הערה: תרגום זה ניתן לצורכי מידע בלבד. הוא לא נבדק ולא אומת בידי מתרגם מוסמך, ואין לראות בו תרגום רשמי.
1
ויהי כי ראיתי את אחרית הימים, והוי לשוכני הארץ ושוכני הים!
2
כי הלוויתן ולילית וקין ואבדונם יבואו אליכם, ואלו יבואו בחמה גדולה, כי יודעים הם כי זמן קצר בלבד נותר להם.
3
ויהי כי ראיתי חיה גדולה באחרית הימים, כנמר העומד לזנק, ורגליו כרגלי דוב הערוך לקרע, ופיו כפי אריה הממתין לבלוע.
4
ויהיה כי הלוויתן ייתן לו כוח וסמכות גדולה ושם בעולם בני האדם, ושמו ייוודע לטוב ולרע בקרב בני האדם.
5
ויהיה כי אחד מראשיו ייפצע כמעט עד מוות;
6
ופצעו הממית יירפא; וממעמד זה יתמהו כל העולם אחרי הלוויתן ולילית.
7
ויהי כי ראיתי חיה אחרת עולה מקרקע הארץ; ושתי קרניים היו לה ככבש, והיא דיברה כהלוויתן.
8
והוא ישתמש בכל כוחות החיה הראשונה שלפניו, ויגרום לארץ וליושביה להסגיד לחיה הראשונה, אשר פצעה הממית נרפא.
9
והנה סוד גדול: החיה הגדולה היא קהילת אבדון, ואף שתיחשב כנדחית ברפורמה, היא עדיין תחיה;
10
והחיה השנייה תהיה כראשונה, ותלמד כי אין אלוהים, וגדולים יהיו מבשריה בעיני בני האדם.
11
ונביאי החיות הללו יעבדו את הלוויתן, ואלו יבואו לישראל כגאווה, כאגו וכחטא, משתוקקים לדברי הבשר;
12
כי הנה, אני אומר לכם כי אין אלא שתי קהילות בלבד: ישראל וקהילת אבדון; ואלו אינן אספות בני האדם, אלא הם הגברים והנשים הנאספים בתוכן.
13
ועל כן אמר יהוה לאלהם אשר אינם קרים ואינם חמים: לו רק הייתם קרים או חמים;
14
לכן, אתם הפושרים, שאינכם קרים ואינכם חמים, אני אקיא אתכם מפי.
15
כי אלה הם עשירי העולם הזה האומרים: אני עשיר, ורב לי רכוש, ואיני זקוק לדבר;
16
אך אלו אומללים, ואביים, ועניים, ועיוורים, ועירומים, בהיותם פושרים, לא חמים ולא קרים, כי הם אדישים, ואין בלבם אהבה לזולתם.
17
על כן, אני אומר לאלה: תנו את זהבכם לעניים למען תהיו עשירים, ואני אלביש אתכם בבגדים לבנים, למען תהיו לבושים בצדקה.
18
ויהיה כי כאשר יפתח אריאל את החותם השביעי, תהיה דממה בשמיים לזמן קצר.
19
ויהי כי ראיתי כעין שבעת המלאכים של שבעת העידנים אשר עמדו לפני יהוה אלוהים; וניתנו להם שבעה שופרות.
20
ויהי כי בא מלאך אחר ועמד על המזבח, ושם, בבעירה של לבונה, הגיש את תפילות כל הקדיש על המזבח הזהב אשר היה לפני כיסא אלוהים.
21
ועשן הקטורת, אשר עלה עם תפילות הקדיש, עלה לפני יהוה אלוהים מיד המלאך.
22
ויקח המלאך אש ממעל המזבח וישלכה אל הארץ, אשר הביאה רעם, וברקים, ורעידת אדמה.
23
ויהי כי שבעת המלאכים של שבעת העידנים הניחו את שופרותיהם על שפתיהם, מוכנים לתקוע שוב, כי זה יהיה העידן האחרון לפני ביאתו של יהושוע המשיח.
24
ויהי כי ראיתי את המלאך מורוני עף בקרב השמיים, נושא את הבשורה הנצחית לבשר לדיירי הארץ, ולכל גוי, ושבט, ולשון, ועם.
25
ויקרא בקול רם לאמור: יראו את יהוה, ותנו כבוד לו; כי הגיעה שעת משפטו.
26
כרעו וסגדו לבורא השמיים והארץ והים ומעייני המים.
27
ויהי כי אחריו בא אוריאל, ויאמר: נפלה סדום, העיר הגדולה, כי השקת את כל הגויים מיין חמת זנותה.
28
ולא עזרה לדלים ולא לאלמנות, ולא נתנה לחמה, כי הייתה מלאה בגאוות תועבותיה.
29
וראיתי כענן לבן, ועליו ישב אחד כבן-אדם, וכתר זהב על ראשו, ומגל חד בימינו.
30
ויהי כי יצא חניאל מהיכל השמיים, וקרא בקול רם אל היושב על הענן: השקע את מגלך, וקצור!
31
וראה כי הגיעה השעה לקצור; כי בשל קציר הארץ.
32
והיושב על הענן השקיע את מגלו בארץ; ונקצרה הארץ.
