר לו: לך יינתנו מאתיים מטבעות זהב;
12
וכך היה לכל משרתיו, שכל אחד קיבל את אשר לו.
13
וַיְהִי כִּי בּאוּ עֲבָדָיו אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ: לָמָּה לֹא הוֹדַעְתָּ לָנוּ אֶת-שְׂכַר הַשְּׂכִיר בִּכְרֶךָ?
14
וַיַּעֲנֵם בַּעַל הַכֶּרֶם לֵאמֹר: אֵיךְ אִם-כֵּן תְּטֻפַּח כַּרְמִי?
15
הֲלוֹא יִדְאַגּוּ עֲבָדַי רַק לְאוֹתוֹ חֵלֶק בִּכְרִי אֲשֶׁר יִתֵּן אֶת-הַשָּׂכָר הָרַב בְּיוֹתֵר? וְשֶׁאָר כַּרְמִי יִזָּנֵחַ לִשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ וּבֶטַח יָמוּת?
16
אַךְ אִם-תִּהְיוּ עֲסוּקִים בְּעִנְיָי, אֶרְאֶה מִי יְטַפֵּחַ אֶת-הֶחֲלָקִים הַיְּקָרִים בְּיוֹתֵר בִּכְרִי, וּבְבוא הָעֶרֶב אֲגַמְּלֵם.
17
וַיְהִי כִּי הָיָה אֶחָד בֵּינֵיהֶם שֶׁעָמַל בַּחֲרִיצוּת רַבָּה, יוֹתֵר מִכָּל הָאַחֵרִים, וַאֲפִילוּ מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁנִּתְבַּקֵּשׁ מִמּוֹ.
18
וַיְהִי כִּי יָצָא בַּעַל הַכֶּרֶם וַיַּחֲזִיק בְּיָד הָעֶבֶד הַטּוֹב הַזֶּה, וַיִּתְהַלֵּךְ בַּכֶּרֶם וַיְדַבֵּר אִתּוֹ.
19
וַיְהִי כִּי בָּא הָעֶרֶב, וַיָּבֹאוּ כָּל הַפּוֹעֲלִים אֶל בַּעַל הַכֶּרֶם לְקַבֵּל אֶת-שְׂכַר עֲמָלָם;
20
וַיָּבֹא עִמָּם הָעֶבֶד הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן, וַיִּתֵּן לוֹ בַּעַל הַכֶּרֶם שָׂכָר יוֹם שָׁלֵם.
21
וַיְהִי כִּי הִתְלֹנְנוּ הַפּוֹעֲלִים הָאַחֵרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֵאמֹר: הִנֵּה עָמַלְנוּ מִשַּׁחַר עַד-עֶרֶב, וְהָאִישׁ הַזֶּה עָבַד רַק שָׁעוֹת סְפוּרוֹת, וְעִם זֹאת נָתַן לוֹ הָאָדוֹן שָׂכָר יוֹם שָׁלֵם?
22
וַיְהִי כִּי אָמַר בַּעַל הַכֶּרֶם: מִי אַתָּה לְקַנֵּא?
23
הֲלוֹא כָּתוּב בַּחֹק: לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֲךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֲךָ, וְלֹא עַבְדּוֹ וְלֹא שִׁפְחָתוֹ, וְלֹא שׁוֹרוֹ וְלֹא חֲמֹרוֹ, וְלֹא כָּל אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ?
24
כֵּן גַּם עַבְדִּי הַטּוֹב וְהַנֶּאֱמָן עָשָׂה בְּשָׁעוֹת סְפוּרוֹת יוֹתֵר מִמָּה שֶׁעֲשִׂיתֶם אַתּם, שֶׁעָמַלְתֶּם יוֹם שָׁלֵם.
25
וַיְהִי כִּי שָׁלַח אֲדוֹן הַכֶּרֶם מִלִּים אֶל כֻּלָּם לֵאמֹר: רַחֲצוּ, טַהֲרוּ, וּמִשְׁחוּ אֶת עַצְמְכֶם, וּרְחֲצוּ אֶת בְּגָדֵיכֶם וְהִכִּינוּ אֶת עַצְמְכֶם לַסְּעוּדָה; אַךְ הוּא לֹא קָבַע עֵת.
26
וַיְהִי כִּי הַנֶּאֱמָנִים מֵבֵינֵיהֶם הִכִּינוּ אֶת עַצְמָם וְחִכּוּ בְּפֶתַח הַכֶּרֶם.
27
וְאֵלֶּה אָמְרוּ: בְּכֶרֶם הָאָדוֹן, דָּבָר לֹא יַחְסַר, וְאֵין צֹרֶךְ בְּסִימָנֵי הֲכָנָה, אַךְ הַסְּעוּדָה עֲשׂוּיָה לָבוֹא בְּכָל עֵת.
28
וַיְהִי כִּי הַסְּכַלִים מֵבֵינֵיהֶם לֹא הִכִּינוּ אֶת עַצְמָם, כִּי הִקְשִׁיבוּ לְגַאֲוַת הַבֵּן הָרָשָׁע, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לְרוֹמֵם אֶת שְׁמוֹ מֵעַל שֵׁם אֲדוֹן הַכֶּרֶם.