33
ויהי כי יצא סנדלפון מההיכל אשר בשמיים, וגם הוא נושא מגל חד.
34
ויהי כי יצא מורוני מן המזבח, אשר היה לו השלטון על האש; ויקרא בקול רם אל נושא המגל החד לאמור: השקע את מגלך החד, ואסוף את אשכולי גפני הארץ; כי ענביה בשלו לגמרי.
35
ויהי כי השקיע סנדלפון את מגלו בארץ, ויאסוף את גפני הארץ, וישליכן אל גת חמת יהוה הגדולה.
36
וראיתי כי נדרכה הגת, ודם יצא מהגת, והגת הייתה מלאה, ואף גלשה מעליה.
37
ויהי כי ראיתי את רזיאל אשר הוא רפאל יורד מהשמיים, לבוש ענן;
38
וקשת על ראשו, ופניו כדמות השמש, ורגליו כעמודי אש;
39
ובידו ספר קטן, ויפתח את הספר, ויניח רגלו הימנית בחסד יהוה, ורגלו השמאלית בחוכמת השכינה;
40
וירע רזיאל בקול רם, וששת המלאכים האחרים מתוך השבעה, אשר הם כרובים על שבעת התקופות, רעו עמו.
41
ויהי כי כשבעת מלאכי שבעת התקופות השמיעו את קולם, שמעתים בקולות כדמות אריים, אומרים:
42
יהוה יאיר את עינינו באור תורתו, ובחוכמה ובדעת יניח בלבנו את בינתו, כדי שכל אחד יהיה ראוי לפגוש אותו; כי הוא יאיר את השומעים!
43
עוררו נא את הלב בניצחון נצחי, להאיר את הלב בזוהר.
44
ועוד אמרו דברים אשר אסור לי לומר, כי דבריהם חתומים.
45
ויהי כי אריאל אשר הוא אוריאל תקע בשופרו, והיו קולות גדולים בשמיים, אומרים: ממלכות הארץ הפכו לממלכות יהוה, והוא ימלוך לעולמי עולמים.
46
וראיתי כביכול את כ"ד הזקנים היושבים לפני כיסא אלוהים, ונפלו על פניהם,
47
ואלה השתחוו ליהוה, ואמרו: אנו מודים לך, יהוה אלוהים שדאי, אשר היה, והוא, והיה, כי לקחת לך את גבורתך הגדולה, ומלכת.
48
ויהי כי שפך אוריאל את בקבקו אל האוויר; ויהי קול גדול מהיכל השמיים, ממעל לכיסא, האומר: נגמר.
49
ואשמע כקולות רבים של גברים ונשים בשמיים, אומרים: הללויה! ישועה, וכבוד, ותהילה, וגבורה, ליהוה אלוהינו, כי אמתים וצדיקים הם משפטיו!
50
ושיפט את לילית, אשר השחיתה את הארץ בזנותה, ונקם את דם עבדיו אשר נשפך בידה! הללויה!
51
ועשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו כולם והשתחוו לאלוהים היושב על הכיסא, ואמרו: אמן; הללויה!
52
ויצא קול מן הכיסא, האומר: הללו את אלוהינו, כל עבדיו, וכל יראי יהוה, הגדולים והקטנים.
53
ואשמע כקול המון רב, וכקול מים רבים, וכקול רעמים אדירים, אומרים: הללויה! ויהוה אלוהים כל-יכול מולך;
54
על כן, נגילה ביום ישועתנו, וניתן לו כבוד, כי הגיעו נישואי השה, והשכינה התכוננה.
55
וניתן לה שתתעטף בבד פשתן עדין, נקי ולבן, והפשתן העדין הוא צדקת הקדיש.
56
ויאמר מלאך יהוה: אשרי אלה הנקראים לסעודת נישואי השה!
57
ויהי בראותי את כל אלה, ונפלתי ארצה ואמרתי: רחום אתה, הו אֱלֹהִים, כי שמעת את תפילתי, אף כאשר הייתי במדבר;
58
אכן, רחום היית כאשר התפללתי בענייני אויביי, והשבתם אלי;
59
כן, הו יהוה, רחום היית לי כאשר זעקתי אליך בשדה; כאשר זעקתי אליך בתפילתי, ושמעתני.
60
ושוב, הו אֱלֹהִים, כאשר פניתי אל ביתי שמעתני בתפילתי, וכאשר פניתי אל חדרי, הו יהוה, והתפללתי אליך, שמעתני;
61
אכן, רחום אתה לבניך, כאשר יזעקו אליך להישמע ממך, ולא מבני אדם; ואתה תשמעם;
62
כן, הו אֱלֹהִים, רחום היית לי, ושמעת את זעקתי בתוך קהילותיך;
63
אכן, ושמעתני גם כאשר נדחיתי, וכאשר נבזיתי מאויביי;
64
כן, שמעת את זעקתי, ותחרה באויביי, ותפקדם בחרונך, בהשמדה מהירה;
65
ושמעתני בגלל צרותיי ותמימותי; ומפני בנך היית רחום לי כך;
66
על כן אזעק אליך בכל צרותיי; כי בך שמחתי; כי הסרת ממני את גזירותיך, מפני בנך.