29
וַיְהִי כִּי הַסְּכַלִים אֵלֶּה אָמְרוּ: לֹא יֵיתָכֵן שֶׁתִּהְיֶה סְעוּדָה גְּדוֹלָה לְלֹא הֲמוּלָה וּטְרַחָה רַבָּה, וּלְלֹא צְבִירַת מִצְרָכִים וַאֲסָפָקָה;
30
לָכֵן, אֵין צֹרֶךְ שֶׁנִּטְרַח עַד שֶׁנִּרְאֶה אֶת הַסִּימָנִים; לָכֵן, נִהְיֶה עֵרָנִים לַסִּימָנִים כְּדֵי שֶׁנֵּדַע.
31
וַיְהִי כִּי הִצְטַמְּדוּ אֶל חֲבֵרֵיהֶם, וְלֹא חָשְׁבוּ לְהַאכִּיל אֶת הָעֲנִיִּים, אֶלָּא הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ סִימָנִים, וְלֹא נָתְנוּ מַחֲשָׁבָה לִדְבַר אֲדוֹן הַכֶּרֶם.
32
וְכָל אֶחָד הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ, וְהַסְּכַלִים רַחֲשׁוּ רְכִילָה רַבָּה עַל אֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ מוּכָנִים, וּבִקְּשׁוּ לְעַצְמָם סִימָנִים וּמוּפִיאִים, וּפֵרְשׁוּ הַרְבֵּה מִדָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם.
33
ויהי פתאום, דבר אדון הכרם: "יבואו כלם לסעודה!"
34
ועבדי האדון מיהרו להביא את החכמים והנאמנים, ודחקו אותם לבוא על פי ציווי אדון הכרם.
35
ואלה שהכינו את עצמם, באו בכבודם ובהדרם, והכסילים שלא הכינו את עצמם, באו בטומאתם ובזיהומם.
36
והעבד הנאמן בא אחרון, כי עמד מוכן ודאג שכולם יהיו נוכחים ומוצגים לפני אדון הכרם.
37
ויהי כי שמח אדון הכרם על החכמים והנאמנים שעשו כציוויו, ואלו אשר יתרו על כן, כיבדו את תפארת כרמו;
38
ויהי כי חרה אפו של אדון הכרם על אלה שלא שמעו לדברו, ואשר טמאו את כרמו בכל הטומאה שדבקה בבגדיהם, ואשר בזו אותו.
39
ויהי כי זעקו אלה ואמרו: "הכניסונו, כי חיפשנו אותך, וביקשנו את אותותיך ומופתיך!"
40
ויבוא אדון הכרם ויאמר: "אלה שהכינו את עצמם לנוכחותי, והיו מוכנים בעת שקראתי, יבואו ויסעדו בשולחני, ואלה שלא הכינו את עצמם לא יאכלו בסעודה;"
41
ואלה אשר לא עשו כן, אלא שמעו תחת זאת לבני הכסיל, לא היו מוכנים ולכן אינם ראויים.
42
ויהי כי חשבו החכמים שביניהם כי יסורו, שכן יראו את חרון אפו הגדול של אדון הכרם,
43
ויהי כי ענה האדון: "לא, כי תשארו בכרמי, שכן ראויים אתם לו,"
44
"הן, שבו וסעדו בשולחן הסעודה; אכלו ושתו במנוחה, בעוד אלה עומדים על רגליהם, מוכים, ומביטים במצוקה; ויהיו בגדיכם לבנים בכל עת."
45
ויהי כי לאחר שסיימתי לדבר, עמדתי בפליאה אל מול הסעודה בתוך הכרם.
46
וַיְהִי כִּי עָמַדְתִּי וְתָהִיתִי, וְהַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ לִי שׁוּב, וְשָׁם רָאִיתִי כְּמוֹ שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאֶרֶץ חֲדָשָׁה, וָאֵרֶא כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה חָלְפוּ.
47
וָאֵרֶא כְּמוֹ אֶת צִיּוֹן, הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה, יורדת מֵאֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם, וְהַשְּׁכִינָה מוּכָנָה כְּכַלָּה הַמְּעוֹטֶרֶת לְבַעֲלָהּ.
48
וָאֶשְׁמַע קוֹל גָּדוֹל מִשָּׁמַיִם אֹמֵר: הִנֵּה, הֵיכַל יהוה עִם אָדָם, וְיהוה יִשְׁכּוֹן עִמָּם, וְהֵם יִהְיוּ לוֹ לְעַם;
49
וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מָוֶת, וְלֹא אֵבֶל, וְלֹא בֶּכִי, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד כֶּאֶב: כִּי הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים חָלְפוּ.
50
וָאֵרֶא כְּמוֹ אֶת יוֹשְׁבֵי הַכִּסֵּא אֹמְרִים: הִנֵּה, אֲנִי מְחַדֵּשׁ אֶת הַכֹּל; לָכֵן הִכָּנְנוּ לַבָּא; יְהִי כֵּן; כָּךְ הוּא, אָמֵן וְאָמֵן.
51
וַחֲזוֹנִי נִסְגַּר, וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ יהוה: כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר רָאִיתָ הֵם מִשָּׁמַיִם,
52
כִּי כָּל הַדְּבָרִים קֹרִים בְּעוֹלַם הַשָּׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עַל הָאָרֶץ, לְמַעַן יִהְיוּ כָּל הַדְּבָרִים כְּאֶחָד.
53
לָכֵן אֲנִי, זֵנוֹס, אֹמֵר אֲלֵיכֶם, הִכָּנְנוּ לְיוֹם יהוה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא!
54
כֵּן, שִׁמְרוּ בִּגְדֵיכֶם נְקִיִּים וַעֲמְדוּ מוּכָנִים לַיּוֹם בּוֹ הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם יִהְיוּ שׁוּב כְּאֶחָד.
===